הגון
מראה
הָגוּן
[עריכה]ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | הגון |
הגייה* | hagun |
חלק דיבר | שם תאר |
מין | זכר |
שורש | ה־ג־ן |
דרך תצורה | משקל קָטוּל |
נטיות | ר׳ הָגוּנִים, נ׳ הָגוּנָה |
- ראוי, מי שיש לו תכונות חיוביות מתאימות.
- כל המעמיד דיין על הציבור שאינו הגון - כאילו נוטע אשרה בישראל. (סנהדרין ז ב)
- שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בידם. (סנהדרין צג א)
- עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו. (יבמות עו ב)
- שלא נִשאו אלא להגון להן. (בבא בתרא קיט ב)
- נכון, שאין בו פגם מוסרי.
- דבר שאינו הגון צריך להוכיחו (ברכות לא ב)
- אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך! אמרה לפניו: רבש"ע, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעיט את עצמי? (חולין ס ב)
- ישר, שנוהג ביושר, שאפשר לסמוך עליו שיעשה את המעשה הנכון.
גיזרון
[עריכה]צירופים
[עריכה]נגזרות
[עריכה]תרגום
[עריכה]- אנגלית:
ראו גם
[עריכה]הערה
[עריכה]- ↑ יש המפרשים משורש זה "הגינה" אשר ב בִּפְנֵי הַגְּדֶרֶת הֲגִינָה (יחזקאל מב יב).