פיאריסטים
ערך ללא מקורות
| ||
| ערך ללא מקורות | |
מסדר הפיאריסטים (בלטינית: Ordo Clericorum Regularium Pauperum Matris Dei Scholarum Piarum, "מסדר אנשי הדת הסדירים האביונים של בתי הספר האדוקים של אם האלוהים" או בקיצור – "מסדר האחים של בתי הספר האדוקים") הוא המסדר החינוכי הרומי-קתולי הוותיק ביותר. חבריו נקראים "פיאריסטים" או "סקולופים", בראשי התיבות S.P. או Sch. P.
תחילת המסדר בבתי ספר עממיים ודתיים שבהם הלימודים ניתנו חינם אין כסף. מייסדם בשנת 1597 היה הקדוש ג'וספה קלזנציו, במקור יליד ספרד בשם חוסה דה קאלאסאנס. ב-25 במרץ 1617 קלזנציו וחבר עמיתיו הקימו על יסוד זה קונגרגציה של נזירים המוקדשת לחינוך. ב-18 בנובמבר 1621 העלה האפיפיור גרגוריוס החמישה עשר את הקהילה לדרגת מסדר. הפיאריסטים התמסרו בעיקר להוראה ולחינוך הנוצרי הכוללני של ילדים ונערים בבתי ספר, פרוכיות ומיסיונים. במקור החינוך הפיאריסטי החינמי נועד ילדים עניים. המסדר הפיאריסטים שימש כדוגמה גם לארגונים קתוליים אחרים ובאזורים מסוימים של אירופה גם למערכת בתי הספר הממלכתיים. הפיאריסטים קטפו הישגים מיוחדים גם בחינוכם של נערים בעלי נכויות או מוגבלויות פיזיות ונפשיות. אנשים מפורסמים רבים במאות האחרונות – כדוגמת האפיפיור פיוס התשיעי[1] פרנסיסקו דה גויה, פרנץ שוברט[2], גרגור מנדל[3], ויקטור הוגו[4], תדאוש קושצ'ושקו[5] למדו בבתי ספר פיאריסטים.
יוסף הקדוש מקלסאנס
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוסה דה קלסאנס, ששמו כנזיר היה "יוסף של אמו של אלוהים (Josephus a Matre Dei) הקים את המסדר והשיג את הכרתו על ידי הכס הקדוש ב-25 במרץ 1617. קלאסאנס היה יליד פראלטה דה לה סל, ממחוז הואסקה שבארגון, נולד ב-11 בספטמבר 1556, למד בלאידה ובאלקאלה דה הנארס ואחרי הסמכתו ככומר עבר לרומא, בה ארגן בשנת 1607 חבורת נזירים. כחבר ב"קונפרריה של הדוקטרינה נוצרית" החל קלסאנס לצאת למסעות בכפרים על מנת ללמד את פשוטי העם. התנסויותיו במהלכם שכנעו אותו בצורך לספק לילדים של המשפחות העניות חינוך דתי בגיל מוקדם. אנטוניו ברנדוני, כומר של כנסיית סנטה דורוטאה בטרסטוורה העמיד לרשותו שני חדרים וסייע בעבודתו החינוכית. בהמשך הצטרפו ליוזמתם עוד שני כמרים. בית הספר שהקימו קנה לעצמו שם ומשך יותר ויותר תלמידים. משום כך קלסאנס העביר אותו לבניין בתוך העיר. כעבור שנתיים \הועבר לפאלאצו וסטרי סמוך לכנסיית סנט' אנדראה דלה ואלה. הקהילה שהקים שם קלסאנס זכה לעידוד האפיפיור קלמנס השמיני שאישר לה מימון בסך 200 סקודים על בסיס שנתי, לשם כיסוי שכר הדירה. בביקוריהם במקום לשם פיקוח, הקרדינלים סילביו אנטוניאני וצ'זארה ברוניוס התרשמו לטובה. גם האפיפיור הבא, פאולוס החמישי תמך במוסד החינוכי. לשלושת נדריהם המקוריים הוסיפו חברי הקהילה את הרביעי – ההתמסרות לחינוך הנוצרי של הנוער.
בשנת 1612 התרחבות בית הספר הצריכה קניית בניין חדש - פאלאצו טורס. באותה שנה, קהילתו של קלסאנס מנתה 15 כמרים והתארגנה בקונגרגציה עצמאית. חבריה בחרו באורח חיים נזירי. באותה תקופה הסיר קלסאנס את שם המשפחה וקרא לעצמו "יוסף של אם של אלוהים". הקהילה קראה לעצמה הקונגרגציה הפאולינית של אביוני האם של אלוהים של בתי הספר האדוקים. עם רעיו של קלסאנס נמנו גאספרה דרגונטה שהצטרף לקהילה בגיל 95 ומת ב-1628 ככל הנראה בגיל 120, וכן ברנרדינו פניקולה, לימים בישוף של ראוולו, חואן גרסיה, לימים מגיסטר גנרל של המסדר, המלומד גליו גליני, תומאזו ויטוריה, ויביאנדי דה קולה ומלקיורה אלאקי.
מפעל חינוכי חינם ראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקהילה הפכה למסדר דתי בעקבות איגרת של האפיפיור גרגוריוס החמשה עשר מ-18 בנובמבר 1621 והיא נקראה "'Congregatio Clericorum Regularium Pauperum Matris Dei Scholarum Piarum – "מסדר אנשי הדת הסדירים האביונים של בתי הספר האדוקים של אם האלוהים". התואר "פאוליני" הוסר על ידי האפיפיור החדש. תקנוני המסדר אושרו על ידי גרגוריוס החמשה עשר ב-31 בינואר 1622 והעניקו לו את כל הפריבילגיות שמהן נהנו מסדרי המנדיקנטים (פרנציסקנים, אוגוסטינים, דומיניקנים). קלסאנס התמנה למגיסטר גנרל של המסדר. ארבעת עוזריו היו המבורך פייטרו קזאני, ויוויאנו ויוואני, פרנצ'סקו קסטלי ופאולו אוטונלי.
התרומה המרכזית של יוסף הקדוש מקלסאנס היה הרעיון להעניק חינוך לכל ילד, כולל ילדי העניים. עם זאת פעילות המסדר החדש לא התנהלה על מי מנוחות. הוא עורר עוינות בקרב החוגים השמרניים בגלל רעיונותיו החינוכיים ובגלל תמיכתו בתורה ההליוצנטרית של קופרניק וגלילאו גלילאי. כתוצאה של משבר פנימי בתוך הקהילה ועקב תככים ומזימות נגדה, נעצר קלסאנס לזמן קצר ונחקר על ידי האינקוויזיציה.
מצד שני פרצה במסדר שערורייה סביב דמותו של האב סטפנו כרוביני, ראש בית הספר הפיאריסטי בנאפולי, שהתעלל מינית בתלמידיו. כרוביני היה בן ואח לעורכי דין בשירות האפיפיור. בנוסף כרוביני עצמו איים כי חשיפת מעשיו יביא להרס המסדר. בנסיבות אלה נאלץ קלסאנס להעביר אותו לתפקיד אחר, אף יותר גבוה. לא חשף את פשעיו אלא רק מתח בקורת על סגנון חייו מנקר העיניים ועל אי התייצבותו לתפילות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר האינטרנט הרשמי של פיאריסטים
- נספח על אישים קשורים לבתי הספר הפיאריסטיים, בוויקיפדיה הספרדית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פיוס התשיעי באנציקלופדיה הקתולית
- ^ ביוגרפיה קצרה של שוברט, באתר musicologie
- ^ ביוגרפיה, באתר המוזיאון מנדל בברנו
- ^ Geraud Venzac Les premiers maitres de Victor Hugo Bloud&Gay, Paris 1955 p.19-20
- ^ Agnieszka Jankowiak Maik in Lexikon ciekawostkihistoryczne 2020