מסטיטיס
| תחום |
גינקולוגיה |
|---|---|
| טיפול |
novobiocin sodium |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D008413 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
N61 |
| ICD-11 |
GB21 |
דלקת בשד, בלועזית מסטיטיס (Mastitis), היא מצב דלקתי של השד שלעיתים מלווה בזיהום. זוהי דלקת חריפה של רקמת החיבור התוך-כלית של השד. מסטיטיס בדרך כלל גורמת לנפיחות, אודם, חום מקומי וכאב ברקמת השד. מסטיטיס אופיינית בקרב נשים מניקות, אחת מכל עשר נשים מניקות עלולה ללקות במסטיטיס במהלך שלושת החודשים הראשונים לאחר הלידה. עם זאת, מסטיטיס יכולה להתרחש בכל שלב של הנקה.
מסטיטיס יכולה להיגרם משני מצבים עיקריים: הצטברות חלב בשד (סטאזיס) וזיהום. החלב העומד מספק קרקע לצמיחה של חיידקים. החיידק הנפוץ ביותר שגורם למסטיטיס הוא Staphylococcus aureus. חיידקים אחרים כוללים מיני Streptococcus, Escherichia coli ו-Haemophilus influenzae[1][2]. מסטיטיס נחשבת אחת הבעיות הנפוצות ביותר בקרב נשים מניקות[1][3][4]. מסטיטיס היא מצב כואב הגורם לאי נוחות, יכול להוביל להפסקת הנקה[2] ולעיתים מצריך טיפול באשפוז בבית החולים. דלקת בשד עלולה להתפתח לאבצס בשד[3].
סימנים וסימפטומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשים מאובחנות במסטיטיס כאשר מופיעים לפחות שניים מהסימנים או הסימפטומים הבאים:[2][5][6]
- אדמומיות חד צדדית וחום בשד
- מתח מוגבר בשד אשר לא מוקל על ידי הנקה
- חום אימהי > °38
- כאב בשד
- גוש ברקמת השד
- חולשה
- סימפטומים דמויי שפעת
גורמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הצטברות חלב בשד נגרמת כתוצאה מריקון לא מספק של השד. מצב זה יכול לקרות כבר ביום השלישי לאחר לידה, כאשר יש גירוי לשד לייצר חלב, או בכל שלב בהנקה כאשר התינוק לא מפנה את החלב שנוצר עבורו מאזור מסוים או מהשד כולו. הסיבות לכך הן רבות וביניהן הצמדה לא נכונה של היילוד לשד, יניקה לא אפקטיבית, משך זמן ארוך בין הנקות או הגבלה במשך ההנקה, החמצה של הנקה, ייצור יתר של חלב וחסימה של צינוריות החלב[1][2].
- זיהום – לעיתים נמצאים חיידקים בחלב ללא סימפטומים בשד, לרוב אלו הם חיידקים שנמצאים על העור. נוכחותם של חיידקים בחלב ופיו של התינוק לא תמיד מצביעה על זיהום ולא בהכרח גורמת למסטיטיס. זיהום פטרייתי בפטמה מקושר עם מסטיטיס, בעיקר בקרב נשים סוכרתיות אך זהו מצב נדיר. יותר סביר שכתוצאה מקנדידה בפטמה נוצר סדק ודרכו חודר זיהום חיידקי[1].
גורמי סיכון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כאב בפטמה - יכול להעיד בשלב מוקדם על מצב שעלול להוביל למסטיטיס. בשבועות הראשונים של ההנקה כאבים בפטמה לרוב נגרמים על ידי חיבור לא נכון של התינוק לפטמה. כמו כן, שימוש ברפידות הנקה בציפוי פלסטיק יכול לגרום לגירוי של הפטמה כתוצאה מהצטברות של לחות.
- פטמה סדוקה - יכולה לגרום לכאב, דרך הסדק יכול לחדור זיהום וכתוצאה מכך לגרום למסטיטיס.
- חסימה של צינורות החלב – מצב שבו ישנה רגישות מקומית בשד הנגרמת מריקון לא מספק של השד. ניתן לראות על השד אזור נוקשה, אדום ורגיש וכן שלפוחית לבנה על הפטמה[4].
- תינוק עם "לשון קשורה" – מצב שיכול לגרום לתפיסה לא נכונה של הפטמה, לפצוע אותה ולהביא לירידה ביעילות הפינוי של החלב מהשד.
- שימוש במוצץ או בפטמת בקבוק- עלול לגרום לבלבול אצל התינוק וכתוצאה מכך מציצה לא יעילה של הפטמה ופציעתה.
- לבוש או חזיות לוחצות או לא תואמות לחזה, שכיבה על הבטן.
- זיהום פטרייתי בפטמה – עלול לגרום לכאב ואי נוחות בפטמה וכתוצאה מכך תפיסה לא נכונה על ידי התינוק[1].
אבחנה מבדלת
[עריכת קוד מקור | עריכה]האבחנה המבדלת כוללת טווח רחב של תהליכים פיזיולוגיים תקינים כגון מלאות טבעית של חלב, גודש בשד, ציסטה המכילה חלב (גלקטוצלה) וצינורות חסומים וכן מצבים פתולוגיים כגון אבצס, תסמונת רנו של הפטמה וסרטן שד[2].
טיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיפול תומך להקלת סימפטומים כולל מנוחה במיטה, שתייה מרובה, משככי כאבים ותרופות נוגדות דלקת, היעילים ביותר הם איבופרופן ופרצטמול. אם הסימפטומים הסיסטמיים הם קלים טיפול זה יכול להספיק[1][2]. כמו כן חשוב להמשיך לרוקן את השד, על מנת להימנע מגודש.
לעיתים יש צורך בטיפול אנטיביוטי כאשר הסימנים חמורים מההתחלה, אם ישנה פיסורה נראית לעין בפטמה, תרבית חיובית לחיידק וסימפטומים שלא משתפרים תוך 24 שעות לאחר ריקון החלב. התרופות האנטיביוטיות הנפוצות הן צפלקסין ודיקלוקסצילין. טווח הטיפול המומלץ הוא 10–14 יום[1].
ניהול טיפול נכון במסטיטיס חשוב על מנת למנוע הפסקה מוקדמת של הנקה. מסטיטיס דווחה כסיבה השלישית להפסקת הנקה. ישנו קונצנזוס שהנקה צריכה להמשך במקביל לטיפול[2]. אם האם מפסיקה לרוקן את השד בזמן הדלקת יהיה לה סטזיס של חלב ותהיה בסיכון מוגבר לפתח אבצס. לכן מומלץ להיוועץ ביועצת הנקה וכן, לעודד אמהות להניק את התינוק לעיתים תכופות ולהתחיל בשד הנגוע. מפני שהאם והתינוק חולקים את אותם האורגניזמים ההנקה יכולה להימשך ללא דאגה שהתינוק ידבק בזיהום. בנוסף, חלב משד נגוע במסטיטיס מכיל רמות מוגברות של נוגדנים[4]. אם ההנקה כואבת מומלץ לשאוב חלב באופן ידני או באמצעות משאבה. אם לאחר הנקה עדיין אין ריקון מספיק של השד מומלץ לשאוב עד הקלה. בנוסף, קומפרסים חמים ועיסוי השד בזמן ההנקה מסייעים לריקון[2].
מניעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסטיטיס ניתנת למניעה לרוב, באם ההנקה מצליחה ויעילה[1]. הנקה נכונה מונעת מצבים של הצטברות חלב ועל כן מקטינה את הסיכוי לפתח דלקת. בנוסף על כך, אם מצליחים לטפל בסימנים מוקדמים לדלקת כמו גודש, צינורות חלב חסומים וכאבים בשד, הדבר גם כן מקטין את הסיכון. על מנת להימנע מבעיות אלו אפשר להיעזר ביועצת הנקה כבר לאחר הלידה[4]. נשים המחליטות להפסיק להניק (לא משנה למה) רצוי לעשות זאת באופן הדרגתי, ואף להתייעץ, על מנת להימנע מדלקות כאלה גם כן.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מסטיטיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 World Health Organization., Mastitis: causes and management., Geneva: World Health Organization (2000).
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Batten ME., History of present illness. Acute Care and Emergency ., Gynecology: A Case-Based Approach (2014) 175-177
- ^ 1 2 Amir LH, Forster DA, Lumley J & McLachlan H., A descriptive study of mastitis in Australian breastfeeding women: incidence and determinants., BMC Public Health (2007), 7(1), 1.
- ^ 1 2 3 4 5 Spencer JP. ., Management of mastitis in breastfeeding women, . Am Fam Physician (2008), 78(6), 727-731
- ^ Kvist LJ, Larsson BW, Hall-Lord ML, Steen A & Schalén C., The role of bacteria in lactational mastitis and some considerations of the use of antibiotic treatment., International breastfeeding journal (2008), 3(1), 1
- ^ Barbosa-Cesnik C, Schwartz K & Foxman B., Lactation mastitis, . Jama (2003), 289(13), 1609-1612.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.