פרוטו־שמית *נִחְנוּ ← עברית נַחְנוּ (הנמכת תנועה בהשפעת החי"ת הלועית) ← עברית אֲנַחְנוּ (האל"ף באנלוגיה לאֲנִי).[1] מקביל לשפות שמיות אחרות: פיניקית 𐤀𐤍𐤇𐤍 (אנחנ), ארמית אחנחא[1], ערבית نَحْنُ (נַחנֻ), אכדית anīnu.
כפי שמתחוור מן המקרא ”נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ“ (איכה ג, פסוק מב) ומכתובות עתיקות שנמצאו בא"י, ובמיוחד במכתבי לכיש מתברר שלמרות הקשרים ההדוקים מן העבר בן ארם-ישראל-ויהודה, לא היתה השפעת לשון הארמית משמעותית טרם גלות בבל . ברובד העברית הנכונה לימים של עד המאה השישית לפנה"ס ביטאו תושבי יהודה - "נחנו" , בעוד המבטאים בצורת "אנחנו" הסגירו מיד מבטא זר לועזי-ארמי [2].