מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
יציב
|
הגייה* |
yatsiv
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
י־צ־ב
|
דרך תצורה |
משקל קַטִּיל
|
נטיות |
נ׳ יַצִּיבָה; ר׳ יַצִּיבִים; נ"ר יַצִּיבוֹת; יַצִּיב־
|
- לשון חז"ל עומד איתן, קבוע, שאינו נתון לשינויים.
- גשר החבלים יציב, וניתן לצעוד עליו ללא כל חשש.
- הפצוע מאושפז במצב קשה אך יציב.
- לאחר ההפיכה נעשה המצב במדינה יציב.
- לשון חז"ל [ארמית] אזרח, תושב קבע
- ”אוֹרָיְתָא חֲדָא תְּהֵי לְיַצִּיבַיָּא וּלְגִיּוֹרַיָּא דְּיִתְגַייְּרוּן בֵּינֵיכוֹן.“ (אונקלוס על שמות יב – פסוק מט)
- עברית חדשה [כימיה] שאינו מתפרק למרכיביו.
- אטומים גדולים נוטים להיות יציבים פחות.
- עברית חדשה [ביולוגיה] עמיד בתנאי עקה.
- ישנן צביעות כימיות המיועדות לגילוי חיידקים יציבים בחומצה.
- החלבון יציב גם בטמפרטורה של חמישים מעלות צלזיוס.
- עברית חדשה [אקולוגיה] בהשאלה מן (2): בעל חיים היושב דרך קבע בארץ, שאינו נודד.
- הפשוש הוא ציפור שיר יציבה בארץ־ישראל, והוא מקנן בתקופת האביב.
- המילה מופיעה בלשון המקרא בארמית של ספר דניאל; למשל ”...וְיַצִּיב חֶלְמָא וּמְהֵימַן פִּשְׁרֵהּ.“ (דניאל ב, פסוק מה)
- רבים שוגים ומטים בדיבורם את המילה יַצִּיב בחיטוף התנועה שעל היו״ד הראשונה, כאילו הייתה במשקל קָטִיל.
השורש יצב
|
השורש י־צ־ב הוא שורש מגזרת חפי"צ.
י־צ־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
נִפְעַל
|
נִצַּב
|
נִצָּב
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִפְעִיל
|
הִצִּיב
|
מַצִּיב
|
יַצִּיב
|
הַצֵּב
|
לְהַצִּיב
|
הֻפְעַל
|
הֻצַּב
|
מֻצַּב
|
יֻצַּב
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
יִצֵּב
|
מְיַצֵּב
|
יְיַצֵּב
|
יַצֵּב
|
לְיַצֵּב
|
פֻּעַל
|
יֻצַּב
|
מְיֻצַּב
|
יְיֻצַּב
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
הִתְיַצֵּב
|
מִתְיַצֵּב
|
יִתְיַצֵּב
|
הִתְיַצֵּב
|
לְהִתְיַצֵּב
|
| |
|