ג'ון דיר

ג'ון דיר
**Deere & Company**
נתונים כלליים
סוג	חברה ציבורית, נסחרת ב-NYSE
בורסה	הבורסה לניירות ערך בניו יורק (2 בינואר 1990–DE)
מוטו	"Nothing Runs Like a Deere" ("שום דבר לא רץ כמו איילה" (באנגלית Deer)
מייסדים	ג'ון דיר
תקופת הפעילות	1857–הווה (כ־167 שנים)
חברות בנות	ג'ון דיר (גרמניה); John Deere Forestry Oy ;
מיקום המטה	מולין
משרד ראשי	מולין, אילינוי, ארצות הברית.
ענפי תעשייה	manufacture of agricultural and forestry machinery
מוצרים עיקריים	ציוד מכני-חקלאי וציוד מכני הנדסי (צמ"ה) ; בעיקר טרקטורים, קומביינים ודחפורים, ; מוצרי ניווט יחסי (DGPS)‏ כמו StarFire, בעיקר לחקלאות מדייקת
שווי שוק	106.55 מיליארד דולר (13 בנובמבר 2024)
הכנסות	26.89 מיליארד דולר (2016)
רווח תפעולי	2.988 מיליארד דולר (2016)
רווח	1.524 מיליארד דולר (2016)
מנכ"ל	John May
עובדים	56,767 (2016)
	www.deere.com [1]

ג'ון דיר (השם הרשמי באנגלית הוא: Deere & Company) היא חברה לציוד מכני-חקלאי, הנקראת על שם מייסדה, ג'ון דיר (John Deere) ומובילה בתחום הציוד החקלאי בעולם (בשנת 2008 מוקמה במקום ה-87 בדירוג החברות של כתב העת פורצ'ן^[1]). ג'ון דיר הייתה ב-2013 חברת המכונות הגדולה בעולם, והיא מובילה בתחומי טכנולוגיה חקלאית מתקדמת כגון בתחום חקלאות מדייקת עם חברות בת כגון NavCom שפיתחה את מערכת הניווט היחסי StarFire (אנ')

היבואן המורשה של ג'ון דיר בישראל הוא מפרם סוכנויות (1999) בע"מ. לחברה שלוש חנויות עודפים ורשת מוסכים מורשים בישראל.

פרופיל החברה

בסיס החברה נמצא במולין שבמדינת אילינוי. והיא מייצרת טרקטורים, קומביינים, טרקטורונים וציוד מכני-חקלאי משלים. כמו כן מייצרת החברה ציוד מכני הנדסי לבנייה, סלילה ויערנות.

נכון ל-2008 מעסיקה החברה כ-52,000 עובדים ב-27 ארצות ברחבי העולם בעיקר בארצות הברית, מקסיקו, ברזיל, אוסטרליה, טורקיה, קנדה, סין, צרפת, גרמניה, ספרד, פולין, איטליה, הודו ודרום אפריקה.

לחברה גם זרוע פיננסית המספקת פתרונות מימון, אשראי וליסינג לחקלאים. היא מרחיבה את פעילותה לתחומים משיקים כדשנים והשקיה וכדומה, על ידי רכישת חברות בתחומים אלה. במסגרת פעילות זו רכשה ג'ון דיר ב-2008 את חברת הצנרת "פלסטרו גבת" שבקיבוץ גבת תמורת 254 מיליון ש"ח.

החברה נסחרת בבורסה לניירות ערך בניו יורק (סימנה NYSE: DE).

היסטוריה

ג'ון דיר - מייסד החברה

דיר נולד בורמונט והיה נפח, בתחילה כשוליה ומ-1825 כבעל מקצוע עצמאי. הוא נשא אישה ב-1827 אך משום שנתקל בקשיים כלכליים נדד למערב והתיישב באילינוי (אשתו וילדיו הצטרפו אליו מאוחר יותר). בכפר הקטן Grand Detour, בו התיישב, היה לנפח היחיד וסייע לאיכרים בטיפול במחרשות הברזל בהן השתמשו. הוא הבחין שיהא זה עדיף לספק לאיכרים מחרשות עשויות פלדה, אשר יהיו עמידות יותר ובשנת 1837 פיתח את מחרשת הפלדה הראשונה והחל לייצר ולמכור מחרשות פלדה באופן תעשייתי. ב-1841 כבר ייצר בין 75 ל-100 מחרשות בשנה. ב-1848, לאחר ניסיון כושל להכניס שותף לעסקו, עבר דיר לעיירה מולין, שעל גדות נהר המיסיסיפי. שם פרחו עסקיו וב-1855 כבר מכר כ-10,000 מחרשות בשנה. הוא הקפיד על איכות הייצור וצוטט כמי שאמר שלא ישים לעולם את שמו על גבי מוצר שלא יוצר במיטב יכולתו האפשרית. ב-1857 הותיר את עסקיו לבנו, צ'ארלס, ואיגד את פעילות החברה בשם "Deere & Company".

בהמשך היה דיר לאישיות ציבורית במולין, נשא בכמה משרות ואף שירת כראש עירייה במשך שנתיים.

במאה ה-19

בשנים שלאחר פרישתו של ג'ון דיר, התפתחה החברה. החקלאות התפתחה וגאתה בשטחי ארצות הברית לפני ובעיקר אחרי מלחמת האזרחים ונפתחו סניפים בקנזס סיטי (1869), סנט לואיס (1879), מיניאפוליס, אומהה וסן פרנסיסקו. בהמשך נפתחו גם מפעלי ייצור בקנדה.

במאה ה-20

משדדת דיסקים נגררת על ידי טרקטור ג'ון דיר, כל רכבי החברה הם בצבע ירוק

בשנת 1915 יוצר הטרקטור הראשון בעל מנוע הבנזין. ב-1916 החלה חברת ג'ון דיר לייצר טרקטורים כמענה לצורכי העידן החדש של המיכון החקלאי. מאז תפסו הטרקטורים את החלק העיקרי מפס הייצור והצמיחה הייתה מהירה. עם זאת נאלצה החברה להתמודד עם תחרות מצד חברות כפורד ואינטרנשיונל (International Harvester), שהחלו לייצר טרקטורים וחברות מקומיות קטנות שניסו לנצל את הטכנולוגיה החדשה כמו "Waterloo Boy", אותה רכשה.

בשנת 1923 ייצרה ג'ון דיר את מודל "D" שהיה לאב-טיפוס לטרקטור בנזין בעל מנוע שתי פעימות. מודל זה נותר פופולרי במשך שלושה עשורים. אולם באותה שנה נוצר גם ה-Farmall, על ידי המתחרה אינטרנשיונל, כטרקטור ייעודי לעיבוד גידולי שורה: שני גלגלים אחוריים גדולים ורחוקים זה מזה, המקנים יציבות וכוח, גוף צר ושני גלגלים קדמיים קטנים וצמודים זה לזה כך שיתאים לעיבוד ולאסיף של שתי שורות גידולים. מודל זה היווה אב-טיפוס לטרקטורי עיבוד במשך שנים רבות. על מנת להתחרות בו פיתחה ג'ון דיר את הטרקטור ל"שימוש כללי" (GP) שיצא לשוק ב-1927 אשר הדגיש פשטות, אמינות ואחזקה זולה.

ב-1927, כמענה לתחרות בתחום ועל מנת לענות לביקוש שהתעורר, ייצרה החברה את הקומביין הראשון מתוצרתה.

ב-1934, עם תום השפל הגדול, ותוך ניצול תנופת הפיתוח החקלאי והבנייה של הניו דיל הוציאה החברה לשוק את "מודל A" ו"מודל B" (בעיצובו של הנרי דרייפוס) שהחליפו את ה-GP, הטרקטורים הפופולריים ביותר שלה שחלקם היו פעילים ברחבי העולם עד שנות השישים גם הדחפור הראשון של ג'ון דיר יצא לשוק באותה שנה. לטרקטורים לא הייתה מערכת חשמל והם הונעו על ידי "מנואלה" ידנית, אך הם היו אמינים מאוד. פשטותם איפשרה תיקון והחלפה של חלקים על ידי מכונאים בלתי מיומנים שלא עברו הכשרה מיוחדת ובאמצעות חלפים לא סטנדרטיים ומאולתרים שהתאימו למדינות מתפתחות ובכלל זה מדינת ישראל הצעירה.

בעת מלחמת העולם השנייה הופנו משאבי ג'ון דיר לייצור צבאי של טרקטורים ודחפורים לשימוש צבאי וחלפים לתעופה, תובלה ותחמושת.

ב-1949 ייוצר "מודל R", הראשון בעל מנוע דיזל. לטרקטורי החברה התווספו מערכת חשמל להנעה ולתאורה וצמיגי גומי. ב-1959 יוצר ה"8010" הענק במשקל 10 טון ובעל הספק של 215 כוח סוס.

במהלך שנות השישים והשבעים הפכה ג'ון דיר לחברה מובילה בכלכלה האמריקאית (ב-1966 עבר סך המכירות לראשונה את סך המיליארד דולר וב-1979 עבר סך המכירות לראשונה את ה-5 מיליארד), היא רכשה חברות מקומיות במדינות ברחבי העולם והפכה אותן למוקדי ייצור וייצוא והחלה לייצר שותפויות עם מפעלים מקומיים כגון פיאט באיטליה ו-Yanmar ביפן.

לאחר משבר בשנות השמונים, זכתה החברה לשגשוג בשנות התשעים בזכות פתיחת שוקי מזרח אירופה ורכישת חברות כדוגמת חברת הטרקטורים הקלים הצ'כית Zetor, שייצרו ציוד מותאם למשקים קטנים. ב-1997 נפתח בפני החברה השוק הסיני הענק ומכירותיה מחוץ לארצות הברית עלו ל-3 מיליארד דולר. הרווח הכולל של החברה ב-1998 עלה לראשונה על מיליארד דולר.