שאהנאמה
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | פירדוסי |
| שפת המקור | פרסית |
| סוגה |
שירה אפית |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1010 |
שאהנאמה (בפרסית: شاهنامه), כלומר "ספר המלכים" או "אפוס המלכים", כאשר 'שאה' הוא כינוי למלך פרסי ו'נאמה' הוא ספר, הוא אפוס פואטי עצום שנכתב על ידי המשורר הפרסי פירדוסי בשנת 1010 בהתבסס על מקורות קודמים, והוא האפוס הלאומי של העולם דובר הפרסית. השאהנאמה מספר על העבר ההיסטורי והמיתי של איראן, מבריאת העולם ועד לכיבוש המוסלמי של איראן במאה השביעית.
הספר מורכב מ-62 סיפורים (תולדות חמישים מלכי איראן ועוד 12 אגדות), 990 פרקים, וכ-50,000 שורות חורזות - ארבע פעמים אורכו של אפוס קלאסי אחר, האיליאדה. התרגומים לשפות אחרות בדרך כלל כוללים קיצור של האפוס.
תוכן היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השאהנאמה מספר את ההיסטוריה של איראן, מבריאת העולם, דרך ההמצאה של אמנויות התרבות (אש, בישול, עיבוד מתכות, חוק), ועד לכיבוש הערבי של פרס. היצירה אינה כרונולוגית לחלוטין, אך ישנה תנועה כללית קדימה במשך הזמן. חלק מהדמויות חיות במשך מאות שנים, אך הרוב חיות תקופת חיים רגילה. ישנן דמויות רבות של שאהים, וכן גיבורים ונבלים שונים. הדימויים הקבועים היחידים הם איראן הגדולה וסדרה של שקיעות וזריחות.
נהוג לחלק את השאה-נאמה לשלושה חלקים: החלק המיתולוגי, החלק ההירואי והחלק ההיסטורי. החלק המיתולוגי קצר יחסית (כ-2000 בתי שיר) ומתאר את בריאת העולם והסדר העולמי כפי שהיה מקובל בתרבות הסאסאנית. החלק ההירואי תופס את חלק הארי של האפוס ומתאר את התקופה משלטונו של מנוצ'הר ועד כיבושי אלכסנדר הגדול. בין היתר בפרק זכה מתוארת פעילות של גרדאפריד, גיבורה איראנית ודוגמה אומץ נאשי. החלק ההיסטורי מתאר בעיקר את תולדות השושלת הסאסאנית עד נפילתה מול האסלאם.
סבא זמן מזכיר את הטרגיות של המוות והאובדן, אך גם את הזריחה הבאה, המביאה איתה את התקווה של יום חדש. במחזור הראשון של היצירה, הרוע הוא חיצוני, בדמות השטן. במחזור השני, אנו רואים את תחילתה של השנאה בתוך המשפחה ובתוך האופי האנושי. שני בניו של שאה פרידון מקנאים בבן הצעיר מהם, ורוצחים אותו. בנו של הנסיך הנרצח נוקם את מותו, ומתחיל מעגל של רצח ונקמה.
חשיבות החיבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלבד החשיבות הספרותית של השאהנאמה, שנכתב בפרסית טהורה כמעט, הוא היה בעל חשיבות עצומה בהחייאת השפה הפרסית לאחר ההשפעה הערבית. הספר גם משקף את ההיסטוריה, התרבות והדת העתיקה של הפרסים (זורואסטריות), ואת הזהות הפרסית שלהם. פירדוסי השלים את השאהנאמה בזמן שבו העצמאות הפרסית הייתה בסכנה. למרות שביצירה מופיעים גיבורים קלאסיים שונים, הגיבור האמיתי הוא איראן עצמה.
הספר הוא בעל חשיבות לדוברי פרסית לא רק באיראן עצמה, אלא גם באפגניסטן טג'יקיסטן, פקיסטן, והודו, וכן לאיראנים המתגוררים בתפוצות. הספר חשוב גם לזורואסטרים ברחבי העולם, מכיוון שהוא מתעד את הדת מתחילתה ועד לניצחונם של הערבים על המלך הזרואסטרי האחרון.
המשורר היהודי-פרסי מולאנא שאהין שיראזי בן המאה ה-14 חיבר בפרסית יהודית מעין גרסה יהודית של השאהנאמה, המבוססת עליה מבחינה תבניתית וסגנונית אך עוסקת בסיפורים המפורסמים של התורה.
כתבי יד
[עריכת קוד מקור | עריכה]השאה-נאמה של פרדוסי זכה לכתבי יד מעוטרים רבים לאורך השנים. להלן רשימה חלקית של כתבי היד המפורסמים ביותר:
- שאה-נאמה דמוט (או: השאה-נאמה האילח'אני) - המאה ה-14
- שאה-נאמה באיסונע'ור - נכלל ברשימת תוכנית זיכרון עולם של אונסק"ו - המאה ה-15
- השאה-נאמה של שאה תהמאספ הראשון (או: שאה-נאמה יוטון) - המאה ה-16
- שאה-נאמה וינדזור (או: שאה-נאמה קראצ'ע'אי ח'אן) - המאה ה-17
מהדורות מדעיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המהדורה המדעית הראשונה של השאה-נאמה הוכנה ב-1829 בהודו, והתבססה על 17 כתבי יד שונים. מהדורה אחרת התפרסמה בצרפת בשנים 1838–1878, והתבססה על כ-30 כתבי יד. עם זאת, מהדורות אלה היו חסרות אפרט מדעי וכתבי היד עליהן התבססו היו מאוחרים יחסית. בין השנים 1877–1884 הכין החוקר פולרס מהדורה מדעית שהשוותה בין שתי המהדורות הקודמות, אך רק שלושה כרכים שלה ראו אור. את מהדורת פולרס השלימו צוות חוקרים בראשות סעיד נאפיסי לכבוד חגיגות המילניום לפירדוסי בשנת 1934 (מהדורת ברוח'ים).[1]
ברוסיה התפרסמה מהדורת מוסקבה בין השנים 1960-1971 בתשעה כרכים. מהדורה זו התבססה על כתבי היד המוקדמים ביותר שהיו ידועים אז, מן המאות ה-13 וה-14. מהדורה זו נחשבה לאמינה ביותר בקרב המהדורות המדעיות עד לשנת 1977, אז התגלה כתב יד קדום יותר של השאה-נאמה משנת 1217 (כ"י פלורנס).[2] ב-1990 החוקר ג'לאל ח'אלקי-מוטלק החל להכין מהדורה מדעית המתבססת על כ"י פלורנס ועל כתבי יד רבים נוספים. הכרך השמיני והאחרון של מהדורה זו ראה אור בשנת 2008. מהדורה זו נחשבת כיום לאמינה והטובה ביותר.[3]
השאה-נאמה בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שָׁאהּ-נָאמֶה, ספר המלכים, מאת פִירְדּוֹסִי, תרגם מפרסית אליעזר כגן, ערך והוסיף מבוא והערות שאול שקד, 3 כרכים, ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ג-1992 - תשס"ג-2002 ו-2021. הכרך השלישי ראה אור במוסד ביאליק בדצמבר 2021 תשפ"ב.
- שאה-נאמה (ספר-המלכים) מאת פירדוסי, תרגם והוסיף מבוא ונספחים אליעזר כגן, העורך המדעי, פרופ' שאול שקד, רמת גן: ספרית פועלים, 1977.
- הולדת זאל מאת פירדוסי, מתוך שאה-נאמה, מהמקור הפרסי בצירוף מבוא והערות בנציון בנשלום, תל אביב: הוצאת מולדת, תשי"ט.
- אהבת זל ורודבה מאת פירדוסי, מתוך שאה-נאמה, מהמקור הפרסי בצירוף מבוא והערות בנציון בנשלום, תל אביב: הוצאת גזית, תש"א (מהדורה שנייה: תשי"א).
- ש"ד גויטיין, סיאוש, קיצור פרוזאי של הגדת סיאוש, מאזנים, כרך ג', חוברות ב' - ג', תרצ"ה.
- שמעון הלקין, סהרב ורסתום, תרגום מאנגלית של העיבוד החופשי של מתיא ארנולד, התקופה יא, תרפ"א, עמ' 153 - 193.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שאהנאמה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- שאה נאמה: ספר המלכים כרך ראשון בתרגום אליעזר קגן, בפרויקט בן יהודה
- שאה נאמה: ספר המלכים כרך שני בתרגום אליעזר קגן, בפרויקט בן יהודה
- שרה סורודי, ספר המלכים של התרבות הלאומית האיראנית, דבר, 17 במרץ 1978, המשך
- דרקונים, מלכים, שדים ורציחות פוליטיות: האיורים המרהיבים של השאה-נאמה באתר הספרייה הלאומית
- שאהנאמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Franklin Lewis, "The Shahnameh of Ferdowsi as World Literature," Iranian Studies, 48:3 (2015), 313-336.
- ^ ניתן לעיין בכ"י פלורנס באתר הספרייה.
- ^ Dick Davis, "Review: The Shahnameh by Abul-Qasem Ferdowsi, Djalal Khaleghi-Motlagh", International Journal of Middle East Studies 27 (1995): 393–395.
| ז'אנרים ויצירות | שאהנאמה • זפר נאמה • קאבוס נאמה • סיאסת נאמה • ספארת נאמה • סיאחת נאמה • | |