גרגשי

גִּרְגָּשִׁי הוא שמו המקראי של עם המוזכר כאחד משבעת עמי כנען אשר שכנו, לפי התיאור המקראי, בארץ ישראל טרם כיבושהּ, ואשר במקרא מובטח לעם ישראל שאלוהים יגרשם מהארץ לשם כיבושהּ על ידי ישראל. עם זאת, גם הצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא הגרגשי, בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין.

גנאלוגיה

ספר בראשית מתאר את הגנאלוגיה של הגרגשי, וקובע כי הם צאצאיו של כנען:

וּכְנַעַן, יָלַד אֶת-צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת-חֵת: וְאֶת-הַיְבוּסִי, וְאֶת-הָאֱמֹרִי, וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי:

— ספר בראשית, פרק י', פסוקים ט"ו–ט"ז

הגרגשי מוזכר 5 פעמים נוספות במקרא.

קביעת מיקומם בארץ כנען שנויה במחלוקת. לפי האונומסטיקון המתבסס על תרגום השבעים "גרגשי" הוא ה"גשורי" שישב בעבר הירדן המזרחי, אולם בכל המקורות האחרים שבמקרא הוא נמנה עם תושבי כנען. בתלמוד הירושלמי (שביעית ו', א) מוזכר כי הגרגשים ישבו בסוסיתא אשר בגולן (עבר הירדן המזרחי) ולכן יש המניחים שהם עקרו ל"ארץ הגשורי" לאחר כיבוש כנען על ידי יהושע בן נון. מאידך בירושלמי (שביעית ו', א) נאמר כי "הגרגשי פנה והלך לו (מפני יהושע) לאפריקי". יש המזהים את אפריקי עם פריגיה שבחוף הצפון־מערבי של אסיה הקטנה.

השערות אודות היותם מגויי הים

במקורות המצריים אודות קרב קדש מוזכר עם בשם קרקשא או גרקשא שבמאות ה־12 וה־13 לפנה"ס ישב בחופה המערבי של אסיה הקטנה והשתתף בקרב נגד רעמסס השני מלך מצרים לצד החתים. ייתכן כי בשנים אלה פלשו הגרגשים מסוריה או דרך הים גם לארץ ישראל כחלק מהגירה או פלישה נרחבת יותר מאזור הים האגאי וכרתים של גויי הים. הבעיה בזיהוים של הגרגשים עם גויי הים היא שהם אינם מוזכרים בכתובות המצריות המתארות פלישה זאת. עם זאת במצבת מרנפתח אחד מגויי הים המוזכרים הוא הת'כר. הרודוטוס מציין כי תושבי העיר גרגיס אשר באסיה הקטנה הם מבני העם התוכרי (ת'כר) הממוקמת בחוף המערבי של אסיה הקטנה בין טרויה מדרום למילטוס בצפון באזור פריגיה, וכן אתנאיוס וקסנופון מזהים את מיקומם של הגרגיתים באזור זה.

הת'כר מתוארים במגילת ון אמון המצרית כעם שישב בעיר דור שעל חופי כנען. אזכור נוסף של הת'כר מופיע באונומסטיקון של אמנופה. מסורות יווניות רבות מספרות על נדודיו של גיבור בשם תוכר ושל עם התוכרים מכרתים לכריה שבאסיה הקטנה על התנחלותם באזור מילטוס ועל המשך נדודיהם לקפריסין ולחופי צידון. כמו כן ישנה אגדה על ייסודה של העיר דור בידי דורוס בנו של האל היוני פוסיידון (עיר בשם זהה הייתה קיימת גם בכריה).

לדברי המקורות המצריים היו הת'כר אחד מגויי הים שבאו מאסיה הקטנה דרך קפריסין לכנען ולגבול מצרים דבר המאשר את זיהויים עם התוכרים היוניים.

האזכור המאוחר בספר נחמיה של הגרגשי מחזק את הסברה שמדובר בתוכרים שישבו בעיר דור שחשיבותה הגאופוליטית הייתה רבה בימיו עד שראה את הצורך להזכיר את העם היושב בה בשמו המקורי כפי שהיה מוכר בארץ עוד מתקופת ההתנחלות המקראית – על אף שבתקופתו הייתה העיר תחת שלטון צידוני־פיניקי.

מקור השם

הבלשן אלכסנדר הרכבי מוסר שב"שפות הצפון־שמיות", ובערבית בכללן, גרגשתא בהוראת – רגב, חימר. מגיע מהשורש השמי ר־ר־א; ופירושו שדות מוצפים או בצה שחורה, נגזרת מהשורש מופיעה בפרסית והוראתה – גפן, כרם, ורד ; בערבית – אורז ; בטורקית עות'מאנית – גפן, אורז. גרגשתי פירושו אדם המתגורר באדמת חימר (חמרה), או אדמת בצה.

בכתבי יוספוס ביוונית הם נקראים γεργεσιοζ (גרגסיוס), אוסביוס מסר שעם זה התגורר מעבר לירדן.

השם 'גרגש' נמצא בכתבי אוגרית. אך עד כה לא נמצאו באוגריתית שמות תאופוריים דוגמת אלה הנוהגים בפיניקית כגון גרעשתרת, גרמלקרת. בכתובות מקרתחדשת נמצאים השמות 'גרגש' ו'גרגשם', והוצע שהדבר קשור לאמירת התלמוד ש”גרגשי [...] הלך לו לאפריקי” (תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'). בנימין מזר סבר שהשם גרגש בשמות הפיניקיים הנ"ל פירושו גר־האל 'גש' שמופעו קושר עם האל כושר וחסיס.

יש המקשרים בין השם "גרגש" באוגרית ובפיניקית ל־Gargasos, אחד מגויי הים שמקורו באזור שבין ארץ טרויאס ללסבוס, ול־kaskisa בחתית־אכדית.

יש שזיהו את מושל הארמים כבן לעם הגרגשי המופיע בכתובת זכור בצורה: a-ra-me DUMU gu ši בהמשך הכתובת וסמוך למאורעות קרב קרקר מאוזכרים תשלומי המס של בית אגושי Bīt-Agūsi עבור שלמנאסר השלישי, ובאוגריתית מופיע כשם פרטי – 'בִּינגֻשִׁי'.

ביהדות

ר' אברהם אבן דאוד כותב על יהודי גאורגיה הנמצאים ב"ארץ הגרגשי ונקרא גרגאן" (ד"ר גילי חסקין). ורבי בנימין מטודלה מונה את יהודי גאורגיה ("ארץ גורון הנקראים גרגנין, היושבים על נהר גיחון, והם הגרגשי מתעסקים בדת הנוצרית").

קישורים חיצוניים

• גרגשי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"