דייהטסו
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1 במרץ 1907 – הווה (117 שנים) |
| חברת אם |
טויוטה |
| מיקום המטה |
אוסקה, |
| ענפי תעשייה |
תעשיית הרכב |
| מוצרים עיקריים |
משאית, kei car |
| הכנסות |
11,500,000,000 דולר אמריקאי (נכון ל־2005) |
| רווח |
284,920,052.006 דולר אמריקאי |
| עובדים |
13,033 (נכון ל־1 באפריל 2020) |
|
www | |
דייהטסו חברת מכוניות בע"מ (ביפנית: ダイハツ工業株式会社 ) היא חברה לייצור מכוניות יפנית שמייצרת בעיקר מכוניות קטנות וקומפקטיות וכן רכבי SUV וקרוסאובר. אחת מהתמחויות החברה היא בייצור מכוניות מיקרו הנקראות ביפן מכוניות מקבוצה קיי. מאז אוגוסט 2016 החברה נמצאת בבעלות מלאה של חברת טויוטה[1].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דייהטסו הוקמה במרץ 1951, בתור ממשיכת דרכה של חברת Hatsudoki Seizo Co. Ltd, שנוסדה בשנת 1907. חברה שנוסדה על ידי צוות מהמחלקה להנדסה באוניברסיטת אוסקה, שעסק בפיתוח מנוע, המונע על ידי בנזין, לתחנות כוח קטנות נייחות. ב-1930, ייצרה אב טיפוס של משאית תלת-גלגלית, אך החברה התמקדה בעיקר בייצור מנועי קיטור לחברת הרכבות הלאומית של יפן, וקרונות נוסעים. לאחר מכן התמקדה החברה בייצור מנועי דיזל לקטרים.
החלטת החברה להתחיל להתמקד בייצור מכוניות וטכנולוגיות נלוות, הושפעה מימיה הראשונים של תעשיית הרכב ביפן, בסוף שנות ה-20, כאשר גם חברת פורד וגם חברת ג'נרל מוטורס מארצות הברית פתחו מפעלים ביפן, ונהנו מנתח שוק ניכר. פורד פתחה מפעל ביוקוהמה במרץ 1925 ובשנת 1927 פתח ג'נרל מוטורס מפעל באוסקה. בשנות ה-60 החלה לייצא כלי רכב לאירופה, על אף שלא זכתה להצלחה גדולה במכירות עד לשנות ה-80.
בשנת 1967 התחיל שיתוף הפעולה בין דייהטסו לחברת טויוטה, אשר רכשה גם נתח קטן בחברה. בשנת 1995 הגדילה טויוטה את אחזקותיה בחברה מ-16.8% ל 33.4%, על ידי רכישת מניות מבעלי מניות אחרים, בהם בנקים וחברות ביטוח. באותה תקופה ייצרה דייהטסו כמה דגמי מכוניות קטנות עבור טויוטה. בשנת 1998, טויוטה הגדילה את אחזקתה בחברה ל-51.2% על ידי רכישת מניות מבעלי המניות הגדולים שלה כולל מוסדות פיננסיים[2].
בשנת 1988, החלה לפעול חברת הבת "דייהטסו ארצות הברית", עם שיווק דגם השרייד והרוקי, אך חברה זו נסגרה בפברואר 1992, ודייהטסו הפסיקה לשווק את רכביה בארצות הברית.
ביולי 1999, החליטה חברת דייהטסו להפסיק עד סוף שנת 2000, את ייצורם של שלושה דגמים עם מנועים בנפח 1.5 ו-1.3 ליטר. והיא הודיעה כי בכוונת החברה להתמקד בפיתוח דגמי המיני שלה, בנפח של פחות מ-800 סמ"ק. ולהמשיך לייצר ולשווק את המכונית העירונית "סיריון" ואת הרכב ה-SUV "טריוס". הדגמים שייצורם הופסק היו המשפחתית "אפלאוז", המכונית הקומפקטית "שרייד" והמיניוואן הקומפקטי "גראנד מוב". נשיא דייהטסו, אמר, כי "אם לוקחים בחשבון את עלויות הייצור והפיתוח, מדובר במכוניות לא רווחיות, שאנו שוקלים להפסיק את ייצורן. אנו רוצים להגדיל את הרווחיות על ידי התמקדות במכוניות מיני ובדגמים בנפח עד 1.3 ליטר"[3].
בינואר 2011 הודיעה דייהטסו כי בכוונתה לפרוש משווק כלי רכב באירופה בתוך שנתיים. לדברי החברה חוזקו של הין היפני הפך את הייצוא של כלי רכב לאירופה לבלתי כדאי עבור חברות קטנות, שבסיס הייצור שלהן ביפן. מאחר שבעקבות המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008, צנחו מכירותיה של דייהטסו באירופה, מ-58 אלף כל רכב בשנת 2007 ל-12 אלף בשנת 2011. החברה הודיעה שהיא מתכוונת להפסיק לשווק באירופה מכוניות בינואר 2013, אולם היא תמשיך לשווק חלקים ותמיכה טכנית[4].
באוגוסט 2016, השלימה טויוטה את רכישת 100% ממניותיה של דייהטסו בעסקת חילופי מניות. במסגרת העסקה הוכרז כי דייהטסו תמשיך לייצר מכוניות קטנות תוך התבססות על טכנולוגיות שיושאלו מטויוטה, גם עבור המותג שלה וגם עבור מותג חברת האם טויוטה[1]. בחודש דצמבר 2023 התגלה שהחברה זייפה מבחני בטיחות לאורך שנים ארוכות כ-30 שנה והדבר נחקר ביפן.
יבוא לישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]דייהטסו הייתה אחת מיצרניות המכוניות היפניות היחידות שלא נכנעו לחרם הערבי, ומכרו מכוניות נוסעים בישראל. יבוא דגמי דייהטסו ומכירתם בישראל החל בסוף שנת 1982, על ידי סוכנות הרכב "נוע", שהייתה שותפת בין איש העסקים רמי אונגר (בעל סוכנות הרכב "טלקאר" שייבא לישראל גם את דגמי לנצ'יה ואוטוביאנקי), וחברת נצבא (במקור ניצב"א - נכסי צאן ברזל אגד) חברת בת של קואפרטיב אגד. בשנת 1985 רכשה נצבא את מלוא הבעלות על הסוכנות[5], אך בשנת 1989 מכרה אותה חזרה לרמי אונגר[6].
שני הדגמים הראשונים ששווקו בישראל היו דגם השרייד (סופרמיני), ודגם השרמנט (משפחתית מבוססת טויוטה קורולה דור קודם)[7]. השרייד זכתה להצלחה במכירות[8], אך השרמנט התקשתה להתחרות בסובארו ליאונה הפופולרית, בין היתר בשל המבנה המיושן שהיה בעל הנעה אחורית. דייהטסו חזרה לשוק המכוניות המשפחתיות בשנת 1990 עם הצגה של 'האפלאוז[9]. בשנה זו מכרה דייהטסו כ-5,100 כלי רכב בישראל[10]. האפלאוז זכתה להצלחה גדולה והייתה במשך כמה שנים לאחת מהמכוניות הנמכרות ביותר בישראל. בתחילת שנת 1991 נבחרה הדהייטסו אפלאוז כרכב שירות לקציני צה"ל בדרגות אלוף-משנה וסגן אלוף[11].
בשנת 1996, לאחר כמה שנים של מכירות חדשות, מכרה דייהטסו כ-2,100 כלי רכב בישראל[12]
בקיץ 1997 הטיל המכס "תוספת הרמה" בסכומים שנעו בין 400 ל-1,000 שקל על מכוניות דייהטסו. תוספת מס זו נגבת מהיבואנים בעת שהם משחררים את המכוניות מהמכס. הרקע להטלת המס הנוסף היה חקירה שניהל המכס נגד יבואני רכב בחשד שהם ניפחו את מחירי המזגנים שהותקנו בכלי הרכב וקיזזו את התוספת ממחיר כלי הרכב עצמם[13].
בשנת 2006 זכתה דייהטסו לעדנה נוספת בארץ, כשהושק כאן הדור השני של הסיריון, אשר הייתה מכונית סופר-מיני קטנה שהתבססה בחלקה על מכלולים ששאלו מטויוטה יאריס[14]. בזכות תג מחיר אטרקטיבי למדי נמכרה בארץ במספרים גבוהים. לצידה זכה להצלחה גם הטריוס, שהיה למעשה הג'יפון העירוני הראשון שנמכר בארץ והקדים את זמנו בעשור שלם[15]. בתחילת דרכו נחשב הטריוס בישראל כקרוסאובר עירוני שאינו מסוגל לספק יכולות שטח גבוהות בדומה לרכבי SUV נפוצים אחרים, אך עם גידול הביקוש לרכבי SUV וקרוסאוברים, בזכות מכלולי ההנעה שצויד בהם הכוללים, בין היתר, הנעה כפולה-קבועה (4WD), דיפרנציאל מרכזי ננעל וסרן אחורי חי, נחשב הטריוס לקרוסאובר עירוני המסוגל לספק יכולות שטח בלתי מבוטלות ביחס לקרוסאוברים ששווקו מאוחר יותר בישראל. בשלב מאוחר יותר הצטרפה לדגמי הדייהטסו גם המאטריה, אך זו זכתה להצלחה בינונית למדי.
את שנת 2007 סיימה דייהטסו עם 9,500 מסירות כלי רכב בישראל[16]. שנת השיא האחרונה של פעילות המותג בישראל, הייתה 2008, עם 9,700 מסירות[17]. שנה אחר כך ירדה ל-6,300 מסירות[18].
בינואר 2011, כאשר החברה הודיעה שתפסיק לפעול באירופה, הכריזה סוכנות "טלקאר" כי בשיחות הרשמיות עם היצרן הובטח להם שהייצור של מכוניות מתאימות לישראל יימשך[19]. לאחר שעלה חשש שהפסקת הייצור של דגמים לפי התקן האירופי יכולה להביא להפסקת היבוא לישראל, כיוון שישראל פועלת על פי דרישות התקן הנהוגות באירופה[20]. אך בתחילת 2012 הופסק יבוא דגמי דייהטסו לישראל, לאחר שהחברה החליטה להפסיק ייצור מכוניות לפי התקן האירופי[21].
דגמים מובילים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דייהטסו סיריון (1998 - 2011)
[עריכת קוד מקור | עריכה]דור 1 (1998 - 2005)
[עריכת קוד מקור | עריכה]סופר מיני. הדור הראשון של דייהטסו סיריון שווק בישראל בין השנים 1998 - 2005[22]. דגם זה החליף למעשה את השרייד שהוצג על ידי דייהטסו בשנת 1987 והיה לפופולרי בישראל בסוף שנות ה-80 - תחילת שנות ה-90. דגמי הסיריון דור 1 שווקו בארץ עם מנוע 1.3 ליטרים המפיק 102 כוחות סוס (החל משנת 2000)[23], דגם 1.0 ליטר המשודך לתיבת הילוכים אוטומטית ומפיק 58 כוחות סוס וכן דגם 1.0 ליטר המשודך לתיבת הילוכים ידנית ומפיק 55 כוחות סוס.
דור 2 (2006 - 2011)
[עריכת קוד מקור | עריכה]סופר מיני. בשנת 2005 הציגה דייהטסו את מתיחת הפנים הראשונה שלה לסיריון[24]. יבוא דגם זה לישראל החל בשנת 2006 וזכה להצלחה בקרב ציי הרכב ולקוחות פרטיים. מבוסס על מכלולים של טויוטה יאריס דור ראשון, הכולל מנוע 1.3 ליטרים המפיק 87 כוחות סוס ותיבת אוטומטית 4 הילוכים. בשנת 2011 הופסק יבוא הסיריון לישראל לאחר שחברת דייהטסו החליטה להפסיק לייצא מכוניות לאירופה ובתוך כך גם לישראל. הסיריון נחשבת למכונית אמינה וזולה לאחזקה ובזכות כך זוכה לפופולריות גם עשור לאחר הפסקת שיווקה בישראל. בשווקים אחרים בעולם נמכרת תחת השם דייהטסו בון (Boon) וטויוטה פאסו (Passo).
דייהטסו טריוס (1998 - 2011)
[עריכת קוד מקור | עריכה]דור 1 (1998 - 2006)
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיני SUV. הדור הראשון של דייהטסו טריוס נחשב לאחד מחלוצי קטגוריית ה-SUV הקטנים והעירוניים הוא הושק בתערוכת הרכב של פרנקפורט בתחילת 1997[25]. בארץ החל שיווקו בסוף שנות ה-90 ושווק בעיקר כקרוסאובר עירוני במרכב צר וגבוה המספק תנוחת ישיבה גבוהה. מוצע עם מנוע המיוצר על ידי חברת טויוטה בנפח 1.3 ליטרים, 4 צילנדרים, המפיק 86 כוחות סוס ומשודך לתיבה אוטומטית הכוללת 4 הילוכים. דגמי הטריוס בארץ שווקו עם הנעה כפולה-קבועה, סרן אחורי חי, מרווח גחון גבוה ואפשרות נעילת דיפרנציאל מרכזי, ללא הילוך כוח. בתחילת שנת 2000 העניקה דייהטסו מתיחת פנים לטריוס בחלקו החיצוני והפנימי של הרכב. הטריוס כפי ששווק בארץ כלל 5 דלתות, 4 מקומות ישיבה וגלגל חליפי בגודל מלא התלוי על דלת הרכב האחורית. הגרסה המאובזרת כללה חלונות חשמליים, נעילה מרכזית ועוד. מבחינה מכנית, שווק הרכב עם מנוע מדגם אחר המספק 4 כוחות סוס נוספים[26].
דור 2 (2007 - 2011)
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיני SUV. מתיחת הפנים הראשונה לדגם הטריוס של דייהטסו הוצגה לראשונה בתערוכת הרכב בפרנקפורט בשנת 2005. דגם זה שווק בישראל בין השנים 2007 ועד הפסקת הייבוא בשנת 2011. מוצע עם מנוע 1.5 ליטר, המיוצר על ידי טויוטה, מפיק 104 כוחות סוס ומשודך לתיבה אוטומטית 4 הילוכים. כל הדגמים בישראל שווקו עם הנעה כפולה קבועה (4WD) המועברת באמצעות דיפרנציאל מרכזי הניתן לנעילה, ללא הילוך כוח. בדומה לדור הראשון, צויד בסרן אחורי חי ומרווח גחון גבוה, 5 דלתות ו-5 מקומות ישיבה (לעומת 4 בדגם היוצא).
בשנת 2010 עבר מתיחת פנים קלה והתווספו לו מערכות נוספות כגון:
DAC - מערכת בקרת הידרדרות במדרון (downhill assist control system) שפותחה על ידי טויוטה וקיימת בדגמי SUV נוספים שלה.
TRC - מערכת לבקרת משיכה (BRAKE ASSIST & TRACTION CONTROLׂ) - מערכת למניעת החלקה בדומה ל-ESP.
משווק ביפן תחת השם דייהטסו בי-גו (Daihatsu Be‣go) וטויוטה ראש (Toyota Rush).
בהיעדר חלופות מגוונות לקרוסאוברים זולים בעלי יכולות שטח בינוניות, זוכים דגמי הטריוס לביקושים גבוהים גם שני עשורים לאחר תחילת שיווקם. בישראל ובמדינות נוספות בעולם קיימים מועדונים של חובבי דייהטסו טריוס לדורותיו המחזיקים בו כרכב לטיולי שטח רכים ובינוניים.
מכוניות עבר של דייהטסו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מכוניות המשווקות בשנת 2018
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר האינטרנט הרשמי של דייהטסו (ביפנית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2
ישראל פישר, טויוטה משתלטת על דייהטסו ופותחת חזית מול דאצ'יה, סוזוקי וסקודה, באתר TheMarker, 29 בינואר 2016
- ^ אליהו חסין, טויוטה העלתה אחזקתה בדייהטסו והינו - מ-%35 לשליטה של %51, באתר גלובס, 1 בספטמבר 1998
- ^ דובי בן גדליהו, דייהטסו תפסיק לייצר מכוניות בנפח מעל 1.3 ליטר, באתר גלובס, 13 ביולי 1999
- ^ דובי בן גדליהו, דייהטסו יוצאת מאירופה: תפסיק לשווק כלי רכב ב-2013, באתר גלובס, 16 בינואר 2011
- ^ אבי קרטין, אונגר מכר את נוע בחמישה מיליון דולר, חדשות, 11 באוגוסט 1985
- ^ שמואל רוזנבלום, החלפות - דייהטסו: אגד מכר לאונגר, ואונגר קונה בחזרה מאגד, חדשות, 28 ביוני 1989
- ^ יונתן קלרמן, שרייד - עם הראש בתיקרה, כותרת ראשית, 1 בדצמבר 1982
- ^ יונתן קלרמן, דייהטסו שרייד: פחות יפני, כותרת ראשית, 18 בינואר 1984
- ^ שאול גאלי, הבת של השכן, חדשות, 10 במאי 1992
- ^ יוסי ריבלין, תעשיית הרכב היפני – מוכרים בלבד, חדשות, 9 ביוני 1991
- ^ יוסי ריבלין, היפנים לא יודעים שהדייהטסו־אפלאוז מיועדת לקציני צה"ל, חדשות, 21 במרץ 1991
- ^ דובי בן-גדליהו, גידול של %2.7 במסירות כלי רכב בשנת 96' לכ-145 אלף יחידות; המותג המוביל - מאזדה, באתר גלובס, 23 בינואר 1997
- ^ ידיעות אחרונות, המכס הטיל תוספת מס על מכוניות מאזדה, דייהטסו ודייהו, באתר גלובס, 11 באוגוסט 1997
- ^ דובי בן-גדליהו, הכי חמודה בשכונה, באתר גלובס, 10 באוגוסט 2005
- ^ חברת דייהטסו, באתר גלובס, 23 בינואר 2006
- ^ דובי בן-גדליהו, דלק רכב סיימה את 2007 עם מסירות של 42,500 דגמי מאזדה ופורד - 116 מכוניות בממוצע מדי יום, באתר גלובס, 1 בינואר 2008
- ^ דובי בן-גדליהו, דצמבר המר בענף הרכב: ירידה של 54% במסירות לעומת דצמבר אשתקד, באתר גלובס, 5 בינואר 2009
- ^ דובי בן גדליהו, סיכום 2009: ירידה של 11% במסירות כלי הרכב לעומת 2008, באתר גלובס, 4 בינואר 2010
- ^ דניאל שמיל, דייהטסו תפסיק את השיווק באירופה ב-2013; היבואן בישראל: "אנחנו ממשיכים בשיווק", באתר TheMarker, 16 בינואר 2011
- ^ דניאל שמיל, אחרי שתצא מאירופה: דייהטסו עשויה לעזוב גם את השוק הישראלי ב-2013, באתר TheMarker, 18 בינואר 2011
- ^ תומר הדר, בלעדי ל"כלכליסט": יבואנית דייהטסו הפסיקה לייבא את דגמי החברה, באתר כלכליסט, 24 בינואר 2012
- ^ מבחן דרכים: דייהטסו סיריון פנסים וחוש הומור, באתר גלובס, 14 ביוני 1998
- ^ דובי בן-גדליהו, נוחתת בארץ: דייהטסו סיריון 1.3 ליטר, באתר גלובס, 10 ביולי 2000
- ^ יואב קווה, המכונית של יוגיהו, באתר הארץ, 3 ביוני 2005
- ^ דובי בן-גדליהו, דייהטסו: הג'יפ העירוני החדש, באתר גלובס, 12 במרץ 1997
- ^ יואב קווה, דייהטסו טריוס - רק בגלל הרוח, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2001