לזדיי
סמל לזדיי | |
| מדינה |
|
|---|---|
| מחוז | אליטא |
| מחוז משנה | לזדיי |
| שטח | 4.8 קמ"ר |
| גובה | 126 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 3,895 (1 בינואר 2023) |
| קואורדינטות | 54°14′N 23°31′E / 54.233°N 23.517°E |
| http://www.lazdijai.is.lt | |
לזדיי (בליטאית: ⓘⒾ; בפולנית: Łoździeje, לוז'דז'ייה; ביידיש: לאַזדיי) היא בירת מחוז המשנה לזדיי במחוז אליטא בדרום ליטא, בסמוך לגבול פולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
תולדות היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ללזדיי הוענקו זכויות עיר בסוף המאה ה-16. בחלוקת פולין השלישית בשנת 1795 נכללה העיר בתחום פרוסיה, ובשנת 1815 נכללה בתחום פולין הקונגרסאית.
יהודי לזדיי בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין מלחמות העולם נמנו בעיר כ-1,200 יהודים, קרוב למחצית תושביה, ופעלו בה ישיבה ובית ספר עברי מרשת יבנה. פעילות זו נאסרה עם כיבוש האזור בידי הסובייטים בשנת 1940.
ב-22 ביוני 1941 נכבשה העיר בידי הגרמנים, ואלו הטילו על יהודיה גזירות שונות, ובהן חובת ביצוע עבודות כפייה משפילות, החרמת רכוש, והוצאות להורג של נערים יהודים שהואשמו בקומוניזם.
כמעט מהיום הראשון מהכיבוש של הגרמנים, התושבים היהודים היו מוקד עינויים ושוד. גם הגרמנים וגם הליטאים דרשו שעונים, תכשיטים, כסף, זהב וחפצי ערך אחרים באיומים על פגיעה גופנית. שוטרים ובריונים ליטאים היו מרבים להכות אנשים ללא רחמים. בכל יום ראשון לאחר שהליטאים עזבו את הכנסייה, הם היו מוציאים את הגברים היהודים מהבקתות, מביאים אותם לכיכר המרכזי ומענים אותם ב"התעמלות גופנית ". הם היו מכריחים אותם להתגלגל בעפר, להכות אחד את השני ולבצע פעלולים אחרים לשעשוע ולהנאתם של הצופים. בריונים היו תוקפים את היהודים ופוגעים בהם ללא רחם. השומרים הליטאים היו דורשים מהיהודים שיעבירו להם את כספם, זהבם וחפצי הערך שלהם. הם היו מכריחים אותם להתפשט והיו מחפשים את בגדיהם. כמות נכסים גדולה נגנבה מהיהודים באותם ימים.
שמועות על רצח והשמדת היהודים בסביבה מסביב הגיעו לאזדיי. באמצע ספטמבר נשמעה השמועה כי יהודי לייפון הסמוכים נרצחו. היהודים בראשות הרב של לזדיי יעקב אריה הכהן גרשטיין ניגשו אל הכומר המקומי כדי לבקש את עזרתו מכיוון שהרב גרשטיין כיהן כרב המקומי במשך למעלה מעשרים שנה ובעל מוניטין מצוין בקרב יהודים והליטאים, הכומר התנצל באומרו כי הוא אינו מסוגל לסייע לרב כלל. מפקד המשטרה גם לא היה מוכן לעזור.
ב-15 בספטמבר 1941 רוכזו יהודי העיר בגטו שהוקם במספר צריפים באחוזה סמוכה, אליו הובאו גם יהודים מיישובי הסביבה, כמו רודמין, וישי וקופצ'ווה. גטו זה גודר בגדר תיל, ונשמר בידי שומרים ליטאים, והתקיים בו רעב כבד.
ביום חמישי, 30 באוקטובר 1941, ננעלו שערי הגטו, ויהודיו נכלאו בצריפים שבהם התגוררו. בזמן זה הצליחו להימלט מהגטו כ-100 יהודים. מהם שרדו שישה. היהודים ראו שהליטאים צועדים מרחוק עם מעדרים בידיהם. כשנשאל מפקד המשטרה בנוגע לפשר הדבר, הוא השיב באדישות כי "הם הולכים לחפור לכם בורות. זה ייקח כמה ימים וזה בדיוק משך הזמן שנותר לכם לחיות." לאחר הסבר זה, רבים ניסו לברוח, למרות שהמקום נשמר היטב על ידי שומרים חמושים. למחרת בבוקר הוחזרו נמלטים למחנה, חלקם פצועים וחלקם נרצחו, וראש המשטרה אמר ליהודים כי בריחה אינה הגיונית שכן בכל מקום שכף הרגל הגרמנית מונחת היהודי נמחק מעל פני האדמה.
ביום שני, 3 בנובמבר 1941 - י"ג חשוון ה'תש"ב הוציאו הליטאים את 1,535 היהודים מתוכם 485 גברים 511 נשים 539 ילדים שנותרו בגטו, והצעידו אותם עירומים לבורות ירי בהם נרצחו כולם. הרוצחים היו ליטאים חברי משטרת העזר הליטאית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לזדי (Lazdijai), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- לאזדיי בתוך - בערל כהן, יידישע שטעט, שטעטלעך און דארפישע ישובים אין ליטע ביז 1918, ניו יורק, 1991, מאתר היברובוקס
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין, לזדיי, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1084–1086), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
לזדיי (ליטא), דף שער בספרייה הלאומית