היכל
היכל הוא המקום שבו נמצאים ספרי התורה בבתי כנסת של הספרדים. בבתי כנסת אשכנזיים מקום זה נקרא ארון קודש.
כיום, ישנם שני סגנונות מבניים עיקריים: הראשון הוא גומחה בקיר בית הכנסת הנסגרת בעזרת דלתות, והשני הוא ארון עץ הצמוד לקיר בית הכנסת. בעבר, הסוג הראשון היה המקובל בקרב יהודי ארצות האסלאם, ובשל הקרבה הסמבולית לבית המקדש, נקרא היכל. כיום ניתן למצוא בבתי הכנסת של הספרדים גם ארונות עץ.
התיבה והתיק
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערך מורחב – ההיכל וארון הקודש בימי קדם
בבתי הכנסת של העת העתיקה ה"תיבה" שימשה כמקום אחסון לחפצי הקודש ובעיקר לספרי התורה. התיבה הייתה ניידת, כך שהסברה המקובלת כיום היא שעד המאה השלישית התיבה הוחזקה בחדר סמוך לאולם התפילה, או במבנה נפרד. את התיבה היו מכניסים לאולם התפילה לפני הקריאה בתורה, ומיד לאחר התפילה החזירו את התיבה למקומה. במקורות תלמודיים (למשל, מגילה כו ע"ב. יש גם אזכור יחידני במשנה) נזכר חפץ נוסף לתוכו הכניסו את ספר התורה. שמו "תיק" והשימוש בו לא היה קבוע. ממצאים ארכאולוגים שנתגלו בארץ ישראל ובארצות הגולה בעת העתיקה מעידים על התפתחותן של שני טיפוסים עיקריים של אותו מקום קדוש בו אוחסנו ספרי התורה - גומחה ארכיטקטונית ("היכל") וארון עץ ("ארון קודש"). שני האחרונים השפיעו, בהתאם, על סוגי אריזת ספר התורה – תיק מעץ ומעיל בד. התגבשות ארון הקודש או ההיכל כמקום אחסון קבוע של ספרי התורה החלה בגולה במאה השלישית, ובארץ ישראל במאה הרביעית.
גומחה ארכיטקטונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]השריד המוקדם ביותר של "היכל", מהמאה השלישית לספירה, נמצא בבית הכנסת בדורא אירופוס שבסוריה, על גדות נהר פרת. בבית כנסת זה נמצאה גומחה המעוצבת בתוך הקיר הדרום-מערבי של אולם התפילה. הגומחה ממוקמת בגובה 106 ס"מ מן הרצפה, ומוליכות אליה שלוש מדרגות. ממדיה: רוחב 84 ס"מ, עומק 91 ס"מ וגובה 148 ס"מ. בחזית הגומחה ניצבו שני עמודים (המזכירים את יכין ובועז) והחלק העליון בנוי בצורת חצי קשת ומתחתיו צורת קונכייה. לא נמצאו סימני דלתות, מה שמעיד שהייתה זו גומחה פתוחה. ההיכל היה מעוטר בעיטורים צמחיים – גפן בעלת גזע ישר ושני ענפים גדולים. עיטורים דומים נמצאו גם בבתי כנסת נוספים, כגון זה שבכפר נחום וזה שבדלתון. בית כנסת בסארדיס אשר בטורקיה הוא הגדול ביותר מבין בתי הכנסת המוכרים לנו מחפירות ארכאולוגיות. בבית כנסת זה הגומחה הייתה מול פני הנכנס לבית הכנסת. בין הגומחה לבין אולם התפילה הפריד מעקה. שרידי גומחאות דומות נמצאו בבתי כנסת בארץ ישראל, כמו למשל זה שבאשתמוע (ביהודה) וסוסיה (בשומרון). בתוך הגומחאות הציבו את ספר התורה כאשר הוא נמצא בתוך "תיק". גם התיק הפך להיות תשמיש קדושה כפי שניתן לראות בתלמוד הבבלי, מגילה כו ע"ב. במקור זה אנו מוצאים גם את התיבה ("דלוסקמי ספרים") וגם את התיק "ותיק של ספר תורה". יש להניח כי מקור זה מצביע על מעבר הדרגתי של אחסון ספר התורה מהתיבה לאחסונו בגומחה באורח קבע.
ההיכל לאורך הדורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבתי כנסת רבים בארצות האסלאם הייתה חצר מרובעת, שהייתה מוקפת (בחלקה או במלואה) בקשתות, או ב"היכלות", מעין תאים או גומחות עם תקרת אבן מקומרת או בקשתות. בבית הכנסת הגדול בבגדאד, לדוגמה, היו 27 היכלות. גם הגומחה המרכזית שהייתה בנויה בצורה קשתית נקראה "היכל" ובה היו מניחים את ספרי התורה. לעיתים חלל זה היה גדול מספיק עד כי היו יכולים להיכנס לתוכו ולהניח שם את ספרי התורה. המילה היכל, כתיאור המקום בו מניחים את ספרי התורה, שאבה את כוחה מההיבט הקונספטואלי-סמבולי, זכר להיכל בבית המקדש.
ספרי התורה היו מאוחסנים בתוך "תיק" מיוחד. הפיכתו של התיק לאריזת קבע של ספר התורה הוא תוצאת לוואי של קיומה לאורך מאות בשנים של הגומחה הפתוחה. התיק, העשוי מחומר קשיח, הגן על ספר התורה בגומחה הפתוחה. לאורך השנים נסגרו הגומחות בדלת עץ. סגירת הגומחות קרתה בשעה שהתיק היה כבר תשמיש קדושה מקובל ולכן המשיכו להשתמש בו גם לאחר סגירת הגומחות. בפרס ובבוכרה השתמשו בגומחות פתוחות עד לתקופתינו.
ההיכל היה המרכז הסמלי בבית הכנסת, כאשר התיבה, עליה עמד החזן ובה קראו בתורה, הייתה משנית לו. מצב זה היה שונה בקהילות אשכנז, שם ארון הקודש והבימה "נאבקו" על המרכז הסמלי ורק במאה ה-17 ארון הקודש קיבל את הבכורה.
ברוב בתי הכנסיות בארצות האסלאם היו ספרי תורה רבים, כיוון שספרי תורה היו נכתבים גם לזכרם של נכבדים שנפטרו. בבית הכנסת הגדול בבגדאד בשנת 1910 היו יותר מ70 ספרי תורה. משום כך, ספרי התורה היו מאוחסנים לעיתים במספר היכלות או במספר גומחאות, אם ההיכל היה גדול מספיק. לדוגמה, בבית הכנסת הגדול והעתיק בחלב (ארם-צובא), שנבנה במאה התשיעית (יש כאלה המקדימים עד המאה הרביעית) היו 7 היכלות לספרי התורה – שלושה היכלות באגף המערבי, שלושה היכלות בחצר והיכל באגף המזרחי.
כאשר נדרש להוציא יותר מספר תורה אחד (למשל, בשבת ראש חודש), הוציאו את כל ספרי התורה ביחד מההיכל. רק יהודי תימן נהגו להוציא את ספר התורה הראשון בלבד, והוציאו את השני רק כאשר החזירו את הראשון.
הפרוכת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרוכת, כחפץ המפריד בין ההיכל לבין אולם התפילה, התגבש כחפץ קבוע בבית הכנסת במהלך ימי הביניים. הפרוכת היה חפץ מקובל ברוב קהילות ישראל. במקרים של ארונות קודש מפוארים במיוחד, נמנעו יהודי איטליה מלשים פרוכת חיצונית, והסתפקו בפרוכת פנימית. הפרוכת עשויה מאריג יוקרתי. במאה ה-17 ובמאה ה-18 תפיסת ארון הקודש כשער השמים חדר גם לעיצוב הפרוכת, כך שהיו בה מוטיבים של שער. מוטיבים זה נעלמו עם השנים.
הלכות ומנהגים הקשורים להיכל
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני תפילת נעילה נהוג בקהילות הספרדיות לפתוח את ההיכל, והוא נשאר פתוח למשך כל התפילה, דבר המסמל את האמונה שבשעה זו שערי הרקיע עודם פתוחים לקבלת התפילות. פתיחה זו נמכרת בדרך כלל במכירה פומבית, למרבה במחיר.
נוהגים לפתוח את ההיכל בתפילת הפרנסה בראש השנה ויום הכיפורים.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
היכל הקודש של בית הכנסת בושאייף אשר במושב זיתן הוא מהחשובים לעדה הטריפולטאית, והוא עותק של ההיכל המקורי אשר היה בבית הכנסת בעל אותו השם בזליתן שבלוב
-
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברכה יניב, 1998. מעשה חושב, התיק לספר תורה ותולדותיו, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן ומכון בן צבי, ירושלים - רמת גן.
- בן-יעקב, אברהם, "בתי-הכנסת של עדות המזרח", מחניים, צה (ער"ה תשכ"ה), עמ' 108-115.
- דוידוביץ, דוד, "בתי הכנסת של היהודים האשכנזים", מחניים, צה (ער"ה תשכ"ה), עמ' 82-107
- קסוטו, נעמי, 1982. בתי כנסת עתיקים. בהוצאת משרד החינוך, ירושלים.
- שטאל, אברהם, "סדרי הישיבה בבית הכנסת", בתוך מקדש מעט (בעריכת י' אילן ואחרים), ירושלים תשל"ה, עמ' 46 - 56 .
- אילן, ישעיהו, "בית הכנסת - הגדרות ותפיסות בתכנון", מבנים, 10 (1982), עמ' 56-63
- קאסוטו, דוד. "קיטוב והכוונה בבית הכנסת", בתוך מקדש מעט (בעריכת י' אילן ואחרים), ירושלים תשל"ה, עמ' 34-35.
- קסוטו, דוד, "האדריכלות של בתי-הכנסת במרחב הים התיכון המוסלמי ובאסיה", מחניים, 11 (תשנ"ה), עמ' 204-219
- יניב, ברכה. 'תשמישי קדושה בבית הכנסת', מחניים, על יהדות ואמנות (ב), 11 (תשנ"ה), עמ' 228-220.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| ספר תורה | ||
|---|---|---|
| כתיבת סת"ם | כתב סת"ם • דיו סת"ם • קלף • גוויל • סופר סת"ם • שרטוט בסת"ם • כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות • מכון סת"ם | |
| קריאת התורה | הוצאת ספר תורה • אתה הראת • ויהי בנסוע • בריך שמיה • קריאת התורה • בעל קורא • עלייה לתורה • ברכו • ברכות התורה • הגבהה • גלילה • מי שברך | |
| צורת האותיות | קרי וכתיב • אותיות גדולות וקטנות בתנ"ך • אותיות תלויות • אותיות נקודות • תיוג | |
| נוסח התורה | מסורה • נוסח המסורה • כתב יד לנינגרד • כתר ארם צובא • כתר דמשק • תנ"ך קניקוט • ספר תאגי • ווי העמודים | |
| מצוות ואיסורים | מצוות כתיבת ספר תורה • קריאת התורה • תלמוד תורה | |
| מנהגים | הכנסת ספר תורה • היכל • ארון קודש • יד • מעיל • עצי חיים • וימפל • בדיקת מזוזות, תפילין וספרי תורה | |
| חיי הקהילה היהודית | ||
|---|---|---|
| תפקידים על-קהילתיים | חכם באשי • שד"ר • אדמו"ר • גדול הדור • רב ראשי | |
| תפקידים מקומיים | מרא דאתרא • רב • דיין • פרנס • שליח ציבור • גבאי • גבאי צדקה • בעל קורא • מוהל • שוחט • מלמד • דרשן • סופר סת"ם • בלנית • משגיח • משגיח כשרות | |
| מוסדות | תלמוד תורה • ישיבה • ישיבה קטנה • ישיבה גדולה • כולל אברכים • מקווה • בית כנסת • בית מדרש • חברה קדישא | |
| דברים שבקדושה | מניין • היכל/ארון קודש • חזנות • תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית • מוסף • קריאת התורה • שמע ישראל • ברכה • קידוש • רשימת תפילות וברכות | |
| ניהול חיי הקהילה | בית דין • תקנות הקהילה • פדיון שבויים • כתב מגידות | |
| תפקידים היסטוריים | אב הכנסת | |