אסון צאלים ב'
אסון צאלים ב' הוא הכינוי לתאונת אימונים בה נהרגו חמישה חיילים מסיירת מטכ"ל. התאונה התרחשה ב-5 בנובמבר 1992 בבסיס צאלים שבנגב בעת שחיילי סיירת מטכ"ל התאמנו על מודל לביצוע התנקשות בחיי נשיא עיראק, סדאם חוסיין, המבצע נקרא שיח אטד.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מלחמת המפרץ הנחה הרמטכ"ל, אהוד ברק, כי סיירת מטכ"ל תיערך לביצוע התנקשות בחיי נשיא עיראק, סדאם חוסיין. שם המבצע היה "שיח אטד". למבצע התנגד ראש אמ"ן, האלוף אורי שגיא, שסיירת מטכ"ל נמצאה תחת פיקודו, כמו גם מפקד היחידה, סא"ל דורון אביטל,[1] אשר התנגד למבצע נחרצות בטענה כי סיכויי ההצלחה קלושים וישנו סיכון גדול מדי לחיי הלוחמים.[2]
הרמטכ"ל מינה את אלוף עמירם לוין, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, כ"פרויקטור" מיוחד, האמון על המבצע. שרשרת הפיקוד של הכוח כללה את לוין, תחתיו רס"ן דורון קמפל כמפקד המשימה בשטח, ותחתיו סרן א' מפקד הצוות היורה. על פי תוכנית המבצע כוח הסיירת היה אמור לטוס לעיראק באמצעות שני מסוקי "יסעור" של חיל האוויר, לנוע על גבי ג'יפים לעבר אזור הפעולה, ושם להתפצל לשני צוותים: צוות אחד מוסווה במרחק מאות מטרים מיעד החיסול - נשיא עיראק, וצוות שני במרחק כ-12 ק"מ ממנו, האמון על ביצוע ירי טילי התמוז.[2]
היררכיה פיקודית בזמן התאונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| הרמטכ"ל אהוד ברק | |||||||||||||||||||||||||||||
| ראש אמ"ן אורי שגיא | |||||||||||||||||||||||||||||
| מפקד סיירת מטכ"ל דורון אביטל | "פרויקטור" המבצע עמירם לוין | ||||||||||||||||||||||||||||
| מפקד המשימה דורון קמפל | |||||||||||||||||||||||||||||
| מפקד הצוות היורה סרן א' | |||||||||||||||||||||||||||||
התאונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתרגיל עליו פיקד האלוף לוין, צפו הרמטכ"ל אהוד ברק, סגנו אמנון ליפקין-שחק,[3] האלוף אורי שגיא, האלוף עמירם לוין "הפרויקטור" של התרגיל, תא"ל שמואל ארד ראש חטיבת המבצעים במטכ"ל, וקציני מטכ"ל נוספים שבאו לצפות באימון. התאונה התרחשה בשעה 06:10, כאשר במהלך השלב ה"יבש" של התרגיל, אשר אמור היה להיות ללא אש חיה, הצוות המשגר שיגר בשוגג שני טילים מסוג "תמוז"[4] לעבר קבוצת חיילים שדימתה את הפמלייה של סדאם חוסיין; הטילים היו אמורים להיות משוגרים רק בחלק השני וה"רטוב" של התרגיל, בו האזור תוכנן להיות ריק. מתחקיר האירוע עולה שהקוד שהורה לשגר את שני הטילים בתרגיל היבש ובתרגיל הרטוב היה זהה.[5] מפגיעת הטילים נהרגו חמישה חיילים: רב-טוראי ערן ויכסלבאום, סמל ראשון אריק כהן, סגן אלעד שילה, סמל שמרי שפרן וסמל שרון תמיר. כמו כן נפצעו חמישה חיילים נוספים. שגיא, ארד, לוין ואביטל[6] מיהרו למקום האירוע, עזרו במתן עזרה ראשונה לפצועים וסייעו בארגון הפינוי לבתי החולים.[7]
חקירת התאונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר האירוע הודתה המדינה באופן רשמי בקיומה של סיירת מטכ"ל. בעקבות התאונה הקים הרמטכ"ל אהוד ברק ועדה מיוחדת לחקר התאונה, בראשות האלוף במילואים מנחם עינן - ועדת עינן. חברי הוועדה הנוספים היו תא"ל שאול מופז, עורך הדין אמנון גולדנברג, אל"ם (מיל.) רן אייזנברג ואל"ם (מיל.) אבשלום חורן. לאחר סיום עבודת הוועדה ומסירת חוות הדעת של הפרקליט הצבאי הראשי תת-אלוף אילן שיף לרמטכ"ל, נפתחה חקירת מצ"ח, ומסקנות שני הגופים הביאו להעמדתם לדין ולהרשעתם של שני קצינים ביחידה, קמפל וא'. כמו כן ננזפו האלופים אורי שגיא (ראש אמ"ן), שסיירת מטכ"ל נמצאה תחת פיקודו, ועמירם לוין, שעמד בראש הפרויקט שבמסגרתו נערך האימון. כנגד מפקד היחידה, דורון אביטל, לא ננקטו צעדים, אולם בדו"ח שהכין על האסון, הביא מבקר המדינה את עמדת הרמטכ"ל: ”הרמטכ"ל אמר לצוות הביקורת, כי לדעתו הייתה למפקד היחידה מידה מסוימת של אחריות פורמלית, אך מבחינה מוסרית לא ניתן היה לתבוע ממנו אחריות זו. זאת, כיוון שמדובר במפקד שאך זה מונה לתפקיד ונאמר לו להתרכז במטלות אחרות שהיו בעדיפות. הוא הוסיף, כי שקל להעיר לו הערה פיקודית, אך ביטל את הרעיון משום שהקצין ישב שבעה על מות אביו בימים שלפני אסון צאלים ב'”.[8] המבקר הוסיף את עמדתו לפיה "לא ייתכן כי מפקד היחידה לא יישא בשום אחריות לעובדה שהנהלים שהפיץ לא הוטמעו כהלכה. למען הסר ספק נוסיף, כי הדברים הנ"ל נאמרו במישור הנורמטיבי וכלקח לעתיד, ואין בהם המלצה לנקיטת צעדים פיקודיים כיום כלפי מפקד היחידה".[9]
תחקיר "ידיעות אחרונות" והפרכתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]האסון עורר הד רב במדינת ישראל ובעולם, משום שמטרת התרגיל הייתה הכנה למבצע לחיסול נשיא עיראק, סדאם חוסיין (עובדה שפורסמה רשמית בישראל רק לאחר שסדאם נלכד בעיראק בשנת 2003).[2] ההד התגבר עם פרסום תחקיר "ידיעות אחרונות" ב-1995, לקראת כניסתו של ברק לפוליטיקה, ובו הוטחו בו האשמות לפיהן לא נשאר בשטח לאחר התאונה.[10] שניים מן הפצועים העידו כי ברק שילב ידיו ולא הגיש עזרה לפצועים, בשונה מהאלופים לוין ושגיא.[11] בעקבות התחקיר, יריביו הפוליטיים ניסו להדביק לו את ההאשמה בהפקרת פצועים, וצחי הנגבי כינה אותו בנאום בכנסת "אהוד ברח". ברק הכחיש את הטענה הנוגעת לעזיבתו במסוקו בראיון שנתן בתוכנית "שיחת ועידה" בהנחיית ניסים משעל, הציג את גרסתו המלאה לאירועים וטען כי עיתוי פרסום התחקיר הוא פוליטי.[12] ב-9 ביולי 1997 דחה מבקר המדינה אליעזר גולדברג את כל ההאשמות נגד ברק ואישר את גרסתו, לפיה ברק עזב את השטח כ-45 דקות לאחר התאונה, כאשר מסוקי הפינוי כבר נחתו והפצועים טופלו ונחבשו,[13]. במאמר שפורסם כבר בראשית שנת 1996 בעיתון העין השביעית לביקורת העיתונות, הבהירו שעל פי נוהלי הצבא, "אסור להטיס פצועים ללא רופא מוטס, כיוון שהדבר עלול להחמיר את מצבם. מסיבה זו, ומאחר שהמסוק של הרמטכ"ל לא התאים בזיוודו באותה עת להטסת פצוע, היה ברק מנוע מלקחת עימו פצועים."[10] בספר "אהוד ברק - מלחמות חיי" עולה ההשערה כי הסיבה לפרסום התחקיר נעוצה בניסיון לטרפד את כניסתו של ברק לפוליטיקה; בתחקיר שפורסם בעיתון "תקשורת" נחשף כי בסמוך לעת פרסום התחקיר, התקיימו קשרים בין נוני מוזס, חיים רמון ושמעון שבס, במטרה לפגוע במעמדו הציבורי של ברק ולקדם את מועמדותו של רמון ליורשו של רבין בראשות מפלגת העבודה.[14]
בדצמבר 1999 נהרג בתאונת פגע וברח נמרוד לודמר,[15] שכונה "ההרוג השישי של אסון צאלים". לודמר, שהפעיל את אחד הטילים שנורו לעבר קבוצת החיילים, לא נפגע באסון, אולם סבל מהלם קרב שממנו לא הצליח להשתחרר. לודמר מעולם לא הואשם באחריות כלשהי לאסון.[7]
שנתיים קודם לכן אירעה באותו בסיס תאונת אימונים אחרת, בה נהרגו חמישה חיילי מילואים מעוצבת "עודד". תאונה זו כונתה בדיעבד אסון צאלים א'.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמרי אסנהיים, צאלים: הטראומה של סיירת מטכ"ל, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, תשע"ג 2012.
- משה זונדר, סיירת מטכ"ל, כתר, 2000.
- בן כספית ואילן כפיר, אהוד ברק: חייל מספר 1, פרק 19: אסון בצאלים, עמ' 255–268. קוראים, 1998.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מבקר המדינה, דוח על ממצאי הביקורת בעניין אסון "צאלים ב", 15 במרץ 1999
- איתן רבין, הלוחמים ששילמו בחייהם, באתר nrg, 16 בדצמבר 2003
- שלום ירושלמי, שני טילים בבית הקברות, באתר nrg, 16 בדצמבר 2003
- רונן ברגמן, בקשר זעקו "חדל": רגעי האימה בצאלים, באתר ynet, 17 בדצמבר 2003
- רמי טל ורונה רענן-שפריר, צאלים ב' - הטיוח הגדול, באתר ynet, 10 בדצמבר 2009
- גילי כהן, הפרוטוקולים נחשפים רבין אישר את המבצע להרג סדאם חוסיין, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2012
- עמרי אסנהיים, "אנשי צוות ביום האויב שכבו שם מתים", באתר מאקו, 22 בנובמבר 2012
- התחקיר והסרט של עמרי אסנהיים בעובדה:
- עמרי אסנהיים אמיר תיבון, פרשת צאלים: חלק ב, באתר מאקו, 26 בנובמבר 2012
- רז שגיא, לא קורבנות שווא, מערכות 448 (אפריל-מאי 2013), עמ' 64–67
זמן אמת | ההולכים בחושך - אנשי הסוד מדברים, חלק ב, ערוץ היוטיוב של כאן 11, תאגיד השידור הישראלי, 2018
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אמיר אורן, ההוא מצאלים ב', באתר הארץ, 16 ביוני 2007
- ^ 1 2 3 רונן ברגמן, כך ניסה צה"ל לחסל את סדאם, באתר ynet, 16 בדצמבר 2003
- ^ עמרי אסנהיים, סגן הרמטכ"ל ליפקין שחק התריע לפני אסון צאלים - ובכה אחריו, באתר וואלה, 22 בדצמבר 2012.
- ^ נתנאל רוזמן, עיתון "במחנה", אחרי שנים בעלטה: צה"ל חושף את ה"תמוז", באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 8 ביולי 2011
- ^
- ^ עפר שלח, דורון אביטל: אני לא מאמין באשמה, באתר nrg, 9 ביוני 2008.
- ^ 1 2 רונן ברגמן, בקשר זעקו "חדל": רגעי האימה בצאלים, באתר ynet, 17 בדצמבר 2003.
- ^ מבקר המדינה, דוח על ממצאי הביקורת בעניין אסון "צאלים ב'": פרק ה' - נקיטת צעדים פיקודיים בעקבות האסון, עמ' 57.
- ^ מבקר המדינה, דוח על ממצאי הביקורת בעניין אסון "צאלים ב'": פרק ה' - נקיטת צעדים פיקודיים בעקבות האסון, עמ' 58.
- ^ 1 2 יונתן טיקוצ'ינסקי, הפלאפון של אהוד ברק, באתר העין השביעית, 1 בינואר 1996
- ^ צאלים ב' - הטיוח הגדול, באתר ynet, 10 בדצמבר 2009
- ^ Assaf Shuhami (2013-10-28), אהוד ברק אצל נסים משעל, נבדק ב-2017-08-23
- ^ מבקר המדינה, דוח על ממצאי הביקורת בעניין אסון "צאלים ב", ISSN 0579-2770 003-99
- ^ אילן כפיר, דני דור, ברק - מלחמות חיי, כנרת זמורה ביתן, 2015
- ^ איתן רבין, הלוחמים ששילמו בחייהם, באתר nrg, 16 בדצמבר 2003.
| יצחק רבין | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| משפחתו | רוזה כהן (אמו) • נחמיה רבין (אביו) • לאה רבין (אשתו) • דליה רבין (בתו) | ||||
| ממשלותיו | ממשלת ישראל השבע עשרה • ממשלת ישראל העשרים וחמש | ||||
| אירועים במהלך כהונותיו כראש ממשלת ישראל |
| ||||
| שונות | נאצר מחכה לרבין • נאום הר הצופים • פרשת חשבון הדולרים • פנקס שירות • שלום, חבר | ||||
| הירצחו | ועדת החקירה לעניין רצח רבין • תאוריית הקשר על הרצח • תגובת החברה הדתית לרצח • הלווייתו | ||||
| הנצחתו | יום הזיכרון ליצחק רבין • כיכר רבין והאנדרטה • מכינה קדם-צבאית רבין • מרכז יצחק רבין | ||||