חטיבת ביניים
חטיבת ביניים (באנגלית: Middle School) הוא שלב במערכת חינוך פורמלי הקיים במדינות מסוימות, בין בית ספר יסודי לבין בית ספר תיכון. המאפיינים, הסיווג והרגולציה של חטיבות ביניים, וכן טווח הגילאים אליו היא מיועדת, משתנים בין מדינות שונות.
במדינות בהן יש חטיבת ביניים או דבר מקביל לכך, טווח הכיתות של חטיבת הביניים מתחיל בדרך כלל בכיתה ה, ו או ז, ומסתיים בכיתה ז, ח או ט. בהתאם, טווחי הגילאים הם מגיל 11, 12 או 13, ועד גיל 14, 15 או 16.
לפי מדינות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בארצות הברית בתי ספר יסודיים מכסים את כיתות א–ו, א–ד, או א–ח. בהתאם, תלמיד שלמד ביסודי את כיתות א–ו ילמד בחטיבת ביניים (Junior High School) את כיתות ז–ח או ז–ט, תלמיד שלמד ביסודי את כיתות א–ד ילמד בחטיבת ביניים (Middle School) את כיתות ה–ח, ותלמיד שלמד ביסודי את כיתות א–ח לא ילמד בחטיבת ביניים, שכן זו כבר כלולה בבית הספר היסודי בו למד.[1]
בעבר, היו בארצות הברית רק בתי ספר יסודיים ותיכונים, עד שבשנת 1909 הוקמה חטיבת הביניים הראשונה מסוג Junior High בקולומבוס, אוהיו, בה למדו כיתות ז–ט.[2] בתי ספר מסוג זה תפסו תאוצה עד שנות ה-40, ובשנות ה-60 עקב כניסתו של מודל ה-Middle School בו למדו מכיתה ה או ו עד כיתה ח, הן החלו לדעוך.[3] בין השנים 1970 ל-2000 קטן מספר בתי הספר מסוג Junior High מ-7,750 ל-3,566, בעוד מספר בתי הספר מסוג Middle School גדל מ-2,080 ל-11,521.[4]
הודו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהודו בית הספר היסודי כולל שני שלבים: כיתות א–ה (Lower Primary) וכיתות ו–ח (Higher Primary), שהאחרונות מקבילות לחטיבת ביניים במדינות אחרות. לאחר מכן בית הספר התיכון כולל גם הוא שני שלבים: כיתות ט–י (High School) וכיתות יא–יב (Senior School).[5][6] החל משנת 2010, החינוך בבית הספר היסודי (כיתות א–ח) הוא חובה וחינם (במימון המדינה).[7]
יפן
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביפן חטיבות הביניים (chūgakkō, בקאנג'י: 中学校) מיועדות עבור כיתות ז–ט, והן חלק מחינוך החובה במדינה.[8]
ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערך מורחב – חטיבת ביניים בישראל
בישראל, חטיבת הביניים היא חלק ממערכת החינוך הפורמלי, שבו לומדים תלמידים בכיתות ז' עד ט' (גילאי 12 עד 15). חטיבות הביניים הוקמו במערכת החינוך בישראל החל משנת 1968, עם הנהגת רפורמה במערכת החינוך. במסגרת רפורמה זו הורחב מספר שנות הלימוד הנכללות בחוק לימוד חובה עד לכיתה י', והוחלט על הקמת חטיבת הביניים, ששתי כיתותיה הראשונות נלקחו מבית הספר היסודי, והכיתה העליונה בה נלקחה מבית הספר התיכון.
חטיבות הביניים מופעלות בדרך כלל כמסגרת עצמאית, ולעיתים פועלים חטיבת ביניים ובית ספר תיכון במתחם אחד, הקרוי "בית ספר שש-שנתי".
סין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסין חטיבות הביניים (Junior Middle School) כוללות את כיתות ז–ט, ולעיתים גם את כיתה ו,[9] והן חלק מחינוך החובה במדינה. בית ספר תיכון ((Senior Middle School) כבר אינו חלק מחינוך החובה, אך הוא חשוב לצורך קבלה למכללות.
ספרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרד, קיים חינוך חובה לילדים מגיל 6 ועד גיל 16. החינוך הבסיסי מחולק ל-"Educación Primaria" (כיתות א עד ו, מקביל לבית ספר יסודי) ול-"Educación Secundaria Obligatoria", בקיצור ESO (כיתות ז עד י, מקביל לחטיבת ביניים). טווח הגילאים ב-ESO הוא בין 11 ל-15 או בין 12 ל-16, תלוי בתאריך לידתו של התלמיד.[10]
לאחר שסיימו את חטיבת הביניים, תלמידים יכולים להמשיך בבית ספר טרום-אוניברסיטאי שנקרא "Bachillerato" (כיתות יא עד יב), או להמשיך בבית ספר מקצועי שנקרא "Ciclo de Formación Profesional". למעשה, תלמידים יכולים להמשיך לבית ספר מקצועי כבר בכיתה י במקום השנה האחרונה של חטיבת הביניים.[10]
קוריאה הדרומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקוריאה הדרומית, חטיבות ביניים (נקראות jung hakgyo, בהנגול: 중학교, בהנג'ה: 中學) כוללות את כיתות ז עד ט. נכון לשנת 2007, ישנם כ-2.06 מיליון תלמידים בחטיבות הביניים, וכ-108,000 מורים.[11]
רוסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברוסיה, חטיבת הביניים כוללת את כיתות ה עד ט, והיא המשך טבעי של בית הספר היסודי (בדרך כלל שניהם נמצאים באותו המבנה, אך באגפים או קומות שונים).[12] בבית ספר יסודי מורה אחד מלמד את הכיתה רוב הזמן, ורק מקצועות מסוימים נלמדים על ידי מורה אחר המתמחה בכך (כגון אנגלית או התעמלות), בעוד בחטיבת הביניים כל מקצוע נלמד על ידי מורה אחר שנשאר כל הזמן באותה הכיתה, והתלמידים עוברים בין הכיתות בהפסקות שבין השיעורים.
שנת הלימודים מחולקת ל-4 רבעונים: הראשון ספטמבר–אוקטובר, השני נובמבר–דצמבר, השלישי מאמצע ינואר עד אמצע מרץ, והרביעי אפריל–מאי. ישנה חופשה של שבוע בין הרבעון הראשון לשני ובין השלישי לרביעי, והפסקה ארוכה יותר בין השני לשלישי עקב חגיגות השנה החדשה. בין שנת לימודים לשנה שאחריה, יש חופשה של 3 חודשים.[13]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חטיבת ביניים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Digest of Education Statistics 2001, תרשים מערכת החינוך בעמוד 7 (עמוד 39 ב-pdf), National Center for Education Statistics
- ^ First Junior High School in the United States, באתר Ohio History Central
- ^ Jon Wiles, Developing Successful K-8 Schools: A Principal's Guide
- ^ Digest of Education Statistics 2001, עמודים 42 ו-120 (עמודים 74 ו-152 ב-pdf), National Center for Education Statistics
- ^ תרשים של מערכת החינוך בהודו (1997), באתר ה-OECD
- ^ מערכת החינוך של הודו, באתר ארכיון האינטרנט (אורכב ב-2012)
- ^ Ministry of Law and Justice (Legislative Department) (27 August 2009), "The Right of Children to Free and Compulsory Education Act", באתר India Code
- ^ תרשים של מערכת החינוך ביפן (1997), באתר ה-OECD
- ^ תרשים של מערכת החינוך בסין (1997), באתר ה-OECD
- ^ 1 2 תרשים של מערכת החינוך בספרד (1997) באתר ה-OECD
תרשים של מערכת החינוך בספרד (2011) באתר ה-OECD - ^ מערכת החינוך בקוריאה הדרומית (באנגלית), ארכיון האינטרנט (אורכב ב-2012)
- ^ World Data on Education, 7th Edition, עמודים 8–9, ספטמבר 2011
- ^ תקופות רבעוני הלמידה ומשך החופשות במערכת החינוך הרוסית (ברוסית)