גוראל אדום
| מצב שימור | |
|---|---|
|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | יעלים |
| שבט: | צפירים |
| סוג: | גוראל |
| מין: | גוראל אדום |
| שם מדעי | |
פוקוק, 1914 | |
| תחום תפוצה | |
גוראל אדום (שם מדעי: Naemorhedus baileyi; מכונה בסינית צ'י באן לינג), הוא מין של אנטילופת-עז קטנה בסוג גוראל, והוא תת-אנדמי לאזורים ההררים של משולש הגבולות בורמה, סין והודו. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1914 על ידי הזואולוג הבריטי רג'ילנד לניס פוקוק. בניגוד למיני הגוראל האחרים, את מין זה ניתן לזהות בנקל בשל צבע פרוותו האדמדם והייחודי, לעומת הצבע האפור-חום כהה של שאר המינים. לגוראל האדום יש חפיפה בתפוצה עם גוראל ההימלאיה ועם גוראל סיני.
מבחינה חיצונית, המין הדומה ביותר לגוראל האדום הוא קרובו הסרו האדום שגדול ממנו באופן ניכר, ולשניהם יש חפיפה בתפוצה בצפון מיאנמר. שמו המדעי של הגוראל נגזר מלטינית כדלהלן: "Naemorhedus" = "עז יער קטנה"; מתייחס לכך שהגוראל דומה לעז קטנה ובית גידולו הוא ביערות. "baileyi" - הוא על שם מגלהו לויטננט קולונל פרידריק מרשמן ביילי שחקר בהרחבה את אזור גבול סין-בורמה לפני מלחמת העולם הראשונה. הגוראל האדום הוא המין הקטן והנדיר שבסוג גוראל, ויש לו שני תת-מינים.
טקסונומיה ותת-מינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגוראל האדום מסווג בסוג גוראל הכולל 3 מינים נוספים מלבדו - גוראל אמור, גוראל סיני וגוראל ההימלאיה, והוא משויך לשבט צפירים שבתת-משפחת היעלים בו נמצאים מרבית המינים של קבוצת "אנטילופות העז". בין המינים בקבוצה זאת ניתן למנות את הסרו, הטאקין, הצפיר, ועוד. השם של הקבוצה מתייחס לכך שלמרות הדמיון של המינים לעיזים, יש להם מאפיינים אקולוגים או חיצוניים הדומים לאנטילופות. בעבר סווגו בסוג גוראל גם 6 מיני הסרו. בעוד ש-3 מיני הגוראל האחרים נחשבים לעיתים כמין אחד בשל הדמיון שלהם אחד לשני, הגוראל האדום היה מוכר תמיד כמין נפרד.
האזכור הראשון של "עיזים אדומות" הוא מ-1863, אך בפועל הגוראל האדום התגלה למערב רק בסביבות 1911 או לפני כן על ידי הלויטננט קולונל הבריטי פרידריק מרשמן ביילי, שביצע מספר מסעות מחקר באזור טיבט. הדגימה שניצודה על ידו הייתה בעלת פרווה חומה שגרמה לחוקרים לכנות בתחילה את המין "גוראל חום", אף על פי שביילי ציין שראה גם עורות בצבע אדמדם בהיר אצל המקומיים באזור הרי מישמי. הדגימה "האדומה" הראשונה נאספה על ידי הרוזן קרנברוק באזור ההררי של צפון בורמה יחד עם קפטן פ. קינגדון וורד בשנת 1931. אף על פי שהדגימה הייתה יוצאת דופן בצבעה, היא קיבלה שם מדעי נפרד רק ב-1961. נתינת השם הנפרד באותה שנה באה בעקבות רכש של שטיח אדום שנעשה מ-3 עורות של גוראלים שלא זוהו על ידי הזואולוגים; לאחר שהוכח הדמיון שלהם לדגימת העור של קרנברוק החליטה הזואולוגית האמריקאית ליבי היימן לתת להם שם נפרד.
למרבה האירוניה, דגימת העור האדומה קיבלה מעמד של מין נוסף של גוראל, וגרמה לבלבול במשך שנים רבות. מכיוון שהיימן בעצמה הציעה שהדגימה החומה והאדומה עשויות להיות שייכות לאותו מין בשל הקרבה שלהם בתפוצה (סין ובורמה), הטקסונומים הגיעו לבסוף למסקנה כי ההבדל המשמעותי בין הדגימות נובע בעיקר משינוי צבע הפרווה בין העונות, כשהדגימה החומה של ביילי ניצודה בקיץ, ואילו הדגימה האדומה של קרנברוק ניצודה בחורף. על כן, בסופו של דבר הוסכם כי הגוראל האדום מחולק לשני תת-מינים:
- גוראל אדום טיבטי (N.b. baileyi - גוראל ביילי).
- גוראל אדום בורמזי (N.b. cranbrooki - גוראל קרנברוק).
אנטומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגוראל האדום מתאפיין בזוג קרני-פגיון קצרות בעלות מבנה של קונוס - עבה בבסיס וצר בקצוות. הקרן צומחת לכיוון מעלה באלכסון ובקו ישר עם המצח תוך כדי זווית לצדדים, ומשום כך במבט מלפנים הקרניים יוצרות מראה של האות "V"; בחצי העליון הקרניים מתעקמות בזווית של 18 מעלות לאחור - במעין קשת עדינה. העקמומיות של קרני הגוראל האדום גדולה במעט מזו של גוראל ההימלאיה, ולאין ערוך מקרני הסרואים. מיקום קרני הגוראל הוא בחלק הקדמי של הקרקפת - צמוד מאוד למצח, והן סמוכות באופן יחסי הן לעיניים והן לאוזניים; יש רווח בינוני בין מקום הצמיחה של קרן אחת לחברתה. הקרניים עלולות להיות עבות למדי לכל אורכם, אך בדרך כלל הן יהיו עבות בעיקר בבסיס ויהפכו לצרות מאור בהדרגה. לאורך הקרניים יש רכסי-טבעת רוחביים ומחוספסים (בממוצע 8 לקרן), ואילו השפיצים של הקרן יהיו חלקים וחדים. צבע הקרניים הוא אפור בהיר או כסוף בבסיס ושחור או אפור-כחלחל בקצוות. ההיקף של בסיס הקרן הממוצעת הוא 6.8 ס"מ (מתוך טווח מספרים של 9.4-4.3 ס"מ), ואורך הקרן הממוצע הוא 11.2 ס"מ.
אף על פי שהן לזכרים והן לנקבות יש קרניים, יש ביניהן מספר הבדלים מורפולוגיים. קרני הזכרים ארוכות יותר בממוצע מקרני הנקבות ובנוסף, הן גם עבות ומעוגלות ביחס לקרני הנקבות עם רווח רחב יותר בין הקרניים בבסיס. לזכרים יש גם מספר רב יותר של רכסי-טבעת על הקרן.
מראה חיצוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידות הגוף הממוצעות של הגוראל האדום
|
|---|
|
לגוראל האדום פרווה שעירה, רכה וצמרירית המורכבת משערות עדינות וצפופות, ולעיתים היא נראית דמוית צמר. הפרווה נוטה להיות כהה יותר בחורף מאשר בקיץ. כפי שמרמז השם, צבע הפרווה של הגוראל האדום הוא חום אדמוני כהה\בהיר עד ערמוני או אדום שועלי, אף על פי שגם די נפוץ צבע חום קפה, חום דהוי, כתמתם או זהוב. בסיס השערות של הגוראל בצבע חום ואילו הקצוות אדמדמות. פלג הגוף האחורי ואזור הגב נוטים להיות בצבע כהה ועמוק יותר, בעוד שהצלעות, המותניים והגחון נוטים להיות חיוורים יותר עד לצהבהב קרמי.
מהעורף ועד לכתפיים יש לגוראל האדום קו דקיק של שערות סמורות בצבע שחור וברוחב של 2 ס"מ; הפס הגבי של הגוראל האדום הוא הרבה יותר קצר מאצל הגוראלים האחרים - רק לעיתים נדירות יהיה באורך של למעלה מ-10 ס"מ. בחזה יש לפרטים מסוימים כתם שחור עגלגל או פס שחור הנמשך לאורך קו האמצע של הגחון. המפשעה והצד הפנימי של הירכיים לבנבן-אפרפר, ועל הברכיים יש לעיתים קרובות כתמים שחרחרים. החלק העליון של הרגליים בצבע אדמוני כשאר הגוף, והחלק התחתון של הרגליים בצבע כתמתם חיוור עד צהבהב בהיר. זנבו של הגוראל האדום בצבע אדמדם כהה בחלק העליון ולבנבן בחלק התחתון והוא בעל ציצת שיער שחורה ומברשתנית. הפרסות בצבע כחלחל, כסוף או אפור כהה. צבע ראשו של הגוראל האדום בהיר לרוב מהצבע הכללי של הגוף, והוא אחיד יחסית. יוצא דופן מכך הם המצח והקרקפת שצבעם בדרך כלל הוא אדמדם כהה ולעיתים חום קפה כהה; לפעמים עלולה להיות בלורית של שערות שחורות במרכז המצח. בניגוד חד לכך, לעיתים יש לגוראל האדום "כתר" שיער בינוני בצבע לבן בוהק בין הקרניים - מאפיין ייחודי שנעדר אצל שאר הגוראלים. ה"כתר" גדול ובולט בעיקר אצל פרטים צעירים, והוא נוטה להתקטן או להתפוגג עם הגיע הגוראל לבגרות. לעומת אזור המצח האדמוני, הלחיים, עצמות הלסת והחלק העליון של הגרון בצבע חום זהוב עד צהבהב קרמי. באזור התחתון של עצמות הבריח (החלק העליון של הגרון הסמוך לסנטר), יש לגוראל האדום כתם עגלגל בצבע לבן קרמי דהוי האופייני למיני הגוראלים, אם כי לעומת שאר המינים אצל גוראל זה הכתם קטנטן יחסית ומתמזג למדי עם צבע הגרון והצוואר.
לאורך החרטום יש כתם שחור מבריק עד שחור דהוי. הלוע והשפתיים אף הם בצבע שחור, ושולי השפתיים בצבע צהבהב חיוור. סביב העיניים של הגוראל יש טבעות בהירות בצבע צהבהב קרמי, ובמרכזן יש כתם שחור אלכסוני דמוי-צלקת שחוצה את העין. האוזניים מתחלקות בין חום קפה בצד החיצוני ללבנבן עם חריצים שחורים בצד הפנימי, וסביב הקצוות יש רצועה שחורה.
מבנה גוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבנה גופו של הגוראל האדום קומפקטי וצר יחסית ומזכיר במקצת את הצביונים, והוא מתאפיין בצוואר קצר ועבה התומך בראש בינוני בגודלו; הוא בעל חרטום משולש קצר יחסית ולחיים מלאות. פלג גופו האחורי גדול במעט מהקדמי, אם כי אין זה בולט כל כך וגם לא תמיד נראה לעין. האוזניים שלו עגלגלות ובינוניות ביחס לגופו, אך הן קטנות ביחס לגוראלים האחרים. על פי הטקסנומים שחקרו את המורפולוגיה של מין זה, הגוראל האדום הוא בעל גולגולת ייחודית שמהווה מעין גרסת ביניים בין הגוראלים לסרואים.
לגוראל האדום עיניים גדולות יחסית בצבע כתמתם ובעלות אישונים שחורים בצורת אליפסה - מאפיין נפוץ אצל מיני היעלים. האף שלו מעוגל וגדול למדי עם נחיריים מחורצים ורחבים, והלוע קטן יחסית. בניגוד לרושם המוטעה, בסיס זנבו של הגוראל האדום קצר ביותר ועומד על כ-4 ס"מ בלבד, אולם ציצת השיער הארוכה שבסופו גורמת לזנב להגיע עד לאורך של 12.7 ס"מ. טלפיו של הגוראל שסועות וקצרות, והן עבות וחזקות ומותאמות במיוחד לטיפוס על סלעים בדומה לעיזי בר רבות; בצד האחורי של הרגליים האחוריות יש לגוראל זוג טלפיים נוספות קטנות ועגולות, שתפקידן לייצב את הגוף ולאחוז בזיזי הסלעים בעת ירידה במדרון אנכי מאוד.
הזכרים והנקבות של הגוראל האדום דומים יחסית בכל המאפיינים הגופניים, ומלבד ההבדלים בקרניים שהוזכרו לעיל, הרשומות בשבי מצביעות על כך שהנקבות נוטות להיות גדולות במעט מהזכרים. למרות זאת, באופן כללי הגוראל האדום נחשב למין בעל דו-צורתיות זוויגית נמוכה.
מינים דומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סרו אדום (Capricornis rubibus), הוא מין של אנטילופת-עז גדולה, בעל דמיון רב לגוראל האדום בצבעי הפרווה. הסרו האדום הוא בעל מבנה גוף ארוך ורחב יותר ובנוסף ניתן להבדיל ביניהם בנקל על פי הסימנים הבאים: לגוראל פס קטן של שערות סמורות שחורות לאורך העורף לעומת הרעמה הלבנה והארוכה של הסרו. לגוראל קרניים קטנות וקצרות לעומת קרני הסרו עם עקמומיות גדולה יותר. לגוראל סינר זהוב קטן בגרון, בעוד שלסרו יש סינר לבן גדול. לגוראל אין פס דק של שערות שחורות לאורך הגב. זנבו של הגוראל ארוך יותר מזנבו של הסרו. לגוראל אוזניים עגלגלות וקצרות בעוד שלסרו אוזניים ארוכות במיוחד ומשולשות בקצוות. לגוראל אין בלוטת ריח עגולה ובולטת סמוך לעין, ובמקביל לסרו אין כתם לבן במצח וכתמים שחורים בחרטום ובברכיים. הפרווה של הסרו מורכבת משערות ארוכות, זיפיות וגסות לעומת הפרווה הצמרירית, הקצרה והעדינה של הגוראל. הסרו האדום אנדמי לאזורים ההרריים של צפון ומערב מיאנמר עם גלישות קטנות לגבול ההודי. כאמור השניים חופפים באזורים מסוימים.
- יעל אתיופי (Capra walie), מין של יעל אפריקאי נדיר, והנקבות והגדיים שלו מזכירים מאוד את הגוראל האדום. היעלים האתיופים מתאפיינים בפרווה אדומה-מהגונית שמחוספסת יותר משל הגוראל האדום. ניתן להבדיל בקלות יחסית ביניהם: קרני הנקבות והגדיים של היעל האתיופי ארוכות יותר משל הגוראל עם טבעות ברורות יותר. הלחיים, הגרון, המותניים, הגחון והגפיים של היעל בצבע כסוף-אפרפר, ויש להם כתמים שחורים גדולים על ארבעת הרגליים. ליעל יש אף דק יותר וזקן בולט בסנטר. היעל האתיופי כשמו אנדמי לאזורים ההררים של צפון אתיופיה.
- טאר ערבי (Arabitragus jayakari) - אף הוא מין של אנטילופת-עז מזרח-תיכונית נדירה, ומזכיר במקצת את הגוראל האדום בעיקר במבנה ובמידות הגוף. ההבדלים ביניהם די בולטים: פרוותו של הטאר הערבי בצבע זהוב-חולי או אדמדם, והיא שעירה וגסה משל הגוראל. הקרניים שלו עבות וקמורות יותר משל הגוראל עם מבנה ייחודי דמוי C. לזכרי הטאר יש פנים שחורות, שני זקנים בלחיים ואדרת שיער בגב בגרון וברגליים, בעוד שלנקבות פסים שחורים ולבנים על הפנים. הטאר הערבי קטן בדרך כלל מהגוראל וזנבו ואוזניו קצרים יותר. הטאר הערבי אנדמי לרצועת הרים בעומאן ובאיחוד האמירויות הערביות.
תפוצה ובית גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגוראל האדום הוא בעל חיים תת-אנדמי; כלומר, הוא מוגבל לאזור גאוגרפי מסוים הנמצא בשטחם של מספר מדינות. הוא מצוי במשולש הגבולות של צפון בורמה, דרום מרכז סין העממית וצפון מזרח הודו. התפוצה שלו לפי חלוקה מינהלית היא כדלהלן: בבורמה הוא מצוי בצפון מחוז קאצ'ין וסאגאינג, בסין הוא מצוי בדרום המחוז האוטונומי הטיבטי, סצ'ואן ויונאן, ובהודו הוא מצוי בצפון-מזרח שטחם של ארונאצ'ל פרדש ואסאם. פרסתנים תת-אנדמיים נוספים לאזור שבו מצוי הגוראל האדום הם טאקין מישמי, כבש כחול גמדי ומושק כהה.
בית הגידול של הגוראל האדום נמצא באחד מהשטחים האחרונים ברחבי אסיה של יערות פרימיטיבים, והוא כולל יערות גשם טרופיים, יערות גשם ממוזגים, יערות עננים ויערות מחטניים ובאופן כללי, כמעט כל סוגי היערות ההרריים שבאזור זה. בית גידול זה כולל גם פסיפס של צוקים משוננים, כרי דשא תת-אלפינים, גבעות תלולות, שיחים, סלעים, ומדרונות אנכיים.
הגוראל האדום חי באזורים גבוהים יותר בהשוואה לגוראלים האחרים; בדרך כלל בגבהים של 4,500-2,000 מטר מעל פני הים. אזור זה נחשב למורכב מבחינה טופוגרפית, והוא מתאפיין בשפע של גשמים: לפחות 2,000 מילימטר לשנה בעיקר בחודשי מאי עד אוגוסט. בין רכסי ההרים שבהם הגוראל האדום מצוי, ניתן למנות את רכס חנגדוואן (בסין), הרי אראקאן (בבורמה) והרי פאת'קאי (בהודו). הטמפרטורות בתחומי מחייתו 10–30 מעלות והאקלים הוא טרופי - חם ולח.
אקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגוראל האדום הוא בעל חיים יומי בעיקרו, ומרבית הפעילות שלו מתרחשת בשעות הבוקר והערב המוקדמות; בימים מעוננים הוא עשוי להיות פעיל רצוף מהבוקר עד הערב. הגוראל האדום נוטה לרעות על מדרונות שטופי שמש, ועם רדת הלילה הוא נסוג לצוקים סלעיים ומעביר את שעות הלילה במנוחה באזורים מוגנים כמערות ובין הסלעים. כמו מרבית מיני היעלים, הגוראל האדום הוא זריז מאוד בשטח הררי, ומסוגל לעבור במהירות משטח קל לגישה לשטח קשה לגישה - המנוצל על ידי בעיקר בעת סכנה.
במהלך הקיץ, הגוראל האדום נמצא באזורים גבוהים מאוד בשוליים העליונים של היערות, ולעיתים קרובות נצפה גם בכרי דשא, סבך ומרעה תת-אלפיני מעל קו העצים - סמוך מאוד לקו השלג הקבוע של ההרים הגבוהים. במהלך החורף, הטמפרטורות הופכות לקפואות באזורים אלה וקו השלג מתרחב לאזורים נמוכים יותר; בשל כך הגוראל האדום מוכרח לבצע נדידה עונתית, והוא יורד בתקופה זאת ליערות נשירים ומחטניים נמוכים וקרחות יער וסבך שמתחת לקו השלג המקסימלי. התושבים המקומיים מדווחים כי הגוראל האדום נצפה בתדירות גבוהה יותר בגבהים נמוכים מחודש נובמבר עד מרץ, וחוזר למקומות הגבוהים בסביבות חודש אפריל.
התנהגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מהתיאורים הראשונים של מין זה עולה, כי הגוראלים האדומים היו במקור בעלי חיים עם סובלנות יוצאת דופן לבני אדם, ואף היה ניתן להתקרב אליהם עד למרחק קטן ביותר מבלי שהללו יברחו. משערים שמקור התנהגות זאת נובע בשל בית גידולו הבלתי נגיש של הגוראל האדום שבשילוב עם הביישנות הטבעית שלו גרם לכך שהוא כמעט ולא נחשף לנוכחות בני אדם, בדומה לאייל אנדים צ'יליאני. כיום לאחר שציד הגוראל האדום הפך לשכיח ביותר, אין זה סביר להניח שהגוראל עדיין נשאר סובלני לנוכחות בני אדם בסביבתו.
הגוראל האדום הוא בעל חיים הפעיל בבדידות בדרך כלל, אף על פי שהנקבות מלוות בדרך כלל על ידי הצאצא האחרון שהן ילדו. לעיתים הגוראל האדום נצפה גם בקבוצות קטנות - לרוב עד 3 פרטים. ההרכב של קבוצות אלה הוא בדרך כלל זכר, נקבה וגדי, או נקבה עם גדי צעיר וצאצא מבוגר שלה משנים קודמות. הגוראל האדום אינו טריטוריאלי רוב הזמן, אך הן הזכרים והן הנקבות נמצאים בשטחי פעילות קבועים המכונים "הטווח הביתי". גודל ממוצע של טווח כזה הוא כ-40 דונם. במהלך עונת הרבייה שבסוף הסתיו, הזכרים מקימים באופן זמני טריטוריה המסומנת על ידי בלוטות ריח וערימות גללים בגודל של 22–25 דונם, והם יאפשרו רק לנקבות להיכנס אליו ויסלקו כל זכר פולש.
תזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגוראל האדום הוא בעל חיים צמחוני בדומה לרוב המכריע של קרוביו. תזונתו העיקרית מבוססת באופן יוצא דופן דווקא על מינים שונים של חזזיות, ובמידה פחותה יותר גם על עשבים ועשבי תיבול בתוספת של עלים, גבעולים, וזרדים של שיחים. עם זאת, מחקרים מפורטים על הרגלי התזונה של מין זה טרם בוצעו. בגן החיות של שנגחאי, הגוראלים האדומים ניזונו בעיקר מעלים של "עץ פאדוגה יפני" ו"פאולווניאה פורטוני" (מהפרפרניים) ואולמוס סיבירי (מהמישיים). הגוראל האדום נוהג לשתות מדי יום - בעיקר בשעות הבוקר לפני ליקוט המזון.
טורפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטורפים העיקריים של הגוראל האדום בטבע הם נמר השלג, נמר הודו-סין והדול מצוי, וטורפים פוטנציאליים אחרים הם טיגריס בנגלי, נמר ערפילי, דוב ההימלאיה. עיט זהוב ודורסים אחרים עלולים להוות איום גם לגדיים. כאשר הגוראל חש באיום או נרדף על ידי טורף, הוא נמלט במהירות תוך כדי קפיצות לאזורי הצוקים המקשים על הטורף להשיגו. בגן החיות ביאנגון, נקבה נצפתה כשהיא קופצת ממצב עמידה מעל גדר בגובה של 1.8 מטר.
רבייה ומחזור חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונת הרבייה מתרחשת בדצמבר או מספטמבר עד נובמבר. מחזור הייחום הוא 17–23 ימים, ובמהלך תקופה זאת הזכר והנקבה עלולים לנסות להזדווג 10–20 פעמים במהלך פתיחות מינית של הנקבה שנמשכת 6–72 שעות. אף על פי שהגוראל האדום שקט יחסית, בתקופה זאת הזכרים משמיעים קולות חיזור הנשמעים כ"זר-זר" או כ"זי-זי-זי" כדי למשוך נקבות, ואילו הנקבות נותנות שריקות חזקות שנשמעות עד למרחק של 500 מטרים כדי למשוך את הזכרים. נקבות שאינן בשלות לרבייה תברחנה מהזכר כאשר הוא יתקרב אליהם, והן עשויות לאיים עליו בנגיחה בגופו עם יציק להם יתר על המידה. נקבות בשלות לעומת זאת, נוטות לעמוד כאשר הזכר מתקרב אליהן, והן מסמנות שהן מוכנות לרבייה על ידי העלאת הזנב למעלה. תגובת פלהמן (הפשלת השפתיים העליונות למעלה) נצפתה ברוב המפגשים בין זכר לנקבה פתוחה.
ההריון של הנקבה נמשך כ-6 חודשים (218-170 ימים), לאחריהם נולד גדי יחיד בדרך כלל בחודש יוני או יולי - אם כי דווחו לידות מוקדמות יותר גם באפריל. בגן החיות של שנגחאי הגמילה של הגדי התרחשה לאחר 3.5 חודשים. נקבות הגוראל האדום מגיעות לבגרות לאחר כ-1.5 שנים וההמלטה הראשונה שלהן מתרחשת בגיל שנתיים. הזכרים מגיעים לבגרות בסביבות 3 שנים.
תוחלת החיים של הגוראל האדום היא עד 15 שנים.
מצב
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגוראל האדום מסווג על ידי IUCN במצב השימור "פגיע" (VU), בשל מספרי אוכלוסייה נמוכים שממשיכים לרדת בעקבות ציד, ואוכלוסייה בוגרת שעשויה להכיל כ-1,000 פרטים בלבד. מגמת האוכלוסייה בירידה כבר זמן רב, ועם המצב הנוכחי יימשך הגוראל יגיע בסופו של דבר לקריטריונים של קטגורית "סכנת הכחדה" (EN).
איומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האיומים העיקריים על הגוראל האדום הם ציד ואובדן בית גידול שנגרם על ידי התרחבות מהירה של בירוא יערות מאז הכנסת הרפורמות הכלכליות לטיבט על ידי הממשלה הסינית, לציד יש השפעה שלילית משמעותית ביותר על אוכלוסיות הגוראל, הנובעת בעיקר ממספר גדל והולך של מהגרים ממחוזות אחרים בסין והכנסת רובי ציד מודרניים. ב-3 הנפות העיקריות בטיבט שבהם מצוי הגוראל - דינגג'יו, מאדוג ולינזהי, לפחות כ-150 גוראלים היו ניצודים מדי שנה בסביבות שנות ה-80. אף על פי שאיסור הציד נכנס לתוקף החל מ-1987, ציד בלתי חוקי הוא עדיין נפוץ ומתרחש לרוב כאשר הגוראלים האדומים יורדים מהאזורים הגבוהים בחורף לשטחי הפעילות של עונה זו הנמוכים וקלים יותר לגישה.
בבורמה, הגוראל האדום הוא בין 7 בעלי החיים המבוקשים ביותר בציד, לצד סרו אדום, מושק כהה, טאקין, מקוק אסאמי, מונטיאק פי, ודוב ההימלאיה. חלקי גופו של הגוראל משמשים למטרות שונות, ויש ביקוש גדול לבשר, העור, הקרניים, הרגליים וכיס המרה. בשר הגוראל נמכר בעיקר בשווקים המקומיים למאכל עבור האוכלוסייה המקומית או נאכל על ידי הציידים עצמם במהלך מסעות הציד הארוכים שלהם. העור של הגוראל מיוצע לסוחרי פרוות מחוץ לבורמה, בעוד ששאר חלקי גופו מיוצאים לשימוש בסין ברפואה הסינית. סביר להניח שאיומים דומים מתרחשים בהודו.
| איבר | מחיר בקאטים | מחיר בדולרים |
|---|---|---|
| קרניים: | 14,300 קאט | 11.80 דולר |
| כיס המרה: | 2,600 קאט | 2 דולר |
| זוג רגליים: | 1,590 קאט | 1.42 דולר |
| ק"ג בשר: | 1,300 קאט | 1.01 דולר |
| עור: | 1,975 קאט | 1.75 דולר |
מלבד האיומים האנושיים הגוראל גם סובל מחורפים קשים או מאיומים טבעיים אחרים. יובש קיצוני במיוחד שהתרחש בעבר בסין, גרם לשינויי אקלים בחלק מבתי הגידול של הגוראל וצמצם אף הוא את תחומי המחייה, או את שיעור הרבייה.
שימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגוראל האדום מופיע תחת נספח I של אמנת CITES, שהמשמעות לכך היא שסחר הבינלאומי במין זה או במוצריו אסור לחלוטין. להלן נתוני IUCN על שימור הגוראל האדום במדינות שבהם הוא מצוי:
סין העממית: כבר מ-1987, הגוראל האדום רשום בסין במחלקה הראשונה של היונקים המוגנים הכוללת רשימה של 38 בעלי החיים הנדירים\המאוימים ביותר שבמדינה. הוא מצוי בלפחות 4 אזורים מוגנים - כולם בטיבט: שמורת קסיאקה, שמורת מואוטואו, שמורת גאנגקסיאנג, ושמורת מאדוג' (חלק מהם נמצאים בתחום של האזורים המוגנים בשלושת הנהרות המקבילים ביונאן). הממשלה הסינית הקימה בהצלחה עדר רבייה קטן בשבי בגן החיות של שנגחאי. בין צעדי השימור המוצעים לסין: 1) לאכוף את חוקי הציד וההגנה על מין זה. 2) הקמת אזורים מוגנים נוספים שמוצעים למין זה על ידי הממשלה האוטונומית של טיבט. האזורים המוצעים הם "זאנגבו יארלונג ג'יאנג" שמשתרע על שטח של 200 ק"מ, ואיחוד של שמונה שמורות טבע הסמוכות אחת לשנייה באזור שסביב הר נאנג'אבארוה. אזורים אלה נמצאים בתחום השיפוט של 4 הנפות הטיבטיות שהוזכרו לעיל, והם מכילים יחד את אזור טווח הליבה העיקרי של הגוראל האדום. האזורים מתאפיינים בין השאר ביערות בתוליים עם מערכת אקולוגית שמורכבת מבתי גידול הרריים רבים בתוספת עשרות מינים נדירים של חי וצומח.
הודו: הגוראל האדום מוגן באופן חוקי תחת החוק להגנת חיות הבר משנת 1972. ההתרחשות שלו באזורים מוגנים במדינה אינה ידועה, וצעדי השימור המומלצים להודו הם לבצע סקרים כדי לקבוע את צורכי השימור של המין במדינה.
בורמה: מרבית טווח התפוצה של הגוראל האדום במדינה או אף כולו נמצא בתוך אזורים מוגנים רשמית, בעיקר בשמורת הטבע הפונקאנראזי והגן הלאומי הקאקאבוראזי. לא ידוע עד כמה הנוכחות של אזורים מוגנים אלה מסייעת לגוראל לשרוד במידה טובה במדינה.
רבייה בשבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]כתוצאה מהירידה הרצינית במספרי הגוראל האדום, המרכז לרביית בעלי חיים בגן החיות של שנגחאי החל בתוכנית של גידול אוכלוסייה בשבי, על מנת שבעתיד יוכלו לשחרר ממנה פרטים לטבע. התוכנית החלה עם 7 גוראלים, ובגלל קצב הרבייה הנמוך יחסית של הגוראל, האוכלוסייה השבויה עלתה ל-27 גוראלים בפרק זמן של 22 שנים. הגוראל האדום מצוי גם בגן החיות של בייג'ינג' ובגן החיות של יאנגון.
אומדנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סקרים אקראיים שהתבצעו במהלך קיץ 1987–1988 בטיבט, סיפקו קצת מידע על גודל אוכלוסיית הגוראל האדום במחוז. סך המספרים במחוז נאמדו בסביבות 810 עד 1,370 פרטים, המחולקים לפי נפות באופן הבא: נפת לינזי - 120–180 פרטים. נפת בומי - 60 עד 220 פרטים. נפת דינגג'יו - 320–380 פרטים. נפת מאדוג - 220–450 פרטים. נפת מאנלינג - 90–140 פרטים. בעקבות כך מעריכים כי המספר הכולל של הגוראל האדום בסין הוא פחות מ-1,500 פרטים. בבורמה המינים נדירים בגלל טווח התפוצה המוגבל גם באופן טבעי וגם על ידי השפעות הציד וסביר להניח שגם בהודו; על כן, בשתי מדינות אלה לא ידוע מה גודל האוכלוסייה. בהתחשב בטווח הקטן שלו, גודל האוכלוסייה הכולל הוא ככל הנראה פחות מ-10,000 פרטים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Red goral - תמונות ומידע על הגוראל האדום
- מחקר מקיף על ההתנהגות של הגוראל האדום
- מחקר על ציד חיות הבר בצפון מיאנמר
- תמונות של גוראל אדום (1)
- תמונות של גוראל אדום (2)
- גוראל אדום, באתר ITIS (באנגלית)
- גוראל אדום, באתר NCBI (באנגלית)
- גוראל אדום, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- גוראל אדום, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- גוראל אדום, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גוראל אדום באתר הרשימה האדומה של IUCN