וומבטיים

וומבט
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
תת־מחלקה:	חיות כיס
על־סדרה:	חיות כיס אוסטרליות
סדרה:	קנגוראים
תת־סדרה:	דמויי-וומבט
משפחה:	וומבטיים
סוגים
	Vombatus; Lasiorhinus;
שם מדעי
	Vombatidae; ‏בורנט, 1830

וומבטיים או וומבאטיים (שם מדעי: Vombatidae) הם משפחה של יונקים אוסטרליים מקבוצת חיות הכיס, הנפוצים בטבע בערבות אוסטרליה ובטסמניה בלבד. לוומבטים רגליים קצרות ומבנה גוף שרירי ומוצק. אורך גופם הממוצע כחמישים עד שמונים סנטימטרים, גובהם הממוצע הוא כשלושים עד ארבעים סנטימטרים, משקלם בין עשרים לשלושים וחמישה קילוגרמים, צבע פרוותם חום עד אפור ואורך חייהם הממוצע הוא כ-20 שנה.

במקור, השם "וומבט" ניתן לחיה על ידי בני שבט האורה, תושביה המקוריים של אזור העיר סידני שבאוסטרליה. במשפחת הוומבטיים שלושה סוגים המפורטים בהמשך, ובהם שישה מינים. הם שייכים לתת-סדרה דמויי-וומבט (Vombatiformes) שבסדרת הקנגוראים, בה כלולים גם הקואלה ומינים נכחדים כמו אריה הכיס והדיפרוטודון שנכחדו.

הוומבטים חופרים בעזרת ציפורני טלפיהם ושיניהם מערכת מחילות מסועפות וחיים בהן חלק גדול מחייהם. למרות היותם בעלי חיים ליליים הפועלים בעיקר בזמן השקיעה או בשעות החשיכה, הוומבטים יוצאים לעיתים מהמחילה, בעיקר במזג אוויר קריר, כשהשמים מעוננים והטמפרטורות אינן גבוהות. הוומבט הוא חיית כיס, וככזה, הוולד מוחזק בכיס בבטנה של האם עד שיוכל לצאת לאוויר העולם. בעבר, היה הוומבט נפוץ רק בדרום אוסטרליה, אך היום הוא נפוץ בכולה.

התנהגות ואורח חיים

הוומבטים הן חיות ביישניות שאינן נצפות בקלות בטבע, אך הם טריטוריאליים מאוד ומגנים בתוקפנות על שטחם. בעבר חי הוומבט רק בדרום אוסטרליה, אך כיום הוא נפוץ בכולה. הוומבטים מסתגלים היטב לחיים בשבי, ופרטים רבים מוחזקים בגני חיות באוסטרליה וברחבי העולם. הוומבט הוא בעל חיים צמחוני, ותזונתו מורכבת בעיקר מדגנים, שורשים, עלים ועשבים. הוא בעל חיים לילי, וככזה הוא פעיל כמעט רק בשעות החשיכה, אז הוא אוסף אוכל ויוצא אל מחוץ למאורתו - כשהחום בחוץ פוחת, ובשעות היום הוא אינו פעיל.

לוומבטים תהליך חילוף חומרים איטי במיוחד, בין האיטיים מבין כל היונקים, ועד להשלמתו של תהליך עיכול המזון עוברים עד שבועיים. גלליו של הוומבט ייחודיים בצורתם הקובייתית.^[1] תזונתו של הוומבט מורכבת משורשים, צמחים, פטריות ודגנים. בדרך כלל, משיג הוומבט את מזונו על ידי נבירה בקרקע ומציאת שורשים ופטריות, בעזרת חוש הריח החזק שלהם. אצל הוומבט, חוש הראייה וחוש השמיעה חלשים ביותר, והוא אינו יכול לראות למרחקים ארוכים, אך חוש הריח המחודד מפצה על חיסרון זה.

לרוב, הוומבט נע באופן איטי ומגושם, אך כשהוא חפץ בכך; כדי להגן על נחלתו או להרחיק פולשים פוטנציאליים, הוא מסוגל לרוץ במהירות של אדם בוגר. למרות גודלו הקטן יחסית, הוומבט חזק מאוד ובעל לסת ומערכת שיניים חזקה במיוחד היכולה לנשוך בכוח רב. ולכן הוא אינו מפחד מבעלי חיים גדולים ממנו, ורודף גם אחרי פולשים הגדולים ממנו פי כמה וכמה.

בדומה למכרסמים, שיניו של הוומבט אינן פוסקות מלגדול אלא ממשיכות לגדול כל הזמן, ונשחקות על ידי אכילת שורשים. בדרך כלל, הוומבט הוא בעל חיים רגוע ושליו, אך במצבי דחק עשוי לכעוס ולנסות לנשוך. בטבע, אויביו העיקריים של הוומבטים מלבד בני האדם הם כלבי הדינגו. ההגנה העיקרית של הוומבט כנגד טורפים כגון הדינגו כשהוא נמצא במאורתו היא מחיצת ראש הטורף אל קיר המאורה עד שייחנק, וזאת בשל חוסנו.

טקסונומיה

למשפחת הוומבטיים משתייכים שלושה מינים ששלושתם שוקלים כ-25–30 קילוגרם ואורכם עד כמטר:

סוג וומבט, ובו מין יחיד:
- הוומבט המצוי (Vombatus ursinus), הנפוץ בעיקר באזורים הקרירים והעשירים יותר במים של אוסטרליה, דרום אוסטרליה ומזרחה, ובאזורים הרריים כגון צפון ודרום קווינסלנד, אך הוא אינו נפוץ במערב ויקטוריה ובאוסטרליה הדרומית. הוומבט המצוי מסוגל להמליט אחת לשנתיים ולד אחד, שנשאר בכיס כשישה עד תשעה חודשים, ושוהה ליד האם ומואכל על ידה כשנה נוספת.
סוג וומבט שעיר-אף, ובו שני מינים:
- וומבט שעיר-אף דרומי (Lasiorhinus latifrons) מצוי בעיקר במערב אוסטרליה ובסביבות ניו סאות' ויילס, צפונית לוויקטוריה. זהו מין הוומבט הקטן ביותר, אורכו הממוצע הוא בין 70 ל-90 סנטימטרים ומשקלו בין עשרים לשלושים ושתיים קילוגרמים. בדרך כלל, הוומבט הצעיר אינו שורד את שנתו הראשונה כתוצאה מטורפים או בצורת. וומבט זה הוא פגיע במיוחד, עדיין נותרה אוכלוסייה בריאה אך היא מזדקנת במהירות; כיום, בעקבות שלוש השנים השחונות האחרונות שעברו על אוסטרליה, חוששים מומחים להדללות משמעותית במספר הוומבטים ממין זה.
- וומבט שעיר-אף צפוני (Lasiorhinus krefftii). בעבר, עד לפני כמאה שנים, הוומבט הצפוני היה נפוץ בניו סאות' ויילס, בוויקטוריה ובקווינסלנד, אך כיום הוא נמצא בסכנת הכחדה חמורה ואוכלוסייתו מוגבלת לכדי שלושה קילומטרים מרובעים בשמורת הטבע בקווינסלנד (Epping Forest National Park). זהו כנראה היונק הגדול הנדיר ביותר בעולם והוא על סף כליה, עם בין 70 ל-120 פרטים שנותרו. וומבט זה גדול במקצת מהוומבט המצוי וקצב ילודתו מהר יותר (שתי ולדות בשלוש שנים). כיום, מתקיימת תוכנית לשחרור גרעין ניסוי של הוומבט הצפוני חזרה אל הטבע בתקווה שישובו להתרבות.
- Lasiorhinus angustidens - נכחד

בעבר היו מינים נכחדים רבים, חלקם גדולים בהרבה מהוומבטים החיים:

ריזופאסקולומוס (Rhizophascolomus)
נימבאוומבטוס (Nimbavombatus)
פסוקולונוס (Phascolonus)
וורנדג'ה (Warendja)
רמסייה (Ramasayia)
סדופאסקולומיס (Sedophascolomys)

רבייה

תקופת ההריון של האם קצרה יחסית; כשלושים - ארבעים ימים, והגורים נולדים חסרי שליה ולא מפותחים (אינם יכולים לראות או לשמוע), וזאת חוץ מציפורני ידיהם שבעזרתם הם מטפסים אל הכיס בבטן האם, אשר נמצא בבטנה התחתונה של הוומבטית.

אף על פי שבדרך כלל הוומבטים חיים בבדידות, הם לא מתרחקים מאוד מוומבטים אחרים. לרוב, הוומבטים מתרבים בתקופת החורף, ולאם נולד עובר אחד, לא מפותח, הממשיך למעשה את ההריון בכיס אימו. הוומבטית יכולה להיכנס להריון בדרך כלל אחת לשנתיים. לאחר שלושים ימי ההריון הראשונים, הוומבט יוצא מבטן אימו ועובר אל הכיס, שם הוא שוהה כארבעה-חמישה חודשים בהם הוא יונק ומתפתח, ובסביבות גיל שישה חודשים הוא עוזב לגמרי את חיק אמו ויוצא לחיים לבדו. הוומבט מגיע לבגרות מינית בגיל שנתיים.

וומבטים ובני אדם

בניגוד לחיות בר רבות הנפוצות באוסטרליה המסוכנות לאנשים, הוומבטים דווקא ידידותיים לבני אדם כשהם חשים בנוח. הם מסתדרים בצורה טובה מאוד בשבי, ואפילו ניתנים לליטוף והחזקה על ידי בני אדם. גני חיות וחנויות חיות רבות באוסטרליה מציגות וומבטים לציבור, וכן קיימות פינות ליטוף מיוחדות לוומבטים.

למרות האמור לעיל, הוומבט הוא חיה המגנה בתוקפנות על שטח מחייתה ומתרגזת בקלות כשנגרמת לה אי-נוחות. הוומבטים מסוגלים להיות תוקפניים כשמתגרים בהם, או אם הם במצב רוח רע. בשל משקלו הגדול יחסית וחוסנו הגופני וומבט כעוס יכול לשבור עצמות לבני אדם באמצעות נגיחה, או לגרום לנזק רב ולפצעים חמורים באמצעות נשיכה.

למרות העובדה שגורי וומבט ווומבטים קטנים נראים חמודים ובלתי מזיקים, אסור לגדל אותם בבית לטווח ארוך; הוומבטים הם בעלי חיים מתבודדים ומעדיפים לישון ולהישאר לבדם.

אויבם החדש של הוומבטים הם הכבישים הרבים החוצים את מדבריות אוסטרליה. בכל שנה נהרגים מאות וומבטים מדריסת כלי רכב; הוומבטים נוטים ללכת על הכביש בחשכת הלילה, מפני שרעש המנוע ואורות הרכב מסקרנים אותם. כלי רכב החוצים כבישים אלו באופן תדיר מצוידים ברשתות הגנה מיוחדות. לעיתים, כשנפגעת אם שבבטנה ולד, ניתן להציל את הוומבט הקטן.