Sea Launch

סמל חברת Sea Launch

Sea Launch הוא מיזם מסחרי לשיגור לוויינים למסלול גיאוסינכרוני, העושה שימוש באסדת שיגור המתמקמת על קו המשווה בטרם השיגור לחלל.

זהו מיזם משותף לארבע חברות, ובעת הקמתו הייתה חלוקת הבעלות בין ארבע החברות כך:

• חברת בואינג מארצות הברית (בבעלותה 40% מהמיזם) - אחראית על האינטגרציה של המשגר עם המטע"ד.
• תאגיד החלל "אנרגיה" מרוסיה (בבעלותו 25% מהמיזם) - אחראי לספק את השלב השלישי למשגר זניט.
• חברת אקר קווארנר מנורווגיה (בבעלותה 20% מהמיזם) - אחראית על בניית אסדת השיגור ואוניית הפיקוד.
• תאגיד החלל יוז'נוי מאוקראינה (בבעלותו 15% מהמיזם) - ייצור ואספקת המשגר זניט (למעט השלב השלישי שלו).

בסוף שנת 2011, בעקבות קשיים כלכליים שעברה החברה, השתלט תאגיד אנרגיה על 95 אחוזים מכלל החברה, כשבעלות שאר החברה בידי חברת בואינג.

בסוף 2014 כתוצאה מסיפוח חצי האי קרים לרוסיה פעילות המיזם הופסקה.

טיל השיגור

מיזם Sea Launch עושה שימוש בדגם מיוחד של משגר הלוויינים זניט, בעל שלושה שלבים. הטיל מיוצר על ידי חברת יוז'נוי האוקראינית, וכולל שלב עליון מתוצרת רוסית.

אסדת השיגור

אסדת השיגור אודיסיאה

מיזם Sea Launch הוא במהותו שיגור של משגר לוויינים מהים. על מנת להשיג את היציבות הנדרשת מכן השיגור, וכן את הנפח הגדול של ציוד ותשתיות הדרושות למשגר הלוויינים זניט, נבנתה אסדת השיגור "אודיסיאה" על בסיס של אסדת קידוח נפט. ההסבה בוצעה על ידי החברה הנורווגית Aker Kværner בשיתוף עם חברת יוז'נוי מאוקראינה, יצרנית המשגר.

לאסדת השיגור כושר הפלגה עצמית בים ובאוקיינוס, ובסיס הקבע שלה, שם היא עוברת טיפולי תחזוקה תקופתיים, מצוי בלוס אנג'לס. לצורכי שיגור נוצל משגר לוויינים וחלליות מדגם זניט-2 שהיה מיוצר באוקראינה.

מרכז הבקרה הימי

האוניה Sea Launch Commander

אוניית חברת Sea Launch המכונה Sea Launch Commander נושאת את המשגר והלוויין, הדלק והמחמצן, אנשי הצוות ומרכז בקרה. באוניה מגורים לנציגים מטעם החברות שהלוויינים בבעלותן עתידים להיות משוגרים, מרכז מעקב וטלמטריה, מסוק, ציוד תקשורת מתקדם ומאגר חלקי חילוף לשם טיפול ותיקון במשגר.

צוות האוניה מונה 240 איש. אורך האוניה: 220 מטר. הדחק: 34,000 טון.

יומן שיגורים

מספר	הערות	מסה	מטען	תאריך
1	הצלחה	4.5 טון	DemoSat	28 במרץ 1999
2	הצלחה	3.5 טון	DIRECTV 1-R	9 באוקטובר 1999
3	כישלון	2.7 טון	ICO F-1	12 במרץ 2000
4	הצלחה	3.7 טון	PAS-9	28 ביולי 2000
5	הצלחה	5.1 טון	Thuraya-1	20 באוקטובר 2000
6	הצלחה	4.7 טון	XM-2 ROCK	18 במרץ 2001
7	הצלחה	4.7 טון	XM-1 ROLL	8 במאי 2001
8	הצלחה	4.9 טון	Galaxy IIIC	15 ביוני 2002
9	הצלחה	5.2 טון	Thuraya-2	10 ביוני 2003
10	הצלחה	4.7 טון	EchoStar IX/Telstar 13	7 באוגוסט 2003
11	הצלחה	4.1 טון	Galaxy XIII/Horizons-1	30 בספטמבר 2003
12	הצלחה	4.7 טון	Telstar 14/Estrela do Sul 1	10 בינואר 2004
13	הצלחה	5.5 טון	DIRECTV-7S	4 במאי 2004
14	אנומליה בזמן השיגור	4.8 טון	Telstar-18	28 ביוני 2004
15	הצלחה	4.7 טון	XM-3	1 במרץ 2005
16	הצלחה	6 טון	SPACEWAY-1	26 באפריל 2005
17	הצלחה	5.5 טון	Intelsat IA-8	23 ביוני 2005
18	הצלחה	6.0 טון	Inmarsat 4-F2	8 בנובמבר 2005
19	הצלחה	4.3 טון	EchoStar X	15 בפברואר 2006
20	הצלחה	4.4 טון	JCSAT-9	12 באפריל 2006
21	הצלחה	5.1 טון	Galaxy 16	18 ביוני 2006
22	הצלחה	4.9 טון	Koreasat 5	22 באוגוסט 2006
23	הצלחה	4.7 טון	XM-4	30 באוקטובר 2006
24	כישלון	5.9 טון	NSS-8	30 בינואר 2007
25	הצלחה	5.2 טון		15 בינואר 2008
26	הצלחה	5.9 טון		19 במרץ 2008
27	הצלחה	4.6 טון		21 במאי 2008
28	הצלחה	5.5 טון		16 ביולי 2008
29	הצלחה	4.7 טון		24 בספטמבר 2008
30	הצלחה	3.0 טון		20 באפריל 2009
31	הצלחה	4.6 טון		24 בספטמבר 2011
32	הצלחה	5.6 טון		31 במאי 2012
33	הצלחה	6.0 טון		19 באוגוסט 2012
34	הצלחה	5.2 טון		3 בדצמבר 2012
35	כישלון	6.2 טון		1 בפברואר 2013
36	הצלחה	6.0 טון		26 במאי 2014

פירוק

ב-22 ביוני 2009 ביקשה החברה סעד משפטי לפי סעיף 11 האמריקני, המקנה לה הגנה מנושים, בטרם הליך פירוק. המצב הקשה אליו נקלעה חברת השיגורים נבע בעיקר מתקלת השיגור בשנת 2007, שהביאה לעיכובים משמעותיים בשיגורים וממעבר של לקוחות שהזמינו שיגור באמצעות החברה לספקי שיגור אחרים.

באוקטובר 2010 יצאה החברה ממשבר החובות שלה וחזרה לפעול. תאגיד "אנרגיה" רכש את מרבית מניות החברה, כש-5% בלבד ממניות החברה נשארו בידי חברת בואינג.

בשנת 2017 נרכשו מניותיה של אנרגיה על ידי תאגיד החלל S7 Space.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא Sea Launch בוויקישיתוף

• Sea Launch, ברשת החברתית פייסבוק
• Sea Launch, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• Sea Launch, ברשת החברתית אינסטגרם
• Sea Launch, ברשת החברתית LinkedIn