מח"ל

ערך זה עוסק במתנדבי חוץ לארץ. אם התכוונתם לתנועה פוליטית שאותיותיה הן "מחל", ראו הליכוד.

רשימת חללי מח"ל במלחמת העצמאות לפי ארץ מוצאם באנדרטת מח"ל

מח"ל (ראשי תיבות: מתנדבי חוץ לארץ) הוא הכינוי הרשמי שניתן ליותר מ-3,000 מתנדבים, רובם מארצות המערב, כמעט כולם יהודים, שהגיעו לארץ ישראל במלחמת העצמאות על מנת לעזור לצה"ל המתגבש, במאבק להקמת מדינת ישראל.

רקע

החל מאמצע 1947 הלך והסתמן פינוי בריטי בעתיד הנראה לעין. המערכת הביטחונית של היישוב, אשר הייתה ברובה מחתרתית, החלה להיערך להקמת צבא סדיר, אשר יוכל להתמודד עם הצבאות הסדירים של מדינות ערב, שאיימו לפלוש לארץ עם תום שלטון המנדט.

בבואו לערוך מעבר זה, חסר היישוב כוח אדם מיומן בתחומים מבצעיים וטכנולוגיים מסוימים שחייבו מסורת רבת שנים של מערכת ביטחונית בסדר גודל לאומי, כגון טייסי קרב ותובלה, צוותי טנקים ומטוסים, בעלי מקצועות ימיים ואף מפקדי גייסות בעלי ניסיון בהפעלת כוחות גדולים. בכוחות הביטחון של היישוב, כגון ההגנה, היו מפקדים מעטים שפיקדו אי פעם על כוח גדול בשדה הקרב. בניגוד למצב זה עמדה יכולתם של יהודי ארצות המערב לרכוש כישורים צבאיים ללא פיקוחו המעיק של שלטון המנדט הבריטי. החלת גיוס החובה, בעת מלחמת העולם השנייה, על מאות אלפים מיהודי התפוצות, וניסיון צבאי וקרבי שרכשו במהלכה, הביאו למצב שבו הם היו כתובת טבעית להשלמת החסר. שליחי היישוב בחו"ל, יחד עם פעילים מקומיים, התחילו בגיוס מיד לאחר פרוץ הקרבות, ועבודתם הסתייעה בהתלהבות שאחזה בקהילות היהודיות עקב אותה החלטה.

היישוב רכש עוד קודם לכן ניסיון מה בהיעזרות במתנדבים מחו"ל. בעשר ספינות מעפילים אשר נרכשו בארצות הברית ובקנדה (הידועות שבהן "אקסודוס 1947" ו"הפאנים") צוותו יותר מ-200 מתנדבים מאותן מדינות. מתנדבים אלה זכו לכינוי "מח"ל בהעפלה" (או מח"ל בעלייה ב').

הרכב

אנשי המח"ל, יותר מ־3,000 במספר, היו ברובם הגדול יהודים מארצות המערב. כשליש מהם היו יוצאי ארצות הברית, כמה מאות הגיעו מקנדה, צרפת, האיים הבריטיים ואמריקה הלטינית (כ"א). יותר ממאה היו יוצאי סקנדינביה ועוד עשרות מארצות אחרות כמו בלגיה, הולנד, איטליה (כ"א) ועוד. תרומה נכבדה למח"ל נתנה דרום אפריקה, ששלחה כ־650–700 מתנדבים (מספרי המתנדבים שגויסו בכל אחת מארצות המוצא גדולים יותר, לעיתים בשיעור ניכר, אלא שלא כולם היו מתנדבי מח"ל על פי ההגדרה שבהמשך, לא כולם הגיעו לארץ, ולא כולם שירתו בצבא). הם באו בחלקם מקרב יוצאי צבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, שהצטמצמו לאחר הניצחון ושחררו רבים. בצד אלו התנדבו גם רבים חסרי ניסיון צבאי. חלקם היו חברי תנועות ציוניות, וחלקם יהודים מן השורה שליבם נטה לעבר מאבקו של היישוב היהודי בארץ ישראל. מספרם של הלא יהודים מוערך בכ־150–200, כמעט כולם בעלי מקצוע בחיל האוויר.

מנגנון הגיוס

שליחי היישוב פנו בקריאה חשאית לנוער היהודי המקומי, וכיוונו את פנייתם בייחוד לוותיקי מלחמת העולם השנייה. מתנדבים אחרים מצאו דרכם ביוזמתם אל המגייסים. מרכז הגיוס נקבע בפריז, ומפריז הם נשלחו למחנות בדרום צרפת שבהם כבר שהו יהודים הממתינים לתורם לעלייה, רובם ניצולי השואה, תחת פיקוח מדריכים מהארץ. המתנדבים ניצלו את שהותם במחנות לצורך אימון בסיסי. מערך קטן יותר התקיים באיטליה. אחרים, כולל כמעט כל המתנדבים לחיל האוויר, הגיעו, במידת האפשר, במטוסים.

השתתפות בכוחות היישוב

כמעט כל המתנדבים הגיעו לארץ בקיץ 1948, והשתתפו במלחמה בשלביה האחרונים.

חיל האוויר

הנוכחות הבולטת ביותר של אנשי מח"ל ניכרה בחיל האוויר, עד כדי כך שאנגלית האפילה על העברית כשפה הרשמית בחיל. עם קום המדינה, היה רק קומץ טייסים ישראלים שהוכשר בקורסי טייס אזרחיים, ורק לבודדים היה ניסיון במטוסי קרב (משירותם בחיל האוויר הבריטי, לרוב) או במטוסים כבדים ובינוניים. כוחות האוויר של היישוב מנו רק מטוסים אזרחיים, רובם קלים. במלחמת העצמאות התעצם הכוח, נרכשו לראשונה מטוסי קרב, וטייסי מח"ל סייעו בבניית טייסת הקרב הראשונה, ואיישו כמעט את כל מטוסיה. הוא הדין בטייסות התובלה וההפצצה. טייסי התובלה של המח"ל ביצעו טיסות הובלה של נשק שנרכש בחו"ל, פעלו ב"מבצע אבק" להטסת אלפי טונות אספקה לנגב הנצור, קיימו את הקשר עם סדום המנותקת, ובסופו של דבר השתתפו בהנחת היסודות לחברת אל על. כך היוו אנשי מח"ל את רוב צוותי האוויר בחיל האוויר. כן הייתה נציגות נכבדה למח"ל במערך הטכני של החיל. השפעת המח"ל הייתה בולטת גם בדרגי הפיקוד, וכן חלקם היה רב בתפקידי המטה ובתפקידים מקצועיים כמו מכ"ם, צילום אווירי ומטאורולוגיה.

השירות הימי וחיל הרפואה

נוכחות בולטת אחרת הייתה למח"ל בשירות הימי (לימים חיל הים). החיל חסר ידע וניסיון ימיים – קרביים: יוצאי הצי הבריטי בקרב היישוב שירתו בדרך-כלל בדרגים הנמוכים והעורפיים ואנשי הפלי"ם לא התנסו בהפעלת ספינות מלחמה. וכך, החיל היה צריך להישען על מומחים מבחוץ. מפקד חיל הים בפועל (בתפקיד ראש המטה מסתיו 1948) היה מתנדב מח"ל פול שולמן, שהחל את פעילותו בסיוע לעליה ב' ב-1947, כאחראי להבאת שתי אוניות 'הפאנים' הגדולות מארצות הברית. אנשי מח"ל אחרים שירתו כמפקדי ספינות, או שהופקדו על תחומים מקצועיים חשובים של החיל: תותחנות, מכ"ם, הנדסה, המספנה, הדרכה, קשר ועוד.

תרומה חשובה הייתה למח"ל בחיל הרפואה, כאשר עשרות רבות של רופאים הגיעו לארץ, ולצידם בעלי מקצועות רפואיים אחרים. חלק מאלה הגיעו לתפקידים בכירים במערך הרפואה, כמו ד"ר ליונל מלצר ופרופ' הרי צבי בנק.

חילות השדה

בחילות השדה בלט חלקו של המח"ל בחטיבה 7, שמפקדה היה מתנדב מח"ל מקנדה בן דונקלמן, בעיקר בגדוד 72 ובמידה פחותה, בגדוד 79, אשר מפקדו לזמן קצר היה ג'ו וויינר (Weiner), אף הוא מתנדב מח"ל קנדי. מקיץ 1948 הופנו לחטיבה 7 במכוון מתנדבים, בעיקר דוברי אנגלית. באותו שלב, החטיבה, ובה כ־300 אנשי מח"ל, השתתפה בקרבות בצפון הארץ, שגולת הכותרת שלהם הייתה מבצע חירם. זמן מה השתייך לחטיבה גדוד 75 שבו רוכזו מאות דוברי צרפתית (לא יהודים ויהודים יוצאי צפון אפריקה, בלגיה וצרפת), חלקם אנשי מח"ל. בסופו של דבר סופחה פלוגה מהגדוד לחטיבת הנגב, שם כונתה "הקומנדו הצרפתי" (Le Commando Français), שהשתתפה בקרבות בנגב בסוף 1948. ריכוזי מח"ל קטנים היו בחטיבה 8^[1], חטיבה 9 (מאמריקה הלטינית), בגדוד 9 בחטיבת הנגב, בחיל התותחנים, בחטיבת אלכסנדרוני וכן בגדודים 51 ו־52 של גבעתי. לקראת סיום הקרבות הצטרפה קבוצה קטנה של מח"ל מצ'ילה לחטיבת הראל.

בניגוד לתקוות, לא הגיעו כמעט לארץ בעלי תפקידים גבוהים בחילות השדה, ומבחינה מקצועית, תרומת המח"ל בהם הייתה מוגבלת.

קשיים ומתחים

שילוב אנשי המח"ל בצה"ל לא התנהל תמיד על מי מנוחות. לעיתים נתגלעו מתחים מחמת התנאים העדיפים שנדרשו וניתנו לזרים על פני הישראלים, וגם ממחויבותם הפחותה של חלק מן ההרפתקנים שבין המתנדבים למפעל הציוני ולמסגרת צבאית סדירה וממושמעת. המקרה הבולט בהקשר זה אירע בסוף 1948: להק התובלה האווירית בחיל האוויר פורק לאחר שחלק מאנשיו איימו בשביתה, ובמקומו הוקמה טייסת 106.

כללית, במהלך המלחמה השתפר מאוד הטיפול באנשי המח"ל, כאשר צה"ל וארגונים אחרים למדו בהדרגה כיצד ואת מי לגייס, כיצד להיעזר כהלכה בשירותיהם, את ייחודיות אוכלוסיית המגויסים, ואת היחס הרצוי אליהם.

סיום הפעילות ומורשת

לאחר סיום המלחמה עזבו רוב אנשי מח"ל את הארץ. מיעוטם נשארו וקשרו את גורלם במדינה.

שלט ברחוב על שם מתנדבי חו"ל בשכונת מעלות דפנה בירושלים (עם טעות כתיב)

אנדרטה לזכר לוחמי מח"ל ברחוב מח"ל שכונת רמת אשכול-מעלות דפנה ירושלים נוסח ברכתו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין לזכרם, וזו נוסחתה;
הִגַּעְתֶּם אֵלֵינוּ כַּאֲשֶׁר כָּל כָּךְ הִזְדַּקַּקְנוּ לָכֶם, בְּיָמִים הַקָּשִׁים וְהַמְּעֻרְפָּלִים שֶׁל מִלְחַמְתֵּנוּ לְעַצְמָאוּת, תַּרַמְתֶּם לָנוּ לֹא רַק מִנִּסְיוֹנְכֶם אֶלָּא גַּם אֵת חַיֵּיכֶם, עַם יִשְׂרָאֵל וּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לֹא יִשְׁכְּחוּ. יִצְחַק רַבִּין רֹאשׁ מֶמְשֶׁלֶת יִשְׂרָאֵל

היישוב כפר דניאל (ליד לוד), נוסד בידי מתנדבי מח"ל מארצות אנגלו-סכסיות.

המושב השיתופי הבונים (דרומה לעתלית), נוסד ב-1949 בידי אנשי מח"ל יוצאי אנגליה ודרום אפריקה.

בשנת 1952 הוקמה שכונת נווה מח"ל, שיכון שכלל 25 בתים ובהם 100 דירות, ממזרח לשכונת הדר יוסף בתל אביב, שאוכלסה במשפחות אנשי מח"ל יוצאי אנגליה, ארצות הברית ודרום אפריקה.^[2]

בשנת 1993 נחנכה בחניון דרך בורמה שבפארק רבין אנדרטה לכבוד מתנדבי חוץ לארץ ולזכר חלליהם.

אנשי מח"ל נודעים

ראש הממשלה דוד בן-גוריון מבקר בחיל הים ומקבל הסבר לפעולת הסקסטנט ממפקד חיל הים פול שולמן, 1949.

דוד מרכוס (מיקי סטון), קולונל יהודי בצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. היה מפקד בית הספר לסיירים (הריינג'רס) של הצבא האמריקני והשתתף בפלישה לנורמנדי. הגיע לארץ בראשית מלחמת העצמאות ונתמנה למפקד חזית ירושלים בדרגת אלוף. ב-11 ביוני 1948 נהרג בשגגה מירי של זקיף ישראלי באבו גוש. היישוב משמר דוד נקרא על שמו.
אל שווימר, מחלוצי התעופה במדינת ישראל, מייסד התעשייה האווירית לישראל.
פול שולמן (שאול בן-צבי), ראש מטה חיל הים, ולמעשה מפקדו הראשון.
בן דונקלמן, קצין מטה בחטיבת הראל ולאחר מכן מפקד חטיבה 7 במבצע דקל ובמבצע חירם, בהם השתלטה ישראל על כל שטחו של הגליל, והביסה את צבא ההצלה של קאוקג'י.
צ'אלמרס 'סליק' גודלין (Goodlin), טייס קרב אמריקני שהשתתף גם בטיסות הניסוי של המטוסים העל קוליים הראשונים של ארצות הברית.
רודי אוגרטן, טייס קרב יהודי מארצות הברית, ששירת בחזית אירופה במלחמת העולם השנייה, נשבה בידי הגרמנים וברח. במלחמת העצמאות הפיל שלושה וחצי (הפלה אחת במשותף עם בוריס סניור) מטוסים מצריים, ולאחר מכן שירת כמפקד בסיס רמת דוד.
בוריס סניור, ששירת כסגן מפקד חיל האוויר ועלה לארץ לאחר מספר שנים, וסיד כהן, מפקדה השני של טייסת הקרב הראשונה, שניהם טייסי מח"ל יהודים מדרום אפריקה. סניור נחשב לאיש המח"ל הראשון בחיל האוויר, והוא גייס רבים מאנשי המח"ל הדרום אפריקנים.
פרדי פרידמן (איש שלום), מכונאי מטוסים שערק מהצבא הבריטי. סייע בהרכבת מטוס ה'ספיטפייר' הראשון מגרוטאות שהשאירו הבריטים.
הארי אקסלרוד, הקצין הטכני השני של טייסת הקרב הראשונה.
דויד "מגדל" טפרסון, עלה בעלייה בלתי-חוקית ארצה ביום הכרזת העצמאות והצטרף לחטיבת 'אלכסנדרוני' ואחר כך לחטיבת הנגב. עמד בראש עמותת 'אגרוף ורומח' והתנדב למילואים עד מותו ב-2015.
סטנלי מדיקס, התנדב כקצין אנגלי לחטיבה 7. כיום מתפקד כיו"ר ארגון וותיקי המח"ל, וממקימי האנדרטה בשער הגיא.
סם פומרנץ, היה אחראי על מבצע ולווטה להבאת הספיטפיירים שנרכשו בצ'כוסלובקיה בטיסה לארץ. נהרג בעת מבצע ולווטה-2 כאשר מטוסו התרסק ביוגוסלביה בדרכו ארצה. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת ראש כנף (סגן-אלוף).
מייק פלנגן, עריק מהצבא הבריטי שהבריח, ביחד עם חייל נוסף, שני טנקים מסוג קרומוול, אשר היוו את הגרעין להקמת חיל השריון של צה"ל. השתקע בישראל לאחר המלחמה.
הרולד סימון, טייס דרום-אפריקני אשר היה שותף בייסוד חיל האוויר הישראלי. בחיל היה טייס מפציצים (מאולתרים) ונווט. השתקע בישראל ובשנת 1968 נהיה סימון ליו"ר מח"ל העולמי.

ראו גם

גח"ל – יהודים שעלו ארצה עם תחילת מלחמת העצמאות, חלקם הגדול ניצולי שואה, וגויסו מיד לקרבות המלחמה.

לקריאה נוספת

בני גשור, ברית של אהבה, מתנדבי חוץ לארץ (מח"ל) מצפון אמריקה במלחמת העצמאות, e-vrit (ספר דיגיטלי), 2024

בן דונקלמן, נאמנות כפולה. הוצאת שוקן, ירושלים, 1977. מאנגלית: Dunkelman, Ben. Dual Allegiance: an Autobiograpy. Crown Publishers, New York. 1976

דוד טפרסון, המתנדב. מאנגלית: ברוך קורות. הוצאה עצמית, 1999
אבי כהן, גשר אווירי לעצמאות. להק תובלה אווירית 1947 - 1949. משרד הביטחון, תל אביב, 1997

אבי כהן, תולדות חיל האוויר במלחמה לעצמאות. משרד הביטחון, תל אביב, 2004 (שלושה כרכים)

יעקב מרקוביצקי, מח"ל, מתנדבי חוץ לארץ במלחמת העצמאות. משרד החינוך, מרכז ההסברה, שירות הפרסומים, ירושלים, 2002

יעקב מרקוביצקי, "מתנדבי חוץ לארץ במלחמת העצמאות". בתוך: מלחמת העצמאות תש"ח - תש"ט - דיון מחודש. עורך אלון קדיש. העמותה לחקר כוח המגן ע"ש ישראל גלילי, רמת אפעל, 2004. עמ' 539–550

מורי גרינפילד, הצי הסודי של היהודים, משרד הביטחון-ההוצאה לאור, 1994

בוריס סניור, ‏שמים חדשים, הוצאת זמורה ביתן, 1998, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר

אדי קפלנסקי, המעופפים הראשונים - אנשי צוות אוויר במלחמת העצמאות. מפקדת חיל-האוויר, ענף תולדות חיל-האוויר, משרד הביטחון, 1993

Bercuson, David Jay. The Secret Army. Toronto: Lester & Orpen Dennys. 1983

Heckelman, Joseph. American Volunteers and Israel's War of Independence. Ktav Pub. House. New York. 1974

Katzew, Henry, South Africa's 800 The Story of South African Volunteers in Israel's War of Birth, Publisher: David Solly Sandler, 2016. ISBN 0994619200

Levett, Gordon, Flying under Two Flags, Intl Spec: 1994. ISBN 0714641022סיפורו של טייס מח"ל, בעברית: גורדון לוויט, גוי של שבת, תל אביב : משרד הביטחון, 1989, תרגום: רמי טל