קדמוס
| מטבע צורי מימי גורדיאנוס השלישי ועליו קדמוס נלחם בדרקון, מימין חלזון הארגמן, מסמלי העיר | |
| אב |
אגנור |
|---|---|
| אם |
טלפסה |
| אחים |
קיליקס, פויניקס, אירופה, אלקטרה |
| בן או בת זוג |
הרמוניה |
| צאצאים |
פולידורוס, אגבה, Illyrius, אינו, סמלה, אוטונואה |
קדמוס (ביוונית: Κάδμος, מ"קדם" בשפות שמיות) היה נסיך פיניקיה ומלך בויוטיה, אחיה של אירופה ומייסד העיר תבאי במיתולוגיה היוונית.
קדמוס ידוע כמשמעותי מבין אחי הנסיכה אירופה שיצאו מפיניקיה לחפש אחריה. לפי הסיפור המוכר, לאחר שהתייאש מחיפושיו, שאל באורקל מה עליו לעשות, ובמצוות האורקל עקב אחר פרה, שבמקום בו שכבה לנוח ייסד את העיר תבאי. לאחר ששכבה הפרה שלח קדמוס את הפיניקים שאיתו להביא מים לנסך, והם נהרגו על ידי דרקון, אותו קטל לאחר מכן קדמוס בגבורה. קדמוס זרע את שיניו ומהן יצאו הספרטוי, ואיתם ייסד את תבאי ואת שושלת המלוכה בעיר. פרטים משמעותיים נוספים מחייו הם החתונה עם הרמוניה, הולדת דיוניסוס נכדו, וכן תפקידו כמביא הכתב ואוצרות התרבות מפיניקיה ליוון.
שם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוונית או בשפות הודו־אירופיות אין לשם "קדמוס" משמעות; מקורו בשפות שמיות, ומשמעו "מזרח"[א] או "קדום", שם ההולם אב קדמון שהגיע מהמזרח.[1][2][3] בדומה, אחותו של קדמוס אירופה קיבלה את שמה מהשורש השמי ע־ר־ב, שמשמעו "מערב" (ואכן, כל אחי אירופה שיצאו לחפשהּ הפליגו לארצות מערביות לפיניקיה).[1][2]
מוצא ומשפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי פסאודו־אפולודורוס, שפרט את מוצא האגנורידים (אנ'), אירופה צאצאית לדמות המיתולוגית אינכוס (אנ'), שהוליד את איו. איו נדדה בעולם והולידה מזאוס את אפפוס (אנ') במצרים, ולאחר שהות בגבל שניהם שבו למצרים, ואפפוס הוליד עם ממפיס (אנ') (האפונים של ממפיס העיר) את ליביה (אנ'), האפונים של ארץ ליביה (Libya – צפון אפריקה). ליביה ילדה מפוסידון את בלוס (צורה יוונית לשם "בעל"[4]) ואגנור, "אבי הסחר הגדול", שעבר לפיניקיה והפך לשליט בה.[5]
פסאודו־אפולודורוס סיפר שלאחר שהגיע אגנור לפיניקיה הוא התחתן עם טלפסה, והוליד בת – אירופה, ושלושה בנים – קדמוס, פויניקס וקיליקס (אפולודורוס מזכיר כי יש הטוענים שאירופה היא בתו של פויניקס). לאחר שחטף זאוס את אירופה, אירופה, אביה אגנור שלח את בניו לחפשה, באמרו להם לא לחזור עד שימצאוה. עמם אמם, טלפסה, ותאסוס בן פוסידון – ואפולודורוס מזכיר שלפי פרקידס[ב] הוא בנו של קיליקס, הם יצאו לחפש אחריה. אך לאחר חיפוש חרוץ בו לא מצאו את אירופה, הם ויתרו על המחשבה לחזור לביתם והשתכנו במקומות שונים: פויניקס בפיניקיה, קיליקס ליד פיניקיה, וכל הארץ מסביב לפירמוס הכפופה לו נקראת קיליקיה, וקדמוס וטלפסה השתכנו בתראקיה ובדומה להם תאסוס ייסד עיר על שמו באי מול תראקיה (כיום האי תאסוס) והתיישב בה.[6]
מקורות רבים הזכירו את קדמוס כבן אגנור,[7][8][9][10][11][12][13] וכאחי אירופה.[8][10]
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]החיפוש אחר אירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחברים עתיקים רבים הזכירו את מסעו של קדמוס בחיפוש אחר אירופה, וחלקם הזכירו מקומות שונים ביוון בהם ביקר קדמוס בחיפושיו.
רודוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיודורוס סיקולוס כתב שלאחר שדנאוס (אנ') (אחיין של אגנור) ובנותיו, סיימו את ביקורם ברודוס בבריחתם ממצרים, הגיע קדמוס, שנשלח על ידי אביו המלך אגנור לחפש את אירופה, לחוף רודוס. הוא נפגע מסופה במסעו ונדר לייסד מקדש לפוסידון, ומאחר ששרד, הקים באי מתחם קודש לאל והשאיר שם חלק מהפיניקים שאיתו לשמש משגיחים. אלה התערבבו עם אנשי יאליסוס (עיר עתיקה באי רודוס) וחיו ביניהם כאזרחים, ומהם נולדו שם הכהנים שמשׂרתם עברה בירושה. קדמוס גם הגיש מנחה לאתנה הלינדיאנית (שאת מקדשה בלינדוס הקים דנאוס), ובתוך המנחה גם קדרת ברונזה מרשימה בסגנון קדום שנשאה כתובת באותיות פיניקיות שהובאו לראשונה מפיניקיה ליוון.[14]
קליסטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרודוטוס סיפר שבחיפוש אחר אירופה, קדמוס בן אגנור עלה על היבשה באי קליסטה (Καλλίστῃ, "היפה ביותר" ביוונית) והשאיר בו פיניקים אחדים; לאחר שמונה דורות שם, הגיע לאי צאצא של קדמוס בשם תראס כי רצה להפליג אל קרוביו, ומאז האי נקרא על שמו תרה.[9]
גם פאוסניאס העיד שפרוקלס (אנ') ואחיו התאום אוריסתנס (אנ') היו אויבים מרים, אך למרות זאת הם התאחדו כדי לעזור לתראס אחי אמם, שהיה גם השומר שלהם ומצאצאי קדמוס, לייסד מושבה. המושבה נוסדה באי שנקרא עד אז קליסטה, ותראס קיווה שצאצאי ממבליארוס יוותרו על השליטה על האי, כפי שאכן עשו, כי תראס מתייחס לקדמוס עצמו בעוד הם מתייחסים לממבליארוס, שהיה מנהיג האנשים שקדמוס השאיר באי. עד ימי פאוסניאס הקריבו לתראס באי קורבנות גיבורים.[15]
סמותרקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי דיודורוס סיקולוס, בימי יאסיון, אחרי טקס המיסטיקה הראשון באי סמותרקה (אנ'), הגיע קדמוס בן אגנור בחיפושו אחר אירופה לאי, ולאחר שהשתתף בטקס חניכה נשא לאישה את הרמוניה (אף שמחברים אחרים תארכו את החתונה לאחר ייסוד תבאי, ראו #ימי השלטון על בויוטיה), שלדברי המחבר הייתה אחות יאסיון "ולא, כפי שמספרים היוונים במיתולוגיות שלהם, בת ארס". חתונת קדמוס והרמוניה הייתה החתונה הראשונה, ועבורה סיפקו האלים סעודת נישואים, ודמטר, שהייתה מאוהבת ביאסיון, נתנה לו את פרי הדגן, הרמס נתן לירה, אתנה את "השרשרת הנודעת", גלימה וחליל, ואלקטרה את הטקסים הקדושים של אם האלים הגדולה, כך היא נקראת, עם מצלתיים, תופי דוד וכלים אחרים לטקסיה. אפולון ניגן על הלירה והמוזות על חליליהן, ושאר האלים דיברו בשבח הזוג ותרמו לחגיגת החתונה. לפי המחבר, רק בהמשך ייסד אותו קדמוס את תבאי שבבויוטיה בהתאם לאורקל שקיבל.[12]
תאסוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]| |
ראו גם – תאסוס (מיתולוגיה) |
פאוסניאס כתב שאנשי תאסוס הם פיניקים שהפליגו מצור ומפיניקיה כולה עם תאסוס בן אגנור מלך צור החיפוש אחרי אירופה, והם זכרו שבעבר עבדו את הרקלס הצורי, מלקרת, ורק כשנכללו בין היוונים אימצו את פולחן הרקלס בן אמפיטריאון.[16]
פסאודו־סקימנוס (אנ') סיפר שאת האי תאסוס יישבו בתחילה ברברים, אחריהם פיניקים שחצו מאסיה עם קדמוס ותאסוס – ממנו קיבל האי את שמו.[17]
פסאודו־אפולודורס לא כתב שקדמוס עבר בתאסוס, אלא רק האיש תאסוס שהפליג עמו, וקדמוס ואמו טלפסה התיישבו בתראקיה מול תאסוס.[6]
ההגעה לבויוטיה, המלחמה בדרקון וייסוד תבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לבסוף הגיע קדמוס ליוון היבשתית. מספר כותבים עתיקים סיפרו שאביו של קדמוס, ששלח אותו לחפש את אירופה, הורה לו לא לחזור בלעדיה, דבר המסביר את הישארותו שם.[6][10][18][19] היגינוס (אנ') סיפר שקדמוס בא בנדודיו לדלפי, שם אמר לו האורקל לקנות מחוואים פר עם סימן בצורת ירח על צדו, ולהוליך אותו לפניו. במקום בו יכרע היה הגורל שייסד עיר וישלוט. כששמע קדמוס את האורקל, עשה כדברו. בחפשו מים הוא בא למעיין של קסטליה (אנ') עליו דרקון, מזרע מרס, עליו שמר. הוא הרג את עמיתֵי קדמוס, אך נהרג על ידי קדמוס בעזרת אבן. תחת הנחיית מינרווה הוא זרע את השיניים וחרש תחתיהן, ומהן צמחו הספרטוי. הם לחמו ביניהם, אך חמישה מהם שרדו, הם כתוניוס, אודאיוס, היפרנור, פלורוס ואכיון. יתרה מכך, בויוטיה נקראה על שם השור אחריו קדמוס עקב.[10]
פאוסניאס סיפר, בהקשר של תיאור ארץ בויוטיה שכשקדמוס עזב את דלפי לרחבי פוקיס, הדריכה אותו פרה שנקנתה מרועי פלגון (אנ') ועל כל אחד מצדדיה היה סימן של ירח מלא. האורקל הורה שקדמוס וצבאו יעשו את המקום בו תכרע הפרה מעייפות למשכנם, ואת מקום זה מציינים התבאנים, והיה בו מזבח ופסל אתנה שקדמוס הקדיש. אותה אתנה נקראת בשמה הפיניקי Ὄγγα (אוֹנְגַה) ולא שמה המצרי סאיס, ובכך, כך אומר פאוסניאס, הפרכה לטענות למוצא המצרי של קדמוס.[21] פאוסניאס גם פרט על כיבוש הארץ: הראשונים לכבוש את ארץ תבאי היו האקטנים (אנ') בהנהגת אוגיגס (אנ'), שמשמו נגזר כינוי לאותה ארץ. הם נספו כולם במגפה, ואחריהם התיישבו שם ההיאנטים (אנ') והאאונים (אנ'), שלדעת המחבר היו מקומיים מבויוטיה ולא זרים; כשצבא פיניקי הגיעה לאותה ארץ בראשות קדמוס, שבטים אלה הובסו – ההיאנטים ברחו מהארץ (להיאמפוליס (אנ')[22]) כשירד הלילה, והאאונים התחננו לרחמים, והורשו להישאר ולהתאחד עם הפיניקים. האאונים המשיכו לחיות בקהילות כפריות כמו קודם, אך קדמוס בנה עיר בשם קדמיה.[23] פאוסניאס סיפר באותו תיאור של בויוטיה שבקרבת אחד משערי תבאי יש מקום עליו נאמר שבו זרע קדמוס את שיני הדרקון שהרג ליד המעיין, ומהן עלו אנשים;[24] ששושלת מלכי תבאי היו היחידים שידעו את האורקל שניתן לקדמוס, וכדי לרשת את הכס דרשה מהם הספינקס לדעת אותו;[25] ושהפרה שהדריכה את קדמוס וצבאו לתבאי ירדה בעיירה מיקלסוס (אנ').[26]
פסאודו־אפולודורוס תיאר במסודר את עלילות קדמוס מהתייאשותו מהחיפוש אחר אירופה ועד החתונה על הרמוניה. הוא כתב שאחרי מות טלפסה (אמו של קדמוס, איתה התיישב בתראקיה), קדמוס קברהּ, ואחרי שהתקבל בסבר פנים יפות את התראקים, הוא בא לדלפוי כדי לברר על אירופה. האל אמר לו לא להטריד את אירופה, אלא לעקוב אחר פרה, ולייסד עיר במקום בו היא תכרע מעייפות. לאחר שקיבל אורקל זה הוא נסע דרך פוקיס, פגש פרה בין עדרי פלגון, ועקב אחריה. אחרי שחצתה את בויוטיה, היא כרעה במקום בו נמצאת בזמן המחבר העיר תבאי. ברצונו להקריב את הפרה לאתנה, שלח כמה מבני לווייתו לשאוב מים ממעין ארס. אולם דרקון, שהיו שאמרו שהוא מזרע ארס, שמר על המעין והרג את השלוחים. בחמתו הרג קדמוס את הדרקון, ובעצת אתנה זרע את שיניו. כשהן נזרעו עלו מהאדמה אנשים חמושים הנקראים ספרטי. הם קטלו אחד את השני, חלקם בקטטות מקריות וחלקם מתוך בורות. עם זאת, פרקידס[ג] אומר שכאשר קדמוס ראה אנשים חמושים צומחים מהאדמה, הוא השליך לעברם אבנים, והם, בהניחם כי האבנים נזרקו על ידי ספרטי אחרים, התחילו להילחם זה בזה. חמישה מהם שרדו: אכיון, אודאיוס, כתוניוס, היפרנור ופלורוס. קדמוס, כדי לכפר על הטבח, שרת את ארס ל"שנה עולמית" השווה לשמונה שנים לפי חשבוננוּ.[28]
אובידיוס מסר גם הוא במסודר את עלילות קדמוס במטמורפוזות שלו, מההתיעצות עם האורקל עד מותו באיליריה, בפואטיות ובפירוט רב. הוא תיאר את קדמוס, לאחר שהתייאש מחיפושיו בכל העולם, מגיע להיוועץ על אורקל פויבוס איפה להתיישב, והוא אמר לו שיראה פרה ויעקוב אחריה, ובמקום שתשב בו ייסד את עירו ויקרא לארץ בויוטיה. קדמוס אכן ראה את הפרה, ועקב אחריה עד למקום בו התיישבה על הארץ. ברצותו להקריב קרבן ליוביס, שלח את מלוויו הפיניקים להביא מים, והם הגיעו למערה בה היה מעיין ועמוק בתוכו נחש עצום אימתני. כשהורידו כליהם למעיין והפרו את דממת המקום יצא הנחש והרג את כולם. קדמוס יצא לחפש אחר מלוויו המתעכבים, למגן, היה לו עור אריה, לנשק חנית עם ראש ברזל נוצץ וכידון, וכן, טובה מכל כלי הנשק, נפש אמיצה. הוא מצא את הנחש מלקק את דמם, ונשבע שינקום את מות חבריו הנאמנים או יצטרף אליהם במוות. הוא השליך עליו אבן עצומה במהלומה שיכלה להפיל ביצורי עיר, אך לנחש האימתני זה לא הזיז; אז דקר אותו קדמוס עם כידונו ופצע אותו, אך גם מפגיעה זאת התאושש הנחש במהרה. הנחש החל לדהור לכיוון קדמוס כשיטפון, מפיל עצים בדרכו, וקדמוס פתח את לסתות עור האריה והציב את החנית בתוכו מכוונת קדימה. הוא הצליח לפגוע בגרון הנחש המסתער, ופצע אותו פציעה קשה; למרות נסיגת הנחש במטרה למנוע את נזקיה, קדמוס התקדם בעקבותיו ודחף את הכידון לגרונו, והביא לבסוף למותו. כשהביט בגופת מנוצחו שמע לפתע קול, בלי לדעת מאין מגיע הקול, שאמר: "למה, הו בן אגנור, מביט אתה בנחש זוּ הרגת? עוד תהיה גם אתה נחש לאנשים להביט בו." קדמוס התמלא פחד, אך אז ירדה עוזרת הגיבור פלס מהשמים, עמדה לצדו וביקשה ממנו לזרוע את שיני הדרקון. לאחר שחרש את האדמה וזרעם, צמחו מהשיניים לוחמים חמושים. אז נוסדה תבאי, קדמוס התחתן עם בתם של מארס וונוס, הוליד ילדים ראויים והיה מאושר על אף גלותו.[29]
במונחים יוונים, קדמוס היה האויקיסטס (אנ') של תבאי.[30]
בארגונאוטיקה, הכותב הזכיר את שיני דרקון אאוניה שקדמוס בן אגנור הרג כשהגיע לעירו של אוגיגס (היא תבאי) בחפשו את אירופה, ושבמקום ההוא השתכן קדמוס כי בת בקר שאפולון נתן לו בנבואה הדריכה אותו. אתנה עקרה את שיני הדרקון המת וחילקה אותן שי זהה לקוטל ולאַיאטס (אנ') מלך קולכיס, וקדמוס זרע אותן במישור אאוניה ומאלה ששרדו את חרבו ה"קוצרת" של ארס ייסד עם שהאדמה היא אמו.[31]
גם דיודורוס סיקולוס הזכיר שקדמוס חיפש רבות את אירופה, ובשל איומי אביו הפך לגולה כשהתייאש מהחיפושים, וכשהגיע לבויוטיה ייסד את תבאי בהתאם לאורקל שקיבל.[18][12] כן הוא סיפר שכאשר, אחרי המבול של דאוקליון, קדמוס בנה את קדמיה שנקראת על שמו, באו איתו אותו עם, המכונה לעיתים "ספרטוי" כי הם התגודדו יחדיו מכל העברים, ולעיתים "תבגנים" כי הם במקור מתבאי אך פוזרו בעקבות המבול.[32]
הרודוטוס סיפר שהגפיראים, שבט באזור ארטריה, הם מהפיניקים שהגיעו לבויוטיה עם קדמוס, והם ישבו בתחילה באזור טנגרה (אנ') בבויוטיה, ובהמשך נדדו מעט ביוון.[33]
ימי השלטון על בויוטיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר התיאור על כיבוש בויוטיה ובניית קדמיה, מספר פאוסניאס שהעיר גדלה, וקדמיה הפכה לאקרופוליס של העיר התחתית תבאי. קדמוס החכים להתחתן עם בתם של אפרודיטה וארס,[ד] וגם בנותיו עשו שם: סמלה התפרסמה בכך שילדה לזאוס בן[ה], ואינו (אנ') בהיותה אלת ים. בתקופת קדמוס בעלי הכוח הגדול ביותר אחרי כוחו היו הספרטוי, הם כתוניוס, היפרנור, פלורוס, אודאיוס ובראשם אכיון, שבזכות גבורתו הרבה בחר בו קדמוס להיות לו לחתן.[23]
כן העיד פאוסניאס שבני תבאי מספרים שמצד האקרופוליס בעיר, איפה שנמצאה בימי המחבר האגורה, היה בעבר הרחוק ביתו של קדמוס. הם יודעים להצביע על חורבות חדר הכלולות של הרמוניה, ועל חדר שלדבריהם השתייך לסמלה, ואליו אין איש מורשה להיכנס אפילו בימי המחבר. הם גם יודעים להצביע על המקום באגורה בו המוזות שרו בחתונת הרמוניה. יש גם סיפור לפיו יחד עם חזיז הברק שהושלך לחדר הכלולות של סמלה נפל גם בול עץ מהשמים, ופולידורוס קישט אותו בברונזה וקרא לו "דיוניסוס קדמוס"; המחבר מתאר בהמשך חפצי קודש נוספים שהיו שם.[34]
פסאודו־אפולודורוס כתב שלאחר ששרת קדמוס את ארס נתנה לו אתנה את המלוכה, וזאוס נתן לו את הרמוניה בת ארס ואפרודיטה לאישה. כל האלים עזבו את השמיים וחגגו במשתה עם מזמורים את הנישואים. קדמוס נתן לה שמלה ואת השרשרת שהכין הפייסטוס, שיש אומרים שניתנה לקדמוס על־ידי הפייסטוס, אך פרקידס[ג] אומר שהיא ניתנה על־ידי אירופה, שקיבלה אותה במתנה מזאוס.[28]
כאמור, אובידיוס תיאר שלאחר שנוסדה תבאי, קדמוס התחתן עם בתם של מארס וונוס, הוליד ילדים ראויים והיה מאושר על אף גלותו. עם זאת, הוא חזר לחוות צער כאשר קרה אסון לנכדו אקטיון.[35]
דיודורוס סיקולוס הזכיר שקדמוס התחתן עם הרמוניה בת אפרודיטה, והוליד את סמלה, אינו, אוטונואה, אגבה ופולידורוס.[18] כן הוא הזכיר, בהקשר של אירועים מאוחרים יותר, את החפצים שנתנה אפרודיטה להרמוניה אשת קדמוס – שרשרת וגלימה.[36]
המעבר לאיליריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר מקורות מעידים על קשר בין קדמוס בערוב ימיו לאיליריה. פאוסניאס סיפר שכאשר נדד קדמוס לשבט האנכלים (אנ') האילירי, קיבל בנו פולידורוס (אנ') את המלוכה.[23] בארגונאוטיקה מסופר שקדמוס והרמוניה קבורים באיליריה.[37] דיודורוס סיקולוס סיפר שלאחר ייסוד קדמיה בידי קדמוס והספרטוי, הכניעו אותם האנכלאים וגירשו אותם, וקדמוס וחסידיו גורשו לאיליריה.[32]
אובידיוס סיפר באריכות על המעבר של קדמוס והרמוניה לאיליריה והפיכתם לנחשים. לדבריו, קדמוס לא ידע מה גורל בתו ונכדו (סמלה ודיוניסוס), ובהתאבלו על האסונות הרבים שקרו לבני משפחתו, הוא ברח מהעיר שייסד, כאילו גורל המקום ולא גורלו האיום שלו הוא שהימם אותו. לאחר שיטוטים ארוכים, הגיע עם אשתו לגבולות איליריה. כורעים תחת משא הצער והגיל, הם סקרו את חוסר המזל של משפחתם ואת צרותיהם. קדמוס אמר: "ההיה זה נחש מקודש שחניתי ניקבה לפני זמן רב, כשאך באתי מצידון, פיזרתי שיניו בארץ, זרעי תבואת אנוש מוזרה? אם אלה האלים אשר בזאת נוקמים בזעם מדויק, אני מתפלל אליכם שגם אני אהיה לנחש, ואתמתח בצורה נחשית מאורכת–––" ממש בעודו דיבר נמתח לצורה נחשית; עורו התמלא קשקשים ושינה את צבעו, רגליו התמזגו והפכו לזנב והוא נפל על בטנו. זרועותיו עוד נשארו, והוא שלח אותן קדימה, ועם דמעות זולגות על לחייו האנושיות־עדיין הוא בכה: "קרבי, הו, בואי, אשתי האומללה ביותר, וכל עוד נשאר ממני משהו, געי בי, אחזי בידי, כל עוד יש לי יד, כל עוד הנחש עוד לא השתלט על כולי". הוא רצה להגיד הרבה יותר, אבל לשונו הפצלה פתאום, וכל שהצליח להוציא מפיו היה לחשוש. אז הלמה אשתו על חזהּ וזעקה: "הו קדמוס, הישאר, איש עצוב, ודחה מעליך את הצורה המפלצתית הזאת! קדמוס, מה זה אומר? איפה רגליך? איפה כתפיך וידיך, צבעך, פניך, ובזמן שאני מדברת – כולך? למה אינכם משנים גם אותי, אלי השמים, לאותה צורת נחש?" הוא ליקק את פני אשתו וזחל בין שדיה המוכרים לו, חבק אותה. כל מי שהיה שם – שכן היו להם מלווים – התמלאו באימה. אבל היא רק ליטפה את צוארו החלקלק של הדרקון, ופתאום היו הם שני נחשים שלובים וכרוכים זה בזה, שלאחר זמן קצר זחלו משם והתחבאו ביערות הסמוכים. גם היום, כמו בימי קדם, הם לא מפחדים מבני האדם וגם לא פוגעים בהם, יצורים עדינים, זוכרים מה היו אי אז.[38]
סיפורים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבאת האותיות ליוון
[עריכת קוד מקור | עריכה]קדמוס נחשב לראשון שהביא את האותיות ואוצרות תרבות נוספים ליוון. אגדה זאת משקפת את המציאות ההיסטורית, שבה הביאו הפיניקים הקדומים את הכתב וחוכמות שונות ליוון.[3]
הרודוטוס כתב שהפיניקים שבאו עם קדמוס הביאו לקרב היוונים אמנויות רבות ושונות שלא היו להם קודם לכן, ובמיוחד את האותיות, ובהתחלה השתמשו בהם כמו הפיניקים; כששינו במשך הזמן את לשונם (ליוונית) שינו יחד איתה גם את צורת האותיות. זאת מאחר שהאיונים שלמדו את האותיות מהפיניקים שינו אותן מעט, וכשהשתמשו בהן אמרו שבאו מהפיניקים ליוון וקראו להן פיניקיות. הרודוטוס ראה אותיות קַדמיות (על שם קדמוס) כאלה במקדש אפולון האיסמני על שלוש חצובות, דומות לאיוניות – אחת מימי נינו של קדמוס (אנ'), אחת מימי בן נינו, ואחת מימי נין נינו של קדמוס (אנ').[40]
דיודורוס סיקולוס סיפר שלאחר המבול של דאוקליון, קדמוס בן אגנור היה הראשון להביא את הכתב מפיניקיה ליוון, ובתקופתו החלו היוונים לגלות תגליות חדשות במדע הכתוב;[41] ובמקום אחר כתב שבין היוונים היה לינוס הראשון לגלות מקצבים ושירים שונים, וכשקדמוס הביא מפיניקיה את האותיות, לינוס התאים אותן ליוונית. האותיות נקראות פיניקיות כי הן הובאו ליוונים מהפיניקים, אך השימוש בהן (בצורתן באלפבית היווני) היה לראשונה אצל הפלסגים, ולכן הן כונו "פלסגיות".[42]
אוסביוס מקיסריה כתב שיחד עם טקסי המסתורין הפיניקים הביא קדמוס גם את הכתב, כי עד ימיו היוונים לא ידעו להשתמש באלפבית.[43]
דיוניסוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחברים רבים הזכירו את דיוניסוס כבנה של סמלה בת קדמוס.[44][11] הרודוטוס סיפר שפולחן דיוניסוס הושפע, בנוסף מהמצרים, גם מקדמוס הצורי ואנשיו, שבאו איתו מפיניקיה לבויוטיה.[45] תושבי ברסיאי (אנ') סיפרו לפאוסניאס סיפור שלא שמע בשום מקום אחר ביוון: אחרי שקדמוס גילה שסמלה הולידה את דיוניסוס, הוא הכניס את שניהם לתיבה שהגלים סחפו לארץ ברסיאי. סמלה התגלתה מתה וזכתה להלוויה מכובדת, ודיוניסוס נמצא חי, ואִינוֹ (אנ') שעברה בנדודיה במקום הייתה לו לאומנת, והם מצביעים על המערה בה הניקה אותו וקוראים למישור שלידה "גן דיוניסוס". על שם אירוע זה שינו את שם היישוב מ"אוריאטאי" לשמו הנוכחי.[46] אובידיוס כתב שקדמוס לא ידע מה היה גורלם של בתו ונכדו (סמלה ודיוניסוס).[47] במחזה לאוקיפה וקליטופונטה (אנ') בן המאה ה־2 לפנה"ס, מסופר שהצורים ראו במיתוס קדמוס מקור לפולחן דיוניסוס, ושרו על כך שירים.[48] תיאור זה כנראה איננו היסטורי.[39]
פסלי אפרודיטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פאוסניאס הביא סיפור על כמה פסלי אפרודיטה חשובים הקשורים בקדמוס. בימי המחבר היו בתבאי שלוש צלמיות עץ (אנ') של אפרודיטה, כה עתיקות שנאמר עליהן שנוצרו מפסלי־החרטום (אנ') של אניות קדמוס: אחת של אפרודיטה אוראניה (אנ') (שמימית), השנייה פנדמוס (אנ') (נפוצה, של העם), והשלישית אפוטרופיה (אנ') (דוחה). נכתב שהרמוניה נתנה לאפרודיטה את הכינוי אוראניה לסמל אהבה טהורה וחופשיה מתאוות בשרים,[49] הכינוי פנדמוס לציון יחסי מין, והכינוי אפוסטרופיה כדי שהאנושות תוכל לדחות תשוקה אסורה וחטאים, כי היא הכירה פשעים רבים שנעשו בקרב זרים ואף בקרב יוונים (כגון אלה שנעשו לאמו של אדוניס, לפאידרה ולטראוס).[50]
קדמוס בדיוניסיאקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נונוס סיפר סיפור שונה וארוך על קדמוס, בו הוא למשל עוזר לזאוס (לאחר שזה עזב את אירופה בכרתים) להכניע את טיפון בהרי הטאורוס שבקיליקיה.[51]
גרסת המקור המצרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיודורוס הביא במקום אחד, בניגוד לפרטים המגוונים של הסיפור המקובל על קדמוס שהביא במקומות שונים בספריו, גרסה "ממוצרת" (מלשון מצרי) לסיפורי קדמוס ודיוניסוס, בהקשר של דיונו על איסיס ואוסיר, ששמע מהכהנים המצרים של אותם אלים. הכהנים סיפרו שמי שטוען שהאל דיוניסוס נולד מסמלה וזאוס בתבאי הבויוטית פשוט ממציא, ושהסיפור המקובל על דיוניסוס הגיע ליוונים כאשר אורפאוס ביקר בתבאי המצרית והשתתף בטקסי המסתורין של דיוניסוס הוא אימץ אותם, וכטובה לצאצאי קדמוס – שכן הוא היה נדיב אליהם וקיבל כבוד מידיהם – הוא המיר את הולדת האל לתבאי הבויוטית;[ו] ופשוטי העם, חלקם מבורות וחלקם מרצון שהאל יחשב יווני, קיבלו בשמחה את טקסי המסתורין שלו. סיפור דיוניסוס לדבריהם הוא כך: קדמוס, שהיה אזרח תבאי המצרית[ז] הוליד כמה ילדים, אחת מהם הייתה סמלה, והיא הרתה מאדם אלמוני וילדה ילד שמראהו כאוסיר, ומתה בלידה. כשקדמוס גילה מה התרחש, הוא הגיש מנחות לאלים כתודה על בסיס זה שהייתה זאת מין התגלות של אוסיר בקרב בני האדם. קדמוס ייחס את האבהות לזאוס ובכך האדיר את אוסיר ומנע את השפלת בתו המחוללת. לכן הסיפור בקרב היוונים הוא שסמלה בת קדמוס הייתה אם אוסיר (כלומר דיוניסוס) אותו הביאה מזאוס. מאוחר יותר, אורפאוס, שזכה להערכה רבה בקרב היוונים בזכות שירתו, טקסיו ומסריו על עניינים אלוהיים, התארח אצל צאצאי קדמוס וזכה לכבוד יוצא דופן בתבאי. ומאחר שהתוודע לתורתם של המצרים על האלים, הוא המיר את הולדת אוסיר הקדום לזמנים מאוחרים יותר, ומתוך התחשבות בצאצאי קדמוס הנהיג טקסים חדשים, בהם נמסר למשתתפים שדיוניסוס נולד מסמלה וזאוס. מאוחר יותר, לאחר שכותבי המיתוסים והמשוררים אימצו את תיאור זה של מוצא דיוניסוס, התיאטראות התמלאו, הסיפור ניטע בדורות הבאים והאמונה בו התקבעה. באופן כללי, אומרים הכהנים המצרים, היוונים מנכסים לעצמם את הנודע מהגיבורים והאלים המצריים (בניגוד לדיוניסוס ביוון, אוסיר היה ראש פנתאון האלים במצרים), וכך גם המושבות שנשלחות על ידיהם.[52]
בדברי הקטאיוס איש אבדרה שמביא דיודורוס, מוסבר שבימי קדם אירעה מגפה גדולה במצרים, ורבים ייחסו אותה לאלים שנפגעו מזניחת פולחנים בעקבות המוני הזרים שהתיישבו במצרים. לכן הילידים הגיעו למסקנה שאם הזרים לא יגורשו, הם לא ישתחררו ממצוקותיהם. כל הזרים גורשו מיד, והאמיצים והאצילים שבהם, תחת כמה מנהיגים בולטים, הגיעו ליוון ולמקומות אחרים, והמפורסמים שבהם הם דנאוס וקדמוס, אבל רוב האנשים הגיעו בהנהגת משה ליהודה, שבאותה תקופה לא הייתה מיושבת כלל.[53]
בסיכום סיפורי קונון שכתב פוטיוס מובא סיפור אחד המספר איך אירופה בת פויניקס נעלמה, ולכן האב שלח את בניו לחפש אחר אחותם, אשר אחד מהם היה קדמוס, ופרוטאוס (אנ') המצרי הלך איתו, בפחדו משלטון בוסיריס (אנ'); בהמשך אותו סיפור מסופרות עלילות פרוטאוס זה, לאחר שבנדודים הרבים הם לא מצאו דבר.[54] בניגוד לסיפור זה, סיפור אחר מספר איך האי תאסוס קיבל את שמו מתאסוס אחי קדמוס, כי קדמוס השאירו שם, בנותנו לו חלק מצבאו; באותו סיפור מסופר שקדמוס, בעצמו חזק בקרב הפיניקים, נשלח על־ידי מלך הפיניקים לחפש אחר אירופה. הפיניקים היו אז חזקים מאוד, לא רק שהחזיקו בחלק ניכר מאסיה, אלא שגם החזיקו במלכות תבאי המצרית. קדמוס נשלח, לא כפי שהיוונים מספרים כדי לחפש אחר אירופה (כך סיפר קונון), שהייתה מילדי פויניקס ונחטפה על־ידי זאוס בצורת שור, אלא בכוונה לשלוט באירופה (היבשת), לכן הוא בדה סיפור על חיפוש אחותו החטופה. בהפליגו מסביב לאירופה הוא הותיר את אחיו תאסוס, כמוזכר, על האי, והוא עצמו הפליג לבויוטיה והלך לפנים הארץ למקום הנקרא היום תבאי, שהוא קרא על שם מולדתו שלו. כשהבויוטים התאחדו בקרב נגדם, הפיניקים הובסו, אך לאחר מכן גברו הפיניקים באמצעות תחבולות־מלחמה, מארבים, והצורה הלא רגילה של נשקיהם, כי קסדה ושריון לא היו אז ידועים ליוונים, וקדמוס כבש את ארץ הבויוטים. כשהשורדים ברחו לעריהם הוא יישב פיניקים בתבאי והתחתן עם הרמוניה בת ארס ואפרודיטה. בזכות ההפתעה מנשקיהם, מארביהם ומתקפות הפתע שלהם, הם צברו מוניטין בקרב הבויוטים של אנשים שנובטים מהאדמה עם נשקיהם, וקראו להם ספרטוס ('אנשים זרועים') מכך שנראו כאילו נבטו מהארץ.[55]
את הטענות על המוצא המצרי של קדמוס הפריך פאוסניאס, וסיפר שפסל אתנה שהקדיש קדמוס, במקום בו התיישבה הפרה שהדריכה אותו לבויוטיה, מכנה את אתנה בשם הפיניקי Ὄγγα (אוֹנְגַה) ולא השם המצרי סאיס, ובכך, לדברי המחבר, הפרכה לטענות למוצא המצרי של קדמוס.[21]
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האקרופוליס של תבאי נקרא "קדמיה", על שם קדמוס.[32][23][56] כן נקראים במספר מקורות אנשי תבאי "בני קדמוס" או "קדמאים" על שמו.[57] תבאי השיגה באחת ממלחמותיה ניצחון שהיה כרוך באבידות קשות ביותר, ועל שם ניצחון זה נטבע הביטוי "ניצחון קדמאי" (אנ') (על שם קדמיה) לניצחון שכרוך בהפסדים כואבים במיוחד.[58]
אגדת קדמוס ואירופה קיבלה מעמד חשוב בפיניקיה עצמה, לכל המאוחר בתקופה ההלניסטית.[39] מטבעות רבים מצידון מציגים את חטיפת אירופה על השור, וייתכן שמציגים גם את קדמוס ואחיו פויניקס ואת קדמוס נלחם באריה; מטבעות מצור מציגים את השור ניגש לאירופה, קדמוס מפליג באניה, נלחם בנחש, אוחז בידה של הרמוניה, מייסד את תבאי ומעניק גליל פפירוס לשלושה יוונים, סמל להבאת האלפבית ליוון.[59] כתובת דיוטימוס, כתובת ביוונית מצידון המקדישה פסל למנצח הצידוני הראשון במשחקים פאן־הלניים, מציינת אותו כ"ראשון מבין האזרחים (של צידון) שהביא מהלאס את תהילת ניצחון הפרשים לביתם של האגנורידים (בני אגנור) האצילים", וציינה ש"שמחה גם תבאי בת קדמוס העיר הקדושה בראותה את תפארת הניצחונות של עיר־האם ("מטרופולין") שלה"; הכתובת אף תיארה את הניצחון כ"פורוני", על שם פורונאוס (אנ'), מלך ארגוס הקדמון (שכן המשחקים בהם דיוטימוס ניצח נוהלו על־ידי בני ארגוס) המתואר על ידי הלאניקוס איש לסבוס כאבי אגנור. באמצעות מסורות אלה, דיוטימוס מדגיש את התרומה הפיניקית המכרעת לתרבות היוונית, ומבטא תחושת שייכות היברידית מבלי להתנגד להלניזם – מוצאו היווני של אגנור מייחש את הפיניקים להלנים (ובכך לאפשר להם להשתתף במשחקים פאן־הלניים), ואגנור, באמצעות בניו, הביא את התרבות ליוון והפרה אותה. יתרה מכך, האפיגרמה מראה שבאמצעות האגונים, הפיניקים יכולים להתעלות על אדוניהם הפוליטיים היוונים אפילו ביוון עצמה, והדגשת השורשים האגנורידיים והקדמאידיים הזכירה בעדינות לאדונים היוונים שהם חבים את האלפבית היווני (המכונה "פויניקיאה גרמטה"), עצם היסוד של תרבותם, לפיניקים.[30][60]
פאוסניאס סיפר שבספרטה היה טרקלין שנקרא Ποικίλη (מצויר), ולידו מקדשוני גיבורים לקדמוס בן אגנור וכמה מצאצאיו.[7]
בעת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על שם קדמוס נקרא היסוד הכימי קדמיום.[61] קדמוס, בן המלך הפיניקי, שהתחתן עם הרמוניה, ייסד את תבאי והביא את האלפבית ליוון, אך הוא והרמוניה סיימו את חייהם כנחשים; הדיכוטומיה הזאת של הישגים גדולים וגורל אכזר מזכירה את תפקידו של הקדמיום בתעשיית הכימיה והביולוגיה.[62]
האסטרואיד 7092 Cadmus (אנ') נקרא על שמו.[63]
אליזבת מונטגיו השתמשה בדמותו של קדמוס, כמו גם בדמותו של הרקולס (שהיה ידוע בשנים עשר מעללי גבורה שביצע,[64] ובכך שעוד בינקותו הביס שני נחשים מפלצתיים שנשלחו להורגו[65]) להגנה על הערכים שמייצג קדמוס – חוכמה, שירה, מידה טובה ותרבות – מפני טענת הבכורה של ערך הגבורה והניצחון הצבאי:[66]
הרקולס: האם אתה מעמיד פנים שמתאים לך מקום גבוה כשל הרקולס על האולימפוס? האם הרגת את האריה מנמאה, את החזיר מהר ארימנתוס, את ההידרה מלרנה ואת הציפורים מסטימפליה?... אתה מעריך את עצמך מאוד על הכנעת נחש אחד: אני פעלתי באותה המידה בעודי שוכב בעריסתי.
קדמוס: לא בזכות הנחש מחשיב אני את תרומתי ליוון לגדולה משלך. יש להעריך מעשים על פי תועלתם, לא על פי זוהרם. אני לימדתי את יוון את אומנות הכתיבה, שלה החוקים חבים את דייקנותם וקביעותם. אתה הכנעת מפלצות; אני תירבתתי את האדם.— דיאלוגים של המתים, דיאלוג מספר 26.[67]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קדמוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו למשל ספר בראשית, פרק ב', פסוק ח', ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק י"א, ספר יונה, פרק ד', פסוק ה'
- ^ היו כמה כותבים קלאסיים בשם זה (אנ') ואפולודורוס לא ציין איזה מהם אמר זאת.
- ^ 1 2 היו כמה כותבים קלאסיים בשם זה (אנ') ואפולודורוס לא ציין איזה מהם אמר זאת.
- ^ היא הרמוניה.
- ^ הוא דיוניסוס.
- ^ מכך עולה זיקה בין קדמוס לתבאי הבויוטית
- ^ כך במקור, אך הדבר לא ברור, שכן מהסיפור על אורפאוס נראה שהכהנים המצרים הכירו קישרו בין קדמוס לתבאי הבואטית דוקא
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 311
- ^ 1 2 גיא דרשן, אחר המבול, מוסד ביאליק, עמ' 219
- ^ 1 2 נחום סלושץ, מחקרים עברים כנענים, לשוננו ב', 1930, עמ' 343
- ^ גיא דרשן, אחר המבול, מוסד ביאליק, עמ' 67
- ^ פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה, 2.1.1–2.1.5
- ^ 1 2 3 פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה, 3.1.1–3.1.2
- ^ 1 2 פאוסניאס, תאוריה של יוון, 3.15.8 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ 1 2 לוקיאנוס מסמוסטה, אודות האלה הסורית, פסקה 4
- ^ 1 2 הרודוטוס, היסטוריות, 4.147–4.148 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
- ^ 1 2 3 4 היגינוס (אנ'), Fabulae, 178 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
- ^ 1 2 דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 3.74.6 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ 1 2 3 דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 5.48.5–5.49.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 3 שורות 8, 51, 81, 90, 97 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
- ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 5.58 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ פאוסניאס, תאוריה של יוון, 3.1.7-3.1.8 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 5.25.12–5.25.13 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ פסאודו־סקימנוס (אנ'), פריודוס לניקומדס, 645
- ^ 1 2 3 דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 4.2.1–4.2.5 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 3 שורות 2–4 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
- ^ cratère (ED 179 ; N 3157 ; K 33 bis), באתר מוזאון הלובר
- ^ 1 2 פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.12.1–9.12.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 10.35.5 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ 1 2 3 4 פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.5.1–9.5.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.10.1 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.26.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.19.4 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ 1 2 George Francis Hill, Catalogue of the Greek Coins of Phoenicia, Arnaldo Forni - Editore, 1965, עמ' cxlii, 293
- ^ 1 2 פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה, 3.4.1–3.4.2
- ^ אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 3 שורות 1–137 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
- ^ 1 2 Corinne Bonnet, "The Religious Life in Hellenistic Phoenicia: ‘Middle Ground’ and New Agencies", in: Jörg Rüpke (ed.), The Individual in the Religions of the Ancient Mediterranean, Oxford University Press, 2013, p. 51–52, doi:10.1093/acprof:oso/9780199674503.003.0002
- ^ אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, שיר 3 שורות 1177–1187 (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית: (1) (2), ובתרגום לעברית)
- ^ 1 2 3 דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 19.53.4–19.53.5 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ הרודוטוס, היסטוריות, 5.57 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
- ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.12.3–9.12.6 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 3 שורות 131–142 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
- ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 4.66.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, שיר 4 שורות 516–517 (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית: (1) (2), ובתרגום לעברית)
- ^ אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 4 שורות 563–603 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
- ^ 1 2 3 Fergus Millar, The Phoenician cities: a case-study of Hellenisation, The Cambridge Classical Journal 29, 1983, עמ' 67 doi: 10.1017/S0068673500004508, JSTOR 44696895
- ^ הרודוטוס, היסטוריות, 5.58–5.59 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
- ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 5.57.5–5.57.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 3.67.1 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ אוסביוס מקיסריה, הכנה לבשורה, 1.9 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 3.64.2–3.64.6 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ הרודוטוס, היסטוריות, 2.49 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
- ^ פאוסניאס, תאוריה של יוון, 3.24.3–3.24.4 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 4 שורות 563–565 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
- ^ אכילס טטיוס (אנ'), לאוקיפה וקליטופונטה (אנ'), 2.2.1 (ראו במקור היווני עם תרגום לאנגלית)
- ^ בניגוד לסיפור מתחילת הספר (אנ'), לפיו פולחן אפרודיטה אוראניה מקורו באשקלון, והפיניקים לימדו את היוונים את פולחנו בקיתרה.
- ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.16.3–9.16.4 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ נונוס, דיוניסיאקה, 1.362 ומאות השורות לאחר מכן (ראו במקור עם תרגום ובתרגום לאנגלית)
- ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 1.23.1–1.23.8 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 40.3.1–40.3.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ קונון (פוטיוס), סיפורים, 32 (ראו במקור עם תרגום ובתרגום לאנגלית)
- ^ קונון (פוטיוס), סיפורים, 37 (ראו במקור עם תרגום ובתרגום לאנגלית)
- ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.8.4 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, שיר 3 שורה 1095 (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית: (1) (2), ובתרגום לעברית)
- ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.9.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ George Francis Hill, Catalogue of the Greek Coins of Phoenicia, Arnaldo Forni - Editore, 1965, עמ' 318 (ושם הפניות מדויקות)
- ^ Corinne Bonnet, "The Hellenistic Period and Hellenization in Phoenicia", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.), The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 108, doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.8
- ^ Gabriele Morucci, Biological Effects of Cadmium on Cells, Organs and Tissues, PhD in Human Morphology and Morphogenesis, University of Florence, Faculty of Medicine and Surgery, 2007-2010, p. 7
- ^ Astrid Sigel, Helmut Sigel, Roland Ko Sigel, Cadmium: from Toxicity to Essentiality, Springer, 2013, עמ' 2
- ^ (7092) Cadmus In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2003. doi:10.1007/978-3-540-29925-7_6276. ISBN 978-3-540-29925-7.
- ^ ראו למשל אצל פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה, 2.5.1–2.5.12
- ^ פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה, 2.4.9
- ^ Markman Ellis, "'"An Author in Form': Women Writers, Print Publication, and Elizabeth Montagu's Dialogues of the Dead", ELH 79(2), 2012, pp. 427–428
- ^ George Lord Lyttleton, Dialogues of the Dead, J. Walker, 1795, "Dialogue XXVI", pp. 78–80