ועדת החקירות של רוסיה

ועדת החקירות
Следственный комитет России
	סמליל הוועדה
	מטה הוועדה במוסקבה
	דגל
מידע כללי
מדינה	רוסיה
תחום שיפוט	רוסיה
משרד אחראי	נשיא רוסיה
תאריך הקמה	25 ביולי 1713 כגוף החקירות הרוסי הראשון; 7 בספטמבר 2007 כגוף חקירות פדרלי
סוכנות קודמת	ועדת החקירות של התובע הכללי
ראש	אלכסנדר בסטריקין
מטה מרכזי	בניין ועדת החקירות ברחוב באומן, ; בסמאני, מוסקבה, רוסיה
עובדים	כ-22,000
	אתר הוועדה
קואורדינטות	55°45′51″N 37°40′52″E / 55.764035°N 37.681182°E

ועדת החקירות של רוסיה (ברוסית: Следственный комитет Российской Федерации, בראשי תיבות СКР) הוקמה תחילה ב־7 בספטמבר 2007 כיחידה במשרד התובע הכללי ובשנת 2010 הופרדה ממנו ומאז 15 בינואר 2011 היא מהווה ארגון חקירות עצמאי של הממשל, האחראי למלחמה בשחיתות. בסמכותו של ארגון זה אף לחקור בכירים ושרי מדינה. הוועדה כוללת תחתיה גם יחידה לחקירת שוטרים ובסמכותה גם לחקור את תפקוד חוקרי שירות הביטחון הפדרלי, והיא משתפת פעולה עם המינהל הראשי לביטחון פנים של המשטרה. בישראל היא מכונה לעיתים יחידת החקירות הפדרלית, בשל היותה גוף החקירות העיקרי של הממשל הפדרלי.

היסטוריה

גוף החקירות הרוסי הראשון

לראשונה ברוסיה, הרעיון להקים מחלקת חקירות, עצמאית מבחינה ארגונית ותפקודית מרשויות מדינה אחרות, יושם על ידי פיוטר הראשון במהלך הרפורמה במערכת המשפט, שאחד מכיווניה היה הפרדת תהליך שלב החקירה והמשפט המקדים במערך הרשות השופטת של האימפריה הרוסית.

ב־25 ביולי (5 באוגוסט) 1713, הוקם גוף החקירה המיוחד הראשון של רוסיה — לשכת החקירות (Следственная канцелярия) בפיקוד קצין משמרות גדוד סמיונובסקי מיכאיל איבנוביץ' וולקונסקי.

ב־9 בדצמבר 1717, גופי החקירה היו כפופים ישירות לקיסר רוסיה, פיוטר הראשון. סמכות השיפוט של גופים אלה כללה מקרים של פשעים מסוכנים ביותר שפגעו ביסודות המדינה, בעיקר פשעי שחיתות שבוצעו על ידי בכירים מרשויות ציבוריות (שחטאו בפשעי שוחד, מעילה, זיוף ומרמה). באותו יום, 9 בדצמבר 1717, על פי פסק דינו של בית משפט צבאי, נורה למוות מיכאיל וולקונסקי, ראש לשכת החקירות הראשון שנחשפה מעורבותו בפשעי הונאה.

בפברואר 1718 הוקמה הלשכה החשאית בסנקט פטרבורג כדי לחקור את פרשת מותו של צארייביץ' אלכסיי פטרוביץ'. לאחר מכן, המחלקה הועברה לטפל בעניינים פוליטיים אחרים והיא התמזגה עם משמר פראובראז'נסקי. את הלשכה החשאית ניהל איוואן רומודנובסקי, בעוד את המחלקה, כמו גם את משמר פרובראז'נסקי, ניהל פיוטר הראשון, שנכח לעיתים קרובות בחקירה ועינויים של עבריינים פוליטיים. מטה הלשכה החשאית שכן במבצר הפטרופאבלי.

לקראת קץ הקיסרות ובמהלך המאה ה־20

בצו אלכסנדר הראשון מ-29 באוגוסט 1808 נקבעה תפקידם של פקידים חוקרים. פקידים אלה פעלו בתוככי משטרת העיר, שהייתה חלק ממערכת משרד הפנים (בשנים 1810–1819 — משרד המשטרה).

בשנת 1864 קבעה אמנת השיפוט את מעמדו של חוקר שיפוטי בבתי המשפט המחוזיים. אלה בוטלו בשנת 1917 על ידי צו ממשלתי, בעקבות מהפכת פברואר.

התקנות למערכת השיפוט של ברית המועצות בשנת 1922 יצרו עמדות של חוקרי אנשי מחוז, חוקרים בכירים בבתי משפט פרובינציאליים, חוקרים על תיקים חשובים במיוחד בבית המשפט העליון של רוסיה הסובייטית, חוקרים על תיקים חשובים במיוחד בוועדת המשפט העממית, אך בשנת 1928 התפקידים הללו בוטלו, ותפקידיהם הועברו למחלקת החקירות בפרקליטות המדינה.

לאחר התפרקות ברית המועצות

באפריל 1990, בקונגרס הראשון של צירי העם של ברית המועצות, הוגשהףו הצעות להקמת גוף חקירה ממשלתי. לאחר תיקונים ואישורים משנת 1993, טיוטת החוק "וועדת החקירה של הפדרציה הרוסית" הוגשה לסובייט העליון של ואושרה בקריאה ראשונה. אך לאחר פירוק הסובייט העליון הופסק תהליך החקיקה.

ב-2003 עלה רעיון להקים שירות חקירות פדרלי ברוסיה המקביל ל-FBI האמריקני, ארגון שיאחד את כל גופי החקירות במדינה, בשם שירות החקירות הפדרלי (Федеральная Служба Расследовании), אך לבסוף הוקמה וועדת החקירות של משרד התובע הכללי הרוסי (Следственный Комитет).^[1]^[2]

ב-5 ביוני 2007 הוכנסו שינויים בחוק הפדרלי "אודות הפרקליטות הרוסית" שהביאו להקמת ועדת החקירה של התביעה הכללית אשר על פי החוק הנ"ל מורכבת ממינהל חקירות ראשי, מינהלי חקירות של הסובייקטים הפדרליים של רוסיה ומחלקות חקירה מיוחדות בזרועות הצבא, כך שבמובנים מסוימים מתפקד הארגון גם כמשטרה צבאית חוקרת מטעם התביעה הכללית במדינה. באותו מעמד לוועדה הועברו כ-18 אלף חוקרים ממשרד התובע הכללי וכ-60 אלף תיקי חקירות. מכיוון שהוועדה הייתה באופן פורמלי כפופה למשרד התובע הכללי הורגשו בעיות תאום ולגוסיטיקה בין הגופים לאור החזון של מנהל הוועדה להיות ארגון עצמאי.

ב-4 באוקטובר 2010 הוקמה ועדת החקירות של הפדרציה הרוסית כיורשת לארגון זה וכמוסד חקירות עצמאי נפרד ממשרד המשפטים והמשרד התובע הכללי. ב-15 בינואר 2011 צו נשיאותי של דמיטרי מדבדב הפך את הארגון לארגון עצמאי פדרלי הכפוף לנשיא בלבד. כזרוע החקירות העיקרית ברוסיה האחראית למאבק בפשע המאורגן והשחיתות (במסגרת חוק המלחמה בשחיתות), מכונה הארגון לעיתים בשם האף-בי-איי הרוסי.

בשנת 2020, במלאת 75 שנה לניצחון במלחמת העולם השנייה, החל לחקור פשעי מלחמה שהתרחשו על אדמת רוסיה, בין השאר חקר את טבח הילדים בייסק והאחראים למחנות הריכוז הפיניים במזרח קרליה.

בארגון פועלים כ-21 אלף חוקרים ועוד כאלפיים חוקרים במינהל הצבאי של הוועדה. מאז 2017 ישנם דיונים לביצוע רפורמה בוועדה לצורך הפיכתה לגוף פדרלי בשם שירות החקירות הפדרלי (Федеральная Служба Расследовании), כפי שהוצע בשנת 2003.^[3]^[4]

מבנה

מינהל החקירות הראשי של הוועדה
- המינהל לחקירת עניינים חשובים מיוחדים אודות פשעים נגד ביטחון הפרט והציבור
- המינהל לחקירת עניינים חשובים מיוחדים אודות פשעים נגד שלטון המדינה ובתחומי כלכלה
- המינהל להבטחת ניתוח שיטתי
- מחלקת תיעוד, מידע וטכנולוגיה
- היחידה המיוחדת לחקירת פשעים נגד ילדים (הוקמה ב-2019)
- היחידה המיוחדת לחקירת פשעים בתחום הרפואי
- היחידה המיוחדת לחקירת פשעי שוד
- היחידה המיוחדת לחקירת הפשע המאורגן
- היחידה המיוחדת לחקירת פשעים בלתי פתורים
- המחלקה לעניינים בינלאומיים ומבוקשים פדרליים
מנהל ראשי לחקירות בצבא
מנהל ראשי לבקרת תהליכים
- מנהל בקרת תהליכים בחקירות
- מנהל בקרת בתחום מלחמה בשחיטות
- מנהל בקרת תהליכים בתחום תיקים בעלי חשיבות
- מחלקת ארגון וחקר
- מחלקת תיעוד
המינהל הראשי לפיקוח וארגון
- המינהל לשליטה ארגונית
- מינהל למידע ומטודולוגיה
- מינהל מבצעי
- מינהל אבטחת ביטחון פנים
- מינהל תיעוד
מינהל קרימינליסטיקה ראשי
- מינהל קרימינליסטיקה ומטודולוגיה
- מינהל קרימינליסטיקה וטכנולוגיה
- מנהל ארגון עבודת מומחים ובדיקות
- מחלקת תיעוד
מינהלים ראשיים לחקירות האזוריים - 6 לפי מחוזות פדרליים של רוסיה. בכל מינהל ראשי מסוג זה קיימות מינהלות בסובייקטים של הפדרציה הרוסית ומחלקות עירוניות.
מינהל המשפטים
המינהל ליחסים עם תקשורת ההמונים
מינהל התיעוד ובחינת תלונות הציבור
מינהל ההגנה הפיזית

ראש הוועדה

#	שם	תחילת הכהונה	סיום הכהונה
1.	אלכסנדר בסטריקין	‏7 בספטמבר 2007	עדיין מכהן

ועדת החקירות בתרבות הפופופולרית

כגוף החקירות המרכזי ברוסיה הוא עורר את דמיונם של מפיקי קולנוע וטלוויזיה רבים ולמעט סרטי תעודה הארגון מופיע במגוון סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע עלילתיים, שהבולטים שבהם:^[5]