ביולוג
ביולוג הוא מדען המבצע מחקרים בביולוגיה. ביולוגים עוסקים בהוראה, במחקר ובתעשייה בענפי הביולוגיה הרבים. רוב הביולוגים פונים לאקדמיה, כלומר לאוניברסיטאות ומכוני מחקר. חברות מסחריות מציעות תחומי עיסוק רבים לביולוגים בתעשיית התרופות, תעשיית המזון, תכנון וייצור של ציוד ומכשור מדעי ובתחום הביוטכנולוגיה (חברות המתמחות בייצור אנזימים, נוגדנים וכימיקלים לשימוש במחקר הביולוגי).
לימודי ביולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב הביולוגים מחזיקים בתואר אקדמי בביולוגיה. רוב האוניברסיטאות בעולם, וכן מכללות רבות, מציעות לימודי תואר בוגר אוניברסיטה (תואר ראשון) בביולוגיה. הלימודים אורכים בין שלוש לארבע שנים. במדינות מסוימות, בעיקר באירופה, לא קיים תואר בוגר והתואר הנמוך ביותר שניתן להשלים בביולוגיה הוא מוסמך אוניברסיטה (תואר שני; נכון לשנת 2007 קיימת באירופה מגמה של ביטול נוהג זה והכנסה הדרגתית של תואר בוגר). לימודים ישירים לתואר שני אורכים כחמש שנים. לימודים נפרדים לתואר שני (למחזיקי תואר ראשון) אורכים כשנתיים.
בישראל מתקיימים לימודי ביולוגיה לתואר ראשון בכל האוניברסיטאות, מלבד מכון ויצמן, בו מתקיימים רק לימודים לתואר שני ומעלה בנושא.
לאחר רכישת התואר השני ניתן להמשיך ללימודי תואר דוקטור (תואר שלישי). לימודים אלו אורכים כשלוש שנים. בארצות הברית, בקנדה ובמדינות אחרות נהוג לרכוש תואר ראשון ולאחר מכן ללמוד ישירות לתואר שלישי, כשהתואר השני משולב בלימודים לתואר השלישי. זמן רכישת התואר השלישי (למחזיקי תואר ראשון) נע בין חמש לשש שנים.
כבמקצועות אחרים קיימים הבדלים מהותיים בין התארים השונים:
- בתואר בוגר מושם דגש מועט על עבודה עצמאית. הסטודנטים רוכשים ידע בסיסי ומבצעים במעבדה, במסגרת הקורסים השונים, עבודה מעשית בלתי-עצמאית; הוראות העבודה מפורטות בספר הלימוד. בסיום הלימודים נדרשת בדרך כלל כתיבת עבודת גמר.
- בתואר מוסמך נדרש הסטודנט להתמקד בתחום ספציפי בביולוגיה, אם כי בחירה זו ניתנת לשינוי בהמשך הלימודים והקריירה. בעבודת הגמר שבסיום התואר השני נדרש הסטודנט לעבוד באופן עצמאי יחסית ולכתוב תזה ברמה של מאמר בכתב-עת מדעי.
- בתואר דוקטור משתבץ הסטודנט במעבדת מחקר ומקבל נושא עליו הוא אחראי באופן בלעדי. על הסטודנט לתכנן באופן עצמאי לגמרי (אם כי תוך התייעצות בראש הצוות) את ניסוייו. בסוף הלימודים, ולעיתים במהלכם, מצופה מהסטודנט לפרסם את עבודתו במאמר אחד לפחות בכתב-עת מדעי, זאת בנוסף לכתיבת תזה מקיפה (דרישה זו משתנה ממוסד למוסד). את המחקר לתואר הדוקטור ניתן לבצע במוסדות רבים שאינם לימודיים (מכוני מחקר עצמאיים, מכונים צבאיים, בתי חולים, חברות מסחריות), אך התואר עצמו מוענק בסוף הלימודים מטעם אוניברסיטה כלשהי. קיימות תוכניות לימוד מאורגנות לתואר דוקטור באוניברסיטאות שונות, אשר אליהן ניתן להגיש מועמדות. למרות זאת, רוב הסטודנטים המעוניינים בלימודי דוקטורט פונים ישירות לראש צוות או לחוקר כשלהו העוסק בתחום הקרוב ללבם ומתעניינים באפשרות לעבודה לתואר דוקטור במעבדתו.
נושאים בסיסיים לא-ביולוגיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשלושת הסמסטרים הראשונים (בדרך כלל) ללימודי הביולוגיה נלמדים מספר מקצועות בסיס לא-ביולוגיים. נושאי חובה אלו זהים, פחות או יותר, בכל תוכניות הלימודים באוניברסיטאות השונות. הקשר של מקצועות אלו לביולוגיה נראה בתחילה לסטודנטים רבים מעורפל, אך חיוניותם מתבררת לכל בהמשך הלימודים והקריירה המדעית:
- מתמטיקה. בלימודי מקצוע זה כחלק מלימודי הביולוגיה מבוצעת למעשה חזרה על החומר שנלמד בבית הספר התיכון ברמה של 4 או 5 יחידות לימוד. הקורסים העיקריים, ולעיתים היחידים, אליהם נדרשים סטודנטים לביולוגיה הם חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי וסטטיסטיקה. מתמטיקה נדרשת לשם הבנת נושאים רבים בפיזיקה ובכימיה, המהווים אף הם נושאי חובה לסטודנטים לביולוגיה. בנוסף, נושאים רבים בביולוגיה מצריכים יכולת מתמטית ניכרת, לצורך חישובים סטויכיומטריים (לשם הכנת תמיסות במעבדה, למשל) וסטטיסטיים (בכל התחומים העוסקים באוכלוסיות של יצורים חיים, כגון אקולוגיה, גנטיקה של אוכלוסיות וביולוגיה אבולוציונית; וכן בגנומיקה ובביואינפורמטיקה), למשל.
- כימיה. לימודי הכימיה לסטודנטים לביולוגיה מתקיימים ברמה גבוהה מעט מזו שב-5 יחידות לימוד בבית הספר התיכון. לימודי הכימיה מהווים תשתית לנושאים רלוונטיים יותר—כימיה אורגנית וביוכימיה—ועל כן מושם דגש מועט בלבד על כימיה אי-אורגנית ועל כימיה פיזיקלית. אין ספור נושאים בביולוגיה, במיוחד בביולוגיה מולקולרית, מצריכים רקע מוצק בכימיה. תהליכים בסיסיים רבים, כגון שעתוק, תרגום, חלוקת התא, תורשה, תסיסה, נשימה תאית ופוטוסינתזה אינם ניתנים להבנה ללא ידע בכימיה.
- כימיה אורגנית. לימודי מקצוע חיוני זה מהווים בסיס להכרת התרכובות האורגניות השונות המרכיבות את היצורים החיים: פחמימות, ליפידים, נוקלאוטידים, חלבונים, ויטמינים וקופקטורים. בלימודי הכימיה האורגנית מושם דגש על מנגנוני תגובה; נושא זה מהווה קושי ניכר לסטודנטים רבים, אך הוא חיוני להבנת דרכי פעולתם של אנזימים וכן את כל התהליכים שפורטו לעיל ("כימיה").
- ביוכימיה. לימודי מקצוע זה מהווים הרחבה של נושא הכימיה האורגנית, תוך התייחסות לתהליכים ספציפיים בעולם החי. ברוב האוניברסיטאות מושם דגש על ההיבט הביולוגי של הביוכימיה, תוך הימנעות מירידה לפרטים כימיים. שלושת הנושאים העיקריים הנלמדים במסגרת לימודי הביוכימיה הם חלבונים, אנזימים ומטבוליזם. קושי ניכר עבור סטודנטים רבים מהווה הצורך לשנן בעל-פה שמות ארוכים של תרכובות ואנזימים, מסלולים מטבוליים סבוכים ומבנים כימיים של תרכובות אורגניות.
- פיזיקה. רמתם של לימודי הפיזיקה לסטודנטים לביולוגיה משתנה באופן קיצוני בין מוסדות החינוך השונים. במספר אוניברסיטאות נלמד הנושא בשטחיות יחסית, תוך התייחסות ספציפית להיבטים הפיזיקליים בביולוגיה. מספר מוסדות דבקים בלימודי פיזיקה כלשונם, תוך נגיעה בנושאים בעלי רלוונטיות מועטה לביולוגיה, כגון מכניקת קוונטים וחלקיקים תת-אטומיים. כמעט בכל תוכנית לימוד נלמדים נושאי המכניקה והאופטיקה. נושאים רבים בביולוגיה מצריכים ידע מוצק בפיזיקה; רובם משתייכים לתחום הרחב של מדעי העצב וכן לביולוגיה של התא (מעבר חומרים דרך ממברנת התא, תנועת תאים, מכניקה של רקמות). תחום שלם מקשר בין הפיזיקה והביולוגיה: ביופיזיקה.
מספר אוניברסיטאות מציעות חלק מהנושאים שלעיל, או את כולם, כנושאים מיוחדים ללומדי ביולוגיה (לדוגמה, "פיזיקה לביולוגים"). בקורסים אלו מושם דגש על הקשר בין הנושא ובין הביולוגיה, תוך הימנעות מפירוט יתר אשר חיוני ללומדי המקצוע עצמו בלבד (פיזיקה, בדוגמה שלעיל).
באוניברסיטאות רבות קיימים נושאים לא-ביולוגיים נוספים כחלק מלימודי הבסיס: מדעי המחשב; כתיבה וקריאה מדעית; כלכלה ומנהל עסקים. בתחילת המאה ה-21 קיימת מגמה של שילוב מקצועות אלו, אשר חיוניים, לדעת רבים, להשתלבות מוצלחת בעולם המדע.
נושאים ביולוגיים בסיסיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקביל ללימודים שפורטו לעיל מתחיל הסטודנט כבר מהסמסטר הראשון בלימודי ביולוגיה, למרות שנושאים רבים דורשים רקע לא-ביולוגי שעדיין חסר. בתחילה נדמים הנושאים לסטודנטים רבים כמנותקים מאוד האחד מהשני; במרוצת הסמסטרים מתבהרת התמונה הכוללת והקשר האמיץ בין הנושאים.
שני התחומים הראשונים הנלמדים ברוב התוכניות הם ביולוגיה של התא וגנטיקה. בגנטיקה מושם דגש על גנטיקה קלאסית, תורשה ותורתו של גרגור מנדל. נושאים מתקדמים, כגון אפיגנטיקה וגנומיקה, נלמדים בשלב מאוחר יותר. במספר תוכניות לימוד, בעיקר כאלו המתמקדות בביוטכנולוגיה, מהווה ההיסטולוגיה אחד ממקצועות הבסיס.
לאחר לימוד הקורסים הבסיסיים שפורטו לעיל עובר הדגש ללימוד הביולוגיה ברמת הייצור השלם. הסטודנט נדרש לקורסים בזואולוגיה, בוטניקה, מיקרוביולוגיה ופיזיולוגיה (בחלק מתוכניות הלימוד, במיוחד בביולוגיה טכנית ותעשייתית, מושמטים לימודי הצומח כליל). במסגרת לימודי הזואולוגיה, אך לעיתים כקורס נפרד, נלמדת הפיזיולוגיה של האדם עם נגיעה בנושאים רפואיים.
במקביל לומד הסטודנט עשרות שיטות ביולוגיות המשמשות במחקר. חלק מהשיטות נלמד במסגרת הקורסים השונים; מספר תוכניות לימוד מציעות קורסים נפרדים לשיטות ("אנליזה אינסטרומנטלית", "שיטות חלבונים").
סיכונים מקצועיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]העבודה הביולוגית טומנת בחובה מספר סיכונים, אך שמירה על כללי זהירות ובטיחות מפרי הניסיון מבטיחה הימנעות מתאונות עבודה אפשריות:
- חומרים מסוכנים. שימוש בכימיקלים שכיח במיוחד בביולוגיה המולקולרית ובביוכימיה. תרכובות שונות משמשות, בין השאר, לטיהור חומצות גרעין וחלבונים, לצביעה של דוגמיות לשם צפייה במיקרוסקופ, להרס של תאים ולהכנת בופרים. בין התרכובות המסוכנות השכיחות במעבדה ניתן למנות אתידיום ברומיד (משמש באלקטרופורזה), דימתיל סולפוקסיד (DMSO; משמש להחדרת תרכובות שונות לתאים), אנטיביוטיקות (בעבודה עם חיידקים), אתיל מתאן סולפונט (EMS; משמש ליצירת מוטציות בחומר התורשתי), חומצת מימן כלורי ונתרן הידרוקסידי (להכנת בופרים).
- רדיואקטיביות. זאת משמשת לסימון של אטומים ומולקולות לשם הבחנה קלה בהם ולשם מעקב אחר מסלול מסוים בו הם עוברים (מסלול מטבולי, למשל). הרדיואקטיביות הפכה כיום לחלק בלתי-נפרד ממחקרים רבים בביולוגיה. מכוני מחקר גדולים מקצים מעבדות נפרדות לעבודה ברדיואקטיביות, אך במעבדות קטנות מסתפקים בהקצאת שולחן עבודה נפרד למטרה זו. תרכובות רדיואקטיביות נראות ככל תרכובת אחרת (נוזל שקוף, בדרך כלל), כך שלא ניתן לראותן במקרה של זיהום. לשם כך משתמשים במד קרינה; חוסר-הקפדה על שימוש במכשיר זה מביא מדי פעם לזיהומים נרחבים ולסגירה של מעבדות שלמות למשך ימים ארוכים, עד לסילוק הזיהום.
- קרינת על-סגול (UV). קרינה זו משמשת לצפייה בחומצות גרעין באמצעות אלקטרופורזה בג'ל, וכן לסימון של מולקולות בתא, בדומה לסימון הנעשה בחומרים רדיואקטיביים. חשיפה קצרה לקרינת UV אינה מסוכנת, אך חשיפה ממושכת מסוכנת לעיניים, גורמת לכאבי ראש וסחרחורות ועלולה לגרום למוטציות בחומר התורשתי של החוקר, מוטציות אשר עשויות להוביל לסרטן.
- פתוגנים ובעלי חיים. אחד מנושאי המחקר העיקריים בביולוגיה הוא מחלות זיהומיות. מחקר בחיידקים, בנגיפים ובמיקרואורגניזמים אחרים הביא בנוסף לתגליות רבות בגנטיקה מולקולרית ובביולוגיה של התא, תגליות אשר אינן קשורות למחלות באופן ישיר. שימוש במיקרואורגניזמים נעשה בתחומי המיקרוביולוגיה, האימונולוגיה, והפתולוגיה. סוג המיקרואורגניזמים המשמשים במעבדה הוא הקריטריון הראשי להגדרת "רמת הבטיחות" של המעבדה. מעבדות החוקרות פתוגנים קטלניים (HIV, אבולה, חיידק הדיפתריה) מאובטחות כאזור צבאי סגור. בנוסף, ניסויים רבים נעשים בבעלי חיים. מספר בעלי חיים, במיוחד הגדולים שבהם, עשויים להוות סיכון לחוקר ודורשים התנהלות זהירה ואמצעי בטיחות. בכל מעבדה המחזיקה בעלי חיים ננשכים בכל שנה מספר חוקרים; הבעיה מחמירה אם בעל החיים הנושך מודבק בפתוגן כלשהו.
- פגיעה מכנית. במעבדה מכשירים רבים בעלי חלקים נעים. המכשירים החדישים כוללים אמצעי אבטחה רבים המקטינים משמעותית את הסיכוי לפגיעה. למרות זאת, חוסר זהירות גורם מדי פעם לתאונות. מכשירים מסוכנים לדוגמה: צנטריפוגה, מיקרוטום, אינקובטור נע (משמש לגידול תרביות נוזליות של מיקרואורגניזמים), מזרקים, משאבות ואקום, מיקרוגל (משמש להרתחת נוזלים; תאונה שכיחה יחסית במעבדות נגרמת מהרתחת-יתר של נוזל בבקבוק זכוכית סגור, דבר הגורם לפיצוץ), אוטוקלאב (משמש לעיקור כלים וביגוד בטמפרטורה ולחץ גבוהים).
- שרפות. תהליכים רבים בביולוגיה מצריכים חימום והרתחת נוזלים. בנוסף משמשים מבערים לעיקור (השמדת מיקרואורגניזמים). הדבר שכיח בעת הכנת צלחות אגר לגידול מיקרואורגניזמים. עיקור מוט המתכת המשמש למריחת התרבית על הצלחת מתבצע באמצעות טבילתו באתנול ומיד לאחר מכן שריפתו בלהבת אש. מדענים מתחילים רבים מבלבלים את סדר הפעולות, חושפים את המוט ללהבת האש ולאחר מכן טובלים אותו באתנול הדליק, דבר הגורם מיידית לשרפה.
ביולוגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולוגים - כללי
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם | לאום | תקופת חיים | תחומי פעילות | הישגים |
| ג'רלד אדלמן | אמריקאי | 1929 | ביולוגיה |
פיתוחים בתחום המחשוב המולקולרי. |
| לאונרד אדלמן | אמריקאי | 1945 | ביולוגיה |
מחקרים בתחום מערכת החיסון. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה |
| ריצ'רד אוון | בריטי | 1804-1892 | פלאונטולוגיה | גילוי שלדים של דינוזאורים. טבע את המונח Dinosauria. |
| גיום אוליביה | צרפתי | 1756-1814 | ביולוגיה | מחבר ספר בנושא אנטומולוגיה. |
| מרי אנינג | בריטי | 1799-1847 | פלאונטולוגיה |
גילוי איכטיוזאור ופלסיוזאור. |
| פאול ארליך | יהודי-גרמני | 1854-1915 | ביולוגיה | טבע את המונח "כימותרפיה". אף הרעיון של "כדור הקסם" היה של ארליך ולזכותו נזקפת ההוכחה הניסיונית הראשונה של מחסום דם מוח. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| ג'וליוס אקסלרוד | יהודי-אמריקאי | 1912-2004 | ביולוגיה |
חקר המוליכים העצביים מסוג קטקולמינים. תרומה להבנת תפקיד בלוטת האצטרובל בוויסות מחזור שינה-עירות. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה |
| מרטינוס באיירינק (Martinus Beijerinck) | הולנדי | 1851-1931 | מיקרוביולוגיה | גילוי וירוסים. |
| ז'ול בורדה | בלגי | 1870-1961 | מיקרוביולוגיה | חקר מערכת החיסונית. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| נורמן בורלוג | אמריקאי | 1914 | בוטנאי | נחשב לאבי המהפכה הירוקה. |
| סידני ברנר | יהודי-בריטי | 1927 | ביולוגיה | מחקרים בתחום מיקרוביולוגיה. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| לינדה באק | אמריקאית | 1947 | ביולוגיה | מחקרים בתחום חוש ריח. כלת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| סטיבן ג'יי גולד | יהודי-אמריקאי | 1941-2002 | זואולוגיה | מחבר של ספרי מדע פופולרי. |
| ווד ג'ונס | בריטי | 1879-1954 | זואולוגיה |
התנגדות לדרוויניזם. |
| פטריק גדס | סקוטי | 1854-1932 | ביולוגיה | |
| ג'יין גודול | בריטית | 1934 | זואולוגיה |
למעלה מארבעים שנות מחקר וחיים יחד עם שימפנזים כדי להבין את דפוסי חיי החברה שלהם והיחסים החברתיים שבין השימפנזים. |
| פרנסיס גלטון | בריטי | 1822-1911 | אאוגניקה |
חקר טבע, מטפל בחיות, שימור חיות. |
| ג'רלד דארל | בריטי | 1925-1995 | זואולוגיה |
אבי תורת האאוגניקה. |
| ג'ארד דיימונד | אמריקאי | 1937 | פיזיולוגיה |
מחבר של ספרי מדע פופולרי. |
| צ'ארלס דרווין | בריטי | 1809-1882 | ביולוגיה |
מהחשובים שבחוקרי הטבע בכל הדורות. הדמות המרכזית בשינוי תפיסת העולם המדעית (הפרדיגמה) על תולדות הבריאה. אבי הדרוויניזם. |
| תור היירדאל | נורווגי | 2002–1914 | ביולוגיה |
התפרסם בעיקר כאתנולוג. מסע "קון-טיקי", חקר אי הפסחא, מסעות "רע". |
| ארנסט הקל | גרמני | 1834–1919 | ביולוגיה | הגדיר אלפי מינים חדשים, מיפה עץ גנאלוגי המתייחס לכל צורות החיים, וטבע מונחים רבים בביולוגיה. |
| תומאס הנרי האקסלי | אנגלי | 1825–1895 | ביולוגיה | כותב מדע פופולרי."הבולדוג של דרווין", על שום הגנתו העקשת על תאוריית האבולוציה. |
| ג'יימס ווטסון | אמריקאי | 1928 | גנטיקאי |
גילוי ביחד עם פרנסיס קריק את מבנה מולקולת ה-DNA. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| ניקולאי ואווילוב | רוסי | 1887-1943 | גנטיקאי | התאוריה על מקורות זני הצמחים המתורבתים. מגדולי הביולוגים הסובייטים. |
| ג'ורג' ואלד | יהודי-אמריקאי | 1906-1997 | ביולוגיה | חקר הראייה. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| אוטו ורבורג | יהודי-גרמני | 1859-1938 | בוטנאי |
חקר בוטני בארץ ישראל. הקמת מכון וולקני. |
| אוטו היינריך ורבורג | יהודי-גרמני | 1882-1970 | ביולוגיה |
מחקריו בתחום צריכת החמצן של תאים והאנזים האחראי לה. חקר תופעת הפוטוסינתזה. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| אלפרד ראסל וולאס | בריטי | 1823-1913 | ביולוג | היה הראשון שפרסם את המשנה בדבר עקרון הברירה הטבעית כתהליך מרכזי באבולוציה. |
| מוריס וילקינס | בריטי | 1916-2004 | ביולוג | ניסויי עקיפה של קרני רנטגן לצורך לימוד מבנה של חומרים, פוספורסנציה והפרדת איזוטופים. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| אוגוסט וייסמן | גרמני | 1834-1914 | גנטיקה | ניסוח את Germ plasm theory,מחסום וייסמן |
| זלמן אברהם וקסמן | יהודי-אמריקאי | 1888-1973 | מיקרוביולוגיה | גילוי סטרפטומיצין ותרופות אנטיביוטיות רבות אחרות. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| פרנסואה ז'קוב | יהודי-צרפתי | 1920 | ביולוגיה | הרעיון שהגה והוכיח יחד עם ז'אק מונו ולפיו ויסות של רמות האנזימים בכל התאים מתרחש בדרך של משוב בשעתוק. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| מרדכי זאב חבקין | יהודי-רוסי | 1860-1930 | ביולוגיה | פיתוח חיסון נגד חולרה ודבר. |
| ברנרדו חוסי (Bernardo Houssay) | ארגנטינאי | 1887-1971 | פיזיולוגיה | חקר בלוטת יותרת המוח. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| ארצ'יבלד חיל (Archibald Hill) | בריטי | 1886-1977 | פיזיולוגיה | חקר השרירים. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| אלפרד חרשי (Alfred Hershey) | אמריקאי | 1908-1997 | גנטיקה | חקר הווירוסים. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| קלימנט ארקדייביץ' טימיריאזב | רוסי | 1843-1920 | בוטניקה | הוכחה כי הכלורופיל הוא שותף פעיל בתהליך הפוטוסינתזה. |
| סטנלי כהן | יהודי-אמריקאי | 1922 | ביולוגיה | חקר מערכת העצבים. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| ז'אן-בטיסט דה לאמארק | צרפתי | 1756-1814 | ביולוגיה | פיתח תורת אבולוציה, הנקראת היום למרקיזם. |
| אנטוני ואן לוונהוק | הולנדי | 1632-1723 | מיקרוביולוגיה | שכלל את מיקרוסקופ האור ועל ידי כך היה הראשון שהבחין בתאים. |
| אנדרה לווף | יהודי-צרפתי | 1756-1814 | מיקרוביולוגיה | גילוי המנגנון באמצעותו וירוסים מסוימים (הקרויים פרו-וירוסים) מדביקים חיידקים. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| קונראד לורנץ | אוסטרי | 1989–1903 | אתולוגיה | אבי מדע האתולוגיה גילה לורנץ את תופעת "ההחתמה" אצל בעלי חיים (הוא חקר אווזים וברווזים) וכי זו התנהגותם אינה נלמדת אלא מולדת וחסרת כל שליטה מצד היצור |
| קארולוס ליניאוס | שוודי | 1707–1778 | בוטניקה | מייסד שיטת המיון המדעית המודרנית לעולם החי ואחד מאבות חקר האקולוגיה. |
| טרופים ליסנקו | רוסי | 1898–1976 | ביולוגיה | הוביל זרם שנוי במחלוקת בגנטיקה חקלאית שנודע בשם "ליסנקואיזם". |
| פאול לנגרהנס | גרמני | 1847–1888 | ביולוגיה | חקר לבלב, חקר חסרי חוליות. |
| קרל לנדשטיינר | אוסטרי, אמריקאי | 1868–1943 | ביולוגיה | פיתוח השיטה המודרנית לסיווג הדם וזאת על יסוד זיהוי נוכחות גורמי קרישה בדם. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| ארנסט מאייר | אמריקאי | 1904–2005 | ביולוגיה | תרם למהפכה התפיסתית שהובילה לסינתזה האבולוציונית המודרנית של גנטיקה מנדליאנית ואבולוציה דרווינית, ופיתוח מושג המין הביולוגי |
| ז'אק מונו | צרפתי | 1910–1976 | ביולוגיה | המחקר שביצע באופרון הלקטוז ביחד עם פרנסואה ז'קוב, המחקר של בקרת ביטוי הגנים באופרון היווה דוגמה ראשונה למנגנון לבקרת שעתוק. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| דזמונד מוריס | בריטי | 1928 | זואולוגיה | חקר התנהגות בעלי חיים. |
| גרגור מנדל | אוסטרי | 1822–1884 | גנטיקה | "אבי הגנטיקה", על היותו מגלה חוקיה הראשונים. משנתו קרויה מנדליזם או "חוקי התורשה של מנדל". |
| בארי מרשל | אוסטרלי | 1951 | מיקרוביולוגיה |
הוכחה כי החיידק Helicobacter pylori הוא הגורם למרבית מקרי כיב הקיבה (אולקוס) |
| ברברה מק'קלינטוק | אמריקאית | 1902-1992 | גנטיקה | חוקרת ציטוגנטיקה. כלת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| איליה מצ'ניקוב | רוסי | 1845-1916 | מיקרוביולוגיה | גילוי הפגוציטוזה - בליעת חיידקים וגורמים עוינים אחרים על ידי תאי הדם הלבנים. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| כריסטיאנה ניסליין-פולהרד | גרמניה | 1942 | גנטיקה | מחקרים בתחום ביולוגיה התפתחותית. כלת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| ז'אן פאבר | צרפתי | 1823-1915 | אנטומולוגיה |
ספרים בנושא אנטומולוגיה. נחשב לאחד מאבות אנטומולוגיה מודרנית. |
| ג'אורג'ה אמיל פאלאדה | אמריקאי | 1912 | ביולוגיה |
חקר התאים. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| איוואן פבלוב | רוסי | 1849-1936 | פיזיולוגיה | פיתח וביסס את המושג התניה קלאסית. חות פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| דיאן פוסי | אמריקאית | 1932-1985 | זואולוגיה | חקר גורילות. |
| רונלד פישר | בריטי | 1890-1962 | ביולוגיה |
מחקרים בתחום סטטיסטיקה. נחשב לגדול ממשיכי דרווין. |
| אלכסנדר פלמינג | סקוטי | 1881-1955 | ביולוגיה | גילוי פניצילין. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| מקס פרוץ | בריטי-יהודי | 1914-2002 | ביולוגיה | אבן דרך בתחום הביולוגיה המבנית, אשר כיום היא אחד מהענפים המובילים במדעי החיים. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1962. |
| קרל פון פריש | אוסטרי | 1886-1982 | זואולוגיה | פענוח שפת הדבורים. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| רוזלינד פרנקלין | יהודי-בריטי | 1920-1958 | ביולוגיה | תגליותיה סיפקו את הבסיס להבנת מבנה ה-DNA |
| לואי פסטר | צרפתי | 1822-1895 | מיקרוביולוגיה | אבי מיקרוביולוגיה. פיתוח חיסונים, המצאת הליך הפסטור. |
| וולטר רוטשילד | יהודי-בריטי | 1868-1937 | זואולוגיה | חקר ציפורים, בעל אוסף גדול ביותר. |
| ז'אן רוסטאן | צרפתי | 1894-1977 | ביולוגיה | מחקרים ביולוגיים וספרים פופולריים. |
| ז'ורז' קיווייה | צרפתי | 1769–1832 | זואולוגיה | הבנה של המדע אלו יצורים חיים התקיימו בעבר ונכחדו, וכן סיווגן וייחוסם לבעלי החיים החיים החיים כיום. |
| אלפרד קינסי | אמריקאי | 1894–1956 | ביולוגיה | מייסד ענף הסקסולוגיה במדעי האדם |
| אדווין קלבס | גרמני | 1834–1913 | ביולוגיה | חקר חיידקים. |
| אוגוסט קרו (August Krogh) | דני | 1874–1949 | זואולוגיה | מחקרים בתחום פיזיולוגיה. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| פרנסיס קריק | בריטי | 1916–2004 | ביולוגיה | גילה יחד עם ג'יימס ווטסון את מבנה ה-DNA.חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
| ריצ'רד דוקינס | אנגלי | 1941 | אבולוציה | ספרו "הגן האנכי" נחשב לאבי הממטיקה, ידוע ממחקריו על תורת האבולוציה. |
| רייצ'ל קרסון | אמריקאי | 1907–1964 | זואולוגיה | ספרה "אביב דומם" נחשב למכוננה של התנועה העולמית לאיכות הסביבה ולבעל השפעה על שינוי המדיניות ביחס להדברת מזיקים בארצות הברית. |
| גאורג שטלר | גרמני | 1709–1746 | זואולוגיה | חקר החי והצומח באזור ים ברינג. |
| סוסומו תונגבה (Susumu Tonegawa) | יפני | 1939 | ביולוגיה | חקר מערכת החיסונית. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. |
ביולוגים ישראלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולוגים, דף שער בספרייה הלאומית