לדלג לתוכן

הוועדה לבחירת שופטים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טקס השבעת שופטי בית משפט השלום ומחוזי בישראל שהתקיים בבית נשיא מדינת ישראל, בתמונה יושבים: איילת שקד שרת המשפטים, הנשיא ראובן ריבלין ונשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, אוקטובר 2015

הוועדה לבחירת שופטים היא ועדה שבוחרת את השופטים בבתי המשפט בישראל, ולאחר בחירתם מתמנים השופטים לכהונה על ידי נשיא המדינה. הוועדה הוקמה ב-1953, בעקבות חקיקת חוק השופטים. כללי הרכב הוועדה נועדו להפחית השפעת לחצים פוליטיים על בחירת השופטים.[א]

בשנותיה הראשונות נקראה הוועדה "הוועדה למינוי שופטים", ועם חקיקתם, בשנת 1984, של חוק יסוד: השפיטה וחוק בתי המשפט (שהחליף את חוק השופטים) שונה שמה לשם הנוכחי.

מבנה הוועדה לבחירת שופטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סעיף 4 לחוק יסוד: השפיטה, הוועדה מונה תשעה חברים, לפי החלוקה הבאה:

חוק בתי המשפט מוסיף שלושה תנאים:

  • נציגי הכנסת ייבחרו בבחירה חשאית ויכהנו כל עוד הם חברי הכנסת שבחרה בהם, או במקרה של בחירות עד לבחירת נציגים חדשים.
  • הנציגים הנבחרים של לשכת עורכי הדין ושל בית המשפט העליון יכהנו למשך 3 שנים.
  • לפחות נציגה אחת של הכנסת, נציגה אחת של השופטים, נציגה אחת של הלשכה, ונציגה אחת של הממשלה תהיינה נשים. תנאי זה הוסף לחוק בשנת 2014.

הרכבה הנוכחי של הוועדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חבר הוועדה סיעה תפקיד תחילת כהונה
נציגי הממשלה
יריב לוין הליכוד סגן ראש הממשלה
שר המשפטים
יו"ר הוועדה 		29 בדצמבר 2022
אורית סטרוק הציונות הדתית שרת ההתיישבות 15 בנובמבר 2023
נציגי הכנסת
קארין אלהרר יש עתיד חברת הכנסת 14 ביוני 2023
יצחק קרויזר עוצמה יהודית חבר הכנסת 12 ביולי 2023
נציגי בית המשפט העליון
עוזי פוגלמן מ"מ נשיא בית המשפט העליון 17 באוקטובר 2023[ב]
נעם סולברג שופט בבית המשפט העליון 1 במרץ 2024[ג]
דפנה ברק ארז שופטת בבית המשפט העליון 17 באוקטובר 2023
נציגי לשכת עורכי הדין
יונית קלמנוביץ עורכת דין 18 בפברואר 2024
מוחמד נעאמנה עורך דין 28 ביולי 2020

פעילות הוועדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לסעיף 7(א) לחוק בתי המשפט, על שר המשפטים לכנס את הוועדה כאשר ראה שיש למנות שופט. הוועדה פועלת לפי כללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד-1984[3].

מנהל בתי המשפט (כיום צחי עוזיאל) מכהן מתוקף תפקידו כמזכיר הוועדה.

הרכב הוועדה, שבו נציגים לרשות השופטת, לממשלה, לכנסת וללשכת עורכי הדין, הביא לשיתופי פעולה מגוונים בין מרכיבי הוועדה לאורך השנים. עד שנות התשעים של המאה העשרים התקבלו רוב החלטותיה של הוועדה פה אחד, לעיתים מתוך הסכמה למינויו של מועמד אחד בתמורה לתמיכה במועמד אחר[4]. בתחילת שנות השמונים נטען כי נציגי הלשכה בוועדה שיתפו פעולה עם ארבעת נציגי הקואליציה וממשלת בגין מול השופטים.[5] במהלך חלק משנות התשעים נטען כי השופטים שלטו בוועדה באמצעות שיתוף פעולה עם נציגי הלשכה, ובימי ממשלת נתניהו הראשונה באמצעות שיתוף פעולה עם שר המשפטים צחי הנגבי.[6]

לעיתים נציגי לשכת עורכי הדין שיתפו פעולה עם הפוליטיקאים בוועדה ולא עם השופטים. למשל, פורסם כי עו"ד פנחס מרינסקי היה מקורב לשר יעקב נאמן, ועו"ד רחל בן ארי נחשבה בשנת 2011 למקורבת לנשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש.[7] בהמשך העשור פורסם כי נרקמה ברית בין השרה איילת שקד ליו"ר לשכת עורכי הדין אפי נווה[8] ועו"ד אילנה סקר.[9]

באפריל 2023, לאחר שהרכב הוועדה הושלם, רמז שר המשפטים יריב לוין כי ייתכן שכלל לא יאפשר לוועדה לבחור שופטים, והביע מורת רוח מהרכבה.[10]. התנועה לאיכות השלטון ומפלגת "יש עתיד" הגישו, בתגובה לכך, עתירה לבג"ץ הדורשת משר המשפטים לכנס את הוועדה[11]. בתשובה לעתירות נכתב מטעם לוין כי "החלטת השר על אי כינוס הוועדה ניתנה על רקע משא ומתן קונסטיטוציוני מורכב וסבוך במטרה לגבש הסכמה רחבה במחלוקת ציבורית-חברתית-פוליטית."[12] כתוצאה משיתוק פעילות הוועדה בשנת 2023 הלך וגדל בשנה זו מספר התקנים הלא מאוישים בבתי המשפט, ובכלל זה שני תקנים בבית המשפט העליון.[13]. בנובמבר 2023 כונסה הוועדה לראשונה מאז הקמת ממשלת ישראל ה-37, והחלו תהליכים מקדמיים לבחירת שופטים ונשיא לבית המשפט העליון.

הרכב הוועדה בתהליך הקמת הוועדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הקמת הוועדה הוצע שהרכב הוועדה יהיה: שר המשפטים (שיהיה היושב ראש), שר נוסף, נשיא בית המשפט העליון ושופט נוסף של בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה (שיהיה רשאי למנות במקומו את פרקליט המדינה), דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שני חברי כנסת וחבר המועצה המשפטית (כיום לשכת עורכי הדין).[14]

במהלך הדיון בכנסת העלו מספר חברים הסתייגויות לגבי הרכב הוועדה. יעקב שמשון שפירא ובנימין ששון הזהירו מפני השתתפות פרקליט המדינה בוועדה, מאחר שתפקידו מחייבו להופיע בפני שופטים באופן יומיומי. בנימין ששון גם ביקש שבוועדה יהיו נציגים של הסתדרות עורכי הדין במקום חברי הכנסת. דוד בר-רב-האי התנגד להכללת נציג הסתדרות עורכי הדין בוועדה, באומרו שהאינטרס העצמי עלול להתגבר על האינטרס של המדינה. אליהו-משה גנחובסקי ביקש שיהיה לרבנים נציג בוועדה.[15]

בסופו של דבר שונה נוסח הצעת החוק במהלך הדיונים בה. היועץ המשפטי לממשלה ודיקן הפקולטה למשפטים הוצאו מהרכב הוועדה והוספו נציג נוסף של המועצה המשפטית ושל בית המשפט העליון.[16]

נציגי הכנסת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמת הוועדה ועד לשנת 1992, וכן בשנים 2003–2006, שני נציגי הכנסת בוועדה היו חברי הקואליציה. בשנים 1992–2003 ו-2006–2009 נבחר חבר כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה.[17] ביוני 2009 נבחרו לוועדה שני חברים מסיעות הימין מטעם הכנסת השמונה עשרה, לאחר שאורי אריאל מהאיחוד הלאומי נבחר כנציג האופוזיציה בגברו על רוני בר-און ממפלגת קדימה, והצטרף לדוד רותם מישראל ביתנו, נציג הקואליציה.[18]

ביוני 2013 נבחרו שני נציגי אופוזיציה לוועדה כנציגי הכנסת התשע עשרה (יצחק הרצוג ממפלגת העבודה ויצחק כהן ממפלגת ש"ס, שגברו על דוד רותם מהליכוד - ישראל ביתנו).[19]

ביולי 2015 נבחרו שני חברי כנסת ממפלגות הימין כנציגי הכנסת העשרים: נורית קורן מהליכוד כנציגת הקואליציה, ורוברט אילטוב מישראל ביתנו כנציג האופוזיציה. בין מאי 2016 ונובמבר 2018, החל מהצטרפות ישראל ביתנו לקואליציה ועד פרישתה ממנה, שני נציגי הכנסת בוועדה היו חברי כנסת מהקואליציה. עתירה לבג"ץ נגד מצב זה נדחתה בנימוק של שיהוי, ותוך הבחנה בין מצב שבו חבר כנסת עובר מהאופוזיציה לקואליציה לבין מצב שבו מלכתחילה נבחרו שני חברי כנסת מהקואליציה.[20]

בעת הדיון על חוק יסוד: השפיטה, שקבע את הרכב הוועדה, ביקשה חברת הכנסת שולמית אלוני לציין בדבריה בכנסת, מטעם ועדת החוקה, כי הייתה הצעה שנבחרי הכנסת יהיו אחד מן הקואליציה ואחד מן האופוזיציה, אך הצעה זו לא נתקבלה. הצעות אחדות לתיקון חוק יסוד: השפיטה (הרכב הוועדה לבחירת שופטים), שהוגשו בכנסת ה-18, ה-19 וה-20 (בשנים 2009–2019), לעיגון מעמד חבר אופוזיציה כחבר בוועדה, לא זכו לרוב.

במסגרת ההסכמות על הקמת ממשלת ישראל השלושים וחמש בשנת 2020, נקבע שלוועדה ייבחרו 2 חברי קואליציה כנציגי הכנסת העשרים ושלוש, ובכנסת העשרים וארבע אחד מנציגי הכנסת היה מהאופוזיציה.

ב־14 ביוני 2023 שררה מתיחות סביב ההצבעה החשאית בכנסת לבחירת נציגיה לוועדה, על רקע המחלוקת בנושא הרפורמה המשפטית שקידמה הממשלה. שתי מועמדות בלבד – חברות הכנסת קארין אלהרר מן האופוזיציה וטלי גוטליב מן הקואליציה – עמדו לבחירה. על פי תקנון הכנסת נדרשו חברי הכנסת לסמן בטופס הבחירה "בעד" או "נגד" עבור כל מועמדת. אלהרר קיבלה את אמון המליאה, בין השאר בזכות מספר ח״כים שהפרו את ההוראה הקואליציונית שלא לתמוך בה. גוטליב לא זכתה לאמון המליאה, ועל פי תקנון הכנסת, באופן תקדימי, הוכרז על קיום סבב בחירות נוסף בתוך חודש למילוי המקום הפנוי. ב-12 ביולי 2023 נבחר יצחק קרויזר לנציג הקואליציה בוועדה.

הצעות לשינוי הרכב הוועדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים, מאז 1953 הועלו מספר הצעות לשינוי הרכב הוועדה ואופן בחירת השופטים.

בשנת 2006, טרם מינויו לתפקיד שר המשפטים, כתב פרופ' דניאל פרידמן כי רצוי שרק אחד השופטים בוועדה יהיה מבית המשפט העליון, והשניים האחרים יהיו שופטי בית משפט מחוזי או שופטי בית משפט מחוזי בדימוס. היתרונות שראה בכך הם: פיזור סמכויות (מניעת מסירת עמדת כוח לקבוצה קטנה יחסית של שופטי בית המשפט העליון), גישה אובייקטיבית יותר למועמדים, והתקווה שלשופטים המחוזיים תהיה היכרות טובה יותר עם המועמדים לערכאות הנמוכות.[21] יושב ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, יורי גיא-רון, התנגד להצעה זו וטען שהגוף האחרון שיש לשנותו במערכת המשפט הוא הוועדה לבחירת שופטים.[22]

אחדים מחברי הכנסת ניסו בזמנים שונים לשנות בחקיקה את מבנה הוועדה, בהם דוד טל ומיכאל איתן עת היה יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, אך הצעותיהם לא זכו לתמיכה מספקת.[דרושה הבהרה]

לקראת סוף שנת 2011 נדונה בכנסת הצעת חוק לשינוי הרכב הוועדה, כך שלשכת עורכי הדין תשלח נציג אחד של האופוזיציה ונציג אחד של הקואליציה, באופן דומה לנהוג בכנסת. ההצעה שונתה מספר פעמים באופן מהותי במהלך הדיונים, ובין היתר הוצע לקיים בחירות חדשות לנציגי הלשכה (כיוון שהתקיימו בחירות לפי החוק המקורי לפני שעברה ההצעה). אך לפני הקריאה השנייה והשלישית החליטה הקואליציה להקפיא את הצעת החוק.[23]

לאחר הבחירות לכנסת ה-25, השיק שר המשפטים יריב לוין הצעה לרפורמה משפטית, שבמסגרתה הרוב בוועדה למינוי שופטים יהיה אצל נבחרי הציבור ונציגיהם, ובפרט אצל נציגי הקואליציה ונציגים ציבוריים שימנה שר המשפטים. לאור ביקורות שונות ומחאה ציבורית על כך שהקואליציה תשלוט בפועל בוועדה, העלו השר ויו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן הצעה חלופית, לפיה יהיה בכוח הקואליציה, עם גורמים שממונים על ידה, למנות בכל קדנציה שני שופטים ונשיא לבית המשפט העליון (ולא בערכאות האחרות). לוין הסביר כי ההצעה המקורית הייתה גורמת למצב שבו קואליציה יכולה למנות מספר בלתי מוגבל של שופטים, מצב שלדבריו "אינו יכול להתקיים במדינה דמוקרטית".[24] ההצעה החדשה התקבלה בועדת החוקה, חוק ומשפט והונחה על שולחן הכנסת.[25]

הצעות שהתקבלו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני שינויים בהרכב ובפעילות הוועדה התקבלו ונחקקו:

  • בשנת 2008 אושר תיקון לחוק בתי המשפט שהוצע על ידי גדעון סער. לפי התיקון, כדי למנות שופט לבית המשפט העליון נדרש רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה[4]. כתוצאה מהתיקון, נדרשת הסכמה רחבה של לפחות חלק מהפוליטיקאים וחלק מהשופטים בוועדה כדי לאשר מינוי.
  • בשנת 2014 תוקן החוק כך ש"לפחות אחד מנציגי שופטי בית המשפט העליון בוועדה, לפחות אחד מנציגי הממשלה בוועדה, לפחות אחד מנציגי הכנסת בוועדה ולפחות אחד מנציגי לשכת עורכי הדין בוועדה יהיו נשים".[26]

תפקידי הוועדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר תפקידה של הוועדה, כפי שמעיד שמה, הוא בחירת שופטים. הוועדה ממנה שופטים לכל הערכאות: בית המשפט העליון, בתי משפט מחוזיים, בתי משפט שלום, בתי משפט לתעבורה ובתי הדין לעבודה (הארצי והאזוריים). בנוסף, בוחרת הוועדה את נציב תלונות הציבור על שופטים. הוועדה איננה ממנה דיינים לבתי משפט דתיים ואלו מתמנים בוועדות אחרות בעלות מבנה דומה. בנוסף למינוי שופטים, הוועדה ממנה את נשיא בית המשפט העליון ואת המשנה לנשיא, וכן גם את נשיא בית הדין הארצי לעבודה והמשנה לנשיא. כן דנה הוועדה בהפסקת כהונת שופט כאשר נבצר ממנו למלא את תפקידו בגלל מצבו הבריאותי[27] או כאשר נשיא בית המשפט העליון, שר המשפטים או נציב תלונות הציבור על שופטים מציע לבטל את המינוי. ביטול מינוי יהיה ברוב של לפחות שבעה חברי הוועדה[28] ונעשה בהליך מעין משפטי[29] במקרים נדירים ביותר. הוועדה גם רשאית לאשר בקשה של שופט ליציאה מוקדמת לפנסיה.

תהליך בחירת השופטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך בחירתם של השופטים מוסדר בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד–1984. תהליך זה כולל:

  • הגשת מועמדות לכהונה על ידי המבקש להתמנות לשופט.
    • המבקש ממלא שאלון ובו קורות חייו וניסיונו. כמו כן עליו לצרף שמות ממליצים.
    • המבקש מוזמן לראיון בפני ועדת משנה הכוללת שלושה חברי ועדה שמחליטים האם המועמד ימשיך לקורס.
    • אם המועמד עבר קורס של המרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים, נכללת חוות הדעת מהקורס בבקשה.
    • אם המבקש הוא שופט בערכאה נמוכה יותר מהערכאה אליה הוא מבקש להתמנות, הוא מתבקש לצרף עשרה פסקי דין מהשנתיים שקדמו לבקשתו.
  • הנהלת בתי המשפט פונה אל הממליצים לצורך קבלת חוות דעתם על המועמד.
  • פרסום המועמדות ב"רשומות" (ראו דוגמה), ולאחריו תקופת המתנה בת 45 יום לפחות, שבה רשאי כל אזרח לפנות לוועדה טרם הדיון, בהסבר מנומק מדוע אין לבחור במועמד מסוים.
  • ועדת משנה של הוועדה לבחירת שופטים, ובה שלושה חברים לפחות (ולפחות שופט אחד, עו"ד אחד וח"כ אחד) מראיינת את המועמד. אורך הראיון כ-20 דקות.
  • הוועדה לבחירת שופטים מתכנסת ומחליטה על אישור המינוי או דחייתו. בוועדה הדיון נעשה מול התקנים החסרים ומול מספר המועמדים לכל תקן.[30] החלטת הוועדה למנות שופט בכל הערכאות, להוציא לבית המשפט העליון, מתקבלת ברוב רגיל מבין החברים הנוכחים בפגישה. במינוי שופטי בית המשפט העליון בלבד – על פי חוק שיזם גדעון סער ושנחקק ב-2008 – דרוש רוב של 7 מ-9 חברי הוועדה או שניים פחות ממספר הנוכחים בפגישה (6 מ-8, 5 מ-7).
על-פי חוק חל חסיון על דיוני הוועדה והם אינם מפורסמים לעיון הציבור. חסיון זה ייחודי להליך מינוי שופטים, ובכל הליך בחירה למשרה ציבורית אחרת יש חובה לרישום ופרסום פרוטוקולים של הוועדות המאתרות.

בשנת 2009 חוללה הוועדה שינוי מהותי בהליך מינוי שופטים בישראל, וקבעה כי המועמדים יעברו מבחני התאמה וקורס, כמו כן הם ילוו בפסיכולוג שיבחן את התאמתם המנטלית (זאת, בניגוד לדעתה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש).[31] הקורס מועבר על ידי שלושה שופטים מכהנים (שניים מבית המשפט המחוזי ואחד מבית המשפט העליון, לעיתים שופטים בדימוס), ולצידם שני פסיכולוגים תעסוקתיים, והוא כולל סימולציות משפטיות שונות וריאיון עם פסיכולוג במשך חמישה ימים.[32][33] מאז 2016 צורף אל השופטים גם עורך דין מטעם לשכת עורכי הדין.[34]

בנובמבר 2017, במסגרת תוכנית התחקירים והראיונות "עובדה", נחשפו הצופים להתנהלותם של חלק מחברי הוועדה לבחירת שופטים ולחיכוכים ביניהם.[35] בעקבות שידור הכתבה שיגרה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות מכתב לנשיאי בתי המשפט, ובו מתחה ביקורת על התנהלות חלק מהשופטים ועל פוליטיזציה של הליך המינוי והסכנות הגלומות בכך.[36]

בינואר 2019 נחשפה פרשת מינויי שופטים תמורת שוחד מיני, במסגרתה נחקר חשד לפיו אפי נוה, יושב ראש לשכת עורכי הדין, השתמש לכאורה בהשפעתו על הווועדה על מנת למנות ולקדם שופטים תמורת שוחד מיני. התיק נסגר על ידי הפרקליטות בנימוק שאין סיכוי סביר להרשעה.

בשנת 2022 אישרה הוועדה לבחירת שופטים כי יתקיים שימוע פומבי למועמדים לשיפוט בבית המשפט העליון. הפומביות תחול על מעמד הראיונות של המועמדים בפני ועדת המשנה. ראיונות אלו, על פי ההצעה, יועברו לציבור בשידור חי בטלוויזיה.[37][38]

בחירתם של שופטי תעבורה מוסדרת בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים – שופט תעבורה), התשמ״ז–1986.

מינויים של שופטים מותנה, בנוסף לבחירתם על ידי הוועדה לבחירת שופטים, באישור טקסי על ידי נשיא המדינה. על כן, כל עוד השופט לא מונה בפועל על ידי נשיא המדינה ומינוי זה (על ידי הנשיא) לא התפרסם ברשומות, השופט עדיין לא מונה והוועדה רשאית לחזור בה מהמלצתה.[39]

הדחת שופטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד נוסף של הוועדה הוא הדחת שופטים. הצעה לסיום כהונתו של שופט יכולה להגיע משר המשפטים, מנציבות תלונות הציבור על שופטים, או מנשיא בית המשפט העליון, ולקבלתה נדרש רוב מיוחס של שבעה מחברי הוועדה.[40] בכל שנות קיומה של הוועדה הדבר נעשה פעם אחת, במקרה של השופטת הילה כהן[41][42] (היו מקרים נוספים של שופטים שפרשו מרצונם אך לא הודחו על ידי הוועדה, כדוגמת אליעזר מלחי).

שיטת הסניוריטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמת מדינת ישראל נהוג שהשופטים הוותיקים ביותר בבית המשפט מתמנים לתפקידי נשיאים וסגני נשיאים לבתי המשפט. נוהג זה מכונה שיטת הסניוריטי. על פי הנוהג, הוועדה לבחירת שופטים אינה בוחרת את הנשיאים וסגני הנשיאים אלא מאשרת את המועמד שנקבע על פי הנוהג. בבית הדין הארצי לעבודה לא הייתה נהוגה שיטת הסניוריטי, וכך נשיאו השני של בית הדין הארצי לעבודה, מנחם גולדברג, מונה על אף שלא היה בעל הוותק הרב ביותר בעת מינויו.[43] כך היה גם בבחירתה של השופטת נילי ארד ב-2009 לסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה, ושנה אחר כך לנשיאה הרביעית של בית הדין הארצי לעבודה, אף על פי שלא הייתה השופטת הוותיקה שם.[44]

כיום שיטת הסניוריטי נוהגת אך ורק בבית המשפט העליון, ואילו ביתר בתי המשפט נבחרים הנשיאים וסגני הנשיא על ידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון מתוך רשימת מועמדים שהומלצו על ידי ועדת איתור.[45] בבתי הדין האזוריים לעבודה נבחרים הנשיאים על ידי שרי המשפטים והעבודה בהסכמת נשיא בית הדין הארצי לעבודה מתוך רשימת מועמדים שהומלצו על ידי ועדת איתור.[45]

על שיטת הסניוריטי נמתחה ביקורת לאורך השנים על ידי אנשי ציבור. הטענה העיקרית היא שיש לבסס את המינוי על כישורים והתאמה לתפקיד, וששיטה זו מנוגדת לתפיסה שמעוגנת בחוק, לפיה על הוועדה לבחירת שופטים לבחור את הנשיא וסגנו. בשיטת הסניוריטי ניטלת מהם הבחירה והוועדה הופכת לחותמת גומי.[46]

תומכי שיטת הסניוריטי מצביעים על כך שקיומו של קריטריון ידוע מראש מגן על המערכת מפני התערבות פוליטית, שומר על עצמאות בית המשפט העליון ומבטיח שהמכהנים כנשיא וכסגן הנשיא יהיו מי שיש להם ניסיון רב בתפקידי שיפוט והיכרות עם המערכת. כפי שציינה פרופ' רות גביזון, שיטת הסניוריטי "מבטיחה שאדם לא יפעל במהלך כהונתו כשופט בצורה שתנסה לגייס את רצונם הטוב של מי שעשויים להיות מעורבים בקידומו לתפקיד הנשיא. אנשים הגיעו לתפקיד הנשיא רק אחרי שכיהנו שנים ארוכות כשופטים בבית המשפט והכירו היטב את התפקיד ואת המערכת כולה. השקט שהשיטה מניבה, הן במערכת הפוליטית והציבורית והן בתוך בית המשפט עצמו, גם הוא דבר שאין להקל בו ראש."[47] טענה נוספת היא יש לבחון את הסדר הסניוריטי לאור שאר הרכיבים המוסדיים שבמערכת המשפט. לפי טענה זו, בישראל שר המשפטים משפיע ומעורב עמוקות בניהול הרשות השופטת, ויש לו, למשרד האוצר ולנציבות שירות המדינה "דריסת רגל בכל תהליכי הניהול האדמיניסטרטיבי של הרשות השופטת, בעיצוב התקציב ובניצולו ובניהול כוח אדם שיפוטי ומינהלי". לפיכך, "בראיה כוללת של נקודת האיזון בישראל בין עצמאות השפיטה לבין יעילותה הכוללת של הרשות השופטת, לא רק שאין לזנוח את שיטת הסניוריטי, אלא אדרבה: יש מקום לחזק את העצמאות המוסדית של בתי המשפט."[48]

באוגוסט 2017 קיימה ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת דיון ציבורי מיוחד בסוגיית הסניוריטי. בדיון נטלו חלק שרת המשפטים איילת שקד, שרי משפטים לשעבר ומשפטנים בכירים בהווה ובעבר, בהם נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, נשיאי בית המשפט העליון לשעבר, אנשי אקדמיה ואחרים.[49]

במחקר השוואתי שנעשה על ידי מכון תכלית על מדגם של 20 מדינות דמוקרטיות, נמצא כי שיטת הסניוריטי נהוגה ב-10% מהמדינות. מינוי נשיא בית המשפט העליון נעשה על ידי השופטים המכהנים ב-40% מהמדינות שנבדקו, וב-55% על ידי נבחרי הציבור. מינוי משותף על ידי הרשות המחוקקת והרשות המבצעת נעשה ב-20% מהמדינות, ומינוי על ידי הממשלה בלבד נעשה ב-5%. ב-20% מהמדינות שנבדקו יש לשיטת הסניוריטי השפעה מכרעת או חזקה על מינוי נשיא לבית המשפט העליון, ובחמש נוספות יש לוותק השפעה חלקית. ב-70% מהמדינות שנבדקו נשיא העליון נבחר מבין השופטים המכהנים.[50]

בספטמבר 2024 הביע שר המשפטים יריב לוין התנגדות פורמלית לשיטת הסניוריטי, כאשר הציע את כל שופטי בית המשפט העליון (למעט השופט פוגלמן העומד לפרוש) כמועמדים למשרת הנשיא.[51]

תולדות הקמת הוועדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינוי שופטים עד הקמת הוועדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד חקיקת חוק השופטים היה שר המשפטים ממנה את השופטים, ורק מינוים של שופטי בית המשפט העליון היה טעון את אישור הממשלה והכנסת.

כאשר קמה מדינת ישראל עזבו את הארץ השופטים הערבים והבריטים שמונו על ידי שלטונות המנדט, אך במרבית בתי המשפט נותרו שופטים יהודים שאפשרו את המשך פעולתם של בתי המשפט כבר למחרת הכרזת העצמאות. בבית המשפט העליון כיהן באותה עת שופט יהודי אחד בלבד, גד פרומקין. שר המשפטים הראשון פנחס רוזן החליט שלא להמשיך את כהונתו של פרומקין. מונו חמישה שופטים חדשים, והממשלה הזמנית ומועצת המדינה הזמנית אישרו את מינויים ביולי 1948.[52] חמשת השופטים מונו לפי מפתח מפלגתי: הנשיא משה זמורה ויצחק אולשן היו מזוהים עם מפא"י, מנחם דונקלבלום היה מזוהה עם הציונים הכלליים, הרב שמחה אסף ייצג את הדתיים, ואילו שניאור זלמן חשין מונה משום שנחשב בטעות לרוויזיוניסט ומונה בהמלצת התנועה הרוויזיוניסטית אף שלא היה כזה, ולמעשה היה חבר בהגנה. במחקר שערך ניר קידר נטען שלמרות שלשופטים לא היה תפקיד פורמלי בהליך המינוי, בפועל – גם לפני הקמת הוועדה לבחירת שופטים בשנת 1953 – היה לדעתם משקל מכריע, ושר המשפטים רוזן פעל תוך התחשבות בדעתם.[53]

בשנת 1949 חיבר המשפטן לאו כהן הצעת חוקה שבה נאמר בסעיף 72 כי השופטים יתמנו על ידי נשיא המדינה בהתאם להמלצת שר המשפטים, ושר המשפטים יתבסס על המלצות ועדה לבחירת שופטים שבה יהיו עשרה חברים – רק שלושה מתוכם פוליטיקאים.[54] הצעת החוקה נדונה בוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת הראשונה, אך לא קודמה.

הקמת הוועדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1951 עבר בכנסת בקריאה ראשונה חוק השופטים שהוצע על ידי שר המשפטים פנחס רוזן. בהצעת החוק נקבעו בין היתר דרכי מינוים של שופטים. הוצע כי את השופטים ימנה נשיא המדינה, לפי הצעת שר המשפטים, בהתאם להמלצתה של ועדה בת תשעה חברים.[14][55] בינואר 1953 הועלה החוק שוב.[15] כאשר הציג שר המשפטים פנחס רוזן את הצעת החוק במליאת הכנסת לפני הקריאה הראשונה, הוא הסביר את הצורך בשינוי השיטה כך: ”החוק מחייב גם להבא את שיטת מינויים של השופטים ומעדיף אותה על שיטת בחירת השופטים. מינוי שופטים הוא עניין למומחים, ולמומחים בלבד, ואסור שענין זה ייהפך לעניין פוליטי. השופט שלנו אזרח הוא ככל האזרחים, וזכותו וחובתו ליצור לעצמו דעה פוליטית ולהצביע על-פיה בבחירות פוליטיות; אך היותו שופט אינה עולה יפה עם פעילות מפלגתית או פוליטית כלשהי; והדברים מן המפורסמים הם שאינם צריכים ראיה”.[1] במסגרת דיוני ועדת החוקה בהצעת החוק הביע מנחם בגין מתנועת החרות רצון להקטין ככל האפשר את תפקיד הפוליטיקאים בהליך המינוי. לדבריו "אנחנו באים להבטיח את אי-תלותם של השופטים, ולשם כך עלינו להבטיח במידת האפשר גם את אי-תלותם של ממניהם. ההצעה שהובעה זה עתה על ידי חבר הכנסת שפירא [הצעה זו הייתה הרכב הוועדה שהתקבל בסופו של דבר], יש בה הרבה מן ההליכה לקראת הדרישה הזאת ...[אבל] אני בא להציע תיקון הרכב ועדת המינויים מכפי שהוצע על ידי מר שפירא, ואני מציע את ההצעה הבאה: ארבעה שופטים, שני חברי כנסת, שני עורכי-דין ושר המשפטים...אני מציע לחברי...ללכת צעד נוסף לקראת הכוון של אי-תלות הוועדה".[56]

בחוק שעבר בכנסת בקריאה שלישית ב-20 באוגוסט 1953 נקבע לעניין המינויים כי חברי הוועדה יהיו תשעה והיא תוכל למנות שופטים כל עוד מספר חבריה אינו פוחת משישה. עוד נקבע כי שר המשפטים יוכל בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון למנות נשיאים ונשיאים תורניים של בתי משפט מחוזיים ושלום. שר המשפטים יוכל גם, בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון, למנות לכהונה זמנית בפועל שופטים לבתי המשפט השונים מתוך מאגר השופטים הקיימים. כך למשל שר המשפטים יוכל למנות שופט מחוזי לכהונה בפועל של שופט עליון לזמן של עד שנה אחת.[57]

המחלוקת על דרך מינוי השופטים בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז נקבעה שיטת הבחירה באמצעות ועדה הועלו יותר מ-60 הצעות חוק לשינוי שיטת בחירת השופטים.[58] מבקרי השיטה טוענים ששיטת הבחירה אינה מייצגת את הציבור כיאות, וכיוון שבית המשפט העליון דן בנושאים הנתונים במחלוקת פוליטית, שיטת הבחירה שבה נציגי הציבור הם מיעוט מהחברים בוועדה פוגמת בעקרונות הדמוקרטיה. לעומתם, תומכי השיטה טוענים שההצעות לשינוי יגרמו לפוליטיזציה של הוועדה, שתבחר שופטים על פי דעותיהם הפוליטיות ולא על פי כישוריהם המקצועיים.

מבקרי השיטה הקיימת טוענים שברוב המדינות הדמוקרטיות, הסמכות לבחור את שופטי הערכאה העליונה מסורה לנבחרי הציבור באופן בלעדי, ולרשות השופטת אין השפעה על ההליך מלבד – בחלק מהמקרים – ייעוץ והצעות מועמדים לא מחייבות, שהרשויות הנבחרות רשאיות להתעלם מהן ובידיהן מצויה הסמכות הסופית. עוד מוסיפים מבקרי השיטה, שכאשר מדובר בערכאות חוקתיות, שבסמכותן לפסול חוקים, התמונה חד-משמעית עוד יותר.[59][60] לעומתם, מתנגדי השינוי טוענים שבחלק מהמדינות הדמוקרטיות יש לגורמי מקצוע ולשופטים מעורבות בהליך המינוי של שופטי הערכאה העליונה, בין אם בהצעת מועמדים או בחוות דעת על מועמדים שהוצעו, ובין אם בחברות בגוף שבוחר את השופטים.[61][62]

מחקר השוואתי שערך פורום קהלת בשנת 2019 סקר את שיטת מינוי השופטים לערכאות חוקתיות עליונות ב-42 מדינות שבהן יש ביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית; רוב המדינות שנבחנו מעניקות את השליטה בזהות שופטי הערכאה החוקתית העליונה לנבחרי הציבור, במיעוטן ממנים נבחרי הציבור רק את רוב שופטיה (ולא את כל שופטיה), ומיעוט קטן מוסר את סמכות המינוי של רוב או כל השופטים לגורמים שאינם נבחרי ציבור.[58] המכון הישראלי לדמוקרטיה ביקר את מתודולוגיית המחקר של פורום קהלת, בנימוק שכדי להבין את התמונה החוקתית המלאה כהלכה, יש להביא בחשבון עוד פרמטרים מוסדיים רלוונטיים שמחקר זה אינו מתחשב בהם. לצורך הדגמה נסקרו עוד שני מדדים: הראשון הוא חלוקת הכוח בין המוסדות הפוליטיים הנדרשת לשם הוצאה לפועל של תהליך הבחירה (רוב מיוחס, חלוקת הכוח בין רשויות השלטון או קואליציה אופוזיציה); והשני הוא מספר הזכויות המוגנות על ידי המסמך החוקתי. לפי ביקורת זו, בישראל מעוגנות מעט זכויות במסמך החוקתי, והמודל הישראלי פועל על פי המקובל ברוב עצום של הדמוקרטיות — ומגביל את כוחה של הקואליציה בבחירת שופטים.[63]

על פי דוח של ה-OECD מ-2022, שופטים מקצועיים "רגילים" ממונים בדרך כלל בהתאם להליכים קפדניים בוחני כישורים. לעומת זאת, שופטים של בית משפט חוקתי מתמנים ספציפית לכהונה בבית משפט זה. בנוסף, הכישורים הנדרשים מהם משתנים מאד ממדינה למדינה, ועל פי רוב גם שונים מהרקע הנדרש משופטים רגילים. הליך המינוי של שופטים לבתי המשפט החוקתיים יהיה אפוא בעל מאפיינים פוליטיים יותר מזה של שופטים בבתי משפט רגילים; והוא נסמך לא רק על בסיס מקצועי אלא גם על תפיסה של אחריותיות דמוקרטית. בנוסף, מטרה מרכזית שרוב המדינות מבקשות להשיג בהקשר של בחירת שופטים לבית משפט חוקתי, היא שאף קבוצה לא תשלוט בהליך הבחירה ובתוצאתו לטובתה.[64][65]

ד"ר גיא לוריא טוען שאם בוחנים את הרפורמות בשיטות מינוי שופטים בעולם הדמוקרטי מאז מלחמת העולם השנייה, מגלים מגמה של ניסיונות לצמצם את הפוליטיזציה בתהליכי מינוי השופטים. כמו כן, שיטה כמו זו הנהוגה בישראל, שבה שופטים מעורבים בהליך המינוי, הפכה לדגם הדומיננטי בערכאות שיפוט מקצועיות. אך גם בערכאות בעלות סמכות לביקורת שיפוטית על חקיקה מתרבות הדוגמאות לשיטות שמעניקות משקל לעמדת השופטים או מנסות בדרכים אחרות למנוע פוליטיזציה. בבתי דין חוקתיים זה נעשה לעיתים באמצעות הענקת הסמכות למינוי שליש משופטי הערכאה לידי הרשות השופטת; או בדרישה של רוב מיוחס מקרב נבחרי הציבור (כגון שני שלישים) שמבטיח משקל לעמדת האופוזיציה.[66] בניגוד לבית הדין לחוקה, בית המשפט העליון בישראל עוסק בדרך כלל בערעורים פליליים ואזרחיים, ורק במעט מן המקרים בסוגיות חוקתיות[67][68].

אחת ההצעות לשינוי – הצעתו של מרדכי הלר משנת 1999 – היא לעבור לשיטה המזכירה את המינויים לבתי המשפט הפדרליים בארצות הברית: בסמכות ראש הממשלה להציע מועמדים, ובידי הכנסת הסמכות – לאחר הליך שימוע פומבי – לאשרם או לדחותם (הדבר הוצע עת היו נהוגות בחירות ישירות לראש הממשלה בישראל, והלר ראה בראש הממשלה ובכנסת שתי רשויות בלתי תלויות). הלר אף העלה את האפשרות להוסיף ועדה מקצועית כדי להבטיח שהמועמדים יעמדו ברמה נאותה של כשירות.[69]

בשנת 1996 קרא פרופסור שמואל שילה לשנות את שיטת הבחירה כך שהשופטים "שלא יהיו מעור אחד", כמו שנובע מ"הצהרת מונטריאול" מ-1983,[70] בנימוק ש"ביהמ"ש העליון הופך בשנים האחרונות לזירה מעין פוליטית כיוון שנידונים בפניו עניינים בעלי אופי פוליטי-ציבורי".[71]

המכון הישראלי לדמוקרטיה תומך בהשארת המצב הקיים.[72] גם נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, התבטא נגד הצעות לשינוי דרך בחירת השופטים, וטען שאף על פי שהשיטה הישראלית איננה חפה מבעיות, היא עולה על כל ההצעות לשפרה, וכי בעניין הזה עדיף שהמדינות האחרות ילמדו מישראל ולא ההפך.[73]

פרופסור רבקה ווייל ציינה כי הוועדה לבחירת שופטים מוסמכת גם לפטר שופטים (ברוב של שבעה). לכן, לטענתה, ברגע שהפוליטיקאים ישלטו בוועדה עשוי לבוא הקץ על עצמאות השפיטה, משום שהשופטים יחששו מפיטורין בעקבות פסיקה, ואילו עקרון על של כל חברה דמוקרטית הוא קיומה של רשות שופטת עצמאית, בלתי תלויה, שאין עליה מורא זולת מרותו של החוק.[74]

ועדות בחירה נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לוועדה לבחירת שופטים פועלות מספר ועדות בחירה נוספות לתפקידי שיפוט, הפועלות באופן דומה.

הוועדה לבחירת דיינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה לבחירת דיינים מופקדת, בהתאם לחוק הדיינים, התשט"ו-1955, על בחירת הדיינים למערכת בתי הדין הרבניים. הוועדה מוסמכת גם לסיים כהונתו של דיין, לדון בנבצרות של דיין מחמת מצב בריאותי, ולאשר בקשת דיין לפרישה מוקדמת. שר המשפטים מכהן על פי חוק כיושב ראש הוועדה, אך בממשלה ה-34 הועברו סמכויותיה של שרת המשפטים איילת שקד בעניין זה לשר האנרגיה, יובל שטייניץ.[75]

חברי הוועדה:[76]

חברי הוועדה כיום:

חבר הוועדה סיעה תפקיד
נציגי הממשלה
מיכאל מלכיאלי ש"ס השר לשירותי דת
יו"ר הוועדה
אורית סטרוק הציונות הדתית שרת ההתיישבות
דודי אמסלם הליכוד השר לשיתוף פעולה אזורי, שר במשרד המשפטים והשר המקשר בין הממשלה לכנסת
נציגי הכנסת
פנינה תמנו המחנה הממלכתי חברת הכנסת
אליהו ברוכי יהדות התורה חבר הכנסת
נציגי הרבנות הראשית
הרב הרב הראשי האשכנזי לישראל
הרב דוד יוסף הרב הראשי הספרדי לישראל
נציגי בית הדין הרבני הגדול
הרב מיכאל עמוס דיין בבית הדין הרבני הגדול
הרב אברהם שינדלר דיין בבית הדין הרבני הגדול
נציגי לשכת עורכי הדין
יצחק גורדון עורך דין
יעל דולב עורכת דין
טוענות רבניות
רחל דותן טוענת רבנית
רויטל דהן טוענת רבנית

ועדה לבחירת שופטים צבאיים משפטאים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה מופקדת, בהתאם לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, על מינוי השופטים הצבאיים המשפטאים.

חברי הוועדה:[77]

חברי הוועדה כיום:

חבר הוועדה סיעה תפקיד
נציגי הממשלה
יואב גלנט הליכוד שר הביטחון
יו"ר הוועדה
יריב לוין הליכוד סגן ראש הממשלה
שר המשפטים
נציגי בית המשפט העליון
יצחק עמית מ"מ נשיא בית המשפט העליון
פנוי שופט בית המשפט העליון
נציגי לשכת עורכי הדין
נדב ויסמן עורך דין
נציגי צה"ל
רב-אלוף הרצי הלוי ראש המטה הכללי של צה"ל
אלוף יניב עשור ראש אגף כוח האדם של צה"ל
נציגי בתי הדין הצבאיים
אלוף אורלי מרקמן נשיאת בית הדין הצבאי לערעורים
תא"ל נועה זומר המשנה לנשיאת בית הדין הצבאי לערעורים

ועדה לבחירת קאדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה למינוי קאדים מופקדת, בהתאם לחוק הקאדים, התשכ"א-1961, על מינוי הקאדים למערכת בתי הדין השרעיים. הליך בחירת הקאדים מוסדר בכללי הקאדים (סדרי דיון ועבודה של הועדה למינוי קאדים), התשנ״ו–1996, שנקבעו על ידי ועדת המינויים. סדרי הבחינות, המהוות חלק מתנאי הכשירות לכהונת קאדי, נקבעו בתקנות הקאדים (סדרי בחינות בכתב), התשס"ד-2003[78](הקישור אינו פעיל, 3.12.2022).

הוועדה מוסמכת גם לסיים כהונתו של קאדי, לדון בנבצרות של קאדי מחמת מצב בריאותי, ולאשר בקשת קאדי לפרישה מוקדמת. שר המשפטים מכהן כיושב ראש הוועדה.

חברי הוועדה:[79]

  • שר המשפטים – יו"ר הוועדה.
  • שר נוסף. כאשר אין שר מוסלמי, רשאית הממשלה לבחור סגן שר מוסלמי.
  • שלושה חברי הכנסת, לפחות שניים מהם מוסלמים, שאותם בוחרת הכנסת בבחירות חשאיות.
  • שני קאדים מבית הדין השרעי לערעורים.
  • שני עורכי הדין, מהם לפחות אחד מוסלמי, שנבחרים בבחירות חשאיות על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין.

חברי הוועדה כיום:

חבר הוועדה סיעה תפקיד
נציגי ממשלת ישראל ה־37
יריב לוין הליכוד סגן ראש הממשלה
שר המשפטים
יו"ר הוועדה
טרם נבחר שר נוסף
נציגי הכנסת ה־25
ינון אזולאי ש"ס חבר הכנסת
אחמד טיבי חד"ש-תע"ל חבר הכנסת
מנסור עבאס רע"ם חבר הכנסת
נציגי בית הדין השרעי לערעורים
עבד אלחכים סמארה נשיא בית הדין השרעי לערעורים
איאד זחאלקה קאדי חבר בית הדין השרעי לערעורים
נציגי לשכת עורכי הדין
יסמין ברהום עורכת דין
וואל חלאילה עורך דין

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הסניוריטי:

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שר המשפטים פנחס רוזן אמר[1] בדיון בקריאה ראשונה בהצעת חוק השופטים, בשנת 1953: "חידוש אחר שחוק זה מחדש בפרשת מינויי שופטים הוא שמינויים אלה נעשים לתפקיד מתפקידי נשיא־המדינה. אי־תלותם של השופטים תמצא את ביטויה גם בכך, שאין מקבלים מינוי מידי הרשות המבצעת — לא בהשתתפות הרשות המחוקקת ולא בלעדיה — אלא מידי הנשיא. מאחר שלפי הקונסטיטוציצה שלנו אין הנשיא פועל אלא לפי הצעה ובחתימת קיום של אחד משרי הממשלה, הרי למינויי שופטים זקוק הוא להצעת שר־המשפטים, והצעת שר־המשפטים אינה ניתנת אלא על־פי המלצת ועדת־מינויים, שקיומה והרכבה קבועים עכשיו בחוק, ובה מיוצגים הרשות המבצעת — הממשלה, הרשות המחוקקת — הכנסת, הרשות השופטת — על ידי שופטים, וכן מקצוע המשפט — התביעה הכללית, עורכי־הדין ומדע המשפט." ובאותו עמוד: "החוק מחייב גם להבא את שיטת מינויים של השופטים ומעדיף אותה על שיטת בחירת השופטים. מינוי שופטים הוא עניין למומחים, ולמומחים בלבד, ואסור שעניין זה ייהפך לעניין פוליטי. השופט שלנו אזרח הוא ככל האזרחים, וזכותו וחובתו ליצור לעצמו דעה פוליטית ולהצביע על-פיה בבחירות פוליטיות; אך היותו שופט אינה עולה יפה עם פעילות מפלגתית או פוליטית כלשהי; והדברים מן המפורסמים הם שאינם צריכים ראיה."
  2. ^ פוגלמן כיהן בעבר בחבר הוועדה מ-30 באוגוסט 2020 עד 9 באוגוסט 2023
  3. ^ סולברג כיהן בעבר בחבר הוועדה מ-9 באוגוסט 2023 עד 17 באוקטובר 2023

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 דברי הכנסת, 5 בינואר 1953, עמ' 424
  2. ^ דורית גבאי, מעריב, עמ' 19, 25 באוגוסט 2009
  3. ^ כללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים), התשמ״ד–1984, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
  4. ^ 1 2 מינוי שופטים, בחירת שופטים, הוועדה למינוי שופטים, מינוי שופט, שופטים, באתר www.idi.org.il
  5. ^ לאה ענבל, בחירה לדורות / בפרוטקצ'יה ממנים שופטים, כותרת ראשית, 20 ביולי 1983
  6. ^ נחום ברנע, "עליונים ותחתונים" ידיעות אחרונות, 22 בינואר 1999
  7. ^ אביעד גליקמן, השרים אישרו את השינוי בוועדה למינוי שופטים, באתר ynet, 6 בנובמבר 2011
  8. ^ נטעאל בנדל, פרסום ראשון: ברית בין שקד לעוהד על מינוי השופטים, באתר nrg‏, 3 בנובמבר 2016
  9. ^ ענת רואה, כך הפכה אילנה סקר מועמדת יחידה לוועדה למינוי שופטים, באתר כלכליסט, 3 בנובמבר 2020
  10. ^ סיון חילאי, מורן אזולאי, לוין לא יכנס את הוועדה לבחירת שופטים? "תהליך פסול, הרכב לא ראוי לדמוקרטיה", באתר ynet, 7 ביוני 2023
  11. ^ ניצן שפיר, ‏אלה השופטים שידונו בעתירות בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים, באתר גלובס, 27 ביולי 2023
  12. ^ גלעד מורג, לוין לבג"ץ: כינוס הוועדה בסמכותי הבלעדית, אל תתערבו, באתר ynet, 13 בספטמבר 2023
  13. ^ עמיר קורץ, במקום לכנס את הוועדה: לוין ימנה 14 שופטים עמיתים, באתר כלכליסט, 2 בנובמבר 2023
  14. ^ 1 2 ה"ח התשי"ג 148, עמ' 90
  15. ^ 1 2 חוק השופטים הועבר פה אחד לועדה, דבר, 6 בינואר 1953
  16. ^ אושר חוק השופטים, דבר, 21 באוגוסט 1953
  17. ^ בג"ץ 4956/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' כנסת ישראל ואחרים, ניתן ב־20 באוגוסט 2020
  18. ^ אמנון מרנדה, בר-און לא יבחר שופטים: "אתה שקרן", באתר ynet, 9 ביוני 2009
  19. ^ מורן אזולאי, מבוכה לקואליציה: הח"כים מרדו מאחורי הפרגוד, באתר ynet, 3 ביוני 2013
  20. ^ בג"ץ 9029/16 עו"ד יצחק אבירם ועו"ד שחר בן מאיר נ' שרת המשפטים ואחרים, ניתן ב־1 בפברואר 2017
  21. ^ ידיעות אחרונות, אפריל 2006
  22. ^ ראש הלשכה - "השינוי המוצע בהרכב הוועדה לבחירת שופטים הוא שינוי מזיק ולא נכון", 2 בינואר 2008, אתר לשכת עורכי הדין
  23. ^ הצעת חוק בחירת נציגי לשכת עורכי הדין לוועדות למינוי נושאי משרה שיפוטית (תיקוני חקיקה), התשע"א - 2011 (פ/3506/18)
  24. ^ ראיון השר לוין, באתר ערוץ 14, ‏3 אפריל 23
  25. ^ ועדת החוקה אישרה לקריאה 2–3 את חוק יסוד השפיטה: הרכב הוועדה לבחירת שופטים, באתר חדשות הכנסת, ‏27 מרץ 2023
  26. ^ גיא לוריא, הוועדה לבחירת שופטים – מחקר מדיניות 137, המכון הישראלי לדמוקרטיה
  27. ^ חוק בתי המשפט, סעיף 13א
  28. ^ חוק יסוד: השפיטה, סעיף 7(4)
  29. ^ כללי השפיטה (סדרי העבודה בענין סיום כהונת שופט לפי החלטה של הועדה לבחירת שופטים), התשמ״ז–1986, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
  30. ^ שחר בן מאיר, תיאור הליך המינוי, באתר Twitter
  31. ^ אביעד גליקמן, נגד ביניש? הוועדה קבעה מבחנים לשופטים, באתר ynet, 19 ביוני 2009
  32. ^ ענת רואה, בוגרי הקורס למיון שופטים: "בקורס נוצרת דינמיקה נגד כל דעה עצמאית", באתר כלכליסט, 16 באוגוסט 2015
  33. ^ תני גולדשטיין, מרכזי ההערכה למועמדים לשיפוט: השלב הלא-שקוף בדרך לכס המשפט, באתר זמן ישראל, 2 בפברואר 2022
  34. ^ תני גולדשטיין, מרכזי ההערכה למועמדים לשיפוט: השלב הלא-שקוף בדרך לכס המשפט, באתר זמן ישראל, 2 בפברואר 2022
  35. ^ עמרי אסנהיים.., ‏משחקי הכס, באתר ‏מאקו‏, 22 בנובמבר 2017
  36. ^ שלמה פיוטרקובסקי, חיות לשופטים: תמונה לא מחמיאה, באתר ערוץ 7, ‏26/11/17
  37. ^ הוועדה לבחירת שופטים החליטה: שימוע פומבי למועמדים לעליון, באתר מקור ראשון, ‏2022-04-11
  38. ^ גיא לוריא, פורום עיוני משפט | שידור ישיר של ראיונות המועמדים לבית המשפט העליון – האם המהלך רצוי?, באתר TauLawReview, ‏2022-06-06
  39. ^ בג"ץ 2778/11 בוריס קוסנוביץ נ' הוועדה למינוי שופטים, ניתן ב־1 בדצמבר 2011, סעיפים 10 - 16
  40. ^ סעיף 7(4) לחוק יסוד: השפיטה. ר' גם סעיף 14 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]
  41. ^ יובל יועז, השופטת הילה כהן לא מוכנה לוותר; אמרה לשרת המשפטים כי תקיים חקירות נגדיות ותביא עדי הגנה מטעמה, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2005
  42. ^ יובל יועז, השופט היהודי המודח הראשון, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2005
  43. ^ נועם שרביט, ‏שדות גולדברג, באתר גלובס, 21 במאי 2006
  44. ^ יובל יועז וחן מענית, ‏סטיב אדלר פורש: מי את נילי ארד, הנשיאה הנכנסת של ביה"ד הארצי?, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2010
  45. ^ 1 2 נוהל מינוי נשיא
  46. ^ חזקי ברוך, לוין: הדיון בסניוריטי - הכשרת השרץ, באתר ערוץ 7, 9 ביולי 2017
  47. ^ רות גביזון, סניוריטי, למרות הכל, עורך הדין, ינואר 2012, 10, בעמ' 12.
  48. ^ גיא לוריא, שיטת ה"סניוריטי" ו(העדר) עצמאותה הניהולית של הרשות השופטת, 2017
  49. ^ חזקי ברוך ושלמה פיוטרקובסקי, שקד: מרגישה שכבלו את ידי, באתר ערוץ 7, 9 ביולי 2017
  50. ^ יעל סירקיס, מינוי נשיא הערכאה השיפוטית העליונה - מבט השוואתי, מכון תכלית, 14 במאי 2023
  51. ^ טובה צימוקי, ההצעה המפתיעה של לוין: כל שופטי העליון מועמדים לנשיאות, באתר ynet, 23 בספטמבר 2024
  52. ^ מועצת המדינה אישרה הרכב בית המשפט העליון, דבר, 23 ביולי 1948
  53. ^ ניר קידר, "הדמוקרטיה הישראלית, שלטון החוק, ועקרון אי-תלות השופטים בשנות המדינה הראשונות" ב-בדרך הדמוקרטית: על המקורות ההיסטוריים של הדמוקרטיה הישראלית (אלון גל עורך, 2012), עמ' 528, 547-546.
  54. ^ הצעת החוקה של ליאו כהן משנת 1949
  55. ^ מינוי שופטים, דבר, 27 בפברואר 1951
  56. ^ גיא לוריא, "מינוי שופטים: עבר, הווה, עתיד," המכון הישראלי לדמוקרטיה, 17 פברואר 2019.
  57. ^ חוק השופטים, התשי"ג-1953, באתר מאגר החקיקה הלאומי, הכנסת
  58. ^ 1 2 שי-ניצן כהן, שמעון נטף ואביעד בקשי, בחירת שופטים לבתי משפט חוקתיים - מחקר השוואתי, פורום קהלת, נובמבר 2019
  59. ^ אביעד בקשי, שינוי שיטת בחירת השופטים, באתר קובץ PDF מאת המכון לאסטרטגיה ציונית, ‏אוגוסט 2011
  60. ^ אפרת אבן, שיתוף נציגי ציבור בהליך מינוי שופטים, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ‏14 בינואר 2003
  61. ^ עו"ד דינה צדוק, שיטות מינוי שופטים לערכאות עליונות – סקירה משווה, באתר הכנסת, ‏5 במאי 2010
  62. ^ דרור שרון, המשרוקית של גלובס, ‏בדרך למהפכה המשפטית של שקד, מותר לכופף את העובדות, באתר גלובס, 6 באפריל 2019
  63. ^ התמקדות במודל בחירת השופטים: כשלים מתודולוגיים בדיון העכשווי, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  64. ^ משה גורלי, מרכז המחקר של הכנסת מוכיח: המהפכה המשפטית מבוססת על שקר, באתר כלכליסט, 30 בינואר 2023
  65. ^ מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בחירת שופטים לבית משפט חוקתי או לבית משפט עליון, 29 בינואר 2023
  66. ^ גיא לוריא, ‏לא לגעת בשיטת מינוי השופטים, ד"ר גיא לוריא, באתר גלובס, 17 ביוני 2019
  67. ^ lawprofessorsforum, נייר עמדה מס׳ 7 בנושא הליכי בחירת שופטים ושופטות, באתר מרצים למען הדמוקרטיה, ‏2023-01-30 (באנגלית)
  68. ^ משה גורלי, מרכז המחקר של הכנסת מוכיח: המהפכה המשפטית מבוססת על שקר, באתר כלכליסט, 30 בינואר 2023
  69. ^ מינוי שופטים: הפתרון למשבר העליון, דעת, 1999
  70. ^ הצהרת מונטריאול
  71. ^ הארץ, 29 במרץ 1996
  72. ^ חוקי היסוד כתשתית לחוקה, פרק 5, סעיף 116
  73. ^ שלומי וינברג, אילן יונס ורונן פוליאק, ברק ב"עליון" * מתוך עליון מס' 8;
    עינת ברקוביץ, ‏הנשיא ברק על הוועדה לבחירת שופטים: אחת מהפנינים של היצירה הישראלית המקורית, באתר גלובס, 28 באפריל 2003
  74. ^ רבקה ווייל, ‏האיום על עצמאות השפיטה: שינוי הוועדה לבחירת שופטים, פרופ' רבקה ווייל, באתר גלובס, 17 בנובמבר 2022
  75. ^ ועדה לבחירת דיינים, באתר של משרד המשפטים
  76. ^ סעיף 6 לחוק הדיינים
  77. ^ סעיף 187 לחוק השיפוט הצבאי
  78. ^ ועדה למינוי קאדים, באתר של משרד המשפטים
  79. ^ סעיף 4 לחוק הקאדים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הוועדה_לבחירת_שופטים&oldid=39901341"