ניסח

Hebrew

Root
נ־ס־ח (n-s-kh)

Verb

ניסח / נִסֵּחַ • (niseákh) (pi'el construction)

1. to formulate

Conjugation

Conjugation of ניסח / נִסֵּחַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְנַסֵּחַ action noun: ניסוח / נִסּוּחַ
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ניסחתי / נִסַּחְתִּי		ניסחנו / נִסַּחְנוּ
	second	ניסחת / נִסַּחְתָּ	ניסחת / נִסַּחְתְּ	ניסחתם / נִסַּחְתֶּם	ניסחתן / נִסַּחְתֶּן
	third	ניסח / נִסֵּחַ	ניסחה / נִסְּחָה	ניסחו / נִסְּחוּ
present		מְנַסֵּחַ	מְנַסַּחַת	מְנַסְּחִים	מְנַסְּחוֹת
future	first	אֲנַסֵּחַ		נְנַסֵּחַ
	second	תְּנַסֵּחַ	תְּנַסְּחִי	תְּנַסְּחוּ	תְּנַסַּחְנָה1
	third	יְנַסֵּחַ	תְּנַסֵּחַ	יְנַסְּחוּ	תְּנַסַּחְנָה1
imperative		נַסֵּחַ	נַסְּחִי	נַסְּחוּ	נַסַּחְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “נסח” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language