For fans of Uprooted and For the Wolf comes a dark, lushly gothic fantasy about a maiden who must unleash the monster within to save her kingdom—but the monster in her head isn't the only threat lurking.
Elspeth needs a monster. The monster might be her.
Elspeth Spindle needs more than luck to stay safe in the eerie, mist-locked kingdom she calls home—she needs a monster. She calls him the Nightmare, an ancient, mercurial spirit trapped in her head. He protects her. He keeps her secrets.
But nothing comes for free, especially magic.
When Elspeth meets a mysterious highwayman on the forest road, her life takes a drastic turn. Thrust into a world of shadow and deception, she joins a dangerous quest to cure the kingdom of the dark magic infecting it. Except the highwayman just so happens to be the King’s own nephew, Captain of the Destriers…and guilty of high treason.
He and Elspeth have until Solstice to gather twelve Providence Cards—the keys to the cure. But as the stakes heighten and their undeniable attraction intensifies, Elspeth is forced to face her darkest secret yet: the Nightmare is slowly, darkly, taking over her mind. And she might not be able to stop him.
Rachel Gillig was born and raised on the California coast. She is a writer, with a B.A. in Literary Theory and Criticism from UC Davis. If she is not ensconced in blankets dreaming up her next novel, Rachel is in her garden or walking with her husband, son, and their poodle, Wally.
הסוף היה מטורף ושווה את זה אבל אני כן אומר שהיו כמה דברים במהלך הסיפור שהפריעו לי אני לא אוהבת אותם כזוג, בפעם הראשןנה שהם התנשקו אלספת אמרה ״זאת פעם ראשונה ששמעתי אותו מדבר לכל כך הרבה זמן״ והוא פיזית דיבר ל3 דק והיא צודקת הוא באמת פשוט קצת חסר אישיות ולמה הוא סומך עליה ככ? אני מבינה שיש להם טראומה משותפת אבל חבר אתה הקפטן של הזה אתה דוד של המלך אתה אמור להיות קצת יותר סאספישס מזה לא? כאילו זה עבר לך די מהר יחסית לזה שהיא התנהגה אינסיין אוהבת את ione אוהבת את jespyr אוהבת את elm שניהם הרבה יותר חכמים משאר הדמויות אלספת אני גם אומר שכן אהבתי את זה שהיא בד אס היו הרבה דברים טובים בה אבל גם כמה דברים מאוד כאילו לא הכי מתאימים לדמות (ספויילר: נגיד הקטע עם זה שהיא פיזית הכריחה את אמורי להשתמש בקסם שלו בשביל לראות מי זה הנייטמר וכאילו גירל את תגרמי לו להיות יותר בדיבוק ואת יודעת את זה זה היה קצת מוזר שהיא עשתה את זה) גם כל הקרבות היו די דומים לא יודעת אם הסיפור היה לי מחזורי או שהכתיבה הייתה לי מחזורית וזה מה שהפריע לי באור חיובי, כן אומר שממש ראו שהכתיבה השתפרה לאורך הסןף זה היה נהדר לראות, גם הmagic system נהדר הייתי רוצה לראות עוד ממנו הונסטלי משהו גם בדמות של אלספת פשוט לא נותן רומנטיקה - ממש הייתי רוצה לראות אותה כדמות עם השיט שלה ועם הקסם שלה בלי כל השיט שסובב את זה, הרומנטיקה קצת הפריעה לי זה הרגיש לי לא מתאים לבחורה, היא מתמודדת עם ככ הרבה דברים אני רוצה לקרוא עליה ועל ההתפחות שלה, no one gives a shit about her bf!!
אפל וגותי בדיוק במידה הנכונה הקסם מגניב במיוחד, לא קראתי משהו דומה לזה עד כה אז היה נחמד ממש מאוד אהבתי את הסיוט-המפלצת, דמות מאוד מוצלחת, אחלה קונספט אני מקווה שהוא יופיע אפילו יותר בספר השני גם מוזר להגיד אבל אם היה פחות רומנטיקה זה היה יכול להיות מוצלח אפילו יותר, לא שהיה הרבה רומנטיקה, יחסית לספר מהזאנר כמובן. אם זה פשוט היה ספר פנטזיה שבמקרה יש בו רומנטיקה זה היה עובד לי טוב יותר. ההתחלה הייתה טובה הסוף היה מצויין באמצע היה קצת איטי הייתי מוסיפה מעט אלימות אבל אוליי זה העדפה אישית. סך הכל היה מאוד מוצלח אפלולי וחורפי ממליצה בחום כמו כן אני אוסיף ציטוט שנאמר הרבה בספר והוא אפל דרמטי ומגניב "The girl, the King… and the monster they became."
חלון חשוך אחד גרם לי לחזור לתקופה שקראתי תיכון לילה. גברים חתיכים, קסם באוויר, מעמדות… דברים שלא זכרתי וידעתי כמה אני מתגעגעת אליהם בכלל. וכשפתחתי את העמוד הראשון היה לי קצת קשה להבין ואז קראתי עוד קצת ועוד קצת ומשם לא הייתה לי אפשרות כבר להיחלץ. אני בפנים עמוק, נפלתי חזק! הקריאה של הספר הראשון הייתה מדהימה וכתיבה מעולה של הסופרת יחד עם תרגום נהדר ומושלם של המתרגמת. הספר הכיל את כל הרגשות בדיוק כמו שאני אוהבת; פחד, צחוק, עצב, כעס, אהבה , שנאה… כל מה שאתם יכולים לתאר לעצמכם ואפילו יותר מכך. הספר הראשון מתוך השניים בדואט היה ממגנט ובאמת שכל כך נהנתי ממנו🤌🏻 אני בכלל לא אוהבת פנטזיה רומנטית אבל עכשיו? אחרי הספר הזה? אם זה הסיפתח שלי אז הרף נורא גבוהה! מבחינת סמאט- יש קטע אחד והוא לא ממש מפורט כמו שאני רגילה ברומנטיקה הרגילה וזה בכלל לא הפריע לי. מדרגת בלי למצמץ או להתעטש 5/5🌟
בעיקר מאכזב כי היה פוטנציאל לא רע אבל לא סבלתי, המקריאה מצוינת והחמשירים חמודים. בארץ פסאודו-ארופאית (כי השמות לקוחים מסקוטלנד/דנמרק/יוון וכו' והעצים שם לדעתי אירופאים כולם) שמרפררת למאה ה-17 כנראה (כי יש בית מלוכה ומתניידים על סוסים וכרכרות ולובשות שמלות ארוכות, מצד שני מילים אנכרוניסטיות כמו פאק נזרקות לאוויר פה ושם, אז הקביעה לא חד-משמעית) יש יער קסום ואפל ששורה בו ערפל קסום ואפל ויש לאנשים קלפים קסומים לשימוש יומיומי מעוגן בחוק. כל קסם אחר עונשו מוות. בקסם אחר נדבקים אחרי מגע לא מוגן עם הערפל, אם הבנתי נכון, ולמלך יש פלוגה מיוחדת שאחראית לצוד את הנגועים. אלסבת הגיבורה נדבקה בילדותה, הוחבאה מעיני החוק וגדלה אצל הדודים הרחק מחצר המלך. המזכרת שנשארה לה מההידבקות הוא מפלץ שחי בתוך נפשה, מדבר אליה בחרוזים ומדי פעם משתלט על הגוף שלה כשהיא צריכה עזרה להיחלץ ממצבי ביש אליהם היא לא מפסיקה להכניס את עצמה. כמו למשל הרומן הבלתי נמנע עם ראש פלוגת הציד בשם עורב - רייבן, שהוא כמובן חתיך למות, גבוה חסון ורציני מאוד. הפוטנציאל, כאמור, קיים, חבל שאין כאן לא בניית עולם ראויה, לא פיתוח דמויות מינימלי ואפילו לא הפתעות בדרך. הרעים רעים מאוד, הטובים טובים מאוד, הגיבורה טיפשה מאוד והגיבור פלקטי מאוד. מבוגרים ובני נוער - זה ספר ya קלאסי שבו המבוגרים חסרי יכולת ובני הנוער יצילו את היום (לא אכפת לי שהם בני 20/22, הם בני נוער בהתנהגות). רומן - סביר, אינסה-לאב קוסמי וסטרילי. הבטן שלה מתהפכת כל הזמן, העיניים שלו מנצנצות, פיהוק. בניית עולם - כל הזמן חיכיתי לפיתוח הבסיס שלא הגיע. למה שמות משפחות האצולה הן זני עצים? למה כל מה שכל משפחה לוקחת מהעץ שלה הוא רק צבע לשמלות? נגיעה טובה בכיון נכון הייתה קריאת ה: "trees!" במקום gods! שהדמויות זורקות מדי פעם, אבל שם זה נעצר. כנל לגבי המלך הרועה והספר שהוא כתב שמשמש להם כתנ"ך. מעבר לחריזות המפלץ והוראות השימוש בקלפים לא קיבלתי שום רקע. הקסם גם לא מספיק מוסבר ולא עקבי. המפלץ טוען שקסם הקלפים לא משפיע עליו אבל ברגע שזה נוח לעלילה הכלל הזה נזרק מהחלון. קסם קלף הכפייה אמור להשפיע על רגשות ומחשבות, ואז מבקשים לחמם באמצעותו נער שקר לו. תחשוב מחשבות חמימות? פיתוח דמויות - לא קיים. המפלץ/המלך הרועה היה הדמות המעניינת היחידה כאן. אלסבת כתובה כטיפשה וחסרת יכולת לחלוטין, ללא אופי בלי לוס ת'רין החורז בתוך הראש שלה. השיחות שלה איתו חביבות אך מטרידות אך לא מטרידות מספיק, אם זו הייתה הכוונה. חסר לי הגיון בסיסי - איך אחרי 11 שנה היא לא הבינה שהוא מתחזק על חשבונה בכל פעם שהיא פונה לעזרתו? למה ההוויה שלו חתולית, כולל טפרים ועיניים צהובות? והכי חשוב, האם המפלץ ישן שנת חורף כשהיא עסוקה בפוצי-מוצי עם העורב?
This entire review has been hidden because of spoilers.
לא סתם היא כל הזמן מדברת על זה שיש לה קול בראש, הספר הזה מרגיש כמו הזיה. מאוד קשה לי להחליט מה אני חושבת על מה שקראתי פה. מצד אחד העולם? רמה גבוהה. מערכת קסם ממש מעניינת וייחודית בנוף. הנבל היה די מוצלח בעיניי והעלילה קצבית ולא משעממת. עם זאת. הדמות הראשית. אני לא מצליחה להבין איך אני אמורה להיות בעד מישהי שמתנהגת כמו ילדה בת עשרים שאבא שלה עדיין קובע לה את התורים לרופא. תתעוררי חברה. אני לא מבינה איך היא מוצאת את עצמה פעם בשלושה פרקים שוב במצב שהיא צריכה להתחנן לעזרה של המפלצת במוח שלה. הוא גם הכי ישיר ולא מנסה לתמרן אומר לה בפרצוף שומעת יש מחיר לזה אני מתחזק, והיא בשלה כפרה אין לי כוח להתאמן בהגנה עצמית מה לי ולזה. איפ. מעבר לזה לא יכולה לומר שקניתי במיוחד את החלק הרומנטי בסיפור. לא הצלחתי להרגיש את הכימיה בניהם בהתחלה של הספר וכשדברים קרו בהמשך זה הרגיש לי הגיע משום מקום ובלי הדרגתיות אמינה מספיק. גם לא ממש הבנתי מה רייבן מוצא באלספת הסתומה הזאת וואי. ונקודה שעצבנה אותי ואני לא בטוחה למה שחצי מהזמן היא מתייחסת אליו בתור התפקיד שלו ולא לפי השם שלו, אפילו אחרי שהם כבר עוברים לפסים אישיים בקשר. די ודי. ושיא השיאים היה המשחק אמת או חובה או מוות הזה שהיה לא קשור לכלום ושום דבר ולא הבנתי מאיפה הוא נפל. נקודות האור העיקריות היו ההערות השנונות של הסיוט והעולם. אני מנסה לחשוב אולי מדובר בספר שהוא מעין הקדמה לספר הבא ולכן פחות הצלחתי להתחבר. כן אהבתי את איך שזה נגמר, ואני כן תוהה לעצמי לאן זה הולך מפה אז מאמינה שאמשיך לשני ומקווה שאופתע לטובה יותר.
Dnf 30% לא הבנתי את ההייפ סורי הדמות הראשית בעלת אופי של צנצנת פלסטיק והרומן קרינג ולא הייתי מוכנה לזה . הקונספט של העולם מגניב אבל לוקח לזה יותר מדי זמן להתפתח והשתעממתי עד עמקי נשמתי
ביקום הזה, לפני שנים רבות, רוח היער העניקה כוחות קסומים למלך הרועה, מנהיג הממלכה, שסגד לה במסירות. המלך רצה לחלוק את הקסם עם עמו ולכן יצר את הקלפים- כל קלף מעניק למחזיק בו כוח מסוים (היכולת לשלוט באדם אחר, יופי לא טבעי, חוזק ועוצמה…). בני האדם הפכו לכפויי טובה והפסיקו לסגוד לרוח היער. כנקמה, רוח היער הטילה ערפל קסום שגורם לשוהים בו לאבד את דעתם. לפני מותו, המלך הרועה כתב ספר הוראות לגבי השימוש בקלפים והזהיר כי כל שימוש בקסם גובה מחיר. כדי להציל את הממלכה מהקסם האפל, עליהם לאגד את כל 12 הקלפים.
בגיל תשע אלספת נדבקת בנגע- מגיפה שמעניקה לחולה קסם. אך לכל קסם יש מחיר וסופו של הנדבק להתנוון. ההתנוונות יכולה להיות פיזית או שכלית וכדי לשמור על הסדר בממלכה כל הנגועים מוצאים להורג. דודיה של אלספת מסתירים אותה ממשמר המלך ובטוחים גם שאין לה כוחות. מה שהם לא יודעים זה שאלספת הכניסה לתוכה את הסיוט- ישות אפלה ששכנה בקלף הסיוט ששייך לדודה. כשמפקד משמר המלך וחבריו מגלים שאלספת נגועה ויכולה לראות קלפים ואת כוחם הם מבקשים את עזרתה כדי למצוא את הקלפים החסרים ולשים סוף למגיפה.
—-
שקלתי לתת לספר 3.5 אבל בסוף החלטתי שלא מגיע לו פחות מ-4 בגלל הכתיבה המצוינת והעולם הייחודי. היקום הזה לא דומה לשום עולם פנטזיה שיצא לי לקרוא עליו. עם כמה שהקסם פה מיוחד, אין יותר מדי לאן לפתח אותו, ויכול להיות שבגלל זה הרגיש לי שהעלילה מאד לינארית. הדמויות גם הרגישו לי נקודת חולשה בעלילה- הם לא עיצבנו אותי אבל גם לא הרגשתי חיבור ריגשי לאף אחד מהם. הייתי אמביוולנטית לכולם שם לאורך הקריאה ורק לקראת הסוף התחלתי לחבב יותר את אלם ורייבן. הדמויות לא היו לי עגולות ומפותחות מספיק.
ציפיתי לטוויסטים או קצת אקשן מפתיע לקראת הסוף ולא היה כלום מזה. כן היה לי מאד נחמד לקרוא, העלילה זרמה וכמו שאמרתי הכתיבה באמת טובה. הרומנטיקה הוסיפה טאץ נחמד לספר והייתה דיי בשוליים, אהבתי את ההתפתחות של רייבן אבל הייתי שמחה אם היינו מקבלים עוד מהעבר שלו. בכל מקרה המעבר שלו מפני אבן לבחור שמחייך ומעמיד את אלסבת בראש סדר העדיפויות היה מתוק (הוא נהיה דיי אובססיבי אפשר להגיד).
אני אמשיך לספר הבא בדואט כי נהניתי ואני רוצה לדעת לאן הסיפור ממשיך
אוקיי טוב נתחיל מזה שאני כותבת את זה אחרי שכבר סיימתי את הספר השני (סיימתי לפני דקות ספורות). אז אני לא יודעת אם באלי לכתוב הרבה או מעט.
ברמת העקרון הספר מעולה. אני מאוד מאוד אוהבת אותו. הוא כתוב ברמה מאוד גבוהה, והרעיון עצמו של הספר, הפאוור סיסטם והבניית עולם בוצעו בצורה נהדרת.
אני אישית מאוד אוהבת שכל הספר אפוף במסתורין (וכן, אני יודעת שככה זה אמור להיות בספר). אני מאוד אהבתי שהדוברת, כמו הקוראים, לא מבינה את עצמה, והכל טמון בחידות.
חשוב לציין שהרגשתי שמבחינת מתח, הספר הזה לא מותח. אולי רייצ׳ל פשוט כותבת ממש טוב, ואני קוראת מנוסה, אבל אני הרגשתי שלא היו הרבה תפניות משמעותיות בעלילה או סיום מותח. הכל היה נראה לי צפוי מראש. ולא כי העלילה לא מקורית, פשוט כי היו מלא רמזים מתרימים. חשוב לי גם להגיד שזה לא הפריע לי. אני מציינת את זה לשבח.
*סוג של ספויילר אבל לא ממש* מה שאני כן חושבת שחלש בספר הזה זה הדמויות הראשיות אלספת׳ ורייבן. וכן גם הרומן שלהם. אתחיל מלהגיד שאני אוהבת את שניהם וחושבת שהם נהדרים ביחד. א ב ל, כשהתחלתי לקרוא את הספר הראשון חשבתי שאני לא כל כך מתחברת לאלספת׳, שהיא לא מוצאת חן בעיני. הרגשתי שנייטמר הרבה יותר משמעותי והוא מסוג הדמויות שאני בדרך כלל מחבבת. עד מהרה גיליתי שאני דווקא כן מתחברת לאלספת׳, והבעיה בה היא שהיא באמת לא כל כך משמעותית. ביחס לדמות ראשית, היא שכיחה, וזה לא שהיא עצמה לא טובה, זה פשוט שהדמות שלה עצמה כתובה בצורה חלשה. מפתיע כשהסופרת כל כך מוכשרת. גם רייבן נפל לזה, ובאמת, לא בקטע מעליב על רייבן, אבל בספר הראשון אין לו תכונות אופי. כל מה שהוא זה מסתורי, חתיך כזה ומבין את אלספת׳. לא וואו. ובגלל זה הרומן היה חלש. כאילו, למה אתם מאוהבים? אני מבינה. אבל גם, למה?
אם אני אתחיל לדבר על כל שאר הדברים בספר (כמו אלם נסיך החלומות שלי ונייטמר) הסקירה הזאת לא תסתיים בחיים ולכן אסיים בלהגיד שהספר מצויין, ולמרות שהוא לא נגמר באיזה סוף מותח (בעיני), כשסיימתי אותו התחלתי לקרוא את השני באותה דקה. ומזל שהספר המשך כל כך טוב.
מעבר לעובדה שפנטזיה זה לא הז׳אנר האהוב עלי.. וזה במילים עדינות.. אני פחות מתחברת לסגנון אבל עדיין מוצאת את עצמי קוראת לא מעט בזמן האחרון.. רוב הספרים המדוברים משתייכים לזאנר הזה, וזה אחד מהספרים שהיה הייפ פסיכי סביבם ורציתי להבין על מה מדברים.. העולם שבו העלילה מתרחשת דווקא די מגניב, אבל תמיד קשה לי לעקוב ולהבין את התמונה הכוללת.. וגם אחרי שסיימתי את הספר אני לא יכולה להגיד שהבנתי ב 100% מה קרה שם.. אבל מכל הספרי פנטזיה שקראתי הוא היה הכי מהיר אז זאת עוד נקודה טובה !