דיר יאסין
| חלק מבתי הכפר כיום | |
| טריטוריה |
|
|---|---|
| מחוז | מחוז ירושלים |
| נפה | נפת ירושלים |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 2,857[1] דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | פרשת דיר יאסין |
| תאריך נטישה | 9 באפריל 1948 |
| יישובים יורשים | שכונות גבעת שאול, הר נוף ובית החולים כפר שאול בירושלים |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 610[2] (1945) |
| קואורדינטות | 31°47′09″N 35°10′41″E / 31.785833333333°N 35.178055555556°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
דיר יאסין (בערבית: دير ياسين) היה כפר ערבי בהרי ירושלים עליו נבנו לימים אזור התעשייה גבעת שאול ושכונת הר נוף. הכפר התפרסם בשל פרשת דיר יאסין – כיבוש הכפר במלחמת העצמאות, שבמהלכו הוחרב חלק ממנו ונהרגו רבים מתושביו.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכפר היה ממוקם במרחק של כשלושה קילומטרים מהקסטל וכקילומטר אחד משכונת גבעת שאול, באזור הר נוף של היום, הוא שכן דרומית לכפרים ליפתא וקאלוניה במורדות הר בגובה של כ-800 מטרים. בשנת 1517 מוזכרת לראשונה בכתובים ח'ירבת עין אל תות הנמצאת כמה מאות מטרים מערבית למרכז הכפר. בסוף המאה ה-19 נבנו בתי האבן של הכפר. שני מעיינות מדרום ומצפון סיפקו מים לכפר. כל אוכלוסיית הכפר הייתה מוסלמית. בשנת 1907 החלה להיבנות שכונת גבעת שאול מן הצד המזרחי של הוואדי על קרקעות שנרכשו מתושבי דיר יאסין.
במהלך מלחמת העולם הראשונה ביצרו העות'מאנים את הכפר, אולם הוא נכבש בידי הצבא הבריטי ב-8 בדצמבר 1917. בזמן פרעות תרפ"ט (1929) ניסו תושבי הכפר שוב ושוב לנתק את הכביש המוליך מירושלים לתל אביב.[3]
עד שנות ה-20 עסקו תושבי הכפר בחקלאות ובגידול צאן, אולם גידולה של ירושלים והבנייה הנרחבת בה הביאו להקמתן של מחצבות אבן בכפר (בשנות ה-40 פעלו 4 מחצבות בכפר). בזכות שגשוג ענף המחצבות הוקמו בתים חדשים בכפר וכן נוסדה בשנת 1935 חברת אוטובוסים בשיתוף הכפר ליפתא. בשנת 1943 נפתחו בו שני בתי ספר יסודיים – אחד לבנות ואחד לבנים. באותה עת היו בכפר שני מסגדים, מועדון תרבות, שתי אכסניות וחנויות אחדות. בחקלאות עסקו באותה עת רק כ-15 אחוז מכלל התושבים.
בשנת 1922 מנתה האוכלוסייה 254 תושבים.[דרוש מקור] על פי מפקד האוכלוסין של שנת 1931 מנה הכפר 428 איש ו-91 בתים נושבים.[4] בשנת 1945 הוערכה האוכלוסייה ב-610 תושבים (לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל).
במאורעות תרפ"ט
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאורעות תרפ"ט נטלה קבוצת תושבים מהכפר חלק פעיל בהתקפות על יהודים בשכונות בית הכרם בית וגן וגבעת שאול ששכנו דרום מזרחית לכפר. ביום שישי, ה-23 באוגוסט 1929, בשעה 2 בצהרים נורו יריות ממספר כיוונים על בית הכרם. אנשי וועד השכונה התאספו בבית הסמינר וארגנו הגנות על הגגות. בשעה שתיים וחצי קבוצה של כ-30–40 ערבים מדיר יאסין נערכו להתנפל על בית הכרם ומגיני השכונה ירו לכיוונם מבלי לפגוע בהם. לפנות ערב חדרו הערבים לשכונת בית וגן שם שרפו ושדדו את הצריפים במקום. היו יריות מכיוון גבעת שאול אבל התוקפים הערבים לא נכנסו אל בית הכרם עצמה. למחרת הגיעו סטודנטים אנגלים שגויסו והצטרפו למגינים נגד הפורעים מדיר יאסין. בקרב יריות נהרג אחד הסטודנטים ושניים נוספים נפצעו. מאוחר יותר הגיעו כוחות צבא בריטיים עם מכוניות ירייה וירו לעבר הכפר. הירי נמשך עד מוצאי שבת.[5]
במלחמת העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערך מורחב – פרשת דיר יאסין
באוגוסט 1947 חתמה נציגי הקהילות של דיר יאסין וגבעת שאול על הסכם אי-תוקפנות הדדית.[6] ב-20 בינואר 1948, שוב התקיימה פגישה בין נכבדי דיר-יאסין ואנשי גבעת שאול, ונחתם הסכם ליחסי שכנות טובה. ואכן במשך החודשים אחר כך מנעו אנשי הכפר התבססות של לוחמים בכפרם. עם זאת, לקראת אפריל אירעו כמה מקרים של ירי ולחימה בהם נטלו חלק אנשי הכפר. הערבים הפרו את ההסכם תוך שבוע. יהודה לפידות, שהיה מפקד כוח האצ"ל בעת הקרב, מספר[7] שב-2 באפריל 1948 פתחו אנשי דיר יאסין באש על השכונות היהודיות בית-הכרם ויפה-נוף. ניצפו ביצורים שנעשו בכפר וכן נאסף מידע על כלי נשק רבים המאוחסנים בו. דווח גם על נוכחות לוחמים עיראקים וחברי כנופיות. יהודה לפידות[7] מעיד שהתושבים בדיר יאסין לקחו חלק פעיל בפעולות נגד מטרות יהודיות תחת פיקודו של עבד אל קאדר אל חוסייני. בכניסות לכפר נחפרו תעלות מגן ולמעלה מ-100 מתושבי הכפר אומנו וצוידו ברובים וגם במקלעים מסוג ברן[7].
בבוקר 9 באפריל 1948 הותקף הכפר על ידי כוח משותף של אנשי אצ"ל ולח"י שמנה כ-110 לוחמים. אף שמטרת המבצע הייתה לכבוש את הכפר ולפנות את האוכלוסייה ממנו, התפתחו הדברים לידי קרב, שעל נסיבותיו חלוקות הדעות, ובמהלכו נהרגו כ-100 עד 120 מתושבי הכפר, בהם נשים וילדים. בקרב נהרגו גם 5 לוחמים יהודים ו-14 נפצעו.
אחרי הקמת מדינת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ 1949 שוכנו בכפר כמה מאות עולים יהודים מאירופה המזרחית, חרף מחאה שהגישו כמה מאנשי הרוח הבכירים של היישוב לבן-גוריון, בהם מרטין בובר ועקיבא ארנסט סימון.[8] בכפר הוקם מחנה עולים, ובמקביל אליו שיכנו בכפר גם גרעין מתיישבים שהיה קשור לפועלי אגודת ישראל, מיוצאי פולין, רומניה וסלובקיה, שהקימו בו יישוב יהודי חדש - גבעת שאול ב'.[9]
בשנת 1951 הוקם במבני הכפר, בין השאר בבית הספר, בית החולים הפסיכיאטרי כפר שאול. בשלוחה אשר ממערב לבית החולים נותרו שטחים חקלאיים גדולים וכן בורות מים. על יתרת השטח שהיה שייך לכפר נבנו השכונות גבעת שאול והר נוף.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
אחד מבתי הכפר המשמש היום את 'כפר שאול'
-
בית המוכתר שכיבושו הכריע את הקרב
-
אחד הבתים ששופצו המשמש כיום מרכז תעסוקה ב'כפר שאול'
-
אחת הסמטאות שהשתמרה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיר יאסין (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ זהו השטח הכולל, מתוכו היו 153 דונם בבעלות יהודית ו-3 דונם שטחים ציבוריים
- ^ Sami Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970 דפים סרוקים באתר פלסטין ריממברד
- ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק י, עמ' 216.
- ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עמ' 1697
- ^ שבוע הדמים בירושלים ובארץ ישראל, דואר היום, 2 בספטמבר 1929
- ^ בני מוריס , 1948, עמ' 147.
- ^ 1 2 3 אנציקלופדיה יהודית דעת - כיבוש דיר-יאסין ;, באתר www.daat.ac.il
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 260.
- ^ תום שגב, 1949 – הישראלים הראשונים, עמ' 101.