טירת שאמבור
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
שאטו |
| מיקום |
שאמבור |
| מדינה |
צרפת |
| בעלים |
ממלכת צרפת |
| מייסדים |
פרנסואה הראשון, מלך צרפת |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1545 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1545 |
| אדריכל |
פייר נפבו, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות רנסאנס צרפתית |
| קואורדינטות | 47°36′58″N 1°31′02″E / 47.616111111111°N 1.5172222222222°E |
|
www | |
טירת שאמבור (בצרפתית: Château de Chambord) היא טירה בעמק הלואר בצרפת. היא אחת הטירות הידועות בעולם בזכות אדריכלות הרנסאנס שלה המבדילה אותה מטירות אחרות של ימי הביניים.
זוהי הטירה הגדולה ביותר בעמק הלואר (Loire Valley), שנבנתה במקור כדי לשמש כבית ציד עבור פרנסואה הראשון, מלך צרפת, בעוד שארמונו שכן בטירת בלואה ובטירת אמבואז. התוכנית המקורית של הטירה מיוחסת, אך עם ספקות, לדומינקו דה קורטונה, שדגם העץ שבנה לתכנון הטירה שרד די זמן כדי שיצויר בידי אנדרה פליביאן במאה ה-17. מספר כותבים טוענים לעומת זאת, שלאדריכל הרנסאנס הצרפתי פיליברט דלורמה היה תפקיד מרכזי בתכנון הטירה.[1] הטירה שונתה באופן ניכר במהלך 20 השנים בהן נבנתה (1547-1519). הבנייה החלה בספטמבר 1519. אחרי הפסקה ממושכת, הבנייה חודשה בספטמבר 1526.[2] ), בין השאר בהשגחתו של פייר נפבו (Pierre Nepveu). ב-1913 העלה לראשונה מרסל ריימונד את ההשערה[3] שלאונרדו דה וינצ'י, אורחו של המלך פרנסואה בקלו לוסה ליד אמבואז, היה אחראי לתכנון המקורי, ששיקף את רעיונו של לאונרדו לבניית טירה ברומוראנטין לאמו של המלך, ואת העניין שגילה בתכנון גרם המדרגות המרכזי בצורת סליל בורגי כפול; הדיון בכך לא הגיע למסקנות חד משמעיות.[4] קרוב להשלמתה, המלך פרנסואה הראשון התגאה בכוחו ועוצמתו ואירח בטירת שאמבור את אויבו הוותיק קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
אדריכלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטירה המסיבית מורכבת ממגדל עוז עם 4 צריחים מבוצרים מסוג באסטיון בפינותיה. מגדל העוז מהווה חלק מהחומה הקדמית של מתחם גדול יותר עם עוד שני מגדלים גדולים. בסיסים לעוד 2 מגדלים נמצאים בחלק האחורי, אך לא נבנו, ונשארו בגובה הקיר.
בטירה 440 חדרים, 365 אחי בערה ו-84 גרמי מדרגות. ארבעה אולמות עם קמרונות מלבניים בכל קומה יוצרים צורת צלב.
הגג של טירת שאמבור מנוגד למבנה המסיבי שלה ותוכנן להידמות לקו הרקיע של העיר, עם המגדלונים, הצריחים, הארובות והגגות המשופעים הבולטים ממנו. בגג יש 11 סוגי מגדלים ו-3 סוגי ארובות, ללא סימטריה, ממוסגרים בפינות על ידי המגדלים המסיביים. התכנון מקביל לסגנון הצפון איטלקי ולסגנון ה-Leonardesque.
אחד משיאי האדריכלות בטירה הוא גרם המדרגות המרכזי, גרם מדרגות פתוח בצורת סליל בורגי כפול. שני הסלילים הבורגיים הם בגובה 3 קומות מבלי להיפגש ומוארים מלמעלה על ידי מעין מגדלור בנקודה הגבוהה ביותר בטירה. ישנם סברות שלאונרדו דה וינצ'י תכנן את גרם המדרגות הזה, אך אלה מעולם לא אושרו.
לטירה חזית באורך 128 מטר עם 800 עמודים מפוסלים וגג מעוטר בעיטור מורכב. כאשר פרנסואה הראשון, מלך צרפת, החל את בניית הטירה, הוא תכנן שהגג שלה יראה כמו קו הרקיע של קונסטנטינופול.
הטירה מוקפת בפארק מיוער בשטח 52.5 קמ"ר (13,000 אקר) ושמורת ציד עם צבאיים אדומים מוקפת בחומה באורך 31 ק"מ.
הטירה לא תוכננה לספק הגנה מפני אויבים. תפקיד החומות, הצריחים והחפיר החלקי קישוטיים בלבד ואף בזמן בנייתם היו אנאכרוניסטים. אלמנטים אדריכליים, כגון חלונות פתוחים, לוג'יה ואזור נירחב פתוח בחלקה העליון של טירה, הושאלו מסגנון הרנסאנס האיטלקי, ולא התאימו לאקלים הקר של מרכז צרפת.
התוכנית והאדריכלות של הטירה נתנו השראה לויליאם הנרי קרוסלנד בעת שתכנן את "בניין המייסד" ב-Royal Holloway, University of London. ל"בניין המייסד" מגדלים ותוכנית דומים, אך הוא בנוי מלבני פארהאם אדומות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחת פרנסואה הראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמן שלטונו של פרנסואה הראשון, מלך צרפת, רק לעיתים רחוקות ישבה משפחת המלוכה בטירה. למעשה, בסך הכול שהה המלך פרנסואה הראשון בטירה 7 שבועות, בביקורי ציד קצרים. הטירה נבנתה לביקורים קצרים ולא היה מעשי לגור בה לתקופות ארוכות. החדרים הגדולים, החלונות הפתוחים והתקרה הגבוהה גרמו לכך שחימום החדרים היה בלתי אפשרי. מאחר שהטירה לא שכנה בסמוך לכפר או אחוזה, לא היה מקור מזון זמין מלבד ציד. כתוצאה מכך, על השוהים בטירה היה להביא את האוכל עמם.
כתוצאה מכל האמור לעיל, בטירה לא היה ריהוט בתקופה זו. כל הריהוט, טפטי הקירות, כלי אכילה ועוד הובאו במיוחד בכל טיול ציד, דבר שהווה נטל לוגיסטי מכביד. זו הסיבה שרהיטים מסוימים נבנו בתקופה זו על מנת שיוכל להתפרק לחלקים ויוכלו להיות משונעים בשיירות.
המלך פרנסואה הראשון מת מהתקף לב ב-1547.
תחת לואי ה-14
[עריכת קוד מקור | עריכה]למעלה מ-80 שנה אחרי מותו של פרנסואה, מלכי צרפת נטשו את הטירה והזניחו את תחזוקתה. לבסוף, ב-1639, לואי ה-13, מלך צרפת נתן אותה לאחיו, גסטון, דוכס אורליאנס, שהציל את הטירה מהרס וביצע בה עבודות שיפוץ ושחזור נרחבות. לואי ה-14, מלך צרפת דאג לכך שמגדל העוז (Keep) ישופץ, וריהט את המגורים המלכותיים. הוא הוסיף אורוות ל-300 סוסים, דבר שאפשר לטירה למלא את ייעודה כבית ציד ומקום בו אפשר לארח ולבדר אנשים ידועים כמו מולייר מספר שבועות בכל שנה. למרות זאת, המלך לואי ה-14 נטש את הטירה ב-1685.
תחת לואי ה-15
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1725–1733 התגורר בטירה סטניסלאב לשצ'ינסקי, המלך המודח של פולין וחותנו של לואי ה-15, מלך צרפת. ב-1745 העניק לואי ה-15 את הטירה למוריס דה סאקס (Maurice de Saxe), מרשל צרפת, כפרס על גבורתו בקרב. מוריס דה סקסה השתמש בטירה כבסיס לרגימנט שלו. מוריס דה סקסה מת ב-1750 ושוב נותרה הטירה העצומה ריקה לשנים רבות.
רוזנות שאמבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1792, בעקבות המהפכה הצרפתית, הורתה הממשלה למכור את הריהוט בטירה, הפנאלים על הקירות הוסרו והריצוף נמכר כחומר גלם מעץ. לפי מ. דל סאסיי[5] הדלתות נשרפו כדי לחמם את החדרים בזמן המכירה. הטירה הריקה ננטשה עד עלייתו של נפוליון בונפרטה שנתן את הטירה למפקד הצרפתי לואי אלכסנדר ברת'יה (Louis Alexander Berthier). מאוחר יותר הטירה נרכשה מאלמנתו עבור הדוכס מבורדו, אנרי שארל דידונה (1883-1820), שהיה עדיין תינוק ומאוחר יותר אחז בתואר הרוזן משאמבור (Comte de Chambord). ניסיון רסטורציה נוסף נעשה על ידי סבו, שארל העשירי, מלך צרפת (1830-1824) אבל ב-1830 הניסיון נכשל ושניהם הוגלו. בזמן מלחמת צרפת–פרוסיה (1871-1870) שימשה הטירה כבית חולים שדה.
משפחת הדוכס
[עריכת קוד מקור | עריכה]הניסיון האחרון להתגורר בטירה היה של הרוזן שאמבור, אבל אחרי שהרוזן נפטר ב-1883, האחריות לטירה עברה ליורשי אחותו: משפחת הדוכס מפארמה, איטליה. בהתחלה לרוברטו הראשון, דוכס פארמה, שמת ב-1907 ומאוחר יותר לאליא, דוכס פארמה. הניסיונות לשפץ את הטירה נגדעו עקב תחילתה של מלחמת העולם הראשונה ב-1914.
היסטוריה מודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1939, קצת אחרי פריצת מלחמת העולם השנייה, אוסף של מוזיאון הלובר (כולל מונה ליזה וונוס ממילו) ומוזיאון קומפיין אוחסנו בטירת שאמבור. מפציץ אמריקני התרסק על מדשאת הטירה ב-22 ביוני 1944.
הטירה נהפכה לרכוש ממשלת צרפת עוד ב-1930 אבל עבודות שחזור ושיפוץ החלו רק מספר שנים אחרי סיום מלחמת העולם השנייה ב-1945. כיום טירת שאמבור היא אטרקציה תיירות אך לרוע המזל איננה רווחית. ניתן לראות על קירות הטירה גרפיטי וחריטות, כולל חריטות של שמות ותאריכים של אנשים שביקרו בטירה, בין השאר חתימתו החרוטה של ויקטור הוגו.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
הטירה והחפיר המלא במים
-
החזית האחורית של הטירה, ניתן לראות את המגדלים החצי-בנויים.
-
הכניסה האחורית לטירה, כיום - כניסת המבקרים
-
הטירה
-
הטירה, מבט ממעוף הציפור
-
מבט מהטירה על הפארק מצפון
-
מבט מהטירה על החלק הדרומי של הפארק
-
המטבח בטירת שאמבור
-
ציור של מארי אנטואנט בטירת שאמבור
-
ציור של לואי ה-14 בטירת שאמבור
-
כתר המלך בטירת שאמבור
-
החצר הפנימית בטירת שאמבור
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר האינטרנט הרשמי של טירת שאמבור
- טירת שאמבור, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
טירת שאמבור, ברשת החברתית פייסבוק
טירת שאמבור, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
טירת שאמבור, ברשת החברתית אינסטגרם
- תמונות של שאמבור
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Félibien, Mémoires pour servir a l'histoire des maisons royalles (1681).
- ^ עד מותו של פרנסואה, כ-444,070 ליברות שולמו עבור העבודות. מקור: Hidemichi Tanaka, "Leonardo da Vinci, Architect of Chambord?" Artibus et Historiae 13.25 (1992, pp. 85-102) p 92.
- ^ Reymond, "Leonardo da Vinci, architect de Chambord," Gazette des Beaux-arts (June 1913) pp 413-60.
- ^ Ludwig H. Heydenreich, "Leonardo da Vinci, Architect of Francis I" The Burlington Magazine 94 No. 595 (October 1952), pp. 277-85; Tanaka 1992.
- ^ Saussaye, Le Château de Chambord (Blois) 1865 etc.