מעמד האישה בחברה הערבית

מיקומן הפיזי והתודעתי של נשים מוסלמיות במזרח התיכון מושפע מהיבטים שונים ומגוונים: חברתיים, פוליטיים, תרבותיים, כלכליים, גאוגרפיים, היסטוריים ובעיקר דתיים. תפיסת האישה במרחב הציבורי המוסלמי, לעומת המרחב הפרטי, שונות באופן מהותי זו מזו. הן באות לידי ביטוי בכל מעגלי החיים, החל מחינוך, דרך כתבי דת, ספרות, רפואה, אמנות, מחקר אקדמי ועוד.

ערכים ונורמות שעוצבו במשך השנים מנחים את האופן בו נשים מוסלמיות מתנהלות במרחב הציבורי לעומת הפרטי. בנוסף קיים המרחב הווירטואלי, שנוכחותו מעמיקה בשנים האחרונות. קיים שילוב הרשתות החברתיות באופן עמוק במהפכות חברתיות ופוליטיות, כגון "האביב הערבי" שהחל בשנת 2010 בתוניס והתפשט למדינות ערביות רבות, וכלל גל של התקוממויות עממיות נגד השלטון המדכא.

על אף שחלקן היחסי של נשים באוכלוסייה שווה בערך לחלקם של הגברים, לדוגמה חלקן של הנשים בישראל בשנת 2011 על פי הלמ"ס היה 50.6 אחוז, מעמדן של הנשים אינו שווה למעמד הגברים בכל תחומי החיים: בהשכלה, בתעסוקה, בפוליטיקה וכן ביכולת התנועה והנראות במרחב הציבורי. הדבר נכון במיוחד בחברה המוסלמית.

תהליכים חברתיים רבים שאירעו בשנים האחרונות בחברה המוסלמית לא הובילו לשינוי מהותי במעמד האישה. נהוג לחשוב כי ככל שחברה היא בלתי מפותחת וענייה, כך מעמד האישה בה הוא בעייתי, נחות ומורכב. מבט על ההתקדמות הטכנולוגית והקדמה הכלכלית במדינות המפרץ, סעודיה, איראן ואחרות מעיד כי קשר זה אינו המקור היחיד, אם בכלל, לפער בנראות הנשים במרחב הציבורי בחברה המוסלמית. ניתן לבחון יחסי נשים ומגדר בערב הסעודית ולהביא את הדוגמה של מנאל אל שאריף הסעודית, שנדונה למאסר בשנת 2011 בגין נהיגה במכוניתה, בארצה נשים לא היו רשאיות לנהוג. בשנת 2018 הותר לראשונה לנשים בערב הסעודית להוציא רישיון נהיגה. זהו צעד המצביע על תהליך של שינוי ביחס לאישה בחברה הערבית.

כיום, נשות אקדמיה מוסלמיות רבות יוזמות צעדים לשינוי המכונים 'הג'יהאד המיגדרי'. על פי חוקרות אלה, המסורת האיסלאמית נותרה ברובה פטריארכלית. כלומר - מקורות הדת, עליהם מבוססת המסורת האסלאמית, מקבלים פרשנות רק על ידי גברים מוסלמים, שלפיה נקבעים אמות מידה, חוקים והנחיות התנהגות במרחב הציבורי והפרטי. גברים אלה מבקשים לשמור על ההגדרות הקיימות של מעמד האישה המוסלמית, וככל הנראה זו הסיבה לכך שנשים מוסלמיות, אשר חיו בתנאי שעבוד פיזי ורגשי במשך מאות שנים, קיבלו את המצב כעובדה מוגמרת וכמצב טבעי.

מעמד האישה בחצי האי ערב בתקופת הג'אהליה

החברה בתקופת הג'אהליה (קדם-אסלאם) הייתה חברה שבטית שרוב אמונותיה היו פגניות. מעמד הנשים היה נמוך. נשים היו תלויות לחלוטין בגברים והיו מעמסה כלכלית על בני משפחתן שפרנסו אותן. לעיתים במקרים של ריבוי לידת נקבות קברו אותן בעודן בחיים. בתקופה זו היו מקובלים נישואים בתוך מסגרת המשפחה ואף אב עם בתו. למרות האמור יש הטוענים שהתקופה הטרום איסלמית הטיבה עם הנשים משום שהיו יותר משוחררות, והיו חופשיות ללכת ולבוא כרצונן ומשוררים שרו להן שירי אהבה.

בתקופה זו אין אזכורים לנראות ואקטיביזם של נשים במרחב הציבורי. האישה הייתה פסיבית וחסרת זכויות לחלוטין.

מעמדה של האישה המוסלמית עם עליית האסלאם בחצי האי ערב

עם עליית האסלאם בחצי האי ערב השתנה מעמד האישה לטובה. הקוראן העניק לאישה זכויות שלא היו לה בעבר בנישואין, בגירושין, בירושה ועוד. הוא אפשר לנשים לנהל את רכושן ואת כספן. על פי הקוראן נשים יכולות להיות פוסקות הלכה. הקוראן אמנם בא לקדם את זכויות הנשים, אולם אין שוויון לעומת הגברים: גבר יכול להתחתן עם ארבע נשים, ואישה יכולה להתחתן רק עם גבר אחד. עדות אישה חלשה מעדות גבר. הקוראן מרשה חופש פעולה לנשים, אולם מנחה להתלבש בצניעות כדי שלא לפתות גברים. אין הקוראן מנחה על שימוש באמצעי לבוש והסתרה כאלו הקיימים היום.

החברה המוסלמית בהנהגת חכמי הדת צמצמה עם הזמן את זכויות הנשים והמרחב הציבורי האסלאמי הפך לפטריארכלי בו כמעט שאין מקום לזכויות נשים. כיום מדינות מוסלמיות רבות מעניקות זכויות מסוימות לנשים, עם סייגים והגבלות.

בקוראן יש אזכורים לנראות נשית במרחב הציבורי, כגון נשותיו של מוחמד. נשים מוזכרות גם בסביבת חצרות הסולטנים בימי הח'ליפים ובתקופת האימפריה העות'מאנית. נשים אלו בחרו להשפיע באופנים שונים: חלקן מאחורי הקלעים, חלקן באמצעות קשרי משפחה (אם, סבתא) וחלקן הקטן בחזית העשייה כגון שג'ר א-דור.

מאפיינים בעידן המודרני

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מעמד האישה הערבית במרחב הציבורי בישראל

לפי שנתון החברה הערבית בישראל, 2021, הרוב המכריע של אזרחי ישראל הערבים הם מוסלמים (82.9%), והיתר נחלקים בין דרוזים (9.2%) לנוצרים (7.9%). יש הבדלים מובהקים בין האזורים במשקלן היחסי של שלוש הדתות. האוכלוסייה הערבית באזור הצפון ובערים המעורבות היא הטרוגנית: משקלם היחסי של הדרוזים בצפון הארץ גבוה פי שניים משיעורם הכלל־ארצי, ואילו משקלם של הנוצרים בערים המעורבות גבוה כדי פי 4 משיעורם הכלל־ארצי. לעומת זאת, האוכלוסייה הערבית באזור המשולש ובנגב היא מוסלמית הומוגנית.

בשנת 2021 אחוז בעלי השכלה אקדמית בקרב היהודים והאחרים היה כמעט כפול מהאחוז בקרב הערבים (37% לעומת 17%, בהתאמה). רמת ההשכלה של האוכלוסייה הערבית עלתה בשנים האחרונות. אחוז בעלי תעודה אקדמית עלה מ-10% בשנת 2008 לכ-17% בשנת 2021, ואחוז בעלי השכלה נמוכה ירד משמעותית מ-57.4% ל-39.2%, בהתאמה. בשנת 2021 אחוז הנשים הערביות בעלות השכלה אקדמית גבוה משמעותית מהאחוז בקרב הגברים הערבים (20.3% לעומת 9.8%, בהתאמה).

החברה הערבית בישראל מאופיינת כחברה מסורתית בהיבטים שונים, המחזיקה בתפיסות מסורתיות על תפקידה של האישה, ידע מודרני וטכנולוגיה, ורמת דתיות. במחקר שערכו ערן ישיב, ניצה קלינר קסיר וסאמי מיעארי נמצא כי להיבטים אלו השפעה על ההשתלבות המוגבלת של הנשים הערביות בשוק העבודה^{[דרושה הבהרה]}.

בעשורים האחרונים תרמו הנשים הערביות להפנמה בתודעה הציבורית לשינוי הנדרש בנראות הנשים במרחב הציבורי^{[דרושה הבהרה]}, במטרה להביא לשינוי תוך מעבר מסגנון חיים מסורתי לסגנון חיים מודרני. התרומה נעשתה על ידי רכישת השכלה, השתלבות בעבודה ומילוי חובותיהן האזרחיות בתחום ההשתתפות הפוליטית^{[דרושה הבהרה]}. מחקר של פייסל עזאיזה, ח'אולה אבו בכר ואחרים, מצביע על כך ששינויים אלה לא היו מנוף ליצירת שוויון בין נשים וגברים בחברה הערבית בישראל. על פי מחקרם, רכישת ההשכלה והשתלבות בתעסוקה אינן תנאים מספיקים על מנת לחולל שינוי במעמד הנשים לעומת הגברים בחברה הערבית. עם זאת, לטענת החוקרים זהו השלב הראשון בשינוי, והוא עשוי לפגוע במעמד כוהני הדת, אשר משקיעים מאמצים רבים למנוע שינוי במעמד האישה בחברה הערבית.

לקריאה נוספת

• שולמית שחר, המעמד הרביעי, הוצאת דביר, 1990, עמ' 172–194

קישורים חיצוניים

• צבי בראל, אביב ערבי, סתיו נשי: המרחב הכי שיוויוני בעולם הערבי הוא שדה הקרב, באתר הארץ, 10 במרץ 2017
• נשים ערביות בישראל, יום עיון במכון טרומן | חלק א' | חלק ב' | האוניברסיטה העברית, 22 בינואר 2018
• צבי בראל, עבור הנשים בעולם הערבי, כל יום הוא יום האשה, באתר הארץ, 9 במרץ 2018