‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫"השמיניה"‬
‫עונה שניה‬
‫פרק ‪ :107‬טיטניק‬
‫מאת‪ :‬שירי צוק‬
‫‪ .1‬בית ראש הממשלה ערב המשך‬

‫לביים מתח‪ ...‬לא קומי‪ .‬אנחנו בטוחים שהוא הולך להרוג אותה‪ ...‬מולי מול רוחל'ה‬
‫שקמה אליו‪ ,‬היא לחוצה טיפה‪ ,‬הוא נחמד מדי‪ ,‬מלאכותי‪.‬‬
‫מולי‬
‫רוחל'ה‪ ,‬הבהלתי אותך? אני מצטער‪ ...‬הפרעתי‬
‫לך באמצע משהו?‬
‫רוחל'ה‬
‫מה פתאום‪ ..‬חס וחלילה‪ ..‬אני סתם רואה פה‬
‫טלוויזיה (צוחקת) מה כבר יש לי לעשות?‬
‫מולי‬
‫(מתעניין) באמת? מה את רואה?‬
‫רוחל'ה‬
‫אה‪ ..‬פףףף‪ ..‬מהיום למחר‪ ..‬ממחר למחרתיים‪..‬‬
‫מאתמול לשלשום‪ ..‬איך שזה לא נקרא‪ ..‬יש‪...‬‬
‫כתבת תחקיר על‪( ..‬בקול חלש) קקטוסים‪...‬‬
‫מולי מחייך אליה‪ ,‬זה עוד יותר מלחיץ את רוחל'ה‪ .‬מולי מסתיר את ידיו מאחורי גבו‬
‫ולובש כפפות עוד שחורות‪ ,‬רוחל'ה קמה שמה לב שקורה משהו‪ ,‬לא ממש קולטת מה‪.‬‬
‫הדיאלוג תוך כדי הליכה איטית שלהם מולי אליה והיא אחורה‪...‬‬
‫רוחל'ה‬
‫טוב‪ ..‬אז‪ ..‬מה? יאיר עוד לא חזר‪ ..‬אתה מחפש‬
‫אותו‪ ,‬לא? בפעם הבאה אתה יכול להתקשר‬
‫ולברר‪ ,‬במקום להטריח את עצמך ככה‪( ..‬מגיבה‬
‫לכפפות) בקור הזה‪( ..‬מולי מניד בראשו) לא?‬
‫מולי‬
‫דווקא באתי אליך‬
‫רוחל'ה‬
‫(היסטרית) מה אתה אומר‪ ..‬איזו הפתעה‬
‫(צוחקת) במה אני יכולה לעזור?‬
‫מולי‬
‫יש משהו שאת רוצה לספר לי‪ ,‬רוחל'ה?‬
‫רוחל'ה‬
‫אני? לספר לך? מה יש לי לספר לך? אתה יודע‬
‫עלי הכל‪....‬‬
‫מולי‬
‫לא בטוח‪ ...‬אולי נתחיל במה שסיפרת לסוזי‪ .‬את‬
‫כל סודות המדינה שסיפרת לה‪ .‬אולי תשתפי גם‬
‫אותי בזה‪ ,‬מה את אומרת?‬
‫רוחל'ה‬

‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫(המומה‪ ,‬מעמידה פנים) אמממ‪ ..‬מה?! אני לא‬

‫יורדת לסוף דעתך‪...‬‬
‫מולי‬
‫רוחל'ה‪ ...‬רוחל'ה‪ ...‬רוחל'ה‪...‬‬
‫היא נכנסת לפניקה לאט לאט‪ .‬הוא מתקרב אליה‪ ,‬היא לוקחת צעד אחורה‪.‬‬
‫מולי‬
‫תגידי לי‪ ,‬יש לך מושג מה היה קורה ליאיר אם‬
‫הכתבה הזו היתה מתפרסמת?‬
‫רוחל'ה‬
‫(מבינה סופית) זה אתה שפרצת אליה הביתה!‬
‫מולי‬
‫אני עשיתי את מה שהיה צריך לעשות‪ ....‬ובסך‬
‫הכל הקדמתי בכמה שעות את הבלש הפרטי‬
‫שלך‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫מולי‪ ,‬אתה מפחיד אותי‪ ,‬אני מבקשת שתלך מפה‬
‫עכשיו‪.‬‬
‫מולי‬
‫אני מבין‪ ...‬אבל אני נאלץ לסרב‪....‬‬
‫מולי מתקרב עוד צעד‪ ..‬שניהם הולכים לכיוון הטלויזיה‪ ..‬מולי מנסה לקחת את ה‬
‫‪ ...DVD‬רוחל'ה מקדימה אותו ומכניסה לכיסה‪ ...‬ממשיכים ללכת‪ ...‬רוחל'ה לוקחת‬
‫קקטוס בידה מאחורי הגב‪ ,‬מתח באוויר ואז יאיר נכנס‪ ,‬מביט בשניהם שזזים אחורה‪,‬‬
‫היא מורידה את הקקטוס בשקט‪ ,‬הוא נפטר מהכפפות‪.‬‬

‫פתיח‬

‫‪ .2‬בית ראש הממשלה המשך‬

‫יאיר מביט בשניהם‪.‬‬

‫יאיר‬
‫מולי‪ ,‬איזו הפתעה‪ .‬באת לקפה?‬
‫מולי‬
‫מה יש‪?..‬‬
‫יאיר‬
‫יופי‪ .‬דרלינג‪ ,‬תעשי גם לי ותוסיפי איזה בורקס‬
‫קטן בצד‪ ,‬מה את אומרת?‬
‫רוחל'ה‬
‫למה לא‪...‬‬
‫יאיר מביט בשניהם‪ ,‬זה נראה לו מוזר‬
‫יאיר‬
‫הפרעתי למשהו?‬
‫רוחל'ה ‪ /‬מולי‬
‫לא‪ ,‬מה פתאום?‪ /‬לא‬
‫יאיר‬

‫‪2‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫זה נראה שאתם באמצע משהו‬

‫רוחל'ה‪ /‬מולי‬
‫לא‪ ,‬לא‪ ,‬סתם‪ /‬לא‪ ,‬אנחנו מדברים‪.‬‬
‫יאיר‬
‫יופי‪ ..‬יופי‪ ..‬טוב אני טס למקלחת‪( .‬מביט‬
‫ברוחל'ה) הבורקס‪?...‬‬
‫רוחל'ה‬
‫בשמחה‪ ,‬יאיר‪ ,‬בשמחה‪.‬‬
‫הוא מביט בהם שוב‪ ,‬לא מבין‪ ,‬מגרד בראש‪ ,‬מושך בכתפיים ועוזב‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫(קוראת אחריו) טוב שאתה בבית! (מביטה במולי)‬
‫ה‪-‬כ‪-‬ל‪ .‬אני הולכת לספר לו ה‪-‬כ‪-‬ל‪ .‬הוא ישמע‬
‫ממני איך הבן דוד שלו מתנהג לגברת הראשונה‪.‬‬
‫מולי‬
‫(באינסטינקט) בפעם המי יודע כמה‪ ,‬הגברת‬
‫הראשונה היא – (מניד בראשו‪ ,‬נאנח) לא משנה‪.‬‬
‫מצדי תספרי ליאיר מה שאת רוצה‪ .‬רק קחי‬
‫בחשבון שגם אני אספר לו מה שאני רוצה‪ ,‬כמו‬
‫איך אשתו הדליפה סודות מדינה וכמעט הפילה‬
‫אותו ואת הממשלה‪...‬‬
‫רוחל'ה‬
‫אתה לא תעז‬
‫מולי‬
‫(לעצמו) הייתי צריך לדעת שזאת את‪,‬‬
‫כשהתחלתי לראות את קקטוסים בטלוויזיה‪ .‬אני‬
‫מאוד מקווה שפתחת את הפה הגדול שלך רק‬
‫לסוזי‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫אתה לא תדבר אלי ככה‪ ,‬חצוף‪.‬‬
‫מולי‬
‫(מתקרב אליה‪ ,‬באיום) תגידי איפה את חושבת‬
‫שאת נמצאת‪ ...‬בבית ספר רבין‪ ?...‬את במגרש של‬
‫הגדולים עכשיו רוחל'ה‪ ...‬אני אדבר אליך איך‬
‫שאני ארצה‪ ...‬ואם את רוצה להמשיך להיות‬
‫ה"גברת הראשונה" כדאי לך להיות מאוד נחמדה‬
‫אלי‪ ....‬אם את לא רוצה לפגוש את סוזי‪...‬‬
‫רוחל'ה‬
‫(מתחילה להילחץ) אתה‪ ..‬אתה עשית משהו‬
‫לסוזי?‬
‫מולי‬
‫רוחל'ה‪ ,‬כשהברז מטפטף‪ ,‬אפשר לטפל בברז‬
‫ואפשר לטפל בשלולית‪ .‬אני טיפלתי בשלולית‪,‬‬
‫ואם אני אצטרך לטפל בברז‪ ,‬אני אעשה גם את‬
‫זה‪.‬‬

‫‪3‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫רוחל'ה נבעתת‪ ,‬היא מוציאה בבת אחת את הקקטוס מאחורי הגב ומאיימת בעזרתו‬
‫על מולי‪ .‬מולי לא מתרגש‪.‬‬
‫מולי‬
‫די‪ ,‬די‪ ,‬די‪ .‬קקטוס מגוואטמלה‪ ...‬לא חבל‪?..‬‬
‫תמסרי ליאיר שהייתי צריך ללכת לפגישה‬
‫דחופה‪ ..‬ערב טוב שיהיה לך‪.‬‬
‫מולי יוצא‪ ,‬יאיר נכנס לסלון בחלוק אמבטיה‪ ,‬רוחל'ה עדיין מחזיקה את העציץ‬
‫בידיים רועדות‪.‬‬
‫מולי‬
‫איפה השמפו קשקשים? (קולט את רוחל'ה‪ ,‬שואל‬
‫בחשש) את שוב באמצע האימון‪ ..‬טאי פו‪ ..‬פינג?‬
‫רוחל'ה מניחה את העציץ‪ ,‬היסטרית‪.‬‬
‫מולי‬
‫ואיפה מולי?‬
‫רוחל'ה‬
‫(מאבדת את הקול מלחץ) השמפו מיהר‬
‫לפגישה‪ ,‬ומולי על הכיור‪....‬‬
‫יאיר מביט בה במבט לא מבין‪ ,‬יוצא‪ .‬רוחל'ה רועדת מפחד‪ ,‬מחבקת את עציץ הקקטוס‬
‫בנוגות‪.‬‬

‫מעבר לבוקר‬

‫‪ .3‬פלאפל בוקר‬

‫מיקה אבי ודורי שותים מיץ ואוכלים סופגניה לפני בית הספר‪.‬‬
‫מיקה‬
‫אני רוצה להיזכר בתור מי ששיחררה את‬
‫הסופגניות מחנוכה‪ .‬למה לא לאכול אותם כל‬
‫השנה?!‬
‫אבי‬
‫שמעתי פעם על מישהו באמריקה שאכל רק‬
‫המבורגרים כל החיים שלו ‪- -‬‬
‫מיקה‬
‫(בתקווה) ומת מאושר בגיל ‪?110‬‬
‫אבי‬
‫לא‪ .‬מת מהתקף לב בגיל ‪34‬‬
‫מיקה‬
‫יופי‪ .‬תודה‪ .‬מה אתה מספר לי את זה בכלל?‬
‫אבי‬
‫רק שתראי שיש אנשים שהמצב שלהם יותר גרוע‬
‫משלך‪.‬‬
‫דורי‬
‫(דכאון) לא צריך להגיע עד לאמריקה‪ .‬יש לך‬
‫מישהו כזה כאן‪.‬‬

‫‪4‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫מיקה‬
‫כן‪ ,‬מזמן לא ריחמת קצת על עצמך באמת‪.‬‬
‫דורי‬
‫אני כזה אידיוט‪ ,‬הייתי צריך לדעת‪ .‬בחורות‬
‫כאלה לא נשארות לבד הרבה זמן‪.‬‬
‫אבי‬
‫אמרתי לך שהיא לא תחכה לך יותר הרבה‪.‬‬
‫דורי‬
‫מה הרבה? חצי יום זה הרבה? מה‪ ,‬היא חיכתה לי‬
‫שם עם סטופר?‬
‫מיקה‬
‫זהו‪ ,‬שהיא פשוט לא חיכתה בכלל‪ ,‬כנראה‪.‬‬
‫דורי‬
‫או שהיא חיכתה למי שיבוא קודם‪ .‬האדם הזה‪...‬‬
‫אבי‬
‫ואללה‪.‬‬
‫דורי‬
‫אין לו אלוהים‪ ...‬הוא מתחיל עם כל מי שיש לה‬
‫דופק‪ ,‬אה?‬
‫מיקה ואבי מביטים ברצפה ודורי קולט שעלה על מוקש‪ ...‬מיקה ואבי נבוכים‬
‫אבי‬
‫עזוב‪ .‬שטויות‪.‬‬
‫דורי‬
‫אתה לפחות הכנסת לו אגרוף‪ ,‬אני פשוט הלכתי‬
‫משם‪ ,‬כמו איזה נקניקיה‪ .‬נראה לכם שגם אותה‬
‫הוא כבר הספיק לנשק?‬
‫ריאקשן אבי‪ ,‬נשבז מזה שדורי ממשיך לגעת בנקודות כואבות‪ ,‬מיקה קמה בהפגנתיות‪.‬‬
‫מיקה‬
‫טוב‪ ,‬דורי‪ ,‬כיף איתך‪ .‬גם את החשק לסופגניות‬
‫הצלחת להוציא לי‪( .‬תוקעת לו חצי סופגניה)‬
‫הולכת משם‬
‫דורי‬
‫(קורא אחריה) מיקה‪ ,‬אני לא‪...‬‬
‫אבי‬
‫(לדורי) מה נהיה איתך‪ ,‬אם לך אין אז אתה חייב‬
‫להרוס לכולם?‬
‫דורי‬
‫לא התכוונתי‪ ..‬אני כזה אידיוט‪...‬‬
‫אבי‬
‫לא נורא‪ ,‬התרגלנו‪( .‬נותן לו חצי חיוך שלא ילך‬
‫ממש כועס)‬
‫אבי הולך אחרי מיקה‪ ,‬דורי נשאר מבואס‪ .‬אחרי כמה שניות עוברת ניצן‪ ,‬הם מביטים‬
‫זה בזה‪.‬‬
‫ניצן‬

‫‪5‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫(בקרירות) הי‪.‬‬
‫ניצן ממשיכה הלאה‪ ,‬דורי נושם שוב נשימה כבדה של שביזות‪.‬‬

‫‪6‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫‪ .4‬סלון דביר ליד הכניסה בוקר‬

‫דגנית פותחת את הדלת‪ ,‬מולה בן בן ושלומיק‪ .‬היא מחבקת את בן בן‪.‬‬

‫דגנית‬
‫בן בן‪ ..‬התגעגעתי אליך!‬
‫שלומיק‬
‫כבר הספקת?‬
‫בן בן‬
‫(לחוץ בחיבוק) זה בסדר‪ ,‬היא מתגעגעת אליי גם‬
‫כשאני הולך לעשות פיפי‪...‬‬
‫צוחקים‪ .‬דגנית משחררת אותו‪.‬‬
‫דגנית‬
‫אז איך היה?‬
‫בן בן‬
‫כיף‪.‬‬
‫שלומיק‬
‫הסתכלנו באלבומים מהודו עד שנרדמנו‪.‬‬
‫בן בן‬
‫אני גם רוצה לנסוע להודו‬
‫דגנית‬
‫(מחייכת) או ווה‪ ..‬זה הגיע מהר‪( ...‬לבן בן) קודם‬
‫תלך לבי"ס ואז נראה‪...‬‬
‫שלומיק‬
‫בשביל זה אנחנו כאן‪ .‬הוא לא אוהב סנדוויץ' עם‬
‫נבטים וטופו‪.‬‬
‫דגנית‬
‫זה בסדר‪ ,‬גם אני לא‪ .‬טוב‪ ,‬שוקולד או חלבה?‬
‫בן בן‬
‫אפשר שניהם?‬
‫דגנית‬
‫בן בן‪ ,‬לא התגעגעתי עד כדי כך‪( ..‬הולכת‬
‫למטבח)‬
‫בן בן‬
‫(קורא אחריה) חלבה עם חמאה!‬
‫דגנית ‪off screen‬‬
‫שום חמאה! ותגיד תודה שאתה לא מקבל נבטים‬
‫וטופו‬
‫בן בן‬
‫(לשלומיק) תגיד לה!‬
‫שלומיק‬
‫(צוחק) טוב‪ ,‬איש‪ ,‬אני זז‪ .‬היה לי כיף גדול‪.‬‬
‫לפעם הבאה אני אקנה שוקולד וחלבה‪ ,‬שיהיה‬
‫לי בבית‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫בן בן‬
‫וחמאה!‬
‫שלומיק‬
‫זה לא‪( .‬צועק לדגנית) בי דגנית!‬
‫דגנית ‪off screen‬‬
‫בי!‬
‫שלומיק‬
‫ותמסור ד"ש גם לדדי?‬
‫בן בן‬
‫אני אמסור לו כשהוא יחזור‪ ...‬אם אני לא אשכח‬
‫שלומיק‬
‫לאן הוא הלך?‬
‫בן בן‬
‫הוא נסע לאמריקה‬
‫שלומיק‬
‫באמת‪?...‬‬
‫שלומיק מלטף את ראשו של בן בן‪ ,‬יוצא‪.‬‬

‫‪ .5‬צינוק מקדש‬

‫איה במיטה‪ ...‬שומעת את הדלת נפתחת‪ ...‬לוקחת את הסכין שגנבה מהמחבוא‬

‫ומחביאה אותה שוב בתוך השרוול שלה‪ ...‬מזדקפת‪ ...‬שוב הניצב החביב שהביא לה‬
‫שניצלים‪ .‬מניח הפעם מגש ועליו קורנפלקס‪ ...‬קד קידה ועומד על ידה‪ ...‬איה מביטה‬
‫בו ‪ ..‬חושבת מה לעשות‪ ...‬כמעט שולפת את הסכין ואז הניצב שולף בקבוק שוקו‪...‬‬
‫איה מחייכת‪ ....‬הוא מוזג לה אותו‪ ...‬היא מחביאה שוב את הסכין במחבוא‪ ...‬מביטה‬
‫בו בתודה‪ ...‬אחרי כמה שניות מתחילה לאכול בשקיקה‪ ...‬הוא קד קידה נוספת‬
‫והולך‪ ...‬איה אוכלת‪ ....‬לוגמת את השוקו שנשאר מהקערה‪ ...‬מזיזה את המגש לכיוון‬
‫הדלת‪ ...‬פתאום חשה סחרחורת‪ ....‬שולטת בעצמה‪ ...‬ואז שוב מסתחררת‪ ...‬ברגע ואז‬
‫קורסת על המיטה מעולפת‪...‬‬
‫‪ .6‬קיר במקדש‬

‫מספר ‪ 2‬ממתין ליד קיר בפינה כלשהי‪ .‬הניצב מגיע אליו‪ ,‬קד קידה‪.‬‬
‫מספר ‪2‬‬
‫עבודה יפה‪ ...‬שמת חמש טיפות‪ ,‬נכון? לא יותר‬
‫לא פחות‪...‬‬
‫ניצב מהנהן‪.‬‬
‫מספר ‪2‬‬
‫היום אנחנו לא לוקחים איתה שום סיכונים‪ .‬אתה‬
‫משוחרר‪ .‬רק שים עליה עין‬
‫הניצב קד קידה ועוזב‪.‬‬

‫‪ .7‬מסדרון בוקר‬

‫‪8‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫נטשה הולכת (טיפה קפואה – היא מהופנטת מאתמול‪ ,‬אבל לא להגזים)‪ .‬רוני‬
‫בעקבותיה‪ ,‬קוראת לה‪.‬‬
‫רוני‬
‫נטשה! נטשה!‬
‫נטשה לא מגיבה‪ ,‬רוני רצה ומשיגה אותה‪.‬‬
‫רוני‬
‫ֵהי! קראתי לך!‬
‫נטשה‬
‫אה‪ .‬לא שמעתי‪ .‬אני מצטערת‪.‬‬
‫רוני‬
‫איפה היית אתמול? כל היום חיפשתי אותך?‬
‫נטשה‬
‫אתמול?‬
‫רוני‬
‫לא חשוב‪ ,‬את לא מאמינה מה קרה עם אלי‪.‬‬
‫נטשה‬
‫מה?‬
‫רוני‬
‫קיבלו אותה להנחות ב‪ .MTV‬הם רוצים שהיא‬
‫תיסע ללונדון לשנתיים‪ ,‬את קולטת?‬
‫נטשה‬
‫(חיוך קפוא) יו‪ ,‬מגניב‪ .‬אחלה‬
‫רוני‬
‫'יו מגניב אחלה?' הלו? אני מדברת איתך על‬
‫‪ MTV‬בלונדון‪ .‬מה 'יו מגניב אחלה'? אבל חכי‪,‬‬
‫זה לא הסוף‪ .‬את שומעת‪ ,‬אילן לא יכול לנסוע‬
‫איתה‪ ,‬אז היא הולכת לבטל את כל העניין!‬
‫נטשה מסתכלת עליה ולא עונה‪ ,‬רוני מפרשת את זה כאילו היא בהלם‬
‫רוני‬
‫נכון? נכון? גם אני הייתי בהלם כששמעתי‪ .‬אני‬
‫עדיין בשוק‪ .‬אם הייתי במקומה הייתי כבר‬
‫נגנבת‪..‬‬
‫נטשה‬
‫כן‬
‫רוני‬
‫מה העניינים איתך? הכל בסדר?‬
‫נטשה‬
‫כן‪...‬‬
‫רוני‬
‫לא יודעת‪ ,‬את נורא מוזרה היום‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(מושכת בכתפיים) אני בסדר‪ .‬טוב‪ ,‬תמסרי לאלי‬
‫מזל טוב‪ .‬בי‪.‬‬
‫נטשה הולכת ומשאירה את רוני לגרד את מצחה בתהיה‬

‫‪9‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫‪ .8‬מצפה בוקר‬

‫שמונה מיטות כרגיל‪ .‬אבנר ליד המיטה שעליה תשכב נטשה‪ ,‬מניח שם בלוק נייר‬
‫וטוש שחור‪ .‬יש כבר בלוק זהה וטוש על כל אחד ממיטות השמיניה‪ .‬מולי מגיע פנימה‬
‫עם טלפון ביד‪ ,‬בדיוק מסיים שיחה עם דדי‪ .‬אבנר מסמן לו שהוא רוצה לדבר גם לדבר‬
‫עם דדי‪ ,‬אבל מולי לא רואה‬
‫מולי‬
‫(לטלפון) טוב‪ ...‬בי‪( .‬מנתק‪ ,‬לאבנר) יש לך ד"ש‬
‫מדדי‪.‬‬
‫אבנר‬
‫דדי‪ ?...‬למה לא נתת לי אותו? הוא כבר נחת?‬
‫מולי‬
‫כן‪ .‬הוא נשמע עייף מת‪ ,‬לא הצליח לישון בטיסה‪.‬‬
‫שאני אתקשר אליו? מה רצית ממנו?‬
‫אבנר‬
‫לא משהו קריטי‪ .‬רציתי רק להתייעץ איתו בקשר‬
‫לנטשה‪.‬‬
‫מולי‬
‫מה איתה?‬
‫אבנר‬
‫לא סגרנו מה נבקש ממנה לצייר‪ .‬אני חושב‬
‫שצריך להתחיל עם משהו פשוט‪ ,‬רק כדי לראות‬
‫שהעיקרון בכלל עובד‪.‬‬
‫מולי‬
‫אם אתה שואל אותי ‪ -‬אל תגיד לה מה לצייר‪,‬‬
‫שהיא תצייר כל מה שעולה לה בראש‪ .‬בלי‬
‫שנכוון אותה‪.‬‬
‫אבנר‬
‫אתה חושב? ואם היא תתחיל לציר איזה משהו‬
‫מורכב ומופשט‪ ?..‬זה יכול להיות מסובך מדי‪.‬‬
‫זאת אומרת‪ ,‬בשביל האחרים‪ ,‬הם לא ברמה שלה‬
‫הרי‪...‬‬
‫מולי‬
‫נו‪ ,‬זה כל העניין‪ ,‬אבנר! אנחנו בודקים את תהליך‬
‫הלמידה‪.‬אם היא תצייר עיגול וכולם יציירו גם‬
‫עיגול‪ ,‬אז מה עשינו פה? אין שום עליית‬
‫מדרגה‪....‬‬
‫אבנר‬
‫נכון‪ ,‬אבל‪...‬‬
‫מולי‬
‫‪....‬אבל אם היא תצייר משהו רציני‪ ,‬והם יצליחו‬
‫לצייר באותה רמה‪ ,‬אז זה יהיה מדהים באמת!‬

‫‪10‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אבנר משתכנע‬

‫‪ .9‬מסדרון בית ספר‬

‫ניני מיקה ואבי יושבים על ספסל‪ ,‬מדברים בלחש‪ ,‬נשמעים חלקית –‬

‫מיקה‬
‫‪ ...‬אתה מבין? בקיצור‪ ,‬זה לא מעניין אותו מה עם‬
‫דורי‪ ..‬זה בכלל לא שאלה בשבילו‪.‬‬
‫ניני‬
‫(בספק) אתם חושבים?‬
‫אבי‬
‫וגם ניצן‪ ,‬האמת‪ ...‬כאילו שהיא לא היתה עם‬
‫דורי יום לפני‪ ..‬עכשיו זה נכון שדורי פישל‪..‬‬
‫ניני‬
‫אני לא בטוח שזה כל כך פשוט כמו שאתם‬
‫חושבים‬
‫אדם מגיע‪ ,‬שמח וטוב לב‪ ,‬הם מיד מפסיקים לדבר‪ .‬מיקה ואבי מסתכלים זה על זה‬
‫ועליו‪.‬‬
‫מיקה‪ /‬אבי‬
‫(בטון אנטיפתי מופגן) הי‪ /‬הי‪ .‬בי ניני‪.‬‬
‫מיקה ואבי הולכים בהפגנתיות‪ ,‬אדם מביט בהם‪ ,‬לא מבין‪ .‬מתיישב ליד ניני‪.‬‬
‫אדם‬
‫אתה יודע שיש ניסוי היום‬
‫ניני‬
‫כן‪ ,‬אבא שלי אמר לי לפני שהוא טס‪.‬‬
‫מבט של חוסר הבנה מאדם‬
‫ניני‬
‫הוא באמריקה לכמה ימים‪ .‬להיפגש עם‬
‫המשקיעים או משהו‪...‬‬
‫אדם‬
‫וואללה? הוא יראה את הניסוי משם?‬
‫ניני מהנהן‪.‬‬
‫אדם‬
‫מגניב‪ ....‬תקשיב ניני‪...‬אתמול‪ ?..‬הייתי בדרך‬
‫אלייך‪ ,‬כי הרגשתי שכאילו – נגמר קצת לא טוב‪,‬‬
‫השיחה שלנו‪ ,‬על איה וזה‪...‬‬
‫ניני‬
‫בסדר‪ ,‬זאת הדעה שלך‪ ..‬אמרתי לך‪ ..‬אני לא יכול‬
‫להכריח אותך‬
‫אדם‬
‫זה פשוט‪ ...‬לא התכוונתי לבאס אותך‬
‫ניני‬

‫‪11‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫טוב די‪ ,‬אני בסדר‪.‬‬

‫אדם‬
‫אז מה‪ ,‬יש לך איזה תוכנית או משהו? כאילו‪,‬‬
‫אתה יודע מה אתה הולך לעשות‪ ,‬עם איה וזה?‬
‫ניני‬
‫אני עוד לא יודע‪ .‬אני צריך לחשוב על זה‪.‬‬
‫אדם‬
‫(פאוזה) אז אנחנו בסדר כאילו‪ ,‬כן?‬
‫ניני‬
‫אנחנו לגמרי בסדר‪.‬‬
‫ניני מחייך‪ ,‬הם מחליקים‪.‬‬
‫אדם‬
‫אז תגיד‪ ,‬מה הקטע עם אבי ומיקה?‬
‫ניני‬
‫(לא נעים לו) קטע?‬
‫אדם‬
‫בחייך‪..‬‬
‫ניני מושך בכתפיים‪ ,‬לא נעים לו להגיד כלום‪.‬‬
‫‪ .10‬מטבח רוני‬

‫אילן מורח טוסט בגבינה‪ ,‬שומע מוזיקה‪* .‬רובי לתת זמן ‪ .‬דפיקה בדלת‪ ,‬נכנס אפי‪.‬‬
‫אפי‬
‫שלום‪ ,‬אילן?‬
‫אילן‬
‫כן?‬
‫אפי‬
‫הי‪ .‬אני אפי‪.‬‬
‫(אפי מושיט יד‪ ,‬הם לוחצים ידיים)‬
‫אילן‬
‫אפי המפורסם‪ ?...‬נעים מאוד‪ .‬קבעת עם אלי? כי‬
‫היא לא פה‪.‬‬
‫אפי‬
‫לא‪ ,‬דווקא באתי אליך‪.‬‬

‫‪ .11‬מסדרון בית ספר ספסל המשך‬

‫אדם קולט‪.‬‬
‫אדם‬
‫אל תגיד לי שדורי לכלך עלי מול כולם‪..‬‬
‫ניני‬
‫אני לא יודע‪ ..‬אני לא נכנס לקטע הזה‪.‬‬
‫אדם‬
‫אתה לא יכול להשאיר אותי ככה‪ ,‬תגיד לי אם‬
‫הוא פתח את הפה שלו עלי או לא‪?...‬‬

‫‪12‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫ניני‬
‫תראה‪ ,‬אתה חבר שלי‪ ,‬דורי חבר שלי‪ ,‬ניצן גרה‬
‫אצלי בבית‪ ,‬אני לא צד בעניין‪.‬‬
‫אדם‬
‫(מתלהב) לא‪ ...‬לא יאומן שבמקום לשאול את‬
‫עצמו מי באמת אשם פה‪ ,‬הוא מפיל את זה עלי‪,‬‬
‫וסתם! ביני לבין ניצן אין כלום‪ .‬נשבע לך!‬
‫ניני‬
‫אדם זה בכלל לא ענייני אם יש או אין‪ .‬חוץ מזה‪,‬‬
‫ממתי אכפת לך מה חושבים עלייך?‬
‫אדם‬
‫(חצי בצחוק) למה אתה אומר ככה‪ ,‬אני בחור‬
‫מאוד רגיש‪.‬‬
‫ניני‬
‫(מחייך) ואני מתאבק סומו‪ .‬בסדר‪ ,‬שמענו עלייך‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬יש לי ביולוגיה‪( ,‬קם) אני אראה אותך‬
‫במצפה? בטח יאותתו לנו ישר אחרי הלימודים‪.‬‬
‫אדם‬
‫עם קצת מזל הם יאותתו באמצע שיעור תנ"ך‪...‬‬
‫(מחייך אבל עדיין מוטרד)‬
‫אדם נשאר לבד‪ ,‬עדיין מוטרד‪.‬‬

‫‪ .12‬סלון רוני ‪12/‬א‪ .‬אולפן אלי‬

‫אילן ואפי יושבים בסלון‪ .‬רואים את התכנית של אלי‪ .‬אלי לפעמים נשמעת ברקע‬
‫ולפעמים ממש רואים אותה על המסך‪ .‬הטקסט שלה נשמע לאורך כל הסצנה‪ .‬הפקה‬
‫להדפיס בגדול ולתלות על מצלמה שאביטל פשוט תקרא כמו טלפרומטר‬
‫אלי‬

‫‪13‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫(בהתפעלות) איזה יופי! סטלה‪ ,‬תראי את זה‬

‫למצלמה‪ ..‬עכשיו כולם יכולים לראות‪ .‬מה‬
‫שסטלה הכינה פה ‪ -‬כולם יכולים להכין בעצמם‬
‫ואפילו לא צריך שתי מסרגות‪ .‬מסרגה אחת זה‬
‫מספיק בהחלט‪ .‬הקרו ֵֹשה יכול לשמש להמון‬
‫דברים‪ ,‬ולא חייבים להניח אותו על הספה‪ ,‬כמו‬
‫כולם‪ ..‬ממש לא‪ .‬תתפרעו! אפשר גם לתלות אותו‬
‫על הקיר‪ .‬אתם לא תאמינו כמה הקרושה מוסיף‬
‫לאגרטל‪ ,‬אם מניחים אותו מתחת‪ .‬אל תדאגי‪,‬‬
‫סטלה‪ ,‬לא שכחתי‪ .‬שימו לב‪ ,‬אפשר גם לשלב‬
‫חוטים נוספים ברקמה‪ ,‬ולהפוך אותה לתלת‬
‫צבעית או אפילו יותר‪ .‬אז אם נמאס לכם להוציא‬
‫כסף מיותר למתנות בחגים‪ ,‬ואני יודעת שהמצב‬
‫עכשיו קשה מתמיד‪ ,‬תמיד אפשר להכין קרושה‬
‫ולתת אותו בתור מתנה נחמדה לחג‪ ,‬לא משנה‬
‫איזה חג‪ ,‬אני בטוחה שכל אמא תשמח לקבל‬
‫כזאת רקמה ולהוסיף אותה לאוסף שבטוח כבר‬
‫יש לה‪ .‬ואפילו יותר מזה‪ ,‬אם היא לא בעניינים‬
‫של רקמה‪ ,‬היא יכולה לתת את זה בעצמה בתור‬
‫מתנה‪ .‬כולם שמחים לקבל קרושה‪ ..‬כמובן שאם‬
‫אמא שלך קיבלה את זה ממך‪ ,‬היא לא אמורה‬
‫לתת את זה הלאה‪ ,‬אבל מי כמונו יודע שבכל‬
‫זאת עושים את זה‪ .‬אז כולן מוזמנות ‪ - -‬למה אני‬
‫אומרת כולן? אני בטוחה שיש לפחות גם גבר‬
‫אחד שצופה בנו‪ ,‬ככה השמועות מספרות‪ .‬אז אתן‬
‫וגם אתה שם בבית ‪- - -‬‬
‫אפי‬
‫אתה מבין אותי?‬
‫אילן‬
‫לא‬
‫אפי‬
‫אתה לא שומע מה היא אומרת?‬
‫אילן‬
‫מה היא אומרת‪ ...‬זה לא משהו שהיא עושה כל‬
‫יום הפינה הזו‪?...‬‬
‫אפי‬
‫זה בדיוק‪ .‬היא מבזבזת את עצמה עם סטלה‬
‫ומסרגה‪...‬כשמעוד יומיים היא יכולה להסתובב‬
‫בכל אירופה‪ ,‬עם רייטינג מטורף‪ ,‬להיות‬
‫מפורסמת ולעשות לעצמה קריירה אמיתית‪ .‬אתה‬
‫מבין?‬
‫אילן‬
‫כן‪ ,‬מה אתה רוצה ממני אבל? גם אני חושב ככה‪.‬‬
‫זאת החלטה שלה מה היא רוצה לעשות עם‬
‫החיים שלה‪.‬‬

‫‪14‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אפי‬
‫החלטה שלה‪ ,‬אבל כולנו יודעים למה היא‬
‫החליטה אותה‪..‬‬
‫אילן‬
‫מה זאת אומרת?‬
‫אפי‬
‫היא אמרה לי בדיוק למה היא לא רוצה לקחת‬
‫את הג'וב‪ .‬את הג'וב הכי טוב שאי פעם יהיה לה‪.‬‬
‫אילן‬
‫אני לא יכול להגיד לה מה לעשות‪...‬‬
‫אפי‬
‫אתה אוהב אותה?‬
‫אילן‬
‫מאוד‪( .‬נבוך) מה זה החקירה הזאת‪?...‬‬
‫אפי‬
‫אילן‪ .‬אם אתה אוהב אותה‪ ,‬אני בטוח שאתה‬
‫רוצה שיהיה לה טוב‪ .‬אז תחשוב רגע איפה יהיה‬
‫לה יותר טוב‪ ,‬בתכנית הזאת או ב ‪.mtv‬‬
‫אילן‬
‫זה לא ענייני‪ .‬היא צריכה להחליט בעצמה‪ .‬אני‬
‫לא יכול להחליט בשבילה‪.‬‬
‫אפי‬
‫תראה‪ ,‬אילן‪ ,‬אני לא אומר שאתה צריך להחליט‬
‫בשבילה‪ .‬אבל אם אתה אוהב אותה‪ ,‬אתה יודע‬
‫מה היא צריכה לעשות‪ .‬ורק אתה יכול לגרום‬
‫לזה לקרות‪.‬‬
‫אילן מהורהר‪ ,‬אפי מחייך אליו‪ ,‬טופח לו על השכם‪ .‬יוצא‪ ..‬משאיר את אילן למשפטי‬
‫סריגה אחרונים‪ .‬נופל לו אסימון‪.‬‬

‫‪ .13‬בית ראש הממשלה‬

‫יאיר הולך בסלון ומשנן נאום שצריך לשאת באותו ערב במרכז המפלגה‪ .‬הוא קורא‬
‫מתוך דף והולך הלוך ושוב‪ .‬רוחל'ה מכווצת מהדסת מאחור‪ ,‬הולכת אחריו‪ ,‬מתלבטת‬
‫מה לעשות‪.‬‬
‫יאיר‬
‫שרים‪ ,‬יו"ר הכנסת‪ ,‬חברי כנסת נכבדים‪ ,‬ערב‬
‫טוב‪ .‬לפני שאתחיל‪ ,‬אני פונה אופן אישי לידידי‬
‫ועמיתי‪ ,‬אפריים בר שביט מהאופוזיציה שכבר‬
‫מתכוון לפרוץ במחאה‪ ,‬כפי שאני רואה‪ .‬אז‬
‫אפריים ‪ -‬סבלנות‪ ,‬אני סמוך ובטוח שגם אתה‬
‫תהיה מרוצה בסיום דברי‪ .‬אני אפתח בציטוט‬
‫מפי המשוררת רחל‪ ,‬שאמרה ‪- -‬‬
‫רוחל'ה טופחת על שכמו‪ ,‬יאיר נבהל‪ ,‬קופץ‪ ,‬פולט קריאת בהלה‬
‫רוחל'ה‬
‫יאירק'לה‪...‬‬

‫‪15‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫יאיר‬
‫רוחל'ה! היית פה כל הזמן?‬
‫רוחל'ה‬
‫אני ‪- -‬‬
‫יאיר‬
‫זה משהו חשוב‪ ?..‬אני באמצע הנאום פה‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫אני יודעת‪ ,‬אבל‪ ,‬זה‪ ..‬זה משהו רציני‬
‫יאיר‬
‫רוחל'ה‪ ,‬אם זה עוד פעם לגבי המשלוח קקטוסים‬
‫מאורגוואי‪ ,‬אז ‪-‬‬
‫רוחל'ה‬
‫לא‪ ,‬זה משהו אחר‪.‬‬
‫יאיר‬
‫אוקיי‪( ..‬מחכה‪ ,‬היא לא ממשיכה) זה משהו שאת‬
‫רוצה לספר לי?‬
‫רוחל'ה‬
‫כן‪ ,‬כן‪.‬‬
‫יאיר‬
‫(מחכה שהיא תדבר‪ ,‬היא לא ממשיכה) אוקי‪..‬‬
‫שאני אנחש ואת תגידי לי חם וקר?‬
‫רוחל'ה‬
‫לא לא‪.‬‬
‫יאיר‬
‫(מחכה שהיא תדבר‪ ,‬היא לא ממשיכה) רוצה‬
‫לקבוע פגישה עם המזכירה שלי וזהו?‬
‫רוחל'ה‬
‫לא‪ ,‬אני אגיד לך‪ ,‬אני רק מחפשת את המילים‬
‫המתאימות‪.‬‬
‫יאיר‬
‫יש לי מילה בשבילך – נו?!‬
‫רוחל'ה‬
‫אוקי‪ .‬אני‪ ..‬כן‪ ,‬אני אגיד‪..‬‬
‫היא נושמת עמוק‪ ,‬הוא מהנהן‪ ,‬שמח שהיא סוף סוף ניגשת לעניין‪ .‬רוחל'ה פותחת את‬
‫הפה‪ ,‬כבר עומדת לדבר‪ ,‬ואז הפלאפון שלו מצלצל‪ .‬הוא מסמן לה 'רק רגע' ועונה‪.‬‬
‫יאיר‬

‫‪16‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫(לטלפון) כן‪ ...‬כן מולי‪ ...‬מה אתה אומר?‪...‬‬

‫חדשות טובות‪ ...‬אני מחזיק לך אצבעות‪....‬‬
‫תעדכן אותי‪( .‬סוגר את הטלפון ומחייך) את‬
‫זוכרת את הניסוי הקטן שסיפרתי לך עליו?‬
‫הניסוי הסופר‪-‬סופר סודי? היום ממשיכים (מסמן‬
‫לה ששש עם חיוך)‪ .‬מולי הזה‪ ...‬האיש הזה לא‬
‫ישן בלילה מרוב שהוא דואג לי‪ ...‬לא הייתי‬
‫מצליח לעבור יום בלעדיו‪ .‬כן‪ ,‬התחלת סוף סוף‬
‫להגיד לי מה את רוצה‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫(כבר התחרטה) אמממ‪ ...‬זה כן היה בקשר‬
‫למשלוח קקטוסים מאורגוואי‪ ..‬אבל לא חשוב‪.‬‬

‫‪ .14‬סלון דביר‬

‫דגנית לבדה‪ ,‬מקפלת כביסה‪ ,‬שלומיק דופק על הדלת ונכנס‪.‬‬

‫דגנית‬
‫הי שלומיק!‬
‫שלומיק‬
‫הי‪ .‬אני מפריע?‬
‫דגנית‬
‫ממש לא‪.‬‬
‫שלומיק שולף גרב אדום‪.‬‬
‫שלומיק‬
‫בן בן שכח את זה אצלי‪.‬‬
‫דגנית מחטטת בסל הכביסה שבידיה‪.‬‬
‫דגנית‬
‫רגע רגע‪ ,‬ראיתי פה משהו כזה‪..‬‬
‫דגנית שולפת גרב זהה‪ ,‬לוקחת את הגרב משלומיק ומקפלת אותם יחדיו‬
‫דגנית‬
‫מזל שבאת‪ ,‬שלומיק‪ ,‬אני לא יודעת אם היא‬
‫היתה עוברת את הלילה לבד‪ ,‬הבדידות הרגה‬
‫אותה‪.‬‬
‫הם מחייכים‪ ,‬קולטים את כפל המשמעות‪ .‬טיפה שתיקה מביכה‪ ,‬דגנית קמה‬
‫דגנית‬
‫אתה רוצה משהו לשתות?‬
‫דגנית הולכת לכיוון הבר‪ ,‬שלומיק אחריה‪.‬‬
‫דגנית‬
‫אז מה‪ ,‬באת כל הדרך מההורים שלך כדי להחזיר‬
‫לי גרב של בן בן?‬
‫שלומיק‬
‫לא יודע‪ ..‬חשבתי אולי זה גרב המזל שלו או‬
‫משהו‪ ..‬סתם‪ ..‬מה אני יודע‪..‬‬
‫דגנית‬

‫‪17‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫למה‪ ..‬זה דווקא יפה שחשבת ככה‪.‬‬

‫שלומיק מגחך במבוכה‪.‬‬
‫שלומיק‬
‫טוב‪ ..‬אני לא ממש מנוסה בלהיות אבא‪ .‬אני‬
‫מנסה‪..‬‬
‫דגנית‬
‫(שותה) דווקא על זה רציתי להגיד לך משהו –‬
‫שלומיק‬
‫(בצחוק) יש לנו עוד ילד?‬
‫דגנית‬
‫(מחייכת) לא‪ ....‬רק רציתי להגיד כמה אני‬
‫מאושרת שבן בן ואתה מסתדרים‪ .‬זה נהדר‪ ..‬זה‬
‫היה יכול להיות כל כך אחרת‪...‬‬
‫שלומיק‬
‫טוב‪ ,‬זו לא חוכמה גדולה‪ ,‬קיבלתי ילד מוכן‪ ,‬בן‬
‫‪ ,11‬חמוד‪ ,‬סקרן‪ ,‬רגיש‪ ...‬חכם ויפה כמו אמא‬
‫שלו‪..‬‬
‫דגנית לוקחת את ידו של שלומיק‪.‬‬
‫דגנית‬
‫זה כן חוכמה גדולה‪ .‬לא כל אחד היה יכול‬
‫לעשות את זה‪ .‬בן בן מאושר‪ .‬ממש מאושר‪ .‬ואני‬
‫לא יכולה לסלוח לעצמי שלא סיפרתי לך עליו‬
‫כבר מזמן‪ ..‬אתה בטח גם כן לא סולח לי‪..‬‬
‫שלומיק‬
‫דגנית‪ ,‬החיים קצרים מדי בשביל לכעוס על‬
‫דברים שכבר קרו‪.‬צריך להסתכל על חצי הכוס‬
‫המלאה‪.‬‬
‫דגנית‬
‫ואללה‪ ...‬זה משהו בודהיסטי?‬
‫שלומיק‬
‫לא‪ ,‬זה דווקא מפרסומת לקפה‪.‬‬
‫שלומיק מחווה כלפי הכוס שלה‪ ,‬שניהם מחייכים‪.‬‬
‫שלומיק‬
‫גם לי קשה להאמין על מה שקורה פה‪ .‬הנה‪ ,‬אני‬
‫חוזר מהודו בלי מושג מה אני הולך לעשות עם‬
‫החיים שלי‪...‬ופתאום תוך יומיים יש לי משפחה‪.‬‬
‫אני אבא‪( .‬חוזר בהשתאות) אבא‪ .‬אבא לילד‬
‫מדהים ואני פתאום האיש הכי מאושר במזרח‬
‫התיכון‪ .‬ובאסיה‪ .‬ובעולם‪ .‬ובשביל החלב‪..‬‬
‫שלומיק מחייך‪ ,‬דגנית מחייכת בחזרה‪.‬‬

‫‪ .15‬מסדרון לוקרים‬

‫‪18‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫מיקה אבי ורוני מסתודדים‪ ,‬מעדכנים את רוני על דורי אדם וניצן‪.‬‬

‫רוני‬
‫(המומה) איזה מוזר זה‪ .‬אבל הם מה זה נראו‬
‫מאוהבים‪ ...‬אתם זוכרים איך הם התנשקו אז‪,‬‬
‫במצפה?‬
‫אבי‬
‫‪ ...‬ואז הגיע אדם‪...‬‬
‫רוני‬
‫אז מה‪ ..‬אני לא מכירה אותה טוב‪ ,‬אבל היא לא‬
‫נראית לי כמו אחת כזאת‪ ..‬שתזרוק את דורי‬
‫בשביל אדם‪..‬‬
‫מיקה‬
‫בינינו? לי דווקא היא כן נראית אחת כזאת‪ ..‬לא‬
‫יודעת‪ ...‬בכל מקרה‪ ,‬נכון שדורי התנהג כמו‬
‫אידיוט‪ ,‬אבל היא לא ממש נתנה לו צ'אנס‬
‫להתחרט‪.‬‬
‫רוני‬
‫(משתכנעת) וואללה‪...‬‬
‫אבי‬
‫בואי נגיד שלא היתה שם תקופת המתנה‪.‬‬
‫המטבעות שלהם מאותתים‪ ,‬הם מציצים בתיקים‪ /‬כיסים‪ ,‬ניצן בדיוק עוברת עם‬
‫המטבע ביד‪.‬‬
‫ניצן‬
‫תגידו‪ ,‬גם אתם –‬
‫אבי‬
‫(נוזף בה) מה את עושה? תכניסי את זה לכיס‪,‬‬
‫אסור שיראו את זה!‬
‫ניצן‬
‫(קצת נעלבת‪ ,‬מכניסה את המטבע) סליחה!‬
‫רוני ומיקה מסתכלות בה ברשעות נשית מרוכזת‪.‬‬
‫ניצן‬
‫אתם באים?‬
‫רוני‬
‫כבר‬
‫מיקה‬
‫את לא צריכה לחכות לנו‪ ,‬אנחנו יודעים שאת לא‬
‫אוהבת לחכות‪...‬‬
‫רוני ומיקה מסתכלות אחת בשניה‪ ,‬מרוצות‪ .‬ניצן נעלבת‪ ,‬לא ממש קולטת את הקטע‪,‬‬
‫מושכת בכתפיים והולכת משם‪ .‬מבטים מבטים‪.‬‬

‫‪ .16‬אולם המקדש סשן מאוחר‬

‫‪19‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫כמות ניצבים מכסימלית נושאי לפידים‪ ,‬הזקן על הבמה נושא נאום‪ ...‬לידו כסא המוכן‬
‫כבר לאיה‪ LSR ...‬מונח עליו ומחובר למבחנות למדא ירוקות מאחור‪( ....‬אולי השוט‬
‫מתחיל מהכסא ונפתח)‬
‫הזקן‬
‫ליום הזה חיכינו ימים רבים‪ ...‬עשינו את‬
‫עבודתנו במסירות‪...‬ובחשאי‪...‬ומהיום‪ ,‬המסע‬
‫שלנו משנה כיוון! בעוד פחות משעה תהיה‬
‫הבשורה של סקורפיו חקוקה במוחם של מיליוני‬
‫אנשים!‬
‫הקהל מריע‬
‫הזקן‬
‫בעוד פחות משעה נהפוך מחלוצים למובילים!‬
‫הקהל מריע‬
‫הזקן‬
‫בעוד פחות משעה חלום הנצח יהפוך למציאות!‬
‫הקהל מריע‪ ,‬מחיאות כפיים‪ ,‬כולם באקסטזה‪.‬‬

‫‪ .17‬מצפה‬

‫אבנר ליד המחשב של אבי‪ ,‬מולי מביט בשלג על הצג‪ ,‬וצועק לטלפון‪.‬‬
‫מולי‬
‫(בקול רם) דדי? ‪ ...‬דדי‪ ,‬יש פה בעיות בקו‪ ,‬אתה‬
‫שומע אותי‪ ?...‬אנחנו גם לא רואים אתכם‪ ,‬אתם‬
‫רואים אותנו? ‪ ...‬יופי‪ ...‬רגע‪ ,‬אני אתן לך את‬
‫אבנר‪.‬‬
‫מולי מושיט לאבנר את הטלפון‪.‬‬
‫מולי‬
‫(לאבנר) לא שומעים כלום‪...‬‬
‫אבנר‬
‫(לטלפון) הלו? הלו?!‬
‫אבנר מניד בראשו‪ ,‬מחזיר את הטלפון למולי‪.‬‬
‫אבנר‬
‫לא נורא‪ ,‬העיקר שהוא רואה אותנו‪ .‬תראה מה‬
‫זה‪ ..‬מחשבות אנחנו יכולים להעביר אבל לא‬
‫שיחת טלפון‪...‬‬
‫מולי מחייג בתסכול‪ ,‬ואז נפתחת מכונת השתיה והשמונה נכנסים פנימה‪ .‬מולי מבחין‬
‫בהם‪ ,‬מהנהן בחיוך‪.‬‬
‫השמיניה‬
‫הי‪ /‬שלום‪ /‬הי מולי‪ /‬מה נשמע‬
‫מולי‬
‫(לאבנר) טוב‪ ,‬ננסה עוד מעט שוב‪.‬‬
‫רוני‬
‫בשביל מה הדפים?‬

‫‪20‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫דורי‬
‫בוחן פתע?‬
‫אבנר‬
‫שניה‪ ,‬עוד מעט נסביר הכל‪ .‬אתם מוכנים לשבור‬
‫עוד כמה שיאים?‬
‫אבי‬
‫(כאילו בלחש‪ ,‬אבל כולם שומעים) חוץ מהשיא‬
‫האישי של אדם‪ ,‬כאילו?‬
‫אדם מעיף בו מבט‪.‬‬
‫אבנר‬
‫(לא שמע) טוב‪ ,‬תתמקמו‪ ,‬תסתדרו‪ ,‬תנו לנו עוד‬
‫כמה דקות‪.‬‬

‫‪ .18‬סלון רוני‬

‫אילן מגיע עם תיק גדול ומזוודה מחדרו‪ ...‬מתיישב ליד השולחן במטבח‪ ...‬מוציא נייר‬
‫ועט ומתחיל לכתוב‪...‬‬
‫‪ .19‬סלון דביר‬

‫שלומיק ליד הדלת‪ ,‬דגנית מלווה אותו‪.‬‬

‫דגנית‬
‫טוב‪ ,‬אז אם בן בן שוכח אצלך עוד משהו‪..‬‬
‫תחתונים‪ ,‬כובע‪ ,‬ממחטה‬
‫שלומיק‬
‫הבנתי כבר‪ ..‬אני אשאיר את זה אצלי‬
‫דגנית‬
‫דווקא באתי להגיד שאתה תמיד מוזמן לקפוץ‬
‫לפה ולהחזיר‪ .‬תקבל גם קפה‪.‬‬
‫שלומיק מחייך‬
‫שלומיק‬
‫אז מה שלום דדי‪ ?...‬בן בן אמר לי שהוא נסע‬
‫דגנית‬
‫כן‪ ,‬הוא קפץ לאמריקה ליומיים‪ ..‬ענייני עבודה‬
‫שלומיק‬
‫(מגשש בהומור אבל) איש העולם הגדול‪..‬‬
‫האמת‪...‬אני לא ממש מבין מה הוא עושה‪...‬עם‬
‫כל הניסויים וזה‪ ..‬מה‪ ,‬הוא מין איזה מדען‬
‫מטורף‪?..‬‬
‫דגנית‬
‫(מחייכת) פגעת בול‬
‫שלומיק‬
‫טוב‪ ..‬אז אם את צריכה עזרה במשהו עד שהוא‬
‫חוזר‪...‬‬
‫דגנית‬

‫‪21‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫זה בסדר‪ ,‬אני יודעת לתקן פנצ'רים‪ ,‬לתקוע‬

‫דיבלים‪ ,‬לשחרר סתימות‪...‬‬
‫שניהם מחייכים‬
‫שלומיק‬
‫לא‪ ,‬אני מתכוון שאם את קצת צריכה חֵ ברה‪ ..‬אז‬
‫אני‪ ...‬גם אם סתם בא לך לדבר קצת‪ ,‬אפילו סרט‪.‬‬
‫דגנית‬
‫(נבוכה) סרט‪?..‬‬
‫שלומיק‬
‫(בחיוך ללא מבוכה) למה לא? הסרט האחרון‬
‫שראיתי בקולנוע היה טיטניק‪.‬אני מאוד מקווה‬
‫הסרטים השתפרו מאז‪.‬‬
‫דגנית מחייכת‪.‬‬
‫שלומיק‬
‫וגם ממנו יצאתי באמצע‪ .‬נגמר טוב אבל‪ ,‬נכון?‬
‫דגנית‬
‫(צוחקת) נגמר מצוין‪ ,‬שלומיק‪ .‬הספינה הגיעה‬
‫לנמל‪ ,‬כולם חזרו הביתה שמחים ומאושרים‪....‬‬
‫מחייכים אחד לשני‪ .‬הוא נותן לה נשיקה על הלחי‪ ,‬יוצא‪ .‬היא מביטה אחריו‪...‬‬
‫מחשבות לא פשוטות מתחילות להתגנב לראשה המתולתל‪.‬‬
‫‪ .20‬סלון רוני‬

‫אילן מסיים לכתוב‪ ....‬רואים את ידו מסיימת לכתוב "אני תמיד תמיד אוהב אותך‬
‫אלי‪ " ...‬מקפל‪ ...‬קם‪ ...‬מבט אחרון‪ ,‬יוצא משם‪.‬‬

‫‪ .21‬צינוק מקדש‬

‫שני ניצבים רוכנים משני צידי איה המסוממת משהו‪ ..‬מקימים אותה‪ ...‬היא קצת‬
‫מסתחררת אבל עומדת לבדה‪...‬ואז כאילו נופלת שוב ואנחנו רואים אותה שולפת בלי‬
‫שירגישו את הסכין‪...‬ומחביאה אותה בשרוול‪ ....‬הם מעמידים אותה פותחים את‬
‫הדלת ומובילים אותה החוצה‪...‬‬
‫‪ .22‬מצפה‬

‫השמיניה ישובה על המיטות‪ .‬מיקה אבי רוני ודורי מסתודדים ביניהם‪.‬‬

‫ניני‬
‫(לנטשה) תגידי‪ ,‬בת דודה שלך מסרה לך‬
‫שחיפשתי אותך אתמול?‬
‫נטשה‬
‫(קפואה) לא‪...‬‬
‫ניני‬
‫באתי אליך אתמול‪ ,‬היא אמרה שאת בהצגה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫הצגה?‬
‫אבנר‬

‫‪22‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫נטשה? את יכולה לעלות לפה?‬

‫נטשה‬
‫(לניני) סליחה‪ ,‬אני‪ ...‬קוראים לי‪.‬‬
‫נטשה עולה למעלה‪ ,‬ניני מביט בה‪ ,‬תוהה‪ .‬ריאקשן של רוני‪ ,‬גם נראה לה מוזר‪ .‬אדם‬
‫שואל בכלליות‬
‫אדם‬
‫אז באים אלי היום לראות את המשחק?‬
‫דורי לא עונה בהפגנתיות‪ ,‬אבי גם לא‪.‬‬
‫דורי‬
‫(לאבי) אז אתה שומע‪ ,‬לקחתי שר הטבעות ב‬
‫‪ ,DVD‬אני שם את זה‪ ,‬פתאום מה אני רואה?‬
‫"איך להיפטר מבחור בעשרה ימים"‪.‬‬
‫מיקה‬
‫(יורדת עליו כשמחווה בפניה כלפי ניצן) אתה‬
‫בטוח שהיא לא החזירה את זה בדיוק לפניך‪?..‬‬
‫דורי מעיף לה צ'אפחה‪ ,‬ניצן קולטת את ההתעלמות מאדם‪ ,‬ואת ההערה של מיקה‪.‬‬
‫ניצן‬
‫איזה משחק יש?‬
‫אדם‬
‫(מבואס) צ'לסי מילאן‪.‬‬
‫ניצן‬
‫וואללה‪ .‬אני מקווה שגם אתה בעד צ'לסי‪..‬‬
‫אדם‬
‫מה את אוהבת כדורגל?‬
‫ניצן‬
‫(בשקט‪ ,‬לאדם באוזן) תגיד‪ ,‬אמרת משהו לאבי‬
‫ולמיקה?‬
‫אדם מסתכל לבדוק שאבנר עוד עסוק‪ ,‬קם‪ ,‬מסמן לניצן ללכת איתו הצידה‪.‬‬

‫‪ .23‬אולם מקדש‬

‫זקן וניצבים רבים‪ ,‬הוא מהסה אותם‪.‬‬

‫הזקן‬
‫(מכריז) ועכשיו נקרא אלינו את מי שתפיץ את‬
‫הבשורה שלנו לעולם כולו!‬
‫מביט הצידה‪ ,‬הניצבים מפנים את ראשם‪ ,‬שני הניצבים מובילים את איה פנימה לקול‬
‫תשואות ה"סקורפיו סקורפיו אינפיניטיו" המוכר והאהוב‪ .‬היא עולה על הבמה‪,‬‬
‫מבטה נע בין הלם לאדישות‪ ,‬הם מרימים את הלפידים באקסטזה‪.‬‬

‫‪ .24‬חדר דורי מצפה‬

‫אדם וניצן נכנסים לחדר של דורי שמביט בהם מעוצבן‪ ,‬מיד פונה לאבי ולמיקה‬
‫ומתלחש איתם בעצבים‪ .‬נטשה עם אבנר ומולי‪.‬‬
‫אדם‬

‫‪23‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫גם את שמת לב לזה‪ ,‬נכון? זה לא רק אני‬

‫ניצן‬
‫קצת קשה לפספס כשכולם מתנהגים אליך כמו‬
‫מניאקים כל היום‪.‬‬
‫אדם‬
‫בואנה‪ ,‬הדורי הזה לכלך עלינו בענק‪.‬‬
‫ניצן‬
‫על מה אבל? מה כבר יש לו ללכלך? כאילו‬
‫שעשינו משהו‪..‬‬
‫אדם‬
‫לא עשינו כלום‪.‬‬
‫ניצן‬
‫ממש לא‪.‬‬
‫אבנר ‪off screen‬‬
‫טוב‪ ,‬שמיניה למקומות‪ ...‬מי חסר‪ ,‬איפה אדם‬
‫וניצן? שמישהו ילך לקרוא להם‬
‫אדם‬
‫זה רק מראה לך איזה חבורת רכלנים הם‪.‬‬
‫ניצן‬
‫משעמם להם בחיים‪ ,‬זה הכל‪.‬‬
‫אדם‬
‫אין לי כוח לשטויות האלה‪.‬‬
‫מיקה מגיעה נעמדת בפתח‬
‫מיקה‬
‫(נאסטית) טוב‪ ,‬משכתם מספיק תשומת לב‪ ,‬אתם‬
‫מוזמנים להצטרף לכולם‪.‬‬
‫הם מביטים בה בכעס‪ ,‬יורדים‪ ,‬כולם מביטים עליהם‪ ,‬דורי עצבני‪ ,‬מתלחש עם אבי‪,‬‬
‫מיקה מביטה ברוני במבט של "רואה?"‪ ,‬נטשה חוזרת ולוקחת את הדף‪.‬‬
‫רוני‬
‫(לנטשה) בשביל מה זה?‬
‫אבנר‬
‫אחרי ההצלחה של הניסוי הקודם –‬
‫ריאקשן אבי‪ ,‬מביט בזלזול באדם‬
‫אבנר‬
‫היום אנחנו רוצים לנסות משהו טיפה יותר‬
‫מורכב‪ .‬היום אנחנו נבדוק אם ענן הלמדא מסוגל‬
‫להעביר תהליך למידה‪ .‬נטשה תצייר ציור‬
‫ואתם תקבלו ממנה דרך הענן‪ ,‬לא את הציור‪,‬‬
‫אלא את האופן שבו נטשה ציירה אותו‪ .‬אתם‬
‫בעצם תלמדו לצייר את הציור דרך נטשה‪...‬‬
‫אדם‪ /‬ניצן‪ /‬רוני‬
‫מה?‪ /‬מגניב‪ /..‬אבל איך‪...‬‬
‫מיקה‬
‫טוב אבל נטשה‪ ,‬תציירי משהו יפה‪ ,‬כן?‬

‫‪24‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אבי‬
‫ולא את אדם הפעם‪ ,‬אם אפשר‪....‬‬
‫צחוקים‪ ,‬אדם וניצן מביטים זה בזה‪.‬‬
‫מולי‬
‫נתחיל‪?..‬‬
‫אבנר‬
‫כן‪ ...‬יאללה‪ ,‬כולם‪ .‬לשכב אחורה‪ ...‬להתרכז‪..‬‬
‫‪ .25‬אולם מקדש‬

‫איה מתיישבת על הכסא‪ ...‬מניחה את ידיה על ברכיה‪ ...‬הזקן שם על ראשה את ה‬

‫‪...LSR‬‬

‫‪ .26‬מצפה‬

‫אבנר ומולי‪ ...‬אבנר כולו במחשב‪ ..‬מתקתק‪( ..‬להשתיל בארים על המסך כמו בפרק‬
‫הניסוי שעבר)‪ .‬מולי בטלפון‪.‬‬
‫מולי‬
‫כן דדי‪ ....‬אין בעיה‪ ..‬תודה‪ ,‬אני אמסור לכולם‪.‬‬
‫(מנתק) דדי מחזיק לנו אצבעות‪.‬‬
‫אבנר‬
‫יש לנו עוד פחות מדקה‪ .‬שמיניה‪ ,‬להתכונן‪ ,‬עוד‬
‫‪ 47‬שניות‪.‬‬
‫השמונה מביטים למעלה‪ ,‬מתחילים להתרכז‪ ...‬מצלמה על נטשה מוכנה עם הלוח‬
‫והטוש‪...‬‬

‫‪ .27‬מטה סקורפיו ‪27 /‬א‪ .‬מצפה‬

‫מספר ‪ 2‬מביט במסך ורואה את השמונה‪ ...‬מולי מתקרב למצלמה ועושה עם הבוהן‬
‫סימן קטן שהכל בסדר‪ ,‬לא מורגש כמובן על ידי אבנר‪ ...‬מספר ‪ 2‬חוכך ידיו בהנאה‬
‫ויוצא‪...‬‬

‫‪ .28‬אולם המקדש‬

‫מספר ‪ 2‬עושה את דרכו אל עבר הבמה‪ ...‬הניצבים עדיין באקסטזה‪ ...‬מספר ‪ 2‬מגיע‬
‫לבמה ונעמד ליד הזקן‪ ...‬רואים את איה חופנת בידה הקמוצה את הסכין‪ ....‬עושה‬
‫פרצוף מסומם‬

‫‪ .29‬מסדרון במקדש‬

‫באותו הרגע‪ ....‬אסיר כפות בכסא גלגלים‪ ,‬לבוש כולו באדום ושק אדום על ראשו כך‬
‫שלא יודעים מיהו‪ ,‬מובל במסדרון‪ ...‬ברקע שומעים עדיין את המולת סקורפיו‪ ...‬מי‬
‫שמובילה אותו היא לינה בגלימה שחורה‪ ...‬נעלם איתה מעבר לפינה‪...‬‬
‫‪ .30‬אולם המקדש‬

‫הזקן מרים את המטה וכולם משתתקים‪...‬‬

‫‪25‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫‪ .31‬מצפה‬

‫שביעיה‪ ,‬ניצן‪ ,‬מולי ואבנר‬

‫אבנר‬
‫נטשה אנחנו מתחילים את הניסוי בעוד עשר‬
‫שניות‪ ...‬תשע‪...‬שמונה‪...‬‬
‫‪ .32‬אולם המקדש‬

‫הניצבים סופרים כולם כאחד‬

‫ניצבים‬
‫שבע‪ ...‬שש‪ ...‬חמש‪....‬‬
‫מצלמה על איה הדרוכה‪ ...‬מפחדת‪....‬‬
‫‪ .33‬מצפה‬

‫מולי ליד אבנר‪.‬‬

‫אבנר‬
‫‪ ..‬ארבע‪ ...‬שלוש‪ ....‬שתיים‪...‬‬
‫ואז מישהו נכנס למצפה‪ ,‬רק רואים את אבנר המום ומולי לידו‪ .‬השמונה קולטים‬
‫שמשהו קרה‪ ,‬חלק קמים‪ ,‬חלק מסתובבים‪ ,‬מביטים גם‪.‬‬

‫סוף פרק ‪107‬‬

‫‪26‬‬ ‫‪-‬‬