שאראף רשידוב

שאראף רשידוב
Sharof Rashidovich Rashidov
לידה	24 באוקטובר 1917 (יוליאני); דז'יזק, ברה"מ
התאבד	31 באוקטובר 1983 (בגיל 66); טשקנט, ברה"מ
מדינה	הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, הרפובליקה הרוסית, ברית המועצות
מקום קבורה	Chigʻatoy cemetery
השכלה	אוניברסיטת סמרקנד (1941)
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
פרסים והוקרה
	עיטור לנין (16 בינואר 1950); עיטור לנין (2 בדצמבר 1971); עיטור לנין (10 בדצמבר 1973); עיטור לנין (4 בנובמבר 1967); עיטור לנין (1 במרץ 1965); עיטור לנין (11 בינואר 1957); עיטור לנין (30 בדצמבר 1974); עיטור לנין (25 בדצמבר 1976); מדליית הפטיש והמגל (4 בנובמבר 1977); מדליית הפטיש והמגל (30 בדצמבר 1974); גיבור העמל הסוציאליסטי (4 בנובמבר 1977); עיטור לנין (4 בנובמבר 1977); עיטור לנין (6 במרץ 1980); עיטור הכוכב האדום (23 בינואר 1946); עיטור אות הכבוד (25 בדצמבר 1944); עיטור הדגל האדום של העמל (6 בדצמבר 1951); עיטור הכוכב האדום (28 באוגוסט 1942); פרס לנין (1980); גיבור העמל הסוציאליסטי (30 בדצמבר 1974); עיטור מהפכת אוקטובר (5 במרץ 1982); מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות; מדליית ותיק העמל; מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945; מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945; מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945; מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין; מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות ;

שאראף רשידוב (באוזבקית: Sharof Rashidovich Rashidov‏; 6 בנובמבר 1917 – 31 באוקטובר 1983, טשקנט) היה מדינאי סובייטי, המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית האוזבקית בשנים 1959-1983 (האישיות הממסדית הבכירה באוזבקיסטן הסובייטית). על תרומתו זכה 10 פעמים בעיטור לנין, פעמיים בתואר גיבור העמל הסוציאליסטי, ובעיטורים נוספים.

תחילת הקריירה

רשידוב נולד בעיירה ז'יזאק (90 ק"מ מסמרקנד) למשפחת איכרים ממוצא אוזבקי. בשנת 1935 הוא סיים בית ספר למורים והחל ללמד בבית הספר בעיר בו נולד. בשנת 1937 הוא עבר לסמרקנד והחל לעבוד בעיתון מקומי תחילה כמזכיר ואחר כך כעורך. במקביל לעבודה בעיתון, השלים רשידוב לימודים באוניברסיטה של טשקנט.

בשנת 1941 הוא גויס לצבא האדום ונפצע בקרבות מלחמת העולם השנייה. לאחר החלמה מפציעה חזר רשידוב לסמרקנד. בשנת 1944 החל בקריירה מפלגתית ומונה למזכיר סניף מפלגתי בסמרקנד.

רשידוב כסופר

הספר הראשון של רשידוב יצא לאור בשנת 1945. בשנת 1951 הוא פרסם ספר ראשון בטרילוגיה על האירועים השונים באוזבקיסטן הסובייטית. הספר השלישי בסדרה זו פורסם בשנת 1971. בנוסף לכך הוא פרסם מספר ספרים נוספים. בשנת 1969 על בסיס אחד מספריו צולם סרט קולנוע. בשנים 1979-1980 יצאה לאור אוסף יצירות של רשידוב ב-5 כרכים.

רשידוב כפוליטיקאי

בשנת 1950 רשידוב עבר לטשקנט ומונה לתפקיד יושב ראש הסובייט העליון של הרפובליקה. הוא כיהן בתפקיד זה במשך תשע שנים. בשנת 1959 הוא קודם לתפקיד המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית של אוזבקיסטן הסובייטית. במציאות הסובייטית זה התפקיד הבכיר ברפובליקה. רשידוב ניהל את הרפובליקה עד מותו בשנת 1983.

במהלך כהונתו אוזבקיסטן הסובייטית התפתחה מאוד, נבנו ערים חדשות, מפעלי תעשייה רבים והוקמו מוסדות תרבות. בשנת 1966 העיר טשקנט עברה רעידת אדמה קשה. רשידוב פעל רבות לשיקום העיר.

עם הגעת יורי אנדרופוב לשלטון היחסים בין רשידוב לבין מוסקבה עברו משבר קשה. אנדרופוב רמז לרשידוב שהוא מצפה ממנו להתפטר, אך רשידוב העדיף להישאר בתפקיד. לטשקנט הגיעה ממוסקבה צוות חוקרים שהחלו לחקור שחיתות שלטונית ובמיוחד דיווחים על איסוף כותנה (פרשת הכותנה). עד מהרה נמצאו ראיות לכאורה על שחיתות בקנה מידה ארצי והיו גם ראיות שקשרו את רשידוב לנושא. ב-31 באוקטובר 1983 רשידוב נפטר. הוא נטמן במרכז העיר והיה מתוכנן להקים במקום מאוזולאום שיהיה מקום עלייה לרגל של תושבי הרפובליקה.

בקיץ 1984 לטשקנט הגיע משלחת רמת דרג ובראשו יגור ליגצ'וב, מראשי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. בכינוס מפלגתי שבמהלכו היה צריך לבחור יורש לרשידוב, כול הנאומים התרכזו בגינוי של רשידוב והוא הואשם בשחיתות, אי-קידום אנשים ראויים וכו'. בהתאם להחלטת הכינוס הוצאה גופת רשידוב ממקום קבורתה במרכז העיר והועברה לבית העלמין. בעקבות הטיהורים שנערכו לאחר הכינוס, כל ראשי הממסד המפלגתי והשלטוני של הרפובליקה הוחלפו וחלקם נשפט.

בשנת 1991, לאחר שאוזבקיסטן זכתה בעצמאות, שוחררו כל הנאשמים שהיו במעצר ושמו של רשידוב נוקה. בעיני השלטון הנוכחי רשידוב נחשב למנהיג מקומי שקידם את הרפובליקה תוך עמידה בלחצים משלטון המרכזי שבמוסקבה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שאראף רשידוב בוויקישיתוף