לון נול

לון נול
លន់ នល់
לידה	13 בנובמבר 1913; Prey Veng Province, קמבודיה
פטירה	17 בנובמבר 1985 (בגיל 72); פולרטון, ארצות הברית
מדינה	קמבודיה
מקום קבורה	פולרטון
מפלגה	Khmer Renovation, סאנגקום, Social Republican Party
	10 במרץ 1972 – 1 באפריל 1975; (3 שנים)
	→ צ'נג הנג פטר סאוקם חוי (בפועל) ←
	14 באוגוסט 1969 – 11 במרץ 1971; (שנה)
סגן ראש ממשלת קמבודיה	סיסווואס סיריק מאטאק
תחת מלך קמבודיה ; נשיא רפובליקת קמאר	נורודום סיהאנוק ; ; צ'נג הנג (בפועל)
	→ פן נות סיסווואס סיריק מאטאק ←
	25 באוקטובר 1966 – 1 במאי 1967; (189 ימים)
תחת מלך קמבודיה	נורודום סיהאנוק
	→ נורודום קאנטול סון סאן ←
	1968–1971; (כ־3 שנים)
	1968–1971; (כ־3 שנים)
	1959–1966; (כ־7 שנים)
	1959–1966; (כ־7 שנים)
פרסים והוקרה
	Royal Order of Sowathara
חתימה

מרשל לון נול (באנגלית: Marshal Lon Nol;‏ 13 בנובמבר 1913 – 17 בנובמבר 1985) היה פוליטיקאי וגנרל קמבודי ששימש כראש הממשלה פעמיים (1966–1967; 1969–1971) וכשר הביטחון מספר פעמים. הוא הוביל את ההפיכה הצבאית של 1970 נגד הנסיך נורודום סיהאנוק והפך את עצמו לנשיא של הרפובליקה הקמארית ששלטה עד 1975. הוא היה המייסד והמנהיג של המפלגה הרפובליקנית החברתית קצרת הימים, והמפקד העליון של הכוחות המזוינים של הקמאר. לאחר עליית הקמר רוז', ברח לון נול לארצות הברית ונשאר שם עד מותו ב-1985.^[1]

ראשית חייו

נול נולד ב-13 בנובמבר 1913 במחוז פרי וונג, למשפחה של קמאר-סינים מעורבת.^[2] אביו לון הין היה מבני הקמאר ממחוז טאי נין שכיהן לימים כראש מחוז בסיאם ריפ וקאמפונג. סבו מצד האם היה מהגר סיני ממחוז פוג'יין שהפך מאוחר יותר למושל פרי ונג. נול התחנך בבית הספר המיוחד הצרפתי בסייגון, ואחריו באקדמיה הצבאית המלכותית הקמבודית.^[3]

בממשלה הקולוניאלית

נול מצא עבודה בשירות הציבורי הקולוניאלי הצרפתי בשנת 1937. הוא הפך לשופט, ועד מהרה הוכיח את עצמו כאוכף יעיל של השלטון הצרפתי נגד שורה של מהומות אנטי-קולוניאליות בשנת 1939.^[4] ב־1946 הוא התמנה למושל מחוז קראטי. הוא הפך לשותף של המלך נורודום סיהאנוק, ובשלהי שנות הארבעים, כשהקים מפלגה פוליטית ימנית, מונרכית שנעשתה מעורבת בעולם הפוליטי הקמבודית המתפתח. הוא הצטרף לצבא ב-1952 וביצע פעולות צבאיות נגד וייט מין.

אחרי העצמאות, המפלגה הלאומנית של נול שיתפה פעולה עם מפלגות ימין קטנות והפכו לליבה של סנגקום - הארגון שהקים סיהאנוק לקראת הבחירות 1955.^[5] סנגקום זכתה בבחירות וסיהאנוק הפך לראש הממשלה.

בממשלת סיהאנוק, 1955 - 1970

נול מונה לרמטכ"ל ב-1955, ומפקד הכוחות המזוינים ב-1960, וכיהן כשר הביטחון. באותה תקופה הוא היה תומך נאמן של סיהאנוק, ומשטרתו סייעה לדיכוי התנועה הקומוניסטית הקטנה והחשאית בקמבודיה. הוא מונה לסגן ראש הממשלה ב-1963. בעוד סיהאנוק - בניסיון להרחיק את ארצו מהשפעת מלחמת וייטנאם - ניהל מדיניות חוץ של "נייטרליות קיצונית", הקשורה עם סין וסובלנות לפעילות של צפון וייטנאם. נול נשאר ידידותי כלפי ארצות הברית, ואמר כי הוא מתחרט על סיום הסיוע האמריקני לאחר 1963.^[6]

הבחירות לפרלמנט בשנת 1966 ייצגו שינוי משמעותי במאזן הכוחות הפוליטי והאלמנטים הימניים של מפלגת סאנגקום נבחרו באופן גורף.^[7] לון נול הפך לראש-הממשלה, ובשנה שלאחר מכן ביצעו הכוחות דיכוי אכזרי של מרד במחוז בטמבנג.

נול נפצע בתאונת דרכים מאוחר יותר ב-1967, ופרש זמנית מפוליטיקה. ב-1968 הוא חזר לתפקיד שר הביטחון וב-1969 הפך לראש הממשלה בפעם השנייה, מינה את הפוליטיקאי האנטי-סיהאנוק והפרו-אמריקאי הנסיך סיסוואת סיריק מטאק כסגנו.

ההפיכה של 1970

מאוחר יותר טען סיהאנוק כי ההפיכה ב-1970 הייתה תוצאה של ברית בין אויבו הממושך, הפוליטיקאי הגולה בן נגוק ת'אן וסיריק מטאק, עם תמיכה ותכנון של ה-CIA.^[8] ישנן עדויות התומכות בטענה זו כי לון נול ניפגש עם גורמים שונים בארצות הברית במהלך 1969 כדי לאמוד את הסבירות של סיוע צבאי בהפיכה נגד סיהאנוק,^[9] אין ראיות קונקרטיות של מעורבות ה-CIA^[10]^[11]^[12] ייתכן והדבר אפשרי.^[13] סביר להניח כי באירועים שהובילו להפיכה, התכוון לון נול לחזק את מעמדו נגד הצפון-וייטנאמים, במטרה למנוע את כניסתם של כוחותיהם (ואלה של וייטקונג) מעבר לגבולות הקמבודיים, וביקש להפעיל לחץ על סיהאנוק להשיג מטרה זאת. עם זאת, האירועים התפתחו במהירות הרבה מעבר לתוכנית המקורית, ובעידודו של סיריק מטאק - שרצה לראות את סיהאנוק מודח כראש המדינה.

כשסיהאנוק היה מחוץ לגבולות קמבודיה במהלך מרץ 1970, היו מהומות אנטי-וייטנאמיות בפנום פן. ב־12 במרץ סגרו לון נול וסיריק מטאק את נמל סיאנוקוויל, שבאמצעותו הוברחו אמצעי לחימה לווייטקונג, לצפון וייטנאם ונתנו אולטימטום: כל הכוחות הצפון-וייטנאמיים והווייטקונג היו אמורים לסגת משטח קמבודיה בתוך 72 שעות או שיפעלו נגדם בכוח צבאי.^[14]

תחילה לון נול סירב להדיח את סיהאנוק כראש המדינה; כדי לכפות עליו מהלך זה, סיריק מטאק השמיע לו קטע מוקלט ממסיבת עיתונאים בפריז, שבה סיהאנוק האשים אותם באי-שקט ואיים לעצור את שניהם בשובו לפנום פן.^[15] בליל 17 במרץ הלך סיריק מטאק, מלווה בשלושה קציני צבא, לביתו של ראש הממשלה והכריח באיומי נשק את לון נול לחתום על המסמכים הדרושים להדחת סיהאנוק.^[16]

למחרת נערכה ההצבעה באספה הלאומית ב־18 במרץ, שבה סולק סיהאנוק מכוחו. גנרל לון נול קיבל על עצמו את סמכויותיו של ראש המדינה. ב־28 וב־29 במרץ התקיימו הפגנות תמיכה עממיות לטובת סיהאנוק בכמה ערים פרובינציאליות, אך כוחותיו של לון נול דיכאו אותם וגרמו לכמה מאות הרוגים. הרפובליקה הקמארית הוכרזה רשמית באוקטובר וסיהאנוק שברח לסין, הקים ממשלה בגולה. בינתיים, באפריל 1970, כוחות ארצות הברית ודרום וייטנאם נכנסו לאזור הקמבודי במרדף אחר הווייטקונג.

הרפובליקה הקמארית ומלחמת האזרחים

רפובליקת הקמאר (1970–1975) נטשה את המדיניות הנייטרלית של סיהאנוק, במיוחד בכל מה שקשור לווייטנאם. בסופו של דבר, הרפובליקה הוכחה כאסון הן מבחינה צבאית והן מבחינה פוליטית. בריאותו של לון נול החלה להתדרדר לאחר שקיבל שבץ בפברואר 1971. שלטונו נעשה בלתי יציב וסמכותני יותר: הוא מינה את עצמו למרשאל (באפריל 1971), ובאוקטובר 1971 השהה את האספה הלאומית. כבר לא "משחק לשווא את משחק הדמוקרטיה והחופש" בזמן מלחמה.^[17] מגובה על ידי אחיו הצעיר והכוחני, הצליח לצמצם את השפעתם של סירי מטאק ושאר מנהיגי ההפיכה. הוא גם התעקש לכוון בעצמו פעולות צבאיות רבות של הכוחות המזוינים של הצבא הלאומי של קאמר.

במרוצת הזמן הפך משטרו של לון נול להיות במצב של תלות מוחלטת בסיוע אמריקני, אשר לקראת הסוף לא היה יעיל מבחינה פוליטית וצבאית.^[18] עד 1975, השטח שהממשלה החזיקה קטן והלך, בסופו של דבר החזיקו קצת יותר מאשר אזור עיר הבירה פנום פן ואזור המקדשים בגבול הצפוני עם תאילנד. לון נול היה תלוי יותר ויותר בעצתם של מגידי עתידות ובמיסטיקה בודהיסטית: בשלב מסוים במהלך תקיפת קמר רוז' את פנום פן הוא פיזר קו מעוגל של חול מקודש כדי להגן על העיר. לבסוף, ב־1 באפריל, התפטר ונמלט מהארץ לגלות, כששמו היה הראשון ברשימת האנשים שהקמר רוז' התחייב להוציא להורג.

גלות ומוות

העדיפות הראשונה של הקמר רוז' לאחר כיבוש קמבודיה והפלת הרפובליקה הקמארית הייתה להחליף את כל מנהיגיה ופקידים בכירים ללא דיחוי. לון נול נמלט מקמבודיה לאינדונזיה ולאחר מכן לארצות הברית. תחילה התיישב בהוואי בשנת 1979 בקליפורניה. הוא חי עם אשתו השנייה סובאנה לון וכמה מתשעת ילדיו עד מותו ב-17 בנובמבר 1985 בבית החולים סנט ג'וד.^[19]

דעות פוליטיות

על אף מעשיו בהדחתו של סיהאנוק, היה נול מאמין מובהק בהיררכיה הקמבודית המסורתית. אחרי שהדיח את סיהאנוק הוא השתטח לרגליה של המלכה אם כדי לבקש סליחה. הוא כינה את האידאולוגיה שלו, תערובת של לאומנות ולאומנות שוביניסטית, "נאו-קמאריזם". הוא הביע שאיפה לאחד את בני הקמאר האתניים של קמבודיה עם אנשי הקמאר קרום מהדלתא של המקונג ואת אנשי הקמאר של תאילנד.^[20] הוא ביקש מחסידיו לאמץ את המסורות של מה שהוא כינה "מון-קמאר" - "לוחמים קדושים". הוא עודד אותם להתייחס אליו כאל "פאפא השחור" שלהם, שם המתייחס לעור כהה שנחשב לסימן של קמאר "אותנטי".^[21]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לון נול בוויקישיתוף

לון נול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
לון נול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לון נול, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

^ "Lon Nol's Wife and Son Fined in Child-Abuse Case". The New York Times. April 4, 1981. Retrieved May 29, 2014.
^ Marks, Paul (2000). "China's Cambodia Strategy". Parameters (Autumn 2000): 92–108.
^ Corfield, Justin J. (1994). Khmers stand up! – A history of the Cambodian government 1970-1975. Centre of Southeast Asian Studies, Monash University, p.1
^ Kiernan, B. (2004). How Pol Pot came to Power. Yale University Press ,p. 24
^ Kiernan, B. (2004). How Pol Pot came to Power. Yale University Press, p. 158
^ Shawcross, W. (1979). Sideshow: Kissinger, Nixon, and the Destruction of Cambodia. Simon & Schuster.,p. 61
^ Kiernan, B. (2004). How Pol Pot came to Power. Yale University Press, p. 232
^ Norodom Sihanouk, My War with the CIA, Pantheon, 1972, p.37
^ Kiernan, B. How Pol Pot came to power, Yale UP, p.300
^ Wilfred P. Deac, "Road to the Killing Fields: The Cambodian War of 1970-1975" (Texas A&M University Press, 1997) pp. 61–2;
^ Robert Dallek, "Nixon and Kissinger: Partners in Power," (Harper Collins, 2007), p. 191;
^ Steve Heder "Cambodian Communism and the Vietnamse Model, Volume I: Imitation and Independence, 1930-1975," (White Lotus Press, 2004), p. 156.
^ Clymer, K. J. The United States and Cambodia, Routledge, 2004, p.22
^ Sutsakhan, Lt. Gen. S. The Khmer Republic at War and the Final Collapse Washington DC: United States Army Center of Military History, 1987, Part 1, p. 42. See also Part 1Part 2Part 3.
^ Marlay, R. and Neher, C. Patriots and tyrants, Rowman & Littlefield, 1999, p.165
^ Chandler, D. A History of Cambodia, 2000, p.204
^ Cady, The History of Postwar Southeast Asia, 1974, p.672
^ David P. Chandler, A history of Cambodia, Westview Press; Allen & Unwin, Boulder, Sydney, 1992
^ McMillan, Penelope (November 18, 1985). "Ex-Cambodian President Dies in Fullerton". Los Angeles Times. Retrieved May 30, 2014.
^ Kiernan, B. (2004). How Pol Pot came to Power. Yale University Press, p. 348
^ Becker, E. When the War Was Over, 1986, p.134

[1] "Lon Nol's Wife and Son Fined in Child-Abuse Case". The New York Times. April 4, 1981. Retrieved May 29, 2014.

[2] Marks, Paul (2000). "China's Cambodia Strategy". Parameters (Autumn 2000): 92–108.

[3] Corfield, Justin J. (1994). Khmers stand up! – A history of the Cambodian government 1970-1975. Centre of Southeast Asian Studies, Monash University, p.1

[4] Kiernan, B. (2004). How Pol Pot came to Power. Yale University Press ,p. 24

[5] Kiernan, B. (2004). How Pol Pot came to Power. Yale University Press, p. 158

[6] Shawcross, W. (1979). Sideshow: Kissinger, Nixon, and the Destruction of Cambodia. Simon & Schuster.,p. 61

[7] Kiernan, B. (2004). How Pol Pot came to Power. Yale University Press, p. 232

[8] Norodom Sihanouk, My War with the CIA, Pantheon, 1972, p.37

[9] Kiernan, B. How Pol Pot came to power, Yale UP, p.300

[10] Wilfred P. Deac, "Road to the Killing Fields: The Cambodian War of 1970-1975" (Texas A&M University Press, 1997) pp. 61–2;

[11] Robert Dallek, "Nixon and Kissinger: Partners in Power," (Harper Collins, 2007), p. 191;

[12] Steve Heder "Cambodian Communism and the Vietnamse Model, Volume I: Imitation and Independence, 1930-1975," (White Lotus Press, 2004), p. 156.

[13] Clymer, K. J. The United States and Cambodia, Routledge, 2004, p.22

[14] Sutsakhan, Lt. Gen. S. The Khmer Republic at War and the Final Collapse Washington DC: United States Army Center of Military History, 1987, Part 1, p. 42. See also Part 1Part 2Part 3.

[15] Marlay, R. and Neher, C. Patriots and tyrants, Rowman & Littlefield, 1999, p.165

[16] Chandler, D. A History of Cambodia, 2000, p.204

[17] Cady, The History of Postwar Southeast Asia, 1974, p.672

[18] David P. Chandler, A history of Cambodia, Westview Press; Allen & Unwin, Boulder, Sydney, 1992

[19] McMillan, Penelope (November 18, 1985). "Ex-Cambodian President Dies in Fullerton". Los Angeles Times. Retrieved May 30, 2014.

[20] Kiernan, B. (2004). How Pol Pot came to Power. Yale University Press, p. 348

[21] Becker, E. When the War Was Over, 1986, p.134

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]