לדלג לתוכן

נלי פורטדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח, מכיל מידע טפל, חסר מקורות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח, מכיל מידע טפל, חסר מקורות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
נלי קים פורטדו
Nelly, Nelly Kim Neto Furtado
לידה 2 בדצמבר 1978 (בת 45)
קנדהקנדה ויקטוריה, קולומביה הבריטית, קנדה
שם לידה Nelly Kim Furtado עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות קנדה, פורטוגל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1996
מקום לימודים תיכון מאונט דאגלס עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פופ, R&B, פולק, טריפ הופ, עולם
סוג קול מצו-סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית, פורטוגזית, ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, יוקולילי, טרומבון, גיטרה בס, כלי מקלדת, פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים DreamWorks Records, Mosley Music Group, Geffen Records
בן או בת זוג דמסיו קסטלון (19 ביולי 2008–2016)
Hodgy (2017–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
טימבלנד
ג'סטין טימברלייק עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Nevis Gahunia עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עיטור מסדר הנסיך אנריקה בדרגת מפקד (11 בפברואר 2014)
  • פרס הגראמי לביצוע סולו הפופ הנשי הטוב ביותר (2001)
  • שדרת הכוכבים של קנדה (2010)
  • Latin Grammy Award for Best Female Pop Vocal Album (2010) עריכת הנתון בוויקינתונים
nellyfurtado.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נלי קים פורטדו (באנגלית: Nelly Kim Furtado;‏ נולדה ב-2 בדצמבר 1978) היא זמרת יוצרת ופזמונאית קנדית-פורטוגזית. תקליטיה נמכרו בלמעלה מ-45 מיליון עותקים, ביניהם 35 מיליון אלבומים ברחבי העולם,[1] מה שהופך אותה לאחד האמנים הקנדיים המצליחים ביותר. המבקרים ציינו את הרבגוניות המוזיקלית שלה ואת ההתנסות בסוגות מוזיקליות שונות.[2][3][4][5]

פורטדו זכתה להצלחה ראשונית עם אלבום הבכורה שלה בהשראת הטריפ הופ, Whoa, Nelly! (2000), שזכה להצלחה ביקורתית ומסחרית והנפיק את שני הסינגלים "I'm Like a Bird" ו-"Turn Off the Light", שדורגו בעשירייה הפותחת במצעד הבילבורד הוט 100. הראשון זיכה אותה בפרס גראמי בקטגוריית "ביצוע הפופ הווקאלי הטוב ביותר – אישה". באלבום השני, Folklore, חקרה הזמרת את שורשיה הפורטוגזים. הסינגלים מתוכו זכו להצלחה מתונה באירופה, אך ביצועיו המסחריים ביחס לקודמו היו דלים ונחשבו לנפילת הסופמור.

אלבומה השלישי של פורטדו, Loose (2006), זכה להצלחה בין-לאומית והפך לאלבום רב-המכר שלה, עם יותר מ-10 מיליון עותקים שנמכרו ברחבי העולם, מה שהפך אותו גם לאחד מהאלבומים הנמכרים ביותר של שנות ה-2000.[6][7] האלבום, שנחשב להמצאה תדמיתית קיצונית ומחודשת, הנפיק ארבעה להיטים בין-לאומיים: "Promiscuous" (בהשתתפות טימבלנד), "Maneater", "Say It Right" ו-"All Good Things (Come to an End)". השתתפותה ב-"Give It to Me" משנת 2007 של טימבלנד באותה העת הפכה לתקדים והשיר עצמו זכה להצלחה בין-לאומית. הדואט עטור השבחים של פורטדו עם ג'יימס מוריסון, "Broken Strings", גם הגיע לראש המצעדים באירופה ב-2008.[8]

היא הוציאה את האלבום הראשון שלה בשפה הספרדית, Mi Plan, ב-2009, שזיכה אותה בפרס הגראמי הלטיני בקטגוריית "אלבום הפופ הווקאלי הנשי הטוב ביותר". בשנת 2012, פורטדו הוציאה את אלבומה החמישי בהשראת הנוסטלגיה, The Spirit Indestructible – הסינגלים מתוכו זכו להצלחה במצעדים השונים ברחבי אירופה. פורטדו נפרדה מההנהלה שלה והפכה לעצמאית לאחר מכן, והוציאה את אלבומה האינדי-פופ השישי, The Ride, ב-2017 בהוצאת חברת התקליטים שלה נלסטאר אנטרטיינמנט – הוא לא זכה להצלחה.

היא זכתה בפרסים רבים במהלך הקריירה שלה, כולל פרס גראמי אחד מתוך שבע מועמדויות בסך הכול, פרס גראמי הלטיני אחד, עשרה פרסי ג'ונו, פרס המוזיקה הבריטית אחד, פרס המוזיקה של בילבורד אחד, פרס המוזיקה של MTV אירופה אחד, פרס המוזיקה העולמית אחד ושלושה פרסי הווידאו קליפים המוזיקליים. לפורטדו יש כוכב בשדרת התהילה של קנדה, והיא עוטרה באות מפקד מסדר הנסיך הנרי ב-28 בפברואר 2014 על ידי אניבל קבאקו סילבה, נשיא פורטוגל דאז.[9][10][11]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטדו נולדה בוויקטוריה, קולומביה הבריטית שבקנדה להורים מהגרים מפורטוגל שגידלו אותה כקתולית. בגיל 9 החלה לנגן על יוקולילי וטרומבון, וכמה שנים מאוחר יותר על גיטרה וכלי מקלדת. בגיל 12 החלה פורטדו לכתוב שירים ובמהלך שנות הנעורים שלה הופיעה פורטדו בתזמורת צועדת פורטוגזית.

לפני שעזבה, הופיעה פורטדו בתוכנית של חיפוש אחר כישרונות צעירים. בתוכנית, הכירה פורטדו את סולן להקת "The Philosopher Kings" הקנדית, גרלד איטון. הוא עזר לפורטדו בהפקת הקלטת דמו על-מנת להשיג חוזה הקלטות. הדמו הוביל את נלי לחתימת חוזה הקלטות עם חברת "DreamWorks". הסינגל הראשון של פורטדו היה "Party's Just Begun (Again)‎", ויצא רק בארצות הברית למועדוני הריקודים. בנוסף, נכנס השיר לפסקול הסרט "Brokedown Palace", מה שהיווה הישג עבור פורטדו.

ב-20 בספטמבר 2003 ילדה פורטדו בטורונטו את בתה נוויס. אבי בתה הוא ה-DJ גספר גאוניה. פורטדו וגאוניה היו במערכת יחסים במשך 4 שנים, עד לפרידתם ב-2005.

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוויה המוזיקלית הראשונה של פורטדו הייתה כזמרת רקע של ראפרים ותקליטנים. במהלך ביקור קיצי בטורונטו, פורטדו הכירה את טליס ניוקירק, חבר בלהקת "Plains of Fascination". פורטדו תרמה את קולה עבור מספר שירים באלבום ובשנת 1996, כשסיימה את הלימודים, הצטרפה נלי אל הלהקה ועברה לטורונטו. אך הצליל הכללי של הלהקה היה יותר מדי היפ-הופ וראפ עבור פורטדו, שהאמינה שזה לא מייצג את היכולות הקוליות שלה ולא את האישיות שלה. פורטדו עזבה את הלהקה ותכננה לחזור לביתה.

פורטדו המשיכה את שיתוף הפעולה עם איטון ובריאן וסט, אשר הפיקו את אלבום הבכורה של פורטדו, "Whoa, Nelly!", שיצא לאור באוקטובר 2000.

האלבום הפך להצלחה עולמית. הוא הגיע למקום השני במצעד מכירות האלבומים הבריטי, למקום הרביעי במצעד המכירות האוסטרלי ולמקום 23 במצעד הבילבורד בארצות הברית. שלושת הסינגלים מתוך האלבום היו "I'm like a Bird", "Turn off the Light", ו- "‎...On the Radio (Remember the Days)‎". האלבום קיבל ארבע מועמדויות עבור פרסי גראמי, וזכה רק בקטגוריית "Best Female Pop Vocal Performance" עבור הסינגל "I'm like a Bird".

הביקורות שיבחו את האלבום בכך שפורטדו הצליחה לשלב סגנונות שונים בהצלחה. מגזין "Slant" כתב ש"האלבום הוא חוויה מרנינה לאוזן, נעים לשמוע משהו שונה חוץ מנסיכות הפופ ולהקות הראפ-מטאל שקמו לאחרונה". האלבום מכר עד סוף אוגוסט 2006 יותר מחמישה מיליון עותקים ברחבי העולם.

בנובמבר של אותה שנה יצא אלבומה השני של פורטדו, "Folklore". בין הסינגלים שיצאו מתוך האלבום: "Força", אשר פירושו "כוח להמשיך הלאה" בשפה הפורטוגזית, "Powerless (Say What You Want)‎" ו"Try". אף אחד מהסינגלים לא הצליח להיכנס למצעד הבילבורד בארצות הברית. האלבום נכשל במכירות, ומכר עד היום כשני מיליון עותקים. הסיבה העיקרית לכישלונו היא שינוי סגנון המוזיקה של פורטדו, סגנון פחות "פופי" מאשר אלבום הבכורה, אך סיבה נוספה היא שחברת התקליטים של פורטדו לא יכלה לקדם את האלבום בשל קשיים כלכליים, אשר גרמו להתאחדות עם חברת התקליטים "Universal Music Group". בשנת 2005 חברת התקליטים של פורטדו, "DreamWorks" שינתה את שמה ל"Geffen Records".

בין השנים 2002–2004 שיתפה פעולה מספר פעמים עם הזמר הקולומביאני המצליח חואנס.

2006–2008: Loose

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומה השלישי של פורטדו, "Loose", יצא לאור ביוני 2006. האלבום, שהופק בעיקרו על ידי טימבלנד, מכיל סאונד כללי של רית'ם אנד בלוז, היפ הופ ומוזיקה של שנות השמונים. פורטדו תיארה את האלבום כ"מודרני, פופי ומבהיל" אך הביקורות ביקרו אותה שעזבה את הסאונד הקודם שלה, ושינתה אותו על מנת להצליח מסחרית.

ארבעה סינגלים מובילים יצאו בארצות שונות באלבום: "No Hay Igual", המתחבר אל הקהל הלטיני של פורטדו, יצא רק באמריקה הלטינית; "Promiscuous", בעל צלילי ההיפ הופ המתחבר אל הקהל האמריקאי שוחרר בארצות הברית ו"Maneater", בעל הצליל האפל והפופי, יצא לאור באירופה. חלוקת הסינגלים הפכה את האלבום לאלבום המצליח ביותר בקריירה של פורטדו, והגיע למקום הראשון במצעד מכירות האלבום בארצות הברית. הסינגלים הבאים, "Promiscuous" ו"Say It Right", נכנסו למקום הראשון במצעד הקנדי והאמריקאי, "Maneater" למקום הראשון במצעד הבריטי ו-"All Good Things (Come to an End)" במצעד האירופי. ארבעת סינגלים אלו כיכבו במקומות הראשונים בכל העולם.

ב-2007 השתתפה פורטדו בשיר "Give It to Me" יחד עם טימבלנד וזמר הפופ ג'סטין טימברלייק. הסינגל הפך לסינגל השלישי המצליח להגיע לפסגת מצעד הבילבורד בארצות הברית ולמקום הראשון במצעד הבריטי. ב-16 בפברואר פורטדו יצאה לסיבוב ההופעות "Get Loose Tour". בסוף שנת 2007 קיבלה פורטדו את פרס "אלבום השנה" בטקס פרסי הווידאו של ערוץ MTV, זאת על אף שהאלבום יצא בשנת 2006.

פורטדו גילמה בפרק של סדרת המתח CSI: NY בעונה ה-3 בפרק ה-15 את הדמות "אווה ברנדט". פרק זה כלל בתוכו את שיריה "Maneater" ו-"All Good Things (Come to an End)" המופיעים באלבומה האחרון "Loose". עוד הופיעה פורטדו בפרק של אופרת הסבון היומית "One Life to Live" בארצות הברית, שם ביצעה חלק משיריה על במת מועדון.

2009–הווה: אלבומים חדשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2008 פורטדו החלה להקליט אלבום בספרדית, "Mi Plan". האלבום יצא ב-15 בספטמבר 2009 וזכה להערכה רבה בקרב העולם הלטיני. נלי זכתה בפרס גראמי הלטיני באותה שנה גם כן.

בתחילת 2010, בעקבות רעידת האדמה בהאיטי, התארחה בגרסת ההאיטי של השיר "Wavin' Flag" של קיינאן לצד אמנים נוספים מקנדה, ובניהם דרייק, אבריל לאבין, קנדיאל אופיטל וג'סטין ביבר. באותה שנה היא הוציאה לאור את אלבום האוסף שלה "The Best Of Nelly Furtado" שכלל את מיטב להיטיה ובנוסף גם שני שירים חדשים, "The Night Is Young" ו "Stars". בנוסף, החלה בסיבוב הופעות לשיווק "Mi Plan" שכלל ארצות רבות באמריקה הצפונית והדרומית, באירופה ואף בערב הסעודית.

בספטמבר 2012 היא שחררה את אלבומה החמישי, שכולו באנגלית, "The Spirit Indestructible". האלבום לא זכה להצלחה מסחררת עקב שיווק קטן יחסית לאלבומה השלישי, "Loose". ב-2013 יצאה לסיבוב הופעות לשיווק "The Spirit Indestructible" בקנדה ובאירופה.ב-2017 הוציאה את אלבומה השישי, "The Ride".

ב-1 בספטמבר 2023 השתתפה בסינגל "Keep Going Up" של טימבלנד עם ג'סטין טימברלייק.[12]

ב-22 במאי 2024, יצא לאור השיר "Love Bites", ביחד עם טובה לו ואס ג'י לואיס.

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נלי פורטדו
פרס המוזיקה הבריטית לזמרת הבינלאומית הטובה ביותר
טרייסי צ'פמן (1989) • שינייד או'קונור (1991) • ביורק (1994) • קיי די לאנג (1995) • ביורק (1996) • שריל קרואו (1997) • ביורק (1998) • נטלי אימברוליה (1999) • מייסי גריי (2000) • מדונה (2001) • קיילי מינוג (2002) • פינק (2003) • ביונסה (2004) • גוון סטפאני (2005) • מדונה (2006) • נלי פורטדו (2007) • קיילי מינוג (2008) • קייטי פרי (2009) • ליידי גאגא (2010) • ריהאנה (2011) • ריהאנה (2012) • לנה דל ריי (2013) • לורד (2014) • טיילור סוויפט (2015) • ביורק (2016) • ביונסה (2017) • לורד (2018) • אריאנה גרנדה (2019) • בילי אייליש (2020) • בילי אייליש (2021)
פרס ג'ונו לאמן השנה
שאניה טוויין (2003) • סם רוברטס (2004) • אבריל לאבין (2005) • מייקל בובלה (2006) • נלי פורטדו (2007) • פייסט (2008) • סם רוברטס (2009) • קיינאן (2010) • ניל יאנג (2011) • פייסט (2012) • לאונרד כהן (2013) • סרינה ריידר (2014) • דה ויקנד (2015 ו-2016) • לאונרד כהן (2017) • גורדון דאוני (2018) • שון מנדס (2019) • שון מנדס (2020) • דה ויקנד (2021) • שרלוט קארדין (2022) • דה ויקנד (2023) • טייט מקריי (2024)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ NELLY FURTADO AND DOM DOLLA RELEASE EAT YOUR MAN – Sony Music Canada, www.sonymusic.ca
  2. ^ Natalie Nichols, Nelly Furtado Takes the Reins, Debuts With Talent, Versatility, Los Angeles Times, ‏2000-08-23 (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ The Best Songs You Missed Last Week: Ásgeir, Nelly Furtado, More, Observer, ‏2017-01-30 (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ Nelly Furtado: The Ride – breathlessly beat-driven tunes, The Irish Times (באנגלית)
  5. ^ Paul Lester, BBC - Music - Review of Nelly Furtado - Mi Plan, www.bbc.co.uk (באנגלית בריטית)
  6. ^ » Kuwait Times Website, web.archive.org, ‏2012-03-09
  7. ^ Nielsen Business Media Inc, Billboard, Nielsen Business Media, Inc., 2009-08-01. (באנגלית)
  8. ^ BBC - Chart Blog: James Morrison ft. Nelly Furtado - 'Broken Strings', www.bbc.co.uk (באנגלית)
  9. ^ abola.pt, web.archive.org, ‏2015-05-11
  10. ^ Cavaco condecora personalidade portuguesas e luso-canadiana, entre as quais a cantora Nelly Furtado - Pag 1 de 2 | iOnline, web.archive.org, ‏2014-09-13
  11. ^ Cavaco Silva condecora Nelly Furtado com a comenda da Ordem do Infant…, archive.ph, ‏2014-03-02
  12. ^ Gil Kaufman, Timbaland Reveals Title For New Collab With Justin Timberlake, Nelly Furtado, Billboard, ‏28 באוגוסט 2023 (באנגלית אמריקאית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נלי_פורטדו&oldid=39179605"