א-תאבעון
התאבִּעוּן (נהגה גם: א-תאבעון; בערבית: التابعون) הם דמויות אסלאמיות שלא פגשו את הנביא מוחמד, וחיו בתקופה מאוחרת יותר לאחר מותו (במאה הראשונה ובמאה השנייה להג'רה) או חיו בתקופתו אך לא ראו אותו. למרות שהתאבעון קיבלו על עצמם את דת האסלאם לאחר מות הנביא, היה להם תפקיד משמעותי: הם למדו את החדית' מן הצחאבה ולימדו אותו לאחרים. הם חיו בדיוק על פי המסורות ואורח החיים (סונה) של הנביא מוחמד.
הגדרת התאבעון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי הגדרת אבן חג'ר: תאבעי הוא מי שפגש באחד מחברי הנביא.
לפי הגדרת אבן א-צלאח: תאבעי הוא מי שהתלווה לאחד מאנשי הצחאבה, ומספיק שהוא שמע או פגש פעם אחד מאנשי הצחאבה.
התאבעון שייכים לגל השני של מוסלמים שקיבלו את הדת והידע שלהם מהצחאבה, והלכו בעקבותיהם כנושאי שליחות האסלאם. התאבעון דבקו בצחאבה כדי ללמוד מהם את הקוראן, החדית' והשריעה. הם גם שימשו כחוליה המקשרת בין הצחאבה לבין הדור הבא של המלומדים שעיצבו את האסכולות השונות.
מעלותיהם
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי חלק מהפרשנויות, הם הוזכרו בפסוק הקוראני[1] ”ואת ראשי ושרי העוזבים את בתיהם למען עזרך ואת ההולכים בדרכם הטובה רצה אל, והם יתענגו בו; להם הכין גנות ובתוכם נחלי מים, ועד עולמי עד ישבו שם. מה גדול הששון הזה!”[2]
הפסוק כלל שבחים רבים מאלוהים לשני המחנות הראשונים ואלה אשר הלכו בעקבותיהם, אמר אלוהים שהוא מרוצה מהם והם מרוצים.
סחיח אל-בוח'ארי ומוסלם סיפרו כי עמרן בן חוסיין אמר: שליח אללה מוחמד עליו השלום אמר (הטובים ביותר מהאנשים אלה שחיו בתקופה שלי, ואחריהם התקופה שאחריהם ואחריהם התקופה שאחריהם)
תיעוד החדית'
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך חייו, הנביא מוחמד לא ביקש ולא אישר לאף אחד מהצחאבה לתעד ולכתוב את החדית'ים שלו. גם בתקופת הצחאבה לא הועלו החדית'ים על הכתב. כאשר הגיע לשלטון הח'ליפה עומר בן עבד אלעזיז, הוא צווה שיאספו את כל החדית'ים, וזאת לאחר שהתאבעין הספיקו כבר לשמוע ולדעת בעל פה את כל החדית'ים מפיהם של הצחאבה.
לימודי החדית'
[עריכת קוד מקור | עריכה]עומר בן עבד אלעזיז לא הסתפק באיסוף וכתיבת החדיתים אלא הוציא הוראה שכל המלומדים ילמדו חדית'ים במסגדים.
בתקופת התאבעין נעשו מאמצים רבים בסיפור החדת'ים והסונה.
בתקופת התאבעין כתיבת החדית'ים קבלה תאוצה רבה מאוד ובקנה מידה רחבה יותר מאשר בתקופת הצחאבה.
ספרים שנכתבו בעידן התאבעין עד אין ספור, וד"ר מוחמד מוסטפא אל-אעד'מי מזכיר חלק גדול מהן:
- כתבי יד סעיד בן ג'וביר תלמידו של אבן עבאס.
- כתבי יד בשיר בן נהיק, שנכתב על ידי אבו הוראיירה ואחרים.
- כתבי יד מג'אהיד בן ג'בר תלמידו של אבן עבאס.
- כתבי יד אבו זוביר מוחמד בן מוסלמי בן תדרס אלמקי תלמידו ג'אבר בן עבדאללה, מספר עותק שלו ושל אחרים.
- כתבי יד זיד בן אבי אניסה אל רהאווי.
- כתבי יד אבי- קלאבה שהמליץ עליה לאחר מותו איוב אל-סוח'טיאני.
- כתבי יד איוב אבן אבי תמימה אל - סוח'טיאני.
- כתבי יד הישאם בן ערוה בן זוביר.
- כתבי יד חמאם בן מונבה, מאבו הוראיירה יתרצה ממנו אללה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]