כשהייתי ילד הייתי מצייר במכחול וצבע כל מיני יצירות צבעוניות על קליפות ביצי פסחא. כיום אני עדיין מכין את אותן יצירות, אך על ביצי שוקולד. זה לא סוד, אני אוהב ביצי שוקולד. לכבוד יום הולדתה של אמי בשבוע שעבר, הכנתי ביצת שוקולד עם פסים של שוקולד חלב ומריר. לא ידעתי במה למלא אותה, עד שבמקרה נתקלתי בסרטון הבא.

בתוך כל ההזיה של השנה האחרונה, נולד לו חטיף שהפך להיות טרנד עולמי שכבש את המדיה, בתי הקפה ואת האחיינים הקטנים שלי. אישית, לא מתחבר לי כל כך. כבודן של אטריות קדאיף מונח במקומן כשהן משולבות עם גבינה כלשהי, כמו בכנאפה או עוגת גבינה. פחות מדבר אלי החיבור שלהן עם שוקולד. כשהאחיינים ביקשו שאכין להם גרסה משלי, המרתי את הקדאיף בקריספי שמככב כמעט בכל מתכון כאן בבלוג.

את עוגת הלימון הזו הכנתי ליום ההולדת של קאט לפני מספר חודשים וכל תכנון להעלות את המתכון מאז נכשל או נדחה עקב עוגות אחרות. אז הנה הגיע לו הרגע שהעוגה הזו תקבל את מקומה הראוי כאן בבלוג. עוגת לימון מרנג בסגנון עוגת יום ההולדת של המילק בר, בגרסה לימונית, מתוקה ודי מרשימה, במיוחד כשלוקחים ברנר ושורפים כל פרוסת עוגה לפני ההגשה.

בנובמבר של שנה שעברה, כן, זו מלפני כמה ימים, ביקרתי בפריז. לא חסכתי בעלייה לרגל לכל המאפיות והקונדיטוריות של פריז ואכלתי מאפה או שניים אצל כל שף פטיסייר נחשב, כמו פייר הרמה, סדריק גרולה, כריסטוף אדם ועוד. אבל השף שקנה את ליבי בטיול הזה הוא כוכב חדש בתחום, שמו אורליין כהן והמאפייה שלו נמצאת מחוץ לפריז בכלל.

אולי בעצם טארטלט ספירלה? טבעות? אממ, נאא. טארטלט זברה. אולי לא כשמסתכלים על זה מלמעלה. התיאור מדויק יותר כשחותכים חתיכה מהטארטלט ואז מגלים את הפסים שהולכים ממרכז הטארטלט מטה אל הקצה ומעלה, מה שבהחלט מזכיר פסי זברה. טארטלט שנוצר כבדרך אגב כדי לרצות חברה טובה.

לאחרונה אני נמצא במוד טארטלטי. מכין בצק פריך כל שבוע, ויוצר קלתיות בצבעים ובצורות שונות. טארטלט משובץ כלוח שחמט, טארטלט מפוספס, טארטלט שהתחפש לקופסת פופקורן והפעם, טארטלט ספירלה. כלומר, הקלתית אפויה בצורת חצי ספרה ועליה הדבקתי טבעות בצק פריך בגדלים שונים, בעזרת שוקולד לבן מקורמל (כדי להסוות אותו בצבע הבצק).