פריץ לאנג

פריץ לאנג
Fritz Lang
לידה	5 בדצמבר 1890; וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	2 באוגוסט 1976 (בגיל 85); בוורלי הילס, קליפורניה, ארצות הברית
מקום קבורה	פארק הזכרון פורסט לוון
שם לידה	Friedrich Christian Anton Lang
סוגה מועדפת	אקספרסיוניזם
מדינה	ארצות הברית, גרמניה, אוסטריה
תקופת הפעילות	1919–1960 (כ־41 שנים)
מקום לימודים	האקדמיה המלכותית לאמנויות במינכן; האוניברסיטה הטכנית של וינה ;
בן או בת זוג	תיאה פון הארבו (אוגוסט 1922–אפריל 1933); Lisa Rosenthal (1919–1921); Lily Latté ;
פרסים והוקרה	פרס למפעל חיים (1976); כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד; צלב קרל טרופ; צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; קצין מסדר האמנויות והספרות; פרס הקולנוע הגרמני ;
	פרופיל ב-IMDb

פרידריך אנטון כריסטיאן "פריץ" לאנג (בגרמנית: Friedrich Christian Anton "Fritz" Lang;‏ 5 בדצמבר 1890 – 2 באוגוסט 1976) היה במאי קולנוע ותסריטאי אוסטרי-גרמני ממוצא יהודי. מן היוצרים הבולטים בזרם הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני. מחשש שמוצאו היהודי יהיה בעוכריו הוא עזב בשנות השלושים את גרמניה בה הגיע לשיאי יצירתו, ועבר לארצות הברית.

סרטיו הידועים ביותר הם מטרופוליס, סרט אילם שצולם בגרמניה בשנת 1927, ו"M" שצולם בגרמניה בשנת 1931, דרמת פשע נוקבת, המשמשת מעין נקודת חיבור בין הסרט האפל ובין המסורת האקספרסיוניסטית הגרמנית של שנות ה-20. לאנג המשיך ליצור אף בארצות הברית, והביא לקולנוע האמריקני את חזונו הוויזואלי המיוחד. הוא נחשב לאחד היוצרים הגדולים בתולדות הקולנוע הגרמני והקולנוע האמריקאי.

קורות חיים

ילדות ונעורים

לאנג נולד בווינה שבאוסטרו-הונגריה דאז, לאב קתולי, ולאם יהודייה שהתנצרה לקתוליות. הוא עצמו גדל כקתולי. אביו היה אנטון לאנג, אדריכל. אמו הייתה פאולינה "פולה" (לבית שלזינגר).

לדרישת אביו החל לאנג בלימודי הנדסה אזרחית, אך לא היה מרוצה מכך, ובשנת 1908 החל, בניגוד לדעתו של אביו, בלימודי אומנות במינכן ובפריז. בשנת 1910 עזב את וינה וטייל בעולם, באפריקה באסיה ובאזור האוקיינוס השקט. לאחר מכן התפרנס כצייר בפריז. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שב לארצו, והתגייס לצבא האימפריה האוסטרו הונגרית. הוא נפצע מספר פעמים וסבל מהלם קרב, כאשר לבסוף השתחרר מהצבא, בשנת 1916 בדרגת סגן.

בתקופת החלמתו מפציעתו פגש במספר במאים גרמנים, ביניהם ג'ו מאי. הוא הצטרף לחברת "דקלה-ביוסקופ" שהקים המפיק אריך פומר, אשר אוחדה בשנת 1917 עם ענק ההפקה הגרמני UFA במסגרתו יביים לאנג את החשובים שבסרטיו הגרמנים, ובשנת 1919 ביים את סרטו הראשון "Halbblut" ("דם מעורב").

הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני

הצלחתו המסחרית הראשונה הייתה בסרט "העכבישים" ב-1919. במקביל, הציע לו פומר לביים את הסרט הנחשב לסרט האקספרסיוניסטי הגרמני הראשון, "הקבינט של ד"ר קליגרי". התארכות הפקת ה"עכבישים" מנעה זאת ממנו, אם כי היה מעורב בשלבים הראשונים של ההפקה.

במהלך התקופה פגש את השחקנית והתסריטאית תיאה פון הארבו. פון הארבו הייתה נשואה לאחר, שחקן מוביל בסרטי לאנג בשם רודולף קליין-רוגה. בשנת 1921 התאלמן לאנג מאשתו ליזה רוזנטל, והרומן בינו ובין הארבו פרח. השניים נישאו בשנת 1922 לאחר שפון הארבו התגרשה מקליין-רוגה. קליין-רוגה המשיך לככב בסרטים שכתבה הארבו וביים לאנג, גם שנים רבות לאחר מכן.

בין השנים 1920 ו-1926 ביים לאנג כמה מן הסרטים האילמים הידועים ביותר בז'אנר הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני. סרטים אלו, "ד"ר מבוזה, המהמר" (1922) (לו יצלם לאנג שני המשכים מדברים), סדרת "הניבלונגים" (1924) ו"מטרופוליס" (1927) היו מסע קודר ומוזר לתוככי נשמתו של לאנג. הם עסקו בנושאים של פשע ויאוש, והיו מאופיינים בויזואליה מוזרה ומהפנטת, השומרת על כוחה עד היום.

סרטו "מטרופוליס" היה מלודרמת מדע בדיוני, שאת ההשראה לה קיבל בביקור קצר בארצות הברית שערך בשנת 1924. הסרט עוסק בעולם עתידי דמיוני, פוטוריסטי, בו נשלטת החברה על ידי רובוטים. הפקת הסרט ארכה שנתיים, בתקציב של חמישה מיליון מארק. הסרט היה כישלון מסחרי, וכמעט והחריב את אולפני UFA, ענק ההפקה הגרמני של אותם השנים עבורו עבד לאנג.

הסרט M, וההגירה למערב

אף על פי שרבים רואים ביצירתו של לאנג מלודרמה פשוטה, וביצירות כ"מטרופוליס" נאיביות ואף יומרנות, ישנו קו מחבר בין יצירותיו, אשר מצא את ביטויו בסרט האפל של שנות ה-40. המדובר בנושאים חוזרים ונשנים של קונפליקט פסיכולוגי, פרנויה, הגורל, ודו משמעיות מוסרית.

יצירתו המושלמת ביותר, שהביאה לידי ביטוי את הנושאים הללו, היא הסרט "M" משנת 1931. סרט זה הוא סיפורו של רוצח ילדים (פיטר לורה) המטיל את אימתו על העיר ברלין וסופו שהוא נתפס על ידי העולם התחתון הברלינאי, וכמעט ומוצא להורג ללא משפט. היה זה סרטו המדבר הראשון של לאנג, והוא עשה שימוש חלוצי בקול. הרוצח המגולם על ידי לורה, נוהג לשרוק את המנגינה "באולמו של מלך ההר" מתוך היצירה "פר גינט". לאנג נמנע מלהראות את הרצח עצמו, אך כאשר השריקה נשמעת, משמעותה ברורה לכל צופה באולם.

הקרנת הסרט לוותה במסע פרסום, במסגרתו הוצגה כרזה ובה נכתב "הרוצח נמצא בינינו". הנאצים שנאבקו על השלטון בגרמניה הקרועה והמותשת של ימיה האחרונים של רפובליקת ויימאר חששו כי הסרט הוא תעמולה אנטי נאצית, אך לא היה לכך בסיס. הסרט הוא דרמת מתח, המציגה את האווירה של אותם ימים כאווירה של טרור ופחד, ושל אימה קולקטיבית המנוצלת על ידי בעלי הכוח למטרותיהם, אך אינו תעמולה אנטי נאצית לשמה.

בזמן הפקת הסרט נפרד מפון הארבו, אשר החלה לתמוך בנאצים, ואף הצטרפה למפלגה הנאצית בשנת 1932. בשנת 1933 צילם את הסרט "צוואתו של ד"ר מבוזה" אשר כלל התייחסויות אנטי נאציות מפורשות. הסרט נאסר להצגה בגרמניה. הן בשל החשש כי הנאצים יגלו את מוצאה היהודי של אמו, והן בשל הבנתו כי גרמניה הנאצית אינה מקום בו יוכל להמשיך וליצור, עזב לאנג את גרמניה באפריל 1934, לאחר שהתגרש מהארבו באופן סופי.

לאנג הפיץ את הסיפור כי בטרם עזב את גרמניה, נקרא למשרדו של יוזף גבלס ושם הודיע לו גבלס כי הסרט "צוואתו של ד"ר מבוזה" נאסר להקרנה, ובכפיפה אחת הציע לו לעמוד בראש תעשיית הסרטים הגרמנית. באותו יום עצמו, לטענתו של לאנג, תכנן לאנג להימלט ברכבת לפריז, אך בשל התארכות הפגישה עם גבלס, סניפי הבנק כבר נסגרו, והוא נמלט ללא כספו, ושב רק לאחר מלחמת העולם השנייה.

סיפור זה קשה לאימות, וחלקים ממנו נסתרים על ידי העובדות. לאנג עזב את גרמניה כאשר רוב כספו עמו. לא היו כל עדים לפגישתו עם גבלס, וביומניו המפורטים של גבלס לא נמצא לה זכר. בשנת 1964 הופיע לאנג כשחקן בסרטו של ז'אן-לוק גודאר "הבוז" בו הוצג הסיפור כאמת עובדתית.

הוליווד

בתחילה נמלט לאנג לפריז, שם ביים בשנת 1934 סרט בשם "ליליום" על פי סיפור של פרנץ מולנר. בשנה זו נפגש בלונדון עם המפיק האגדי דייוויד או. סלזניק, אשר החתים אותו לבימוי סרט אחד עבור אולפני MGM.

ב-1935 הגיע להוליווד, ולבסוף, בשנת 1936 החל בבמוי הסרט "זעם". "זעם", בו כיכב ספנסר טרייסי היה יצירה שלדעת רבים משתווה לסרט "M" ועוסקת בנושאים דומים - אדם חף מפשע הנמלט בקושי ממשפט לינץ' על ידי המון זועם, ושב על מנת לנקום בהם. כמה מהסרטים הבולטים שביים בשנים שלאחר מכן היו "אתה חי רק פעם אחת" (1937), "ציד אדם" (1941) "האישה בחלון" (1944) ו"רחוב ארגמן" (1945), שני האחרונים בכיכובו של אדוארד ג'י רובינסון.

בשנת 1939 קיבל לאנג אזרחות אמריקנית, ובמהלך עשרים ואחת השנים הבאות ביים עשרים ואחד סרטים, במגוון של סוגות, דרמות, מלודרמות, סרטי פשע ואף מערבונים, עבור כל אולפני הקולנוע הגדולים של הוליווד, ולעיתים כעצמאי. סרטים אלו התקבלו בתחילה כנחותים מן היצירות שיצר לאנג בגרמניה, אך לאחרונה החלו המבקרים להעריכן כיצירות בעלות חשיבות בהתפתחות הקולנוע האמריקני, ובמיוחד הסרט האפל, כמו "האישה בחלון" (1944). בתקופה זו פישט לאנג את סגנונו הוויזואלי המורכב, כפי הנראה במענה לדרישות הכספיות של שיטת האולפנים בארצות הברית. ראיית עולמו נותרה ראייה פסימיסטית, והוא המשיך לעסוק בנושאים של שגעון, פשע, וחרדה.

לאנג ייצג באישיותו את הסטריאוטיפ של הבמאי הגרמני הדיקטטורי, לצד במאים כאריך פון שטרוהיים ואוטו פרמינגר. הוא היה ידוע כאדם שקשה לעבוד עמו, והסתכסך עם בעלי האולפנים, מפיקים ושחקנים. הוא לבש משקף (מונוקל) על עינו האחת, אשר אך תרם לתדמיתו.

הקריירה המאוחרת

הקריירה ההוליוודית של לאנג הגיעה לסיום מר עם הסרט "מעבר לכל ספק" משנת 1956, דרמת פשע אשר במהלך הפקתה הגיע לסכסוכים עם כל המעורבים בהפקה, והחליט שלא לעבוד עוד בהוליווד. בתחילה נסע להודו על מנת להפיק שם סרט, אך פרויקט זה נזנח. אז קיבל הצעה מהמפיק הגרמני ארתור בראונר לביים שני סרטים לפי תסריטים שכתב לאנג בעבר עם אשתו לשעבר, פון הארבו (אשר מתה בשנת 1954). סרטים אלו, "הקבר ההודי" (הפקה מחודשת לסרט משנת 1921 שהגה לאנג, אך בוים לבסוף על ידי ג'ו מאי) ו"הנמר מבנגל", הופקו בגרמניה בשנת 1958. שני הסרטים נחשבים כיום על ידי מבקרי הקולנוע ליצירות מופת. בארצות הברית הוקרנו שני הסרטים בגרסה מקוצצת ומאוחדת בשם "מסע לעיר האבודה", שהעלתה את זעמו של לאנג. בעקבות ההפקה צילם לאנג סרט נוסף, "אלף העיניים של ד"ר מבוזה"(1960). לאנג איבד את ראייתו במהלך ההפקה, והיה זה סרטו האחרון.

בשנת 1964 שיחק בסרטו של ז'אן-לוק גודאר "הבוז" (Le Mépris) בתפקיד עצמו. בתפקידו כ'לאנג', בסרט זה, השמיע את אחת ממימרותיו, שמרבים לצטטן: "כל מה שיש בחיים זה בעצם - פחד ותשוקה, תשוקה ופחד". לאחר מכן שב לארצות הברית. על אף שלא עשה סרט נוסף, עסק במחקר ובכתיבת טיוטות לתסריטים. בשנים שלאחר מכן החל דור צעיר של קולנוענים כפיטר בוגדנוביץ' להכיר באיכויות המיוחדות של יצירתו. בשנותיו האחרונות חיה לצידו ידידתו לילי לאטה, אשר ליוותה את חייו מאז פרידתו מפון הארבו בשנת 1931. לאנג מת בשנת 1976 בלוס אנג'לס.

לקריאה נוספת

וים ונדרס, "מותו אינו פתרון, על במאי הקולנוע הגרמני פריץ לאנג", בתוך: איתן גרין (עורך), במאים ואנשי קולנוע על הקולנוע. תל אביב: עם עובד, 1985. עמ' 40–45. במקור: דר שפיגל, 1976. מאנגלית: יורם ברונובסקי.

Robert A. Armour, Fritz Lang, Boston, Twayne Publishers, 1977.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פריץ לאנג בוויקישיתוף

פריץ לאנג, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פריץ לאנג, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
פריץ לאנג, באתר AllMovie (באנגלית)
פריץ לאנג, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
פריץ לאנג, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
פריץ לאנג, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פריץ לאנג, באתר Discogs (באנגלית)
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על פריץ לאנג‏, 19 באוקטובר 2009
פריץ לאנג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
פריץ לאנג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)