בונדסליגה
| שם מלא | Fußball-Bundesliga |
|---|---|
| תחום | כדורגל |
| ארגון |
התאחדות הכדורגל הגרמנית |
| מדינות |
|
| קונפדרציה | אופ"א |
| קבוצות | 18 |
| תקופת הפעילות |
24 באוגוסט 1963 – הווה (61 שנים) |
| אלופה נוכחית | באייר לברקוזן (1) (2023/2024) |
| מירב הזכיות | באיירן מינכן (33) |
| מפעל מקביל | הגביע הגרמני |
| מפעל נמוך |
הבונדסליגה השנייה |
|
www | |
הבונדסליגה (בגרמנית: Bundesliga; תרגום לעברית: הליגה הפדרלית) היא ליגת הכדורגל הבכירה בגרמניה, ובמסגרתה משחקים המועדונים המובילים המתחרים על תואר האליפות. המושג גם קיים בכדורגל האוסטרי (הבונדסליגה האוסטרית).
בניגוד למדינות אחרות, גרמניה התחילה מאוחר יחסית את שיטת הליגה הבכירה. הבונדסליגה הוקמה בשנת 1963, ובמשך השנים עברה שינויים ופיתוחים. צורת הארגון והמבנה של הליגה ממשיכה להתפתח גם בשנים אלו. נכון לנובמבר 2023, הבונדסליגה מדורגת במקום הרביעי בדירוג אופ"א[1].
קבוצות הבונדסליגה לעונת 2024/25
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערך מורחב – עונת 2024/2025 בבונדסליגה
סקירה כללית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבונדסליגה מחולקת לשתי ליגות, הראשונה, והבכירה בגרמניה, נקראת "הבונדסליגה הראשונה" או בקיצור "הבונדסליגה". הליגה השנייה נקראת "הבונדסליגה השנייה". כל הקבוצות המשחקות בליגות הללו הן מקצועיות ומאורגנות. הליגה מתחת נקראת הליגה השלישית. שאר הקבוצות, המשחקות בליגות מתחת לליגה השלישית נחשבות לקבוצות מקצועניות למחצה. הבונדסליגה השנייה נוצרה בשנת 1974 כאשר לפניה הייתה מתחת לבונדסליגה הראשונה ה"רגיונל-ליגה".
הליגות הנמצאות מתחת לליגה השלישית מחולקות למחוזות. לדוגמה: ה"רגיונל-ליגה", הנמצאת מתחת לליגה השנייה[דרושה הבהרה] מחולקת למחוזות צפון ודרום וה"אובר-ליגה", הליגה הרביעית[דרושה הבהרה] בגרמניה, מחולקת לתשעה אזורים לפי מדינות או אזורים אורבניים מרכזיים. החלוקה למחוזות עברה שינויים עם הזמן לפי מספר הקבוצות מכל אזור במדינה ולא לפי חלוקה עיוורת. בתחילת שנות ה-90 עברה הליגה מספר שינויים בשל איחוד גרמניה מחדש וההשתלבות של קבוצות ממזרח גרמניה במבנה הליגות של גרמניה המאוחדת.
כל קבוצה המשחקת בבונדסליגה חייבת להיות בעלת תקציב מוסדר ולעמוד במספר סטנדרטים קבועים מראש, אחרת היא תורד לאחת הליגות האזוריות.
קבוצת המבורג הייתה היחידה ששיחקה בבונדסליגה מאז הקמתה בשנת 1963 עד לירידתה לליגה השנייה לראשונה בתולדותיה בשנת 2018.
בתום כל עונה, שתי הקבוצות שנמצאות בתחתית הליגה הראשונה יורדות בעונה שלאחר מכן לליגה השנייה בעוד ששתי הקבוצות הטובות ביותר בליגה השנייה עולות בעונה שלאחר מכן לליגה הראשונה. הקבוצה במקום ה-16 בליגה הראשונה משחקת סיבוב נוק-אאוט (בית וחוץ) נגד הקבוצה שסיימה במקום השלישי בליגה השנייה, כשהמנצחת משחקת בליגה הראשונה.
משחקי הליגה נערכים בין חודש אוגוסט ועד סוף חודש מאי כאשר יש הפסקת חורף בין אמצע דצמבר לסוף ינואר.
השתתפות מועדונים גרמנים בתחרויות אירופיות ומבנה הליגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מקומות ראשון, שני, שלישי בטבלה - השתתפות בטוחה בשלב הבתים בליגת האלופות אוטומטית
- מקום רביעי - הקבוצה משחקת בשלב הפלייאוף של ליגת האלופות כאשר אם היא ניצחה היא מעפילה לשלב הבתים בליגת האלופות ואם הפסידה היא נושרת לליגה האירופית
- זוכת הגביע הגרמני - מעפילה לשלב הבתים של ליגה האירופית:
- אם הקבוצה כבר התקבלה לליגת האלופות, הקבוצה שהפסידה לה בגמר תזכה בכרטיס לליגה האירופית
- אם שתי הקבוצות שהעפילו לגמר הגביע הגרמני כבר זכו בכרטיסי העפלה לליגת האלופות, הקבוצה המדורגת שביעית בליגה מקבלת כרטיס לליגה האירופית
- מקומות חמישי ושישי: מעפילים לליגה האירופית
- מקום 16: משחקת סיבוב נוק-אאוט (בית וחוץ) נגד הקבוצה שסיימה במקום השלישי בליגת הבונדסליגה השנייה, כשהמנצחת מעפילה לבונדסליגה.
- מקומות 17–18: יורדים לליגת הבונדסליגה השנייה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השנים המוקדמות באליפות הכדורגל הגרמנית (1903 - 1932)
[עריכת קוד מקור | עריכה]מועדוני ספורט מקומיים היו קיימים עוד לפני תחילת המאה ה-20 אך התחזקו בסוף המאה ה-19 עם הקמת מועדונים אזוריים ששילבו מספר סוגי ספורט, ביניהם כדורגל שהיה תחום ספורט נפוץ באותם הימים בגרמניה.
בתחילה לא הייתה ליגה אחת מסודרת אלא מספר ליגות אזוריות וחובבניות בעיקרן. בליגות אלו, הקבוצות שהיו מגיעות לראש הטבלה בליגה המקומית היו משחקות משחקי הצלבה בין הליגות השונות על מנת לזכות בגביע הארצי הכולל. ב-28 בינואר 1900 הוקמה התאחדות הכדורגל של גרמניה בלייפציג והיו חברות בה 86 קבוצות כדורגל מרחבי גרמניה. התחרות הלאומית המוכרת הראשונה נערכה בשנת 1903 והאלופה הייתה לייפציג (שמאוחר יותר הפך ללוקומטיב לייפציג בגרמניה המזרחית) שניצחה במשחק הגמר את מועדון הכדורגל פראג (DFC Prag, קבוצה שהוקמה על ידי סטודנטים יהודים מאוניברסיטת קארל בפראג) בתוצאה 2:7 במשחק שנערך בהמבורג ב-31 במאי.
עם עליית הנאצים לשלטון, היו ניסיונות להתערב בכל תחומי החיים, כולל הספורט והכדורגל הגרמני. רוב האיגודים הספורטיביים והקבוצות הוצאו מהליגות השונות ובמקומם קמו מועדונים שמומנו על ידי המפלגה הנאצית. על מנת להצטרף למועדון שהיה תחת התאחדות הכדורגל הגרמנית, היה על המועמד לקבל שתי המלצות מאנשים שאינם מרקסיסטים. התאחדות הכדורגל איבדה באיטיות את עצמאותה והפכה ל"הארגון לחינוך הגופני של הרייך השלישי".
תחת שלטון הנאצים נערך שינוי מקיף בכל הרכב הליגה ובמבנה שלה. בין השאר, נאסרה השתתפותם של יהודים ובני מיעוטים שונים בארגוני ספורט כאלו או אחרים תחת התאחדות הכדורגל של הרייך השלישי. הליגה חולקה ל-16 מחוזות שונים בשיטת סידור שנמשכה עד לשנת 1945. בשנה זו, עם נפילת גרמניה הנאצית, שונה הרכב הליגה. לפני עליית הנאצים לשלטון, בשנת 1933 התחרו 600 קבוצות על הזכייה בתואר האליפות. השלטון שינה את המצב, ומספר הקבוצות ירד ל-170 קבוצות בלבד. טורניר הגביע הגרמני הומצא בשנת 1935, והקבוצה הראשונה שזכתה בו הייתה נירנברג.
האלופות בתקופה המוקדמת (1903 - 1932)
[עריכת קוד מקור | עריכה]האלופות בתקופת הרייך השלישי (1933 - 1945)
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עונה | אלופה | תוצאת משחק הגמר | סגנית |
|---|---|---|---|
| 1933 | פורטונה דיסלדורף | 0:3 | שאלקה 04 |
| 1934 | שאלקה 04 | 1:2 | נירנברג |
| 1935 | שאלקה 04 | 4:6 | שטוטגרט |
| 1936 | נירנברג | 1:2 (הארכה) | פורטונה דיסלדורף |
| 1937 | שאלקה 04[3] | 0:2 | נירנברג |
| 1938 | הנובר 96 | 3:3 (הארכה)
3:4 (הארכה) |
שאלקה 04 |
| 1939 | שאלקה 04 | 0:9 | אדמירה וואיין |
| 1940 | שאלקה 04 | 0:1 | דרזדנר |
| 1941 | ראפיד וינה | 3:4 | שאלקה 04 |
| 1942 | שאלקה 04 | 0:2 | פירסט וינה |
| 1943 | דרזדנר | 0:3 | זארבריקן |
| 1944 | דרזדנר | 0:4 | LSV המבורג |
| 1945 | לא התקיימה תחרות בעקבות מלחמת העולם השנייה | ||
התקופה שלאחר המלחמה והקמת הבונדסליגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מייד לאחר המלחמה, כשגרמניה המערבית הייתה תחת כיבוש בעלות הברית, נאסרה פעילותם של כל הארגונים, כולל ארגוני הספורט, אולם כבר בשנת 1946 הורשו ארגוני ספורט שלא היו בעלי זיקה פוליטית כלשהי להפעיל קבוצות כדורגל ומספר מועדונים חודשו. הליגה החלה לפעול בעונת 1946/1947 על בסיס אזורי, ובשנת 1948 זכתה נירנברג באליפות הראשונה לאחר חידוש המשחקים, בניצחון 1–2 על קייזרסלאוטרן.
במהומה שלאחר המלחמה נעלם גביע ויקטוריה לאלופות, ולכן משנת 1946 כל קבוצה שזכתה באליפות נרשמה על גביע חדש, שנקרא "צלחת הסלט" בגלל צורתו.
הגביע הגרמני חזר לפעולתו רק בשנת 1953 עם ניצחון של רוט-וייס אסן על אלמניה אאכן.
ההפסד של הנבחרת הלאומית בתוצאה 0–1 נגד נבחרת יוגוסלביה במונדיאל 1962 היה הקש ששבר את גב הגמל שגרם להקמת הליגה הגרמנית. באותה עת היו חמש ליגות-על שחולקו לפי מחוזות (צפון, דרום, מערב, דרום-מערב וברלין). מזרח גרמניה הייתה נפרדת והקבוצות בה שיחקו בארגון נפרד. הליגה הוקמה בדורטמונד ב-28 ביולי 1962 והעונה הראשונה בה הייתה עונת 1963/1964. הליגה הוקמה לפי מבנה הפרמייר ליג באנגליה שהוקמה ב-1888. 46 קבוצות ניסו להעפיל לליגה החדשה שהוקמה אך רק 16 העפילו אליה בעונה הראשונה בה התקיימה. בשנת 1965 גדל מספר הקבוצות ל-18.
הקבוצות שהעפילו לבונדסליגה היו:
- ממחוז צפון: איינטרכט בראונשווייג, ורדר ברמן, המבורג
- ממחוז מערב: בורוסיה דורטמונד, פ.צ. קלן, מיידריך ס.ו., פרויסן מונסטר, שאלקה 04
- ממחוז דרום-מערב: פ.צ. קייזרסלאוטרן, פ.צ. זארבריקן
- מחוז דרום: איינטרכט פרנקפורט, קרלסרוהה, נירנברג, מינכן 1860, שטוטגרט
- מחוז ברלין: הרטה ברלין
האלופות אחרי מלחמת העולם השנייה ועד הקמת הבונדסליגה (1946 - 1963)
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עונה | אלופה | תוצאת משחק הגמר | סגנית |
|---|---|---|---|
| 1946 - 1947 | לא התקיימה תחרות בעקבות מלחמת העולם השנייה | ||
| 1948 | נירנברג | 1:2 | קייזרסלאוטרן |
| 1949 | מנהיים | 2:3 (הארכה) | בורוסיה דורטמונד |
| 1950 | שטוטגרט | 1:2 | קיקרז אופנבך |
| 1951 | קייזרסלאוטרן | 1:2 | פראובן מינסטר |
| 1952 | שטוטגרט | 2:3 | זארבריקן |
| 1953 | קייזרסלאוטרן | 1:4 | שטוטגרט |
| 1954 | הנובר 96 | 1:5 | קייזרסלאוטרן |
| 1955 | רוט-וייס אסן | 3:4 | קייזרסלאוטרן |
| 1956 | בורוסיה דורטמונד | 2:4 | קרלסרוהה |
| 1957 | בורוסיה דורטמונד | 1:4 | המבורג |
| 1958 | שאלקה 04 | 0:3 | המבורג |
| 1959 | איינטרכט פרנקפורט | 3:5 (הארכה) | קיקרז אופנבך |
| 1960 | המבורג | 2:3 | קלן |
| 1961 | נירנברג | 0:3 | בורוסיה דורטמונד |
| 1962 | קלן | 0:4 | נירנברג |
| 1963 | בורוסיה דורטמונד | 1:3 | קלן |
שנות ה-60 ועד שנות וה-80
[עריכת קוד מקור | עריכה]המוני האוהדים צפו במשחקי הקבוצות בליגה. אף קבוצה לא הצליחה לבסס שליטה בליגה במהלך שנות ה-60: בשבע אליפויות בשבע השנים שמהקמת הליגה ועד לשנת 1970 בכל עונה זכתה אלופה אחרת בתואר. בעונת 1965/1966 עלתה לליגה קבוצה חדשה, באיירן מינכן, אשר בעונתה הראשונה סיימה במקום השלישי, ובעונת 1968/1969 זכתה באליפות הראשונה שלה, והייתה לקבוצה הראשונה בגרמניה שזוכה בדאבל, בדרכה להיות המועדון החזק ביותר בגרמניה אי פעם.
למלחמה הקרה ומעמדה של ברלין החצויה הייתה השפעה על הליגה בשנות ה-60: רישיונה של הרטה ברלין נלקח ממנה בעונת 1964/1965 מפני שעברה על חוקי השכר של ההתאחדות הגרמנית ולכן הורדה לליגת-מחוז ברלין (מתחת לבונדסליגה עדיין התנהלו ליגות לפי מחוז). הסיבה לעבירה על חוק השכר הייתה ניסיון נואש בברלין למשוך שחקנים לברלין בעת שנבנתה חומת ברלין והמתח הנלווה אליה. הקבוצות שהיו באותה עת החלשות בטבלה, קארלסרוהה ושאלקה 04 ניסו לקבל את מקומה של הרטה ברלין ולא לרדת לליגות האזוריות. באותה העונה הוחלט להגדיל את מספר הקבוצות בליגה הראשונה ל-18 קבוצות במקום 16. במצב שכזה היו אמורות לעלות שתי קבוצות מהליגות האזוריות על מנת להגדיל את מספר הקבוצות בליגה. בגלל לחצי המלחמה הקרה ומעמדה של הבירה לשעבר של גרמניה, ברלין, הוחלט להעלות קבוצה ממחוז ברלין במקומה של הרטה ברלין. לכן טסמניה 1900 ברלין עלתה לליגה הראשונה במקומה של הרטה. אך הקבוצה לא הייתה מוכנה כלל לליגה הזאת והציגה את העונה הגרועה בכל הזמנים של קבוצה כלשהי בבונדסליגה.
בשנות ה-70 נתגלה בכדורגל הגרמני סקנדל גדול בבונדסליגה כאשר היה חשד שמנג'ר קבוצת קיקרז אופנבך, הורסט גרגוריו קנלאס, מכר משחקים נגד קבוצות אחרות. הפרשייה נקשרה גם לקבוצות פ.צ. קלן, שאלקה 04, ארמיניה בילפלד והרטה ברלין. מספר שחקנים לא הורשו יותר לשחק וקבוצת ארמיניה בילפלד איבדה את כל הנקודות שהרוויחה בעונת 1971/1972 וירדה לליגה האזורית בתום העונה.
בשנות ה-70 החלה התחזקות של הכדורגל הגרמני. זה התחיל בזכייה של נבחרת מערב גרמניה במונדיאל 1974, וכן שלוש זכיות רצופות של באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות (בשנים 1974, 1975 ו-1976), וזכייה של בורוסיה מנשנגלדבך בגמר גביע אופ"א בשנת 1975. בעונת עונת 1977/1978 החלו הקבוצות בבונדסליגה להחתים שחקנים זרים מחוץ לגרמניה.
בשנות ה-70 הבונדסליגה כבר החלה להישלט על ידי מעצמות כדורגל שונות. בורוסיה מנשנגלדבך הייתה הקבוצה הראשונה שהצליחה להגן על התואר בעונת עונת 1970/1971. באיירן מינכן הייתה הקבוצה הראשונה שזכתה בשלוש אליפויות רצופות בעונות עונת 1971/1972, עונת 1972/1973 ועונת 1973/1974. בורוסיה מנשנגלדבך השוותה בשלישיית אליפויות משלה לאחר מכן. לאחר אליפויות בודדות של פ.צ. קלן והמבורג זכתה באיירן מינכן שוב בתואר ובכך השוותה את שיאה של בורוסיה מנשנגלדבך עם ארבע האליפויות בעשור אחד.
בשנות ה-80 החלה נסיגה במספר הצופים שהיו מגיעים למשחקי הכדורגל. כך לדוגמה במשחק ממוצע בעונת עונת 1977/1978 היו מגיעים למשחק 26,000 צופים בעוד שבמשחק דומה בעונת עונת 1985/1986 היו מגיעים רק כ-17,600 צופים. הסיבות העיקריות לדבר זה הן הגידול בתופעת החוליגניות והנאו-נאצים. הליגה גם החלה להיחלש בגלל חוסר רצון של שחקנים לשחק בגרמניה בעיקר בגלל השכר הגבוה שהיו זוכים לו שחקנים בסרייה א' באיטליה וכן בגלל שליטתה של באיירן מינכן, כשמספר קבוצות החלו להתייאש מסיכויהן לזכות באליפות כנגד באיירן מינכן.
בסוף שנות ה-80 השתפר המצב לטובה משתי סיבות. הראשונה היא שהכדורגל הגרמני זכה לזכויות שידור בטלוויזיה הגרמנית, מה שעזר לפיתוח הבונדסליגה. הסיבה השנייה הייתה איחוד גרמניה, ועם התווספות הקבוצות מגרמניה המזרחית גדלה התחרות.
איחוד גרמניה וכניסת הקבוצות המזרח-גרמניות לבונדסליגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מתום מלחמת העולם השנייה ובמקביל לתחרות ליגה זו, התקיימה בגרמניה תחרות נוספת בעבר שנקראה ליגת העל המזרח-גרמנית (בגרמנית: Erste Liga der DDR או "DDR-Fußball-Oberliga"; "ליגת העל של מזרח גרמניה" נקראה גם ה"אובר-ליגה"), שהתקיימה בהשתתפות הקבוצות מגרמניה המזרחית, מאחר שגרמניה הייתה מפולגת עד לאיחוד גרמניה בסוף 1990.
בשנת 1991, שנה לאחר איחוד גרמניה, צורפה התאחדות הכדורגל של מזרח גרמניה להתאחדות הכדורגל של גרמניה. הקבוצות המזרח-גרמניות שולבו בכל הליגות השונות לפי המבנה שהיה נהוג לפני כן מכיוון שלפני האיחוד "הוכן השטח" לאיחוד המצופה עם מועדונים נוספים מהחלק המזרחי. בגלל האיחוד גדל מספר הקבוצות בבונדסליגה בעונת עונת 1991/1992 ל-20 במקום 18, עם כניסתן של שתי קבוצות ממזרח גרמניה האנזה רוסטוק שזכתה באליפות גרמניה-המזרחית של 1990/1991, וסגניתה דינמו דרזדן. בעונה שלאחר מכן חזר מספר הקבוצות בבונדסליגה ל-18 קבוצות כאשר דינמו דרזדן הצליחה להישאר בעוד שרוסטוק ירדה לבונדסליגה השנייה. הקבוצות היחידות ממזרח גרמניה לשעבר שהיו עתידות להגיע להישגים כלשהם בבונדסליגה היו לוקומוטיב לייפציג ואנרגי קוטבוס, בעוד ש-6 קבוצות אחרות ממזרח גרמניה שיחקו בבונדסליגה השנייה.
בתחילת עונת 1995/1996 החלו לאמץ בבונדסליגה את שיטת הניקוד החדשה שהחלה להיות נהוגה בשאר אירופה, לפיה קבוצה שמנצחת במשחק זוכה בשלוש נקודות ולא בשתיים כפי שהיה נהוג לפני כן. סיבה זו גרמה למאמץ רב יותר של המאמנים והשחקנים לנצח במשחקים ובכך להשיג פער מקבוצות אחרות יותר בקלות מבעבר.
מאז תחילת שנות ה-90 הבונדסליגה זכתה למספר רב של אוהדים שהיו פוקדים את משחקי הליגה. הסיבה האפשרית היא זכייתה של נבחרת גרמניה במונדיאל 1990 ולאחר מכן ביורו 1996. לקבוצות באותה עת גם ניתן חופש גדול יותר באשר למיסחור הקבוצה והשחקנים שבה.
בשנים 2012–2023 זכתה באיירן מינכן ב-11 אליפויות ברציפות ובכך שברה את השיא של יובנטוס האיטלקית שזכתה ב-9.
מאז הקמת הבונדסליגה ב-24 באוגוסט 1963 שיחקו בבונדסליגה 49 קבוצות שונות. על מנת לחגוג את חגיגות ה-40 שנה לקיומה של הבונדסליגה שוחק משחק ראווה ב-24 באוגוסט 2003 בין המבורג, שנודעה בכך שהייתה הקבוצה היחידה שמעולם לא ירדה ליגה מהבונדסליגה, לבין קבוצת באיירן מינכן שנחשבת לקבוצה הדומיננטית ביותר בכל הזמנים בגרמניה ואשר זכתה בעונה לפני כן באליפות ה-17 במספר.
אליפויות הבונדסליגה לפי עונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קבוצה המסומנת בכתב מודגש זכתה בגביע הגרמני באותה העונה והשלימה דאבל מקומי.
- קבוצה המסומנת בכתב מודגש נטוי זכתה בנוסף גם בסופר קאפ הגרמני והשלימה טרבל מקומי.
|
|
|
אליפויות לפי קבוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן טבלת אליפויות גרמניה לפי מועדון. בסוגריים מצוינות מספר האליפויות בתקופה שקדמה להקמת הבונדסליגה:[4]
| מיקום | מועדון | אליפויות הבונדסליגה | לפני הקמת הבונדסליגה | סך הכל אליפויות | סגנויות | עונות זכייה (בסוגריים - שנות זכייה לפני הקמת הבונדסליגה) |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | באיירן מינכן | 32 | 1 | 33 | 10 | (1932), 1968/69, 1971/72, 1972/73, 1973/74, 1979/80, 1980/81, 1984/85, 1985/86, 1986/87, 1988/89, 1989/90, 1993/94, 1996/97, 1998/99, 1999/00, 2000/01, 2002/03, 2004/05, 2005/06, 2007/08, 2009/10, 2012/13, 2013/14, 2014/15, 2015/16, 2016/17, 2017/18, 2018/19, 2019/20, 2020/21, 2021/22, 2022/23 |
| 2 | בורוסיה דורטמונד | 5 | 3 | 8 | 10 | (1956, 1957, 1963), 1994/95, 1995/96, 2001/02, 2010/11, 2011/12 |
| בורוסיה מנשנגלדבך | 5 | 0 | 5 | 2 | 1969/70, 1970/71, 1974/75, 1975/76, 1976/77 | |
| 4 | ורדר ברמן | 4 | 0 | 4 | 7 | 1964/65, 1987/88, 1992/93, 2003/04 |
| 5 | המבורג | 3 | 3 | 6 | 8 | (1923, 1928, 1960), 1978/79, 1981/82, 1982/83 |
| שטוטגרט | 3 | 2 | 5 | 4 | (1950, 1952), 1983/1984, 1991/1992, 2006/2007 | |
| 7 | פ.צ. קייזרסלאוטרן | 2 | 2 | 4 | 4 | (1951, 1953), 1990/1991, 1997/1998 |
| פ.צ. קלן | 2 | 1 | 3 | 7 | (1962), 1963/1964, 1977/1978 | |
| 9 | איינטרכט בראונשווייג | 1 | 0 | 1 | 0 | 1966/1967 |
| באייר לברקוזן | 1 | 0 | 1 | 5 | 2023/2024 | |
| מינכן 1860 | 1 | 0 | 1 | 2 | 1965/1966 | |
| נירנברג | 1 | 8 | 9 | 3 | (1920, 1921, 1924, 1925, 1927, 1936, 1948, 1961), 1967/1968 | |
| וולפסבורג | 1 | 0 | 1 | 1 | 2008/2009 | |
| שאלקה 04 | 0 | 7 | 7 | 9 | (1934, 1935, 1937, 1939, 1940, 1942, 1958) | |
| לוקומוטיב לייפציג | 0 | 3 | 3 | 2 | (1903, 1906, 1913) | |
| גרויטר פירת' | 0 | 3 | 3 | 1 | (1914, 1926, 1929) | |
| הרטה ברלין | 0 | 2 | 2 | 5 | (1930, 1931) | |
| ויקטוריה ברלין | 0 | 2 | 2 | 2 | (1908, 1911) | |
| מועדון ספורט דרזדן | 0 | 2 | 2 | 1 | (1943, 1944) | |
| הנובר 96 | 0 | 2 | 2 | 0 | (1938, 1954) | |
| קרלסרוהה FV | 0 | 1 | 1 | 2 | (1910) | |
| הולשטיין קיל | 0 | 1 | 1 | 2 | (1912) | |
| פורטונה דיסלדורף | 0 | 1 | 1 | 1 | (1933) | |
| איינטרכט פרנקפורט | 0 | 1 | 1 | 1 | (1959) | |
| בלאו-וייס 1890 ברלין | 0 | 1 | 1 | 0 | (1905) | |
| פרייבורג FC | 0 | 1 | 1 | 0 | (1907) | |
| קרלסרוהה | 0 | 1 | 1 | 0 | (1909) | |
| ראפיד וינה | 0 | 1 | 1 | 0 | (1941) | |
| וו.פ.ר. מנהיים | 0 | 1 | 1 | 0 | (1949) | |
| רוט-וייס אסן | 0 | 1 | 1 | 0 | (1955) |
שיאנים ומלכי השערים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלכי השערים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מגזין הכדורגל הגרמני, "קיקר" מעניק את פרס מלך השערים לשחקן שהבקיע את מירב השערים בעונה בבונדסליגה. רוברט לבנדובסקי מחזיק בשיא של מרבית השערים בעונה אחת, עם 41 שערים שהובקעו בקמפיין 2020-21. גרד מילר ורוברט לבנדובסקי מחזיקים במספר הזכיות הרב ביותר עם שבעה.
|
|
שיאני ההופעות בכל הזמנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון ל-17 באוגוסט 2019
| # | שחקן | שנות פעילות | הופעות | קבוצות ששיחק |
|---|---|---|---|---|
| 1 | 1972–1991 | 602 | איינטרכט פרנקפורט | |
| 2 | 1971–1991 | 581 | המבורג | |
| 3 | 1987–2008 | 557 | קרלסרוהה, באיירן מינכן | |
| 4 | 1965–1988 | 552 | שאלקה 04, ורדר ברמן | |
| 5 | 1976–1996 | 546 | בורוסיה דורטמונד, ורדר ברמן | |
| 6 | 1968–1988 | 535 | מינכן 1860, שאלקה 04, פ.צ. קלן, בוכום | |
| 7 | 1978–1995 | 534 | בורוסיה דורטמונד, שטוטגרט | |
| 8 | 1966–1983 | 520 | בורוסיה דורטמונד, ורדר ברמן, וופרטלר, איינטרכט פרנקפורט | |
| 9 | 1972–1988 | 518 | בוכום | |
| 10 | 1978–1997 | 512 | ארמיניה בילפלד, המבורג, איינטרכט פרנקפורט |
מלכי השערים בכל הזמנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון ל-30 ביולי 2022. השחקנים המודגשים עדיין פעילים.
| # | שחקן | שנות פעילות | שערים | קבוצות ששיחק |
|---|---|---|---|---|
| 1 | 1965–1979 | 365 | באיירן מינכן | |
| 2 | 2010–2022 | 312 | בורוסיה דורטמונד, באיירן מינכן | |
| 3 | 1968–1988 | 268 | מינכן 1860, שאלקה 04, פ.צ. קלן, בוכום | |
| 4 | 1965–1978 | 220 | בורוסיה מנשנגלדבך, הנובר 96 | |
| 5 | 1958–1976 | 213 | רוט-וייס אסן, בורוסיה דורטמונד, נירנברג, ורדר ברמן | |
| 6 | 1999–2020 | 197 | ורדר ברמן, באיירן מינכן, פ.צ. קלן | |
| 7 | 1990–2003 | 182 | באייר לברקוזן | |
| 8 | 1983–1999 | 179 | בוכום, אורדינגן 05, פ.צ. קייזרסלאוטרן, ארמיניה בילפלד | |
| 9 | 1973–1986 | 177 | פ.צ. קלן, שטוטגרט, זארבריקן | |
| 1975– 1993 | 177 | פורטונה דיסלדורף, פ.צ. קלן, ורדר ברמן |
מאמן השנה בכדורגל הגרמני
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרס מאמן השנה בכדורגל הגרמני המוענק מאז 2002. הזוכה נבחר בהצבעה על ידי עיתונאי כדורגל גרמנים, ומפורסם במגזין הספורט קיקר.
פליקס מגאת ויורגן קלופ מחזיקים בשיא הזכיות לתואר זה עם 3 זכיות לכל אחד.
| שנה | מאמן | מועדון |
|---|---|---|
| קלאוס טופמולר | ||
| פליקס מגאת | ||
| תומאס שאף | ||
| פליקס מגאת | ||
| יורגן קלינסמן | ||
| ארמין פה | ||
| אוטמאר היצפלד | ||
| פליקס מגאת | ||
| לואי ואן חאל | ||
| יורגן קלופ | ||
| יורגן קלופ | ||
| יופ היינקס | ||
| יואכים לב | ||
| דיטר הקינג | ||
| דירק שוסטר | ||
| יוליאן נגלסמן | ||
| יופ היינקס | ||
| יורגן קלופ | ||
| האנזי פליק | ||
| תומאס טוכל | ||
| כריסטיאן שטרייך | ||
| אורס פישר |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר האינטרנט הרשמי של הבונדסליגה
בונדסליגה, ברשת החברתית פייסבוק
בונדסליגה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
בונדסליגה, ברשת החברתית אינסטגרם
בונדסליגה, ברשת החברתית טיקטוק
בונדסליגה, סרטונים בערוץ היוטיוב
- ליאור ברטל, הבונדסליגה בגרמניה: האם זה הסוף לליגה של האוהדים?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 11 באוגוסט 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ [1]
- ^ בהתאם לתקנון, המשחקים היו אמורים להתקים במגרש נייטרלי. אומנם מסיבות תקציביות התאחדות הכדורגל הגרמנית לא הקפידה על הנושא. "פ.צ. קרלסרוהה" הגישה ערעור בנושא תוך טענה שמספר כדורגלנים לא יכלו לשחק בברלין וזה גרם להפסד הקבוצה. הערעור התקבל והתחרות הופסקה.
- ^ הקבוצה זכתה גם בגביע הגרמני באותה העונה והשלימה דאבל
- ^ (West) Germany - List of Champions
| כדורגל בגרמניה | ||
|---|---|---|
| ניהול | פדרציית הכדורגל הגרמנית • קבוצות • אצטדיונים • תחרויות | |
| תחרויות ליגה | בונדסליגה • הבונדסליגה השנייה • הליגה השלישית • הליגה האזורית • הבונדסליגה לנשים • הבונדסליגה השנייה לנשים • מבנה הליגות | |
| תחרויות גביע | הגביע הגרמני • גביע הליגה הגרמנית • הסופר קאפ הגרמני • הגביע הגרמני לנשים | |
| נבחרות | הנבחרת הלאומית • הנבחרת הצעירה • נבחרת הנשים | |
|
| מלך השערים של הבונדסליגה | |
|---|---|
|
| ליגות הכדורגל העליונות של אירופה (אופ"א) | ||
|---|---|---|
| מפעלי הווה | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איי פארו • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנגליה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גיברלטר • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • ויילס • טורקיה • יוון • ישראל • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • מולדובה • מונטנגרו • מלטה • צפון מקדוניה • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סקוטלנד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צפון אירלנד • צרפת • קוסובו • קזחסטן • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ | |
| מפעלי עבר | הפוטבול ליג (אנגליה) • ברית המועצות • יוגוסלביה • מזרח גרמניה • סרביה ומונטנגרו • צ'כוסלובקיה | |