אילת

אֵילַת

יש המקשרים את שם העיר כשם שהושאל מצורה כנענית-נקבית של תיבת: אל (אל+ה), המתייחסת ככל הנראה לאשרה; העיר המקראית מכונה כיום עקבה, ואילו העיר המודרנית שוכנת על חורבות ישוב ערבי ששמו "אֻם רַשְׁרַשׁ".
באילת נמצא חותם בלב מתחם בנוי ששימש להפקת נחושת המתוארך למאה ה-8 לפני הספירה ומוצע ליחסה ליותם מלך יהודה, או מי מאנשיו. על החותם צוירה דמות אייל, שכנראה היה סמל העיר אילת וכן מעין מפוח ששימש לליבוי האש בכבשני הפקת הנחושת. לדברי הארכאולוג עוזי אבנר, שהיה מנהל רשות העתיקות במחוז הדרום, המפוח כביכול איננו מפוח אלא האות "ת", המייצג את סמל העיר ששמה נגזר מן: איל+ת.

במקרא מופיעה גם הצורה אֵילוֹת, כנראה במבואה לעיל, על־אף שהמעתק הכנעני לא חל בד"כ על תנועת a בסיומת הנקבית.
- בעברית החדשה חל בידול בין הצורות: אֵילוֹת הוא קיבוץ הגובל בצפון העיר אֵילַת.
במשנה מופיעה אילת אחרת, קרובה יותר: ”כֶּרֶם רְבָעִי הָיָה עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד לְכָל צַד; וְאֵיזוֹ הִיא תְחוּמָהּ, אֵילַת מִן הַדָּרוֹם וְעַקְרְבַת מִן הַצָּפוֹן, לוּד מִן הַמַּעֲרָב וְהַיַּרְדֵּן מִן הַמִּזְרָח.“ (משנה, מסכת מעשר שני – פרק ה, משנה ב)

ערך בוויקיפדיה: אילת

מדריך טיולים בוויקימסע: אילת

לשון המקרא נְקֵבַת הָאַיָּל.
- ”מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת; וְעַל בָּמוֹתַי יַעֲמִדֵנִי.“ (שמואל ב׳ כב, פסוק לד) (גם תהלים יח, פסוק לד)
- ”כִּי גַם־אַיֶּלֶת בַּשָּׁדֶה יָלְדָה; וְעָזוֹב, כִּי לֹא־הָיָה דֶּשֶׁא.“ (ירמיהו ד, פסוק ה)
- ”אַיֶּלֶת אֲהָבִים, וְיַעֲלַת־חֵן; דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל־עֵת, בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד.“ (משלי ה, פסוק יט)
- ”הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׁדֶה; אִם־תָּעִירוּ וְאִם־תְּעוֹרְרוּ אֶת־הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.“ (שיר השירים ב, פסוק ז) (גם שיר השירים ג, פסוק ה)
שם פרטי לנקבה.
- ”הוֹלֶכֶת אַיֶּלֶת / שְׂמֵחָה וְצוֹהֶלֶת / עִם חִפּוּשִׁית עֲגֻלָּה / בְּכִיס הַשִּׂמְלָה. / כַּמָּה נִפְלָא!“ (אַיֶּלֶת מְטַיֶּלֶת, מאת רינת הופר)