‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫"השמיניה"‬
‫עונה שניה‬
‫פרק ‪ :63‬המצפה‬
‫מאת ‪ :‬מאיה הפנר‬
‫‪ .1‬חוץ‪ ,‬קניון עזריאלי‪ ,‬יום‬

‫אסטבליש של עזריאלי – חוץ‪ ,‬ופנים‪ .‬חנויות ואנשים‪.‬‬

‫‪ .2‬קליפ בקניון עזריאלי‪ .‬יום‬

‫קליפ של השמינייה צועדת בקניון – לכל אחד מעטפה משלו‪ .‬שימו לב – המעטפות‬
‫מצולמות כדרך אגב‪ .‬להקפיד כעת לעתיד ותמיד על הצבעים של השמונה‪.‬‬
‫א‪ .‬איה (עם מעטפה ירוקה) וניני (עם מעטפה כחולה) הולכים בקניון‪ ,‬ממהרים‬
‫לאיפה שהוא‪.‬‬
‫ב‪ .‬אדם מגיע על הסקטייבורד‪ ,‬בידו השניה יש לו מעטפה אפורה‪.‬‬
‫ג‪ .‬דורי מסתכל על השעון‪ ,‬בידו השניה מעטפה סגולה‪ .‬והוא הולך‪.‬‬
‫ד‪ .‬נטשה יוצאת מהמעלית‪ ,‬יש לה מעטפה כתומה‪.‬‬
‫ה‪ .‬רוני עולה במדרגות הנעות‪ ,‬יש לה מעטפה ורודה‪.‬‬
‫ו‪ .‬מיקה (עם מעטפה אדומה) ואבי (עם מעטפה צהובה) הולכים‪ .‬מיקה עוצרת‬
‫להסתכל בחלון ראווה‪ ,‬אבי מושך אותה משם‪.‬‬

‫‪ .3‬מכונת שתיה (קיר באולפן) יום‬

‫(מיני‪-‬סט קבוע שמתחבר ויזואלית לקניון ובאמצעות תאורה מתאימה ו‪ SFX‬תואם–‬

‫מכיל כביכול את המשך המסדרון מעבר לסיבוב בעזריאלי‪ .‬מכונת שתיה גדולה על‬
‫הקיר‪).‬‬
‫לפריים נכנסים דורי ונטשה שמבחינים אחד בשני‪...‬‬
‫נטשה‬
‫דורי‪...‬‬
‫דורי‬
‫היי‪.‬‬
‫נטשה‬
‫מה אתה עושה כאן?‬
‫דורי‬
‫(מחייך) מה את עושה כאן?‬
‫נטשה‬
‫אני שאלתי קודם‪...‬‬
‫דורי‬
‫אני ‪( ....‬לא יודע מה להגיד)‬
‫נטשה‬
‫אוי‪ ,‬דורי‪...‬אל תגיד לי שזה עוד אחד מהרעיונות‬
‫שלך?‬
‫דורי‬

‫‪1-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫מה?‬
‫נטשה‬
‫סיכמנו שאנחנו ידידים‪ ,‬דיברנו על זה‪.‬‬
‫דורי‬
‫נטשה‪...‬‬
‫נטשה‬
‫לא‪ ,‬נו‪...‬‬
‫דורי‬
‫(מוציא את המעטפה ) נטשה‪ ,‬אני לא פה כדי‬
‫לפגוש אותך‪ .‬אני קיבלתי מעטפה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫יופי‪ ,‬גם אני "קיבלתי מעטפה" אבל יש לי‬
‫הרגשה שזה אתה שלחת אותה‪...‬‬
‫ואז בדיוק אז נכנסים מיקה ואבי‬
‫מיקה‬
‫אה‪ ...‬שלום‪...‬גם אתם פה‪.‬‬
‫אבי‬
‫איזה קטע‪...‬‬
‫נטשה‬
‫מה?‬
‫אבי‬
‫בטח גם אתם קיבלתם מעטפות‪ ,‬לא?‬
‫דורי‬
‫(מסתכל על נטשה) כן‪.‬‬
‫נטשה מתביישת בפינה‪ ,‬ואז מגיעים אדם איה וניני‪ .‬ניני לבוש בחולצה עם ציור של‬
‫אופנוע – שרואים עליה בבירור את כל האופנוע ולא רק חלקים!)‬
‫אדם‬
‫הי‬
‫מיקה‬
‫גם לכם יש מעטפות?‬
‫איה‬
‫כן‪.‬‬
‫ניני‬
‫אז מה‪ ,‬כולם פה?‬
‫רוני נכנסת‬
‫רוני‬
‫עכשיו כן‪.‬‬
‫ניני‬
‫(לאדם ואיה) בקשה‪ ,‬אמרתי לכם או לא אמרתי‬
‫לכם?‬
‫אדם‬
‫אז לכולם פה יש מעטפה?‬
‫רוני‬
‫כן‪ ,‬עם‪ ...‬טוב‪ ,‬אני לא באמת הבנתי מה זה‪.‬‬

‫‪2-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫רוני מוציאה מטבע עם סמל השמינייה‪ .‬לכולם יש מטבעות זהים‪ .‬ארט‪ :‬מטבעות‬
‫יחסית גדולים‪ ,‬בקוטר של ‪ 3‬ס"מ‪ ,‬כסופים עם הטבעה של סמל השמיניה‪ .‬במרכז כל‬
‫מטבע נורה אדומה שיכולה לנצנץ‪.‬‬
‫מיקה‬
‫זה מה זה מוזר‪ ...‬תראו כתוב השמיניה‪...‬‬
‫ניני‬
‫זה הולך למכונה‪ ,‬לא?‬
‫אבי‬
‫נראה לך?‬
‫ניני‬
‫כן‪ ,‬אחרת‪....‬מה‪?..‬‬
‫איה‬
‫ואם זה יבלע את המטבע‪....‬‬
‫בעודם מתלבטים מגיע ילד‪ ,‬הם חוסמים לו את הדרך למכונה‪.‬‬
‫ילד‬
‫סליחה‪....‬‬
‫הם מפנים לו את הדרך‪ ,‬כאילו הם סתם עומדים שם‪ ...‬הוא מכניס מטבע למכונה‪,‬‬
‫מוציא פחית ויוצא‪.‬‬
‫נטשה‬
‫טוב‪ ,‬עכשיו ברור שזה לא‪....‬‬
‫ניני הולך למכונה סוקר אותה‪.‬‬
‫אדם‬
‫חבל אתה סתם תאבד את המטבע‪.‬‬
‫דורי‬
‫וגם נגמר הקולה‪.‬‬
‫ניני מביט בהם‪ ,‬ואז מושך בכתפיו ומכניס את המטבע‪.‬‬
‫מכונת השתיה נפתחת‪ ,‬אור לבן ובוהק מסנוור מתוכה ואחריו מתגלה מסדרון ארוך‪.‬‬
‫השמונה מביטים פנימה נדהמים‪ ,‬ניני מחייך בקטנה‪.‬‬
‫ניני‬
‫מה אתם אומרים? שניכנס?‬
‫פתיח‬

‫‪ .4‬סלון הלוי ערב‬

‫כתובית "‪ 48‬שעות קודם"‪...‬‬

‫המשך מפרק ‪ 62‬מסצנה האחרונה ‪ – 6225‬השביעייה‪ ,‬רותם ואבנר בסלון‪ .‬ניני נכנס‪.‬‬
‫כולם המומים‪.‬‬
‫איה‬
‫ניני?‬
‫ניני‬
‫הי‪.‬‬
‫איה‬

‫‪3-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫מה‪ ....‬מה‪??? ....‬‬

‫ניני‬
‫חזרתי‬
‫איה‬
‫(שמחה מאד) אני רואה!‬
‫איה וניני מתחבקים‪ ,‬השאר עדיין המומים‪( .‬רוני ורותם עומדות אחת ליד השנייה)‪.‬‬
‫ניני‬
‫טוב צאו מההלם‪ ,‬מה נהיה?‬
‫רותם‬
‫מה שוב נכנסת למכונה?‬
‫ניני מהנהן‪ ..‬כולם עדיין בהלם ואף אחד לא מגיב‪...‬‬
‫ניני‬
‫נו‪ ,‬מה יהיה? חצי שנה אתם לא מדברים איתי –‬
‫מה התירוץ שלכם עכשיו?‬
‫מיקה‬
‫טוב תן לעכל שניה‪...‬‬
‫נטשה‬
‫זאת חתיכת הפתעה כן?‬
‫איה‬
‫נו‪ ,‬די‪ ,‬זה ניני‪ ,‬אתם לא שמחים?‬
‫אבנר‬
‫(המום) אני חייב להגיד ש‪( ...‬לא מוצא מילים)‬
‫פשוט‪ ...‬דדי היה אמור לפרק את המכונה‪.‬‬
‫ניני‬
‫הוא פירק‪.‬‬
‫דורי‬
‫אז זה לתמיד?‬
‫ניני‬
‫כן‪.‬‬
‫הוא מחליף חיוך עם איה‪.‬‬
‫ניני‬
‫(נזכר) אה‪ ...‬יש עוד משהו‪.‬‬
‫דורי‬
‫אני יודע – אתה בעצם בן בן! (צחוקים רמים)‬
‫ניני‬
‫(צוחק) חכו שניה‪...‬‬
‫הוא יוצא לרגע וחוזר עם שלושה מגשי פיצות‬
‫ניני‬
‫ראיתי את השליח בורח החוצה‪...‬הוא השאיר‬
‫והלך‪ ...‬מה קרה הוא איחר או משהו?‬

‫‪4-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫הקרח נשבר‪ ,‬כולם צוחקים ומחבקים אותו ומחליקים כיפים בכיף‪.‬‬

‫רק רותם עומדת בצד‪ ,‬מאוכזבת ונבגדת‪ ,‬אבנר לידה קולט את כאבה ומניח את ידו על‬
‫כתפה‪* .‬רובי ‪ POV‬רותם‪ ...‬ניני לא מבחין בה – עסוק בחבריו‪.‬‬
‫אדם‬
‫אז מה ניני‪ ,‬התגעגעת?‬
‫אבי‬
‫אליך הוא התגעגע? בטח לרוני‪...‬‬
‫קולות אוו‪ ...‬רוני נבוכה‪ ,‬ניני נבוך‪...‬‬
‫נטשה‬
‫לא‪ .‬באמת‪..‬למה החלטת לחזור?‬
‫דורי‬
‫כן‪ ,‬מה קרה? נזכרת שאני עוד חייב לך עשרים‬
‫שקל?‬
‫ניני מחייך‪ ...‬קאט ל‬

‫‪ .5‬חדר ניני‪ ,‬ערב‬

‫איה יושבת ליד ניני‪ ,‬דדי על כסא מולם‬

‫ניני‬
‫מה קרה? קרה שהייתי צריך פתאום להחליט אז‬
‫החלטתי‪...‬‬
‫איה‬
‫אז למה? לא שאני לא שמחה‪ ,‬אבל‪...‬‬
‫ניני‬
‫פשוט כי‪ ...‬די לא יכולתי יותר‪ ...‬לא יודע‪...‬‬
‫אחרי שחזרתי להיות יונתן‪ ...‬בהתחלה זה היה‬
‫כיף‪ ,‬מוזר כזה‪ ..‬אבל מהר מאד זה נהיה‪ ...‬לא‬
‫יודע‪ ...‬הרגשתי כזה לא שייך פתאום‬
‫איה‬
‫ניני‪( ...‬נותנת לו יד‪)...‬‬
‫דדי (לאיה)‬
‫את יודעת שפירקתי את הטורבו טיים‪ ,‬איה‪ ,‬אין‬
‫דרך חזרה‪...‬‬
‫איה‬
‫מה‪...‬אז זהו זה?‬
‫דדי‬
‫זהו זה‪ .‬יונתן בחר לחזור להיות ניני בדיוק כמו‬
‫שאת בחרת להשאר איה (ונאנח לעצמו‪)...‬‬
‫שני הילדים מסתכלים אחד על השני ואז על דדי‪.‬‬
‫איה‬
‫אתה עוד כועס?‬
‫דדי‬

‫‪5-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫לא‪ .‬אני רק‪ ...‬הבנתי‪ .‬לא יודע איך אבל רק היום‬

‫הבנתי שכששלחתי אתכם בפעם הראשונה זה‬
‫שינה אתכם לתמיד‪ ...‬משהו אצלכם גדל‪ ,‬ועם‬
‫המשהו הזה אנחנו‪ ,‬ובעיקר אתם‪ ,‬תצטרכו‬
‫להתמודד כל החיים‪ ...‬אז אני שואל את עצמי‪....‬‬
‫איה‬
‫מה?‬
‫ניני‬
‫אם זה היה שווה‪...‬‬
‫דדי‬
‫זה החיים‪ ,‬אה? (קם ויוצא) ואני חשבתי שיש לי‬
‫עוד כמה שנים לחכות עד שהילדים שלי יכנסו‬
‫לגיל ההתבגרות‪( ...‬מחייך‪)...‬‬
‫הוא יוצא‪ ,‬הם נשארים לבד ושותקים קצת‪ ,‬יש ביניהם טיפה מבוכה‬
‫ניני‬
‫מוזר‪ ,‬אה?‬

‫‪ .6‬סלון הלוי‪ ,‬ערב‬

‫כולם הלכו‪ ..‬רותם על הספה עם אבנר‪ ..‬אדם מסדר את הכלים במטבח (!) מאחור‪...‬‬
‫אבנר‬
‫את בסדר?‬
‫רותם‬
‫לא‪.‬‬
‫אבנר מסתכל עליה‪.‬‬
‫רותם‬
‫אני לא מבינה‪ .‬מה? מה קרה? למה הוא היה חייב‬
‫לעשות את זה?‬
‫אבנר‬
‫רותם (מלטף אותה‪ ,‬היא עצבנית)‬
‫רותם‬
‫הוא אפילו לא אמר לי כלום‪...‬‬
‫אבנר‬
‫לא היה לו זמן אני מתאר לי‪. ..‬השופט הטיל על‬
‫דדי עונש להרוס את המכונה עוד היום‪....‬‬
‫רותם‬
‫אבל אתה יודע כמה זמן עד שעזרתי לו להשלים‬
‫את כל החומר בכיתה שלנו? ולהשתלב עם כולם?‬
‫אני לא מאמינה שהוא עשה את זה‪ ....‬הוא כועס‬
‫עלי על משהו?‬
‫אבנר‬
‫אוי חמודה שלי‪ ,‬זה לא קשור אליך‪...‬‬
‫רותם‬
‫מה היה לו כל כך רע להיות יונתן?‬

‫‪6-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אדם‬
‫(מצטרף אליהם) נו‪ ,‬רותם‪ ,‬את באמת לא מבינה?‬
‫רותם‬
‫(צינית) אתה בטח יכול להסביר לי‪...‬‬
‫אדם‬
‫(רציני) כנראה שאי אפשר ככה פתאום להשאיר‬
‫את החיים שלך מאחור ולחזור להיות בן עשר‪...‬‬
‫רותם‬
‫אבל הוא בן עשר!!! ו אחת עשרה חודשים‪...‬‬
‫אבנר‬
‫אז כנראה שהוא כבר לא מרגיש בן עשר‪ ...‬ו‪...‬‬
‫אחד עשר חודשים אגב‪...‬‬
‫אדם‬
‫את תביני כשתגדלי‪.‬‬
‫רותם עושה פרצוף‪.‬‬
‫אבנר‬
‫בכל מקרה (זורק מבט כועס לאדם) נראה לי שאת‬
‫דואגת לחינם‪ ,‬ניני הוא יונתן‪ ...‬והוא תמיד ישאר‬
‫חבר טוב שלך‪...‬‬
‫רותם‬
‫אתה חושב?‬
‫אבנר‬
‫אני לא חושב אני בטוח‪.‬‬
‫אדם‬
‫תראי‪ ,‬אם את רוצה‪ ...‬אולי אם נמהר נגיע בזמן‬
‫ודדי יכניס גם אותך למכונה שלו‪ ...‬רוצה?‬
‫אבנר‬
‫אדם‪...‬‬
‫רותם‬
‫נראה לך שאני רוצה? ולהיות איתך באותה‬
‫כיתה? אני מעדיפה להיכנס למכונה ולצאת בתור‬
‫אפרשזיף!‬
‫השלושה צוחקים‪....‬רותם עדיין מבואסת‪...‬‬

‫‪ .7‬חדר ניני המשך ערב‬

‫איה וניני‬
‫איה‬
‫אז‪ ...‬זה בגללי?‬
‫ניני‬
‫(בחיוך) בניגוד למה שאת חושבת‪ ,‬לא הכל קשור‬
‫אלייך‪ ,‬איה‪.‬‬
‫איה‬
‫תפסיק נו‪ ...‬אני מנסה להתנצל‪ .‬אני יודעת‬
‫שהייתי מגעילה אליך קצת‪.‬‬

‫‪7-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫ניני‬
‫קצת? אולי קצת הרבה?‬
‫איה‬
‫נו‪ ,‬מה אני אעשה‪ ...‬עיצבן אותי שחזרת להיות‬
‫יונתן‪ ...‬ככה בלי אפילו להסס‪ ...‬כשאני‪ ,‬בשבילי‬
‫זה היה ההחלטה הכי קשה בעולם‪ ...‬להישאר‬
‫איה‪...‬‬
‫ניני‬
‫בגלל אדם‪...‬‬
‫איה‬
‫כן‪ ...‬לא יודעת‪...‬‬
‫ניני‬
‫לא יודעת?‬
‫איה‬
‫זה פשוט‪ ...‬כשאבא היה בחדר וחיכה לי‪ ,‬ואתה‬
‫כבר היית יונתן והלכתי לשם ככה הכי לאט‬
‫שיכולתי‪ ,‬זה היה כל כך מוזר – אני כאילו‪ ...‬כל‬
‫צעד שעשיתי‪...‬אני התפללתי‪ ...‬התפללתי‬
‫שמשהו יקרה פתאום ויעצור את הכל‪.‬‬
‫ניני‬
‫ותראי מה זה‪ ,‬מסתבר שיש אלוהים‪ ...‬וקוראים לו‬
‫אדם‪...‬‬
‫איה‬
‫(מחייכת) טוב‪ ,‬אני מניחה שאני אתקשר לספר‬
‫השיאים של גינס לבטל‪.‬‬
‫ניני‬
‫מה?‬
‫איה‬
‫אתה יודע‪ ,‬הם נורא שמחו לשמוע שיש תאומים‬
‫עם הפרש של חמש שנים ביניהם‪...‬‬
‫ניני‬
‫(צוחק) מזל שהטורבו טיים מפורק‪ ,‬הם עוד היו‬
‫מכריחים אותי לחזור‪.‬‬
‫איה‬
‫(אחרי פאוזה) אז אנחנו בסדר? אתה סולח לי?‬
‫ניני‬
‫(לוקח את הזמן‪ ,‬חושב) תראי‪ ,‬אני צריך לחשוב‬
‫על זה‪ ...‬בכל זאת‪...‬‬
‫מענה אותה עוד טיפה בשקט מכביד‪...‬‬
‫איה‬
‫כשחושבים על זה אתהסליחה‪ ,‬אבל שיהיה לך‬
‫ברור שאתה עדיין אחי הקטן‪ ,‬כן? חמש שנים‪....‬‬
‫שתי דקות‪ ,‬מה זה משנה נכון? אני עדיין האחות‬
‫הגדולה פה‪.‬‬

‫‪8-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫ניני מתרצה‪ ...‬חיוך‪ ...‬והם מתחבקים כמו שהתחבקו בפרק ‪ 5‬אחרי שגילו שאבא‬
‫שלהם מת‪*...‬רובי שוט זהה דרך הדלת שלהם‬

‫מעבר לבוקר‬

‫‪ .8‬מסדרון בית ספר בוקר‬

‫ניני ואיה עומדים ליד הכניסה לכיתה בה ילמדו‪...‬‬

‫ניני‬
‫חכי רגע‪.‬‬
‫איה‬
‫מה? אל תגיד לי שאתה מפחד‪...‬‬
‫ניני‬
‫לא‪.‬‬
‫איה‬
‫אז מה הבעיה?‬
‫ניני‬
‫לא החלטנו מה נגיד למורה‪ ...‬כאילו‪ ,‬מה? איך‬
‫צץ לך תאום פתאום?‬
‫איה‬
‫טוב‪ ,‬תרגע‪ ,‬אתה חייב להפנים שכבר לא מדובר‬
‫בדגנית‪...‬‬
‫ניני‬
‫אז מה?‬
‫איה‬
‫אתה חושב שברוריה (מבטאת ברוריה עם ר'‬
‫מתגלגלת) הזאת שואלת שאלות? תאמין לי גם‬
‫אם אני אביא לשיעור את סבתא שלי היא לא‬
‫תשים לב וגם תבדוק לה שעורים בתנ"ך‪( .‬נכנסת)‬
‫אתה בא?‬
‫ניני‬
‫(מבחין בדורי ליד הלוקרים) שניה‪ ,‬טוב?‬
‫איה‬
‫אני אשמור לך מקום‪.‬‬
‫ניני‬
‫יופי‪.‬‬
‫איה‬
‫(מחייכת) אל תאחר אבל‪. ..‬‬
‫ניני מחייך‪ .‬איה נכנסת‪...‬‬

‫‪ .9‬מסדרון ליד הלוקרים בוקר‬

‫דורי מתעסק בלוקר שלו‪ ,‬מגיע ניני‪.‬‬

‫ניני‬
‫אהלן‬

‫‪9-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫דורי‬
‫(מופתע) היי‪.‬‬
‫ניני‬
‫מה קורה?‬
‫דורי‬
‫בס‪..‬בסדר‪ .‬זת אומרת‪( ...‬חוזר לדבר מהר)‬
‫תשמע‪ ,‬ניני‪ ,‬אני אפילו לא יודע איך להתחיל‬
‫להתנצל‬
‫ניני‬
‫מעולה‪ ,‬אז פשוט בוא נרד מזה‪...‬‬
‫דורי‬
‫לא‪ ,‬ניני‪ ,‬נו‪...‬‬
‫ניני‬
‫עזוב‪ ,‬דורי‪ ,‬מה שהיה היה‪ ,‬טוב? כאילו‪ ...‬זה היה‬
‫מוזר גם לי אז אני לא יכול להתחיל לתאר אפילו‬
‫כמה זה היה מוזר לך‪...‬‬
‫דורי‬
‫(מאושר) אז אנחנו בסדר?‬
‫ניני‬
‫כן‪ ...‬יש רק עוד משהו אחד‬
‫דורי‬
‫מה?‬
‫ניני‬
‫זה קטע אבל ‪ -‬מסתבר פתאום שיש מלא זמן פנוי‬
‫כשאתה בן עשר‪...‬‬
‫דורי‬
‫וואלה‬
‫ניני‬
‫כן‪ .‬אז בזמן שאתם חרשתם לבגרויות אני צברתי‬
‫לי לא מעט שעות פלייסטיישן ועכשיו‪ ,‬אחי‪ ,‬אתה‬
‫הולך לשלם בגדול על חצי שנה של התעלמות‪....‬‬
‫אני הולך לקרוע לך את הצורה כן?‬
‫דורי‬
‫אתה מתכוון לעומת קודם שרק זימברת לי את‬
‫הצורה?‬
‫ניני‬
‫אני מתכוון שעוד לא ראית כלום‪.‬‬
‫רוני‬
‫(לדורי) אתה בא לכיתה? (מבחינה בניני בדאבל‬
‫טייק) הי ניני‪.‬‬
‫ניני‬
‫הי‬
‫ניני ורוני נבוכים‪.‬‬
‫רוני‬
‫טוב לראות אותך‪...‬‬

‫‪10 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫ניני‬
‫כנ"ל‪.‬‬
‫רוני‬
‫מה נשמע? גבהת‪( ...‬צוחקים)‬
‫ניני‬
‫אז‪ ....‬נתראה‪ ,‬אה?‬
‫דורי‬
‫בטח בטח‬
‫ניני‬
‫בי‬
‫רוני‬
‫בי‪.‬‬
‫הולך לכיתה‪ ...‬רוני מסתכלת עליו הולך‪.‬‬
‫דורי‬
‫את באה?‬
‫והם הולכים‪.‬‬

‫מעבר לערב‬

‫‪ .10‬סלון דביר‪ ,‬ערב‬

‫דדי ודגנית על הספה‪ ,‬היא קוראת ספר והוא רואה חדשות‪ ...‬דדי מודאג‪ ...‬דגנית‬
‫מבחינה בזה‪ ,‬סוגרת את הטלוויזיה‪.‬‬
‫דגנית‬
‫מה קורה?‬
‫דדי‬
‫שמעת איזה סיפור? מצאו איזה מישהו אחרי שנה‬
‫שהלך לאיבוד באיזה מדבר‪ ...‬בריא ושלם‪...‬‬
‫דגנית‬
‫דדי‪ ...‬אני רואה שאתה מוטרד ממשהו ולא נראה‬
‫לי שזה ההוא מהמדבר‪..‬‬
‫דדי‬
‫אני?‬
‫דגנית‬
‫לא‪ ,‬אני‪.‬‬
‫דדי‬
‫לא קרה כלום‪.‬‬
‫דגנית‬
‫טוב‪ ,‬אני מכירה אותך יותר מדי טוב‪ ,‬אתה לא‬
‫ממש יכול לעבוד עלי‪.‬‬
‫דדי מחייך אליה‪.‬‬
‫דגנית‬
‫טוב‪ ,‬אז לפעמים אתה יכול‪...‬‬
‫דדי‬

‫‪11 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫לפעמים‪...‬‬
‫דגנית‬
‫נו‪ ,‬אז לא עליתי על זה שאתה בעצם עמוס‪ ,‬זה‬
‫ממש זניח‪...‬‬
‫דדי‬
‫לא ביג דיל‪.‬‬
‫דגנית‬
‫ובטח לא תירוץ להעביר נושא עכשיו‪ ... .‬מה זה‬
‫יונתן‪ ..‬ניני?‬
‫דדי‬
‫האמת שלא‪...‬‬
‫דגנית‬
‫אתה בטוח?‬
‫דדי‬
‫טוב‪ ,‬אני לא אומר שרציתי שהוא יחזור להיות‬
‫ניני‪ ,‬אבל מצד שני‪ ...‬כשהוא נכנס לחדר הוא‬
‫אפילו לא היה צריך להסביר לי כלום‪ ...‬ידעתי‬
‫בדיוק מה הוא מרגיש ומה הוא רוצה‪ ,‬וידעתי‬
‫גם‪ ...‬גם למה‪ .‬זה היה חייב לקרות‪ .‬אלא אם כן‬
‫בכלל לא הייתי מתחיל עם זה‪.‬‬
‫דגנית‬
‫אתה לא יכול לייסר את עצמך על מה שהיה‪.‬‬
‫דדי‬
‫אני לא מיוסר מהעבר‪ .‬אני מודאג‪ ,‬מהעתיד‪.‬‬
‫דגנית‬
‫הם יהיו בסדר‪...‬‬
‫דדי‬
‫לא הילדים‪ .‬זאת אומרת – דיברתי היום עם‬
‫הרואה חשבון שלי‪...‬‬
‫דגנית‬
‫או קיי‪ ..‬ו‪?...‬‬
‫דדי‬
‫תראי‪ ...‬מסתבר שבחצי השנה האחרונה‪...‬‬
‫ההוצאות על המשפט‪ ,‬וזה שלא יכולתי לעבוד‪,‬‬
‫המשכורת מורה‪ ...‬שדי חיסלתי את כל‬
‫החסכונות שלנו‪...‬‬
‫דגנית‬
‫הכל?‬
‫דדי‬
‫כן‬
‫דגנית‬
‫וואלה‪...‬‬

‫‪ .11‬משרד ראש הממשלה‪ ,‬ערב‬

‫‪12 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אבנר מולי ויאיר‪.‬‬

‫יאיר‬
‫אתה לא צריך להודות לי ‪ ,‬אבנר‪ ...‬בדיעבד אני‬
‫הייתי צריך להתערב הרבה יותר מוקדם (מעיף‬
‫מבט קשה במולי‪ ,‬שקטן בכסאו) אבל העיקר‬
‫שהכל הסתדר‬
‫אבנר‬
‫כן‪ .‬אחרי כל מה שעבר עלי בחצי השנה‬
‫האחרונה‪ ...‬המשפט‪ ,‬הגירושים‪ ...‬אני מרגיש‬
‫שאני מתחיל לחיות מחדש‪.‬‬
‫יאיר‬
‫(מחייך) יופי‪ .‬יש לך תכניות לחיים האלה?‬
‫אבנר‬
‫אןף‪ ....‬לנוח‪ ,‬המון‪ .‬לבלות עם הילדים שלי‪ .‬אני‬
‫חושב שמגיע להם שאני אקח קצת חופש‪.‬‬
‫יאיר‬
‫אתה אולי תצטרך לדחות את זה קצת‪.‬‬
‫אבנר‬
‫למה? קרה משהו?‬
‫יאיר‬
‫אפשר לומר‪ .‬אפשר לומר שקרה משהו חשוב‪.‬‬
‫אבנר‬
‫(מודאג) מה?‬
‫יאיר‬
‫אתה יושב‪ ,‬כן?‬
‫אבנר‬
‫דבר יאיר‪ ,‬מה קרה?‬
‫יאיר מרצין‪ ..‬נהנה מתשומת הלב‪ ..‬ואז מחייך חיוך ממזרי‪...‬‬

‫‪ .12‬סלון דביר‪ ,‬ערב‪ ,‬המשך‬

‫דדי מביט בתמיהה בדגנית המחייכת מאד‪.‬‬

‫דדי‬
‫זה משעשע אותך שאין לנו כסף?‬
‫דגנית‬
‫לא‪ ...‬אבל זה משעשע אותי שזה הכל‪ .‬אתה צריך‬
‫לקחת את זה בפרופורציה‪ ,‬דדי‪...‬‬
‫דדי‬
‫איזה פרופורציה בדיוק?‬
‫דגנית‬
‫שבחיים‪ ...‬בטח במשפחה הזאת הקטנה שלנו–‬
‫יכולים לקרות דברים יותר חמורים‪.‬‬
‫דדי‬
‫אני לא בטוח שאת מבינה‪.‬‬

‫‪13 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫דגנית‬
‫אני מבינה‪ .‬אבל אני צעירה‪ ,‬אתה‪ ...‬אה‪ ...‬נראה‬
‫צעיר ‪ ...‬אנחנו נעבוד‪ ,‬יהיה בסדר‬
‫דדי‬
‫יש לי המון חובות דגנית‪ ...‬לנו‪...‬‬
‫דגנית‬
‫ואנחנו נשלם אותם‪ ,‬לאט לאט ועד השקל‬
‫האחרון‪.‬‬
‫דדי‬
‫(עדיין מיואש) זה פשוט‪ ....‬אתמול הרסתי מכונה‬
‫ששווה מיליוני דולרים‪ ,‬והיום אין לי כסף‬
‫לקרטיב‪ .‬דגנית אם הייתי מוכר למישהו את‬
‫התוכניות של הטורבו טיים היינו יכולים להיות‬
‫היום מיליונרים‪.‬‬
‫דגנית‬
‫אתה לא באמת שקלת את זה ברצינות‪....‬‬
‫דדי‬
‫אני פשוט אצטרך להמציא משהו חדש‬
‫דגנית‬
‫דדי‪ ...‬אולי פשוט תחזור ללמד?‬
‫דדי‬
‫מה?‬
‫דדי‬
‫אני ממש מעדיפה אותך בתור מורה להיסטוריה‬
‫מאשר בתור מדען מטורף עם המצאות משונות‪...‬‬
‫דדי‬
‫(צוחק) ואת באמת חושבת שנצליח לשלם את‬
‫החובות ממשכורת של מורה? ועוד עכשיו כשאת‬
‫בשנת שבתון?‬
‫דגנית‬
‫אז אני גם אחזור ללמד‪.‬‬
‫דדי‬
‫(תקיףך) לא‪ ,‬אני לא מוכן שתפסיקי ללמוד רק‬
‫בגללי‪.‬‬
‫דגנית‬
‫בסדר‪ ,‬בסדר‪ .‬יהיה בסדר‪ ,‬נצטמצם בהוצאות‬
‫קצת‪ ,‬מה יש?‬
‫בדיוק אז נפתחת הדלת ואיה וניני נכנסים עמוסי שקיות מהקניון‬
‫איה‬
‫הי‪ ...‬הייתם צריכים לראות את ניני‪ ,‬בתור אחד‬
‫ששונא שופינג הוא חרש את החנויות אחת‬
‫אחת‪ ...‬חבל לכם על הזמן‬
‫ניני‬
‫(מחייך במבוכה) טוב מה את רוצה? כל מה שיש‬
‫לי קטן עלי‪...‬‬

‫‪14 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫איה‬
‫בכל מקרה כשיגיע החשבון של הכרטיס אשראי‬
‫בתחילת החודש – אני מציעה שתשבו‪...‬‬
‫כולם צוחקים אך דגנית ודדי מחליפים מבטים מודאגים‬

‫‪ .13‬משרד ראש הממשלה המשך ערב‬

‫המשך שיחה‬
‫מולי‬
‫אתה זוכר לפני כמה חודשים‪ ,‬דיברנו על כל מיני‬
‫דברים שנעשה אם וכאשר יאיר יבחר לראשות‬
‫הממשלה?‬
‫יאיר‬
‫עלו אז הרבה רעיונות‪.‬‬
‫אבנר‬
‫לפני או אחרי הרעיון להפיכת הנגב לשמורת‬
‫קקטוסים?‬
‫יאיר‬
‫אני ביקשתי שלא תזכיר לי את זה‪.‬‬
‫מולי‬
‫תעזבו את זה עכשיו‪ .‬תכנית אחת היתה ממש‬
‫טובה(מוציא מתיקיה ניר שקוף עם תוכניות‪ ,‬נותן‬
‫לאבנר) מוכר לך?‬
‫אבנר‬
‫(מחייך) בטח‪ ,‬זאת התכנית לחמ"ל‪...‬‬
‫יאיר‬
‫אנחנו לא קוראים לו חמ"ל‪ ...‬אנחנו קוראים לו‬
‫המצפה‪ ...‬חדר הפיקוד האולטימטיבי‪ ,‬מקום‬
‫שממנו צוות מובחר במיוחד יוכל לנהל מבצעים‬
‫בסודיות מוחלטת‪ ,‬מקום שממנו רואים את הכל‬
‫אבל אף אחד לא יודע שהוא קיים בכלל‪...‬‬
‫מולי‬
‫אני לא צריך להסביר לך כמה מתסכל להתמודד‬
‫עם שירותי הביטחון על בסיס יומיומי‪ ...‬הכל שם‬
‫הרי זה פוליטיקות‪ ,‬תככים‪ ...‬זה לא מדבר עם זה‬
‫וההוא לא מדבר עם ההיא‪...‬‬
‫יאיר‬
‫אנחנו רוצים להקים גוף נפרד‪ .‬חיצוני‪ .‬בלי‬
‫בירוקרטיה‪ ,‬בלי שרשרת פיקוד – רק תוצאות‪.‬‬
‫אבנר‬
‫או‪ .‬קי‪ .‬יפה‪ ...‬אז אתם חושבים לבנות את‬
‫החמ"ל‪ .‬שהצעתי לכם? (מתקן) המצפה‪?..‬‬
‫יאיר‬
‫לא‪ .‬אנחנו סיימנו לבנות אותו‪.‬‬
‫אבנר‬

‫‪15 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫(המום) מה???‬

‫‪ .14‬סלון דביר ערב המשך‬

‫דדי דגנית איה וניני‪.‬‬

‫איה‬
‫טוב‪ ,‬אתה בא? אני רוצה לסדר לך את זה בארון‪.‬‬
‫ניני‬
‫עכשיו?‬
‫איה‬
‫כן‪....‬אתה לא יודע לקפל‪ ...‬חבל שמחר כל‬
‫החולצות יראו כמו סמרטוט‪...‬‬
‫ניני‬
‫בסדר‪ ,‬אני בא‪...‬‬
‫איה יוצאת‪ ,‬ניני נגרר אחריה עם השקיות‪ ,‬מחייך לדדי ודגנית‪.‬‬
‫דדי ודגנית מביטים זה בזו בדאגה‪.‬‬
‫דדי‬
‫טוב‪ ,‬אני אגש לדבר איתם‪ ...‬לפחות על חלק‬
‫מהקניות האלה בטח אפשר לקבל החזר או משהו‬
‫דגנית‬
‫עזוב אותם דדי‪ ,‬תן לו לחגוג‪ ...‬מחר נדבר איתם‬
‫ונתחיל לחיות כולנו בצמצום‪.‬‬
‫הוא מחייך מבואס‪ ,‬היא מלטפת אותו‬
‫דגנית‬
‫די נו‪ ...‬תודה שגם אתה נהנה לראות את איה‬
‫וניני ביחד‪ .‬ככה אוהבים ומסתדרים‪...‬‬
‫דדי‬
‫כן‪ ,‬האמת היא שנורא התגעגעתי לזה‪ ,‬לראות את‬
‫שניהם ככה‪ ..‬ואת החברים שלהם‪ ...‬את כל‬
‫השמונה יחד‪...‬‬
‫דגנית‬
‫דדי‪...‬‬
‫דדי‬
‫מה?‬
‫דגנית‬
‫מה מה? אתה הבטחת לי‪ ,‬נכון? (הוא לא עונה)‬
‫אתה הבטחת לי שהשמיניה לא חוזרת להיות‬
‫שמיניה‪.‬‬
‫דדי‬
‫בסדר‪ ,‬הם בסך הכל חברים טובים‪ ,‬שום דבר‬
‫מעבר לזה‪...‬‬
‫דגנית דופקת בו מבט חודר‬

‫‪ .15‬משרד ראש הממשלה‪ ,‬ערב‬

‫‪16 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫יאיר מולי ואבנר‪ .‬אבנר משועשע מהמחשבה‪...‬‬

‫אבנר‬
‫פשוט הלכתם ובניתם את זה?‬
‫מולי‬
‫פשוט זאת לא בדיוק ההגדרה הנכונה אבל‪ ...‬כן‪,‬‬
‫בנינו את זה‪ ,‬אחד לאחד בדיוק כמו שתיכננת‪...‬‬
‫אבנר‬
‫אבל מאיפה הכסף?‬
‫מולי‬
‫אל תשאל שאלות שאתה לא רוצה לדעת את‬
‫התשובה להן‬
‫אבנר מסתכל על יאיר‪ ,‬מוטרד‪.‬‬
‫יאיר‬
‫אבנר‪ ,‬הסר דאגה מליבך‪ ,‬הכל כשר‪ ,‬אני לומד‬
‫מהניסיון‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬שמסתבר שלראש הממשלה‬
‫יש תקציבים סודיים לכל מיני דברים‪...‬‬
‫אבנר‬
‫(מחייך) בסדר‪.‬‬
‫מולי‬
‫אז אתה בעניין? אתה לא מעדיף לצאת לחופש?‬
‫אבנר‬
‫אני רוצה כבר לראות את זה‪.‬‬
‫יאיר‬
‫יופי‪ .‬כי יש עוד‪.‬‬
‫מולי שולף שרטוט נוסף‪ ,‬דף שקוף וכחלחל (שונה מקודמו) ומגיש אותו לאבנר‪ ,‬החיוך‬
‫של אבנר נמחק‪ ,‬הוא מביט ביאיר‬
‫אבנר‬
‫אני לא מאמין ששמרת את זה‬
‫יאיר‬
‫לא רק שמרתי‪.‬‬
‫אבנר‬
‫הדור הבא של הלמדא‪ .‬זה עובד?‬
‫מולי‬
‫יש באמריקה כמה גופים מחקריים שקשורים כבר‬
‫שנים לישראל‪ ,‬באופן חשאי כמובן‪ ...‬לאחד מהם‬
‫נתנו את האתגר הזה ואני חושב שאתה הולך‬
‫להיות מאוד מרוצה ממה שהם הצליחו לבנות‪.‬‬
‫הם אומרים שזה פתר את כל הבעיות‬
‫באלאסארים‪ .‬בטוח לגמרי‪.‬‬
‫אבנר‬
‫בניתם חמ"ל‪ ...‬בניתם את הכדורים‪ ...‬יאיר‪ ,‬אתה‬
‫רציני? מה אתם הולכים לעשות בדיוק? ועם‬
‫מי‪?...‬‬

‫‪17 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫ריאקשן יאיר ומולי‬

‫מעבר לבוקר‬

‫‪ .16‬חדר עגול‪ ,‬יום‬

‫הסצנה האחרונה שתצולם בחדר העגול‪ .‬אין טורבו טיים‪ .‬אין מכשירים‪.‬‬
‫אבנר ודדי שקועים בשיחה‪.‬‬
‫אבנר‬
‫נו‪ ,‬מה אתה אומר?‬
‫דדי‬
‫(מופתע) מה אני אומר?‬
‫אבנר‬
‫כן‪.‬‬
‫דדי‬
‫הם רוצים להפעיל את השמינייה?‬
‫אבנר‬
‫כן‪.‬‬
‫דדי‬
‫בתור מה?‬
‫אבנר‬
‫יחידה חיצונית לפתרון בעיות‪ .‬ראש הממשלה‪...‬‬
‫כלומר יאיר‪ ...‬מרגיש שזה מפעל החיים שלו‪.‬‬
‫דדי‬
‫שלו?‬
‫אבנר‬
‫דדי‪ ,‬זה משנה קרדיטים עכשיו? הם בנו את‬
‫המצפה‪ ,‬הם מוכנים עם המכשירים – הם רוצים‬
‫את השמינייה‪.‬‬
‫דדי‬
‫ואתה שואל מה אני אומר?‬
‫אבנר‬
‫כן‪.‬‬
‫דדי‬
‫אז אני אומר לא‪ .‬בשום פנים ואופן לא‪.‬‬

‫‪ .17‬אולפן "אלי שואו" יום‬

‫אסטבליש אולפן‪.‬‬
‫על סט תכנית ארוח צבעוני וקיטשי סטייל אודטה‪ ,‬יושבת אלי מנחת התכנית ומולה‬
‫האורחת אלכסנדרה – מגדת עתידות מוזרה עם שיער קצוץ‬
‫אלי‬

‫‪18 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫ולסיום‪ ,‬אלכסנדרה‪ ,‬אז שמענו ממך את התחזית‬

‫לקראת כינוס ועידת המפלגה ואת התחזית‬
‫למשקיעים בבורסה‪ ,‬עוד משהו לפני פרידה?‬
‫אלכסנדרה‬
‫רק עוד שני דברים‪ ,‬אלי‪ ,‬בני מזל שור – תיזהרו‬
‫היום ומחר ממקורות מים פתוחים‪ ...‬ואנשים‬
‫שבשמם הפרטי מופיעה האות ל' – השבוע הוא‬
‫שבוע טוב למלא לוטו או טוטו‪...‬‬
‫אלי‬
‫הו‪ ,‬אז כדאי שאני ארוץ לקנות‪.‬‬
‫אלכסנדרה‬
‫בהצלחה‪.‬‬
‫אלי‬
‫(למצלמה) מיד אחרי הפרסומות נספר לכם על‬
‫האורחים הבאמת לא יאומנו שמצפים לנו כאן‪...‬‬
‫תכף חוזרים‪...‬‬
‫יוצאים לפרסומות‪ ,‬אלי מבחינה ברוני שיושבת בצד‪ ,‬היא מנופפת לה‪ ,‬רוני מתקרבת‬
‫רוני‬
‫אין‪ ...‬מלכה‪ ...‬כאילו נולדת באולפן‪....‬‬
‫האחיות מתחבקות‪.‬‬
‫אלי‬
‫רוני תכירי את אלכסנדרה‪ ,‬אלכסנדרה זו אחותי‬
‫רוני‪...‬‬
‫אלכסנדרה‬
‫הי‪.‬‬
‫רוני‬
‫היה מאד מעניין‪ .‬אפילו שאני לא מזל שור‪.‬‬
‫אלכסנדרה‬
‫איזה מזל את?‬
‫רוני‬
‫קשת‪.‬‬
‫אלכסנדרה‬
‫הו‪ ...‬השבוע תיזהרי ממרובעים‪ ,‬ותהיי נחמדה‬
‫לאמא שלך‪.‬‬
‫אלי‬
‫האמא שלה היא גם האמא שלי‪..‬‬
‫רוני‬
‫והיא בכלל לא פה‪..‬‬
‫רוני מחייכת לאלכסנדרה בנימוס‪ ,‬מגניבה מבט לאלי‪ .‬שתיהם מחייכות זו לזו‪.‬‬
‫מפיקה (‪)OS‬‬
‫אלי‪ ,‬בואי שניה‪...‬‬
‫אלי‬
‫אני כבר חוזרת‬

‫‪19 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫רוני נותרת עם מגדת העתידות‪ ,‬מחייכת אליה בנימוס‪.‬‬

‫‪ .18‬חדר עגול (המשך)‬

‫אבנר ודדי בהמשך שיחה‬

‫אבנר‬
‫אני יודע מה אתה חושב‪.‬‬
‫דדי‬
‫זה כי אני אמרתי לך מה אני חושב‪ .‬אני לא מוכן‪.‬‬
‫אבנר‬
‫זה גם מה שאני חשבתי בהתחלה‪ .‬אבל דדי‪,‬‬
‫תראה אותנו – נותנים לנו הזדמנות לעשות משהו‬
‫גדול עם הדבר שעליו עבדנו כל החיים‪ ...‬זאת‬
‫הזדמנות שאולי לא תחזור‬
‫דדי‬
‫רק טיפשים חוזרים על טעות פעמיים ואנחנו לא‬
‫טיפשים אבנר‪ ...‬זה הילדים שלנו ‪ -‬הילד שלך‪,‬‬
‫התאומים שלי‪ ,‬החברים שלהם‪ ...‬ילדים רגילים‬
‫של אנשים רגילים שלא בטוח מעוניינים להכניס‬
‫את עצמם לסרט מתח הזה‪.‬‬
‫אבנר‬
‫נכון‪ ,‬הם ילדים רגילים‪ .‬ראית אותם לאחרונה?‬
‫הם משועממים לגמרי בבית ספר‪ ..‬אני צריך לריב‬
‫עם אדם כל בוקר שיסכים ללכת לשם‪ ... ...‬אין‬
‫להם שום אתגר‪ ,‬כלום‪...‬‬
‫דדי‬
‫שירשמו לחוג‪.‬‬
‫אבנר‬
‫תחשוב על זה כמו על חוג‪ .‬פעילות שהם עושים‬
‫אחרי שעות בית הספר‪ ...‬לא כל יום‪ ,‬רק כשצריך‬
‫ואף אחד לא צריך לדעת מזה‪,‬‬
‫דדי‬
‫אוי אבנר‪ ,‬נו באמת‪...‬‬
‫אבנר‬
‫חוג‪ ,‬דדי‪ .‬הולכים‪ ,‬מפעילים קצת את התאים‬
‫האפורים‪ ,‬מצילים את העולם בדרך‪ .‬ציונות‪.‬‬
‫דדי‬
‫ציונות?‬
‫אבנר‬
‫כן‪ ,‬ציונות‪ .‬מישהו שיעזור למדינה‪ .‬ואנחנו נמשיך‬
‫את המחקר שלנו ונדע שהוא בידיים טובות‪.‬‬
‫בידיים שלנו‪.‬‬
‫דדי‬
‫אבנר‪ ...‬אני לא יודע‪ .‬אני הבטחתי לדגנית‪ .‬נתתי‬
‫לה את המילה שלי שמשהו כזה לא יקרה שוב‪...‬‬

‫‪20 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אבנר‬
‫אני מכיר את דגנית‪ ...‬היא תבין‪ .‬זה לא הולך‬
‫להיות אותו דבר‪ ,‬אנחנו לא בבית ספר‪ ,‬יש פה‬
‫אפס סיכונים‪ .‬אין מערכת שעות רגילה‪ ,‬אין‬
‫מפקחים‪ ,‬אין רוחל'ה‪....‬‬
‫דדי‬
‫אין רוחל'ה? את זה היית צריך להגיד דבר‬
‫ראשון‪...‬‬
‫אבנר‬
‫(צוחק) אז מה אתה אומר? אני לא רוצה ללחוץ‬
‫או משהו אבל תדע שאני אמרתי ליאיר שבלעדיך‬
‫אני לא עושה את זה‪.‬‬
‫דדי מסתכל עליו‪ ..‬מתלבט‪...‬‬

‫‪ .19‬אולפן יום המשך‬

‫רוני ואלכסנדרה‪ ...‬שתיקה‪ ...‬שתיהן מחייכות זו לזו‪ ,‬רוני נבוכה‪.‬‬

‫רוני‬
‫אז אה‪ ...‬איך את עובדת בעצם? כדור בדולח?‬
‫קפה? קלפים??‬
‫אלכסנדרה‬
‫עיניים‪.‬‬
‫רוני‬
‫עיניים?‬
‫אלכסנדרה‬
‫(תופסת את סנטרה של רוני ובוהה אל תוך‬
‫עיניה) אני רואה‪ ...‬כן‪ ,‬את מפקפקת בי‪.‬‬
‫רוני חצי מגלגלת עיניים‪ ,‬אלכסנדרה תופסת אותה שוב‪.‬‬
‫אלכסנדרה‬
‫המשפחה שלך מפוזרת‪ ...‬ההורים רחוקים‪....‬‬
‫רוני‬
‫נו זה כבר אמרתי לך קודם‪...‬‬
‫אלכסנדרה‬
‫אוסטריה?‬
‫רוני‬
‫אוסטרליה (זה מוזר לה‪)...‬‬
‫אלכסנדרה‬
‫אה‪-‬הה‪ ...‬ואני רואה גם את המספר שלוש‪...‬‬
‫אצלך בבית‪ ...‬את גרה עם עוד שני אנשים? יש‬
‫שם גם משהו מאוד מאוד מסובך‬
‫רוני‬
‫(נדרכת) כן‪ ...‬אבל איך את‪ ...‬אלי סיפרה לך?‬
‫אלכסנדרה‬
‫(מחייכת אך לא מגיבה) הו‪ ,‬זה מעניין‪...‬‬
‫רוני‬

‫‪21 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫מה מעניין?‬
‫אלכסנדרה‬
‫אני רואה גבר עם אופנוע‪...‬‬
‫רוני‬
‫אופנוע? אני לא מכירה אף אחד עם אופנוע‬
‫אלכסנדרה‬
‫את תכירי‪ .‬הוא היה באיזה מקום‪ ...‬אבל עכשיו‬
‫הוא חזר‪...‬‬
‫לרוני ממש מוזר‪ .‬מגיעה אלי‪.‬‬
‫אלי‬
‫ה‪ ,‬מה קורה?‬
‫רוני‬
‫(נרתעת מאלכסנדרה) הכל בסדר‪....‬‬

‫‪ .20‬קולאז' מהיר‪ :‬השמיניה מקבלת מעטפות‬

‫‪ 20‬א‪ :‬סלון דביר‬

‫שליח דופק בדלת ונותן לאיה שתי מעטפות‪ ...‬ניני מגיע והיא נותנת לו את המעטפה‬
‫שלו‬

‫‪ 20‬ב‪ :‬דלת לא מזוהה‪.‬‬

‫נטשה סוגרת את הדלת‪ ,‬יש לה מעטפה‪.‬‬

‫‪ 20‬ג‪ :‬חדר מיקה‬

‫מיקה ואבי בוהים בשתי המעטפות שקיבלו‪ ...‬מוציאים מהן מפה של הקניון‪...‬‬

‫‪ 20‬ד‪ :‬חדר אדם‬

‫אדם מביט במפה ומוציא את המטבע‬

‫‪ 20‬ה‪ :‬חוץ רחוב‬

‫דורי מסתכל על המטבע‪ ,‬מוזר לו‪.‬‬

‫‪ 20‬ו‪ :‬בית רוני‬

‫אלי ורוני בסלון‪...‬‬

‫רוני‬
‫את בטוחה שלא סיפרת לה על המשפחה שלנו?‬
‫אלי‬
‫לא‪ .‬למה שאני אספר לה?‬
‫רוני‬
‫אולי נפלט לך משהו ואת לא זוכרת?‬

‫‪22 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אלי‬
‫בחיי שלא‪ ,‬נשבעת‪ ,‬נו! היא פשוט מדהימה כבר‬
‫אמרתי לך את זה‪ ...‬אומרים שהיא לא טועה אף‬
‫פעם‪ ...‬חוץ מהפעם ההיא שהיא המליצה לי על‬
‫סלסול בשיער‪...‬‬
‫רוני‬
‫אז היא הולכת לטעות גם עכשיו‪ ,‬כי אני לא‬
‫מכירה אף אחד עם אופנוע‪.‬‬
‫אלי‬
‫חכי ותראי‪.‬‬
‫דפיקה בדלת‪.‬‬
‫אלי‬
‫אולי זה הוא‪.‬‬
‫רוני‬
‫כן‪ ,‬בטח‪.‬‬
‫דפיקה בדלת‪ ,‬רוני ניגשת לפתוח‪ ,‬שליח מוסר לה מעטפה סגולה‪ ,‬היא חותמת‪ ,‬פתאום‬
‫מסתכלת על השליח‪.‬‬
‫רוני‬
‫תגיד‪ ,‬יש לי שאלה קצת משונה – איך הגעת‬
‫לכאן?‬
‫שליח‬
‫לפי הכתובת‪...‬‬
‫רוני‬
‫לא‪ ,‬איך נסעת לפה? ‪ .....‬כאילו באת באופנוע?‬
‫שליח‬
‫באופניים שלי‪ ,‬למה?‬
‫רוני‬
‫אה‪ ,‬לא‪ ,‬סתם‪ ,‬כלום‪ ...‬תודה‪ ,‬סליחה‪.‬‬
‫סוגרת את הדלת‪.‬‬
‫אלי‬
‫(מחקה אותה) "כן‪ ,‬בטח‪ "...‬עלק לא מאמינה‪...‬‬
‫רוני מחייכת‪ ,‬ופותחת את המעטפה‪.‬‬

‫‪ .21‬מכונת שתיה (קיר באולפן) יום‬

‫המשך סצנה ‪6302‬‬

‫ניני‬
‫אז מה? שניכנס?‬
‫רוני‬
‫(קולטת פתאום את האופנוע על החולצה שלו)‬
‫אוי‪( ...‬מחווירה‪ ..‬הוא בוהה בה)‬
‫ניני‬
‫קרה משהו? מה?‬
‫רוני‬

‫‪23 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫כלום כלום זה כלום‪ ,‬בואו ניכנס‪...‬‬

‫החבורה נכנסת‪ ...‬נבלעים בתוך המכונה‪...‬‬

‫‪ .22‬המצפה יום‬

‫השמונה נכנסים לראשונה למצפה‪ ...‬זהו חדר לבן וגדול‪ ,‬המכיל מספר מפלסים‪...‬‬
‫השמונה נכנסים אחד אחד וכדורים צבעוניים בצבעי המעטפות – שיהיו מעתה‬
‫הצבעים הרשמיים של כל אחד מהם – נורים בצינור שקוף ומגיעים אל מתקן מיוחד‬
‫בקדמת המצפה‪ ...‬השמונה המומים‪ ...‬דדי ואבנר עומדים בקדמת המצפה‪ ....‬שתיקה‪...‬‬
‫דדי ואבנר מחייכים‪....‬‬

‫‪ .23‬משרד מולי‪ ,‬יום‬

‫מולי במשרדו הצמוד למשרד של יאיר‪ .‬משוחח בטלפון‪.‬‬

‫מולי‬
‫הם בתוך המצפה עכשיו‪ ...‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬כולם‪ ...‬עד‬
‫עכשיו הכל עובד חלק‪ ...‬זה בסדר‪ ,‬לא צריך‬
‫להודות לי‪ ,‬אחרי הכל זה לא אני ששמתי את‬
‫הכסף‪ ,‬נכון?‬

‫‪ .24‬חדר ביקורים בכלא‪.‬‬

‫עוברים ללילי שעומדת במדי אסירה ליד טלפון ציבורי‪ ,‬ברקע סוהרת קשוחה‬
‫לילי‬
‫כל הכבוד מולי‪ ...‬אני שמחה לשמוע‪ ...‬תמשיך‬
‫לעדכן אותי כן?‬

‫סוף פרק ‪63‬‬

‫‪24 -‬‬