אוניברסיטת ביר זית
| אוניברסיטה | |
|---|---|
| על שם |
ביר זית |
| מוטו | Building a Better Palestinian Future |
| תקופת הפעילות |
1924 - הוקמה 1976 - קיבלה מעמד של אוניברסיטה – הווה |
| בעלי תפקידים | |
| נשיא | טלאל שהוואן (מ-2023) |
| יו"ר |
בשארה דומאני |
| צוות | 653 |
| סטודנטים | |
| סטודנטים לתואר ראשון | 8,465 |
| סטודנטים לתארים מתקדמים | 1,388 |
| מיקום | |
| מיקום | ביר זית |
| מדינה | הרשות הפלסטינית |
| קואורדינטות | 31°57′31″N 35°10′51″E / 31.958611111111°N 35.180805555556°E |
| אתר האוניברסיטה | |
|
(למפת גוש דן רגילה) אוניברסיטת ביר זית | |
אוניברסיטת ביר זית (בערבית: جامعة بيرزيت, תעתיק מדויק: ג'אמעה בירזית) היא אוניברסיטה פלסטינית הממוקמת בכפר ביר זית, צפונית לרמאללה. האוניברסיטה הוקמה בתחילה כבית ספר לבנות על ידי משפחת נאסר, וקיבלה מעמד של אוניברסיטה בשנת 1976. אוניברסיטת ביר זית ואוניברסיטת בית לחם הן הבולטות בתחום ההשכלה הגבוהה ברשות הפלסטינית, ומאז היווסדן נטלו תפקיד בולט בגיבוש המדיניות הפלסטינית. האוניברסיטה מספקת השכלה גבוהה לכ-15,000 סטודנטים, מתוכם נכון ל-2023 כ-3,500 הם ערבים ישראלים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוניברסיטת ביר זית נוסדה בשנת 1924 על ידי נביהה נאסר ורתיבה שקיר כבית ספר לבנות הכפר ביר זית והכפרים הסמוכים.[1] בית הספר היה מן הראשונים מסוגו באותה עת. בין השנים 1930–1932 נוסף לבית הספר לבנות גם בית ספר לבנים ושמו שונה ל"בית ספר תיכון ביר זית". בשנת 1942 שונה שמו ל"קולג' ביר זית", אך שינוי השם לא הצביע על שינוי באופיו של בית הספר כתיכון.[1] בשנת 1945 בית הספר כלל שני בתי ספר פנימיתיים, אחד לבנים ואחד לבנות, בהם התקיימו לימודים לקראת בחינות הבגרות המנדטוריות. בנוסף, בית הספר התגאה בשילוב לימודי מוזיקה ודרמה. רוב המורים בבית הספר היו בוגרי האוניברסיטה האמריקנית בביירות.[2]
בעידודו של המחנך והפוליטיקאי הפלסטיני מוסא נאסר (موسى ناصر), אחיה של נביהה נאסר, נפתחו בשנת 1953 קורסים ראשונים ברמה על-תיכונית, ובשנת 1961 נוספו קורסים נוספים ברמת לימודי תעודה ולימודי הכנה לקראת תואר אקדמי ראשון. הקולג׳ היה קשור אז לאוניברסיטה האמריקאית בביירות ותלמידו השלימו שם את לימודיהם.[1]
בית הספר שימש לפי ראות עיניו של מוסא נאסר, כמוסד שהכין את תלמידיו למעבר נוח לאוניברסיטאות ערביות אחרות.[3] נאסר היה בדעה כי עדיפה אוניברסיטה קטנה, אשר תהיה ידידותית יותר לתלמידים הבאים היישר מבית ספר תיכון, הן מבחינה חברתית וחינוכית. פרסומי האוניברסיטה עודדו סטודנטים פלסטינים ערבים וזרים מכל העולם לבוא ללמוד באוניברסיטה באווירה טובה ונינוחה. לתלמידים זרים שאינם דוברי ערבית, הוצעו קורסים ללימוד השפה וקורסים במדעי ההתנהגות בנושא הפלסטיני, העולם הערבי ותרבות המזרח. קורסים אלה חשפו את התלמידים למציאות הפוליטית הקיימת במזרח התיכון ולתרבותה.[דרוש מקור]
עד שנת 1967 בוטלו כל הלימודים הלא-אוניברסיטאיים במוסד. בשנת 1968 קיים בית הספר לימודים אקדמאיים לשנתיים והבוגרים נדרשו להשלים את לימודיהם באוניברסיטאות אחרות.[4] הלימודים האוניברסיטאיים הורחבו עם השנים לתוכנית של 4 שנות לימוד לתואר ראשון, ובמסגרת ההרחבה החלה בניית קמפוס חדש מול העיירה ביר זית. תוכנית ההרחבה מומנה בעזרת ממשלת צרפת בשני מיליון פרנק, ובמסגרתה שופצו וניבנו מבנים נוספים באוניברסיטה.[דרוש מקור] בשנת 1975 הוחלף שם בית הספר ל"אוניברסיטת ביר זית" כדי להצביע על ייעודו, ובשנת 1976 הוענקו לראשונה לבוגרי האוניברסיטה תוארי B.A ו-B.Sc. באפריל 1976 התקבל המוסד לאגודת האוניברסיטאות הערביות ושנה לאחר מכן לארגון האוניברסיטאות העולמי.[5] בסוף 1976 למדו בביר זית כ-470 תלמידים.[6] בשנת 1977 התארגנה מחאה של סטודנטים במוסד שדרשו ששפת הלימודים העיקרית במוסד תהיה ערבית ולא אנגלית כפי שהיה עד אז.[7]
אחרי פטירתו של מוסא נאסר ב-1971,[3] ניהל את המוסד בנו חנא נאסר. אך ב-1974 הוא גורש על ידי ישראל לירדן. במקומו ניהל את האוניברסיטה סגנו גבי ברמקי, בשנים 1974–1993. חנא נאסר ניהל את משרד האוניברסיטה בעמאן, כיהן כראש המועצה להשכלה גבוהה הפלסטינית והמשיך לשאת בתואר נשיא האוניברסיטה.[1]
האוניברסיטה הייתה סגורה מנובמבר 1981 עד ינואר 1982 על פי צו של הממשל הצבאי. חברי מועצת התלמידים היו רתוקים למקומות מגוריהם, ובמקומם הובאו פקידים מהממשל לנהל את האוניברסיטה.[דרוש מקור] תומכי אוניברסיטת ביר זית בישראל מחו על כך ואורגנה מחאה ציבורית על ידי "הוועד לסולידאריות עם אוניברסיטת ביר זית".[8] בתקופת האינתיפאדה הראשונה סגר צה"ל את שערי האוניברסיטה.
בשנת 1992 למדו באוניברסיטה 2,500 סטודנטים, כולם לתואר ראשון. עם זאת רמתו האקדמית הייתה הגבוהה מבין האוניברסיטאות והמכללות הפלסטיניות ובוגריו זכו להתקבל ללימודים מתקדמים במוסדות אקדמיים ברחבי העולם.[9]
בבחירות לאגודת הסטודנטים של האוניברסיטה באפריל 2015 ניצחה סיעת "אל-וופא אל-אסלאמי" של חמאס במירב המושבים והביסה את סיעת "השהיד יאסר ערפאת" של פת"ח. סיעת החמאס ניצחה ברוב הבחירות לאגודת הסטודנטים מאז הסכמי אוסלו, אך מאז 2007 היא הפסידה לפת"ח ובחלק ממערכות הבחירות אף לא השתתפה.[10]
האוניברסיטה מקיימת קשרים עם אוניברסיטאות רבות בעולם ומקבלת מהן סיוע כספי.[דרוש מקור]
בשנת 1994 רמה חמאמי הקימה מכון לימודי נשים ומאז היא מנהלת אותו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל המזרח התיכון | |||
| פורטל חינוך | |||
אתר האינטרנט הרשמי של אוניברסיטת ביר זית
אוניברסיטת ביר זית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
עמירה הס, הסטודנטים חושפים את השסעים בחברה הפלסטינית, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2013
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 יורם בינור, תמונות מביר־זית, כל העיר, 12 בדצמבר 1986
- ^ Arab Secondary Education, פלסטיין פוסט, 26 ביוני 1945
- ^ 1 2 מת מוסא נאצר, דבר, 27 באוגוסט 1971
- ^ כתבה בעל המשמר, חודשו הלימודים ברוב בתי הספר בשכם, על המשמר, 4 בדצמבר 1968}
דני רובנישטיין, שר החינוך אישר הקמת אוניברסיטה באזור רמאללה, דבר, 6 באוקטובר 1970 - ^ ההיסטוריה של האוניברסיטה, באתר אוניברסיטת ביר זית (גרסה ישנה מארכיון האינטרנט)
- ^ יוסף צוריאל, מדינות ערב הנהיגו נומרוס קלאוזוס, מעריב, 5 בנובמבר 1976
- ^ דני רובינשטיין, תלמידי האוניברסיטה בביר זית דורשים ללמוד בערבית ~ לא באנגלית, דבר, 25 באוקטובר 1977
- ^ ראו למשל דוגמה להפגנות שארגן הוועד לסולידריות:
אהרן מגד, משני עברי הכביש, דבר, 25 בדצמבר 1981
אריה דיין, שרשרת תקריות עם הוועד למען ביר־ זית, כל העיר, 30 במרץ 1982
ערב אמנים למען פתיחה מחדש של אוניברסיטת ביר זית, יום ראשון, 20.00, מועדון צוותא, כל העיר, 18 בדצמבר 1981 - ^ גיא בן-פורת, בשטחים יש רק תואר ראשון, חדשות, 22 בדצמבר 1992
- ^ ג'קי חורי, תמרור אזהרה לרשות הפלסטינית: חמאס ניצח באוניברסיטת ביר זית, באתר הארץ, 26 באפריל 2015