שטרסבורג (בצרפתית: Strasbourg – "סְטְרַסְבּוּר"; בגרמנית: Straßburg; באלזסית: Strossburi או Schdroosburi), בירת גראנד אסט שבצפון-מזרחצרפת והעיר הגדולה ביותר בחבל זה, בעלת אוכלוסייה של 272,222 איש בעיר עצמה ו-764,013 במטרופולין שלה (נכון ל-2011), והעיר השביעית בגודל אוכלוסייתה בצרפת.
השם "סטרזבורג" (Strazburg) ניתן לעיר, שנקראה לפני כן "ארגנטורטום", בשפת האלמאנים. שם זה מתועד לראשונה במסמך עירוני משנת 832. מקור השם "שטרסבורג" מאלמאנית ופירושו "מבצר על צומת דרכים" (שטראסה=דרך; בורג=מבצר), על שמו של המחנה הצבאי שהוקם על ידי הרומאים במאה ה-1 ועל שמן של דרכי המסחר שעברו בה, והם מהחשובים באירופה.
הממצאים הארכאולוגיים העתיקים ביותר המעידים על התיישבות אנושית באזור שטרסבורג מתוארכים ללפני 600,000 שנים.[1] בחפירות באזור נמצאו שרידים רבים מהתקופה הפלאוליתית, מתקופת הברזל ומתקופת הברונזה. כ-1300 שנה לפנה"ס, הגיעו לאזור שבטים קלטים. לקראת סוף המאה ה-3 לפנה"ס נוסדה באזור עיר קלטית. בתקופה זו החלו להסדיר את ניקוז שפך האיל אל הריין באמצעות תעלות, ולייבש שטחי אדמה להתיישבות. שמה של העיר הקלטית היה "ארגנטורייט" (Argentorate).
בשנת 1332 התרחשה מהפכה בעיר, בה הגילדות והממשל המקומי ייסדו רפובליקה עצמאית. ב-14 בפברואר1349 פרצה מגפת דבר בעיר. בעקבות האשמות היהודים בפרוץ המגפה, פרעו ההמונים ביהודי שטרסבורג, רצחו כאלף מהם וגירשו את השאר. פוגרום זה היה אחד ממעשי הטבח החמורים ביותר באירופה בימי הביניים, לימים הוא נודע בשם טבח שטרסבורג.
שטרסבורג נשארה נייטרלית במלחמת שלושים השנים אלא שלואי הארבעה עשר, מלך צרפת סיפח אותה לבית בורבון על מנת להיעזר בה להגנה על גבולות הממלכה. יועציו של לואי ה-14 סברו כי שטרסבורג עצמאית תסכן את שטחי אלזס שסופחו לצרפת בידי המלך, וכי על מנת להגן ביעילות על אדמותיה הכפריות של אלזס יש להציב חיל מצב בשטרסבורג. למעשה, הכוחות הקיסריים של האימפריה הרומית הקדושה פלשו לאלזס שלוש פעמים דרך הגשר מעל נהר הריין שבשטרסבורג. בספטמבר 1681 צרו כוחותיו של לואי ה-14 על שטרסבורג, מחוסרים בעילה למלחמה הם נכנסו לתוך העיר וב-30 בספטמבר 1681 סיפחוה לצרפת.
הסיפוח לצרפת זכה בהכרה בהסכם רייסווייק (1697). אף על פי שלואי ה-14 ביטל את האדיקט של נאנט, והכריז על הפרוטסטנטיות כלא-חוקית, לא גורשו פרוטסטנטים משטרסבורג ומאלזס, שהיו במעמד מיוחד כ"מחוז חוץ של מלך צרפת" (à l'instar de l'étranger effectif). קתדרלת שטרסבורג, לעומת זאת, נלקחה מהלותרנים והוחזרה לקתולים. האוניברסיטה הלותרנית הגרמנית בשטרסבורג המשיכה לפעול עד המהפכה הצרפתית. בין תלמידיה המפורסמים היו גתה והרדר.
בית קמרזל (La maison Kammerzell), הבניין העתיק ביותר בשטרסבורגסירת תיירים משייטת ברובע צרפת הקטנה בשטרסבורג
במהלך ארוחת ערב חגיגית שאורגנה על ידי ראש העיר של שטרסבורג ב-25 באפריל 1792 הלחין רוז'ה דה ליל את "המרסייז" (La Marseillaise) שהפך לימים להמנון צרפת.
שטרסבורג איבדה סופית את מעמדה כעיר קיסרית חופשית בפרוץ המהפכה הצרפתית. במהלך המהפכה אירעו מהומות אלימות בעיר, בהן הכנסיות ניזוקו, פסלים רבים בקתדרלה נופצו והיו דיונים על פירוק הצריח שלה.[2]
במהלך מלחמת צרפת–פרוסיה בשנים 1870–1871 צר הצבא הפרוסי על העיר והפציץ אותה במטרה להכניע את תושביה. מספר ארכיונים, מוזיאונים וכנסיות עתיקות עלו בלהבות ופריטים ארכאולוגים עתיקים נשרפו כתוצאה מההפצצות. בסוף ההפצצות נותרו כ-10,000 מתושבי שטרסבורג מחוסרי בית. יותר מ-600 בני אדם נהרגו בהפצצות (מתוכם 261 אזרחים) ו-3,200 נפצעו (מתוכם 1,100 אזרחים).
עם סיום המלחמה סופחה העיר לקיסרות הגרמנית. עם התפתחות התעשייה והמסחר צמחה אוכלוסיית העיר במאה ה-19 לכ-150,000 נפשות.
שטרסבורג ממוקמת בחבל גראנד אסט שבצפון מזרח צרפת, על גדות הנהר איל והשפך שלו לנהר ריין, באזור פורה ומתאים לחקלאות. שטרסבורג סמוכה לגבול צרפת-גרמניה. נהר הריין מהווה את הגבול בין גרמניה לצרפת באזור זה. מעברו השני של הנהר, שוכנת העיר קֵהל שבמדינת-המחוז הגרמנית באדן-וירטמברג.
האקלים בשטרסבורג הוא יבשתי למחצה, עם הבדלי טמפרטורות גדולים יחסית בעונות השנה השונות. החורפים קשים יחסית; לעיתים יורדים שלגים, ואילו בקיצים חמים ומחניק. כברוב חבל אלזאס, גם בשטרסבורג לרוב לא נושבות רוחות חזקות, וזאת בעקבות סמיכותם של הרי הווז' הניצבים כ-20 ק"מ ממערבה והיער השחור המצוי כ-25 ק"מ ממזרחה; ההרים מהווים מעין "מגן" מפגעי הטבע. הטמפרטורה הממוצעת היא כ-15 מעלות.
שטרסבורג מצויה במרכזו של הפנטגון הצפוף של אירופה (בין הערים: לונדון, פריז, מילאנו, מינכן והמבורג) ובמרחק של פחות מ-500 ק"מ ממרבית בירות מערב אירופה ומרכזה (אמסטרדם, בריסל, ציריך, לוקסמבורג, פראג, ברלין, לונדון ופריז). שטרסבורג מצויה במרחק 136 ק"מ משטוטגרט, 184 ק"מ מציריך, 192 ק"מ מלוקסמבורג, 208 ק"מ מפרנקפורט ו-287 ק"מ ממינכן. בזכות מיקומה המרכזי זכתה שטרסבורג במעמד "בירת אירופה" יחד עם בריסל.
נכון לשנת 2011 אוכלוסיית שטרסבורג מונה כ-273,000 נפש, ואוכלוסיית המטרופולין מונה כ-713,400 איש. זוהי העיר השביעית בגודלה בצרפת. מרבית האוכלוסייה משתייכת לנצרות הקתולית, אולם קיים גם מיעוט גדול יחסית של פרוטסטנטים. רוב-רובם של האזרחים מדברים צרפתית וכן גרמנית בניב מקומי מיוחד, הקרוי אלזסית. מאחר שהעיר יושבת על גבול גרמניה-צרפת, רבים עוברים בה מדי יום ממדינה למדינה בדרך לעבודתם.
בעיר נמצא גם בית הספר לאמנויות, L'École supérieure des Arts décoratifs, מבתי הספר הטובים באירופה בתחום זה, וכן הסניף הקבוע של אוניברסיטת החלל הבין-לאומית ממוקם בדרום שטרסבורג. המטבח של שטרסבורג מתבסס בחלקו על המטבח הצרפתי, אולם מטבע הדברים הוא היה נתון להשפעות חזקות מגרמניה השכנה, וכיום מעורבים בו מוטיבים של בישול משתי המדינות.
מלבד זאת, בשטרבורג תיאטראות, בתי אופרה, מקומות בילוי ואתרי תיירות היסטוריים ועכשוויים כאחד.
שטרסבורג היא בירתה של חבל גראנד אסט, שהוא אחד מהעשירים בחבלי צרפת, ושל מחוז ריין תחתון. בשטרסבורג מצויים מוסדות מחוזיים רבים כגון בית משפט מחוזי, מועצת המחוז, משרדי ראשות המחוז, המשטרה המחוזית ומשרד כלכלה מחוזי. ראש העירייה הנוכחי הוא רולנד ריס מהמפלגה הסוציאליסטית.
לשטרסבורג תפקיד פוליטי חשוב הן בצרפת והן באירופה כולה. במאה העשרים הפכה העיר ל"בירת אירופה". ראשון שכינה את שטרסבורג "בירת אירופה" הוא וינסטון צ'רצ'יל. לאחר הקמת האיחוד האירופי היא הוכתרה רשמית כ"בירת אירופה", ובה הוקמה מועצת אירופה וכן בית המשפט האירופי לזכויות אדם (שידוע בכינויו "בית המשפט של שטרסבורג"). מקום מושבו הראשון של הפרלמנט האירופי ומקום ההתכנסות הקבוע היחידי שלו מלבד בריסל שבבלגיה. מלבד זאת, בשטרסבורג מספר מוסדות כלל-אירופיים נוספים – בהם מנהל התרופות האירופי ומוסדות כלכלה, וכן היא מושב תחנת הטלוויזיה הגרמנית-צרפתית ארת.
ראשיתה של המרכז היהודי בשטרסבורג עוד מתקופת שלטון הרומאים באזור. קהילה זו הייתה הגדולה ביותר בחבל אלזס במשך שנים רבות.
ב-14 בפברואר1349 פרצה מגפת דבר בעיר. בעקבות האשמות היהודים בפרוץ המגפה, פרעו ההמונים ביהודי שטרסבורג, רצחו כאלף מהם וגירשו את השאר. פוגרום זה היה אחד ממעשי הטבח החמורים ביותר באירופה בימי הביניים, לימים הוא נודע בשם טבח שטרסבורג. לאחר הפוגרום נאסר על יהודים לשוב ולהתגורר בשטרסבורג. יהודים שביקשו להיכנס לעיר היו חייבים במס כניסה יומי ("leibzoll") ובכל ערב צלצלו פעמוני קתדרלת שטרסבורג באות שסימל ליהודים לצאת מהעיר.
בשנת 1775 זכה הסוחר היהודי סֶרף בֶּר באזרחות צרפתית, כאות הוקרה על פעלו למען צרפת. תעודת האזרחות הקנתה לו את הזכות החוקית להתגורר בשטרסבורג, לאחר 426 שנים בהן אסור היה על יהודים להתגורר בתוך העיר, אף על פי כן המשיכה העירייה להיאבק בו ולא הרשתה לו להקים בית כנסת בעיר.[4] בשנת 1784 בוטל מס הכניסה ליהודים לשטרסבורג אך הם נדרשו לשלם 48,000 פאונד על מנת לכסות על הגרעון של העיר, סרף בר שילם את הסכום כולו לבדו.
בין רבבות היהודים שהיגרו מגרמניה הנאצית בשנות ה-30 של המאה ה-20, התיישבו יהודים רבים באלזס, ובעיקר בשטרסבורג, הקרובה לגרמניה. באותן שנים הפכה קהילת שטרסבורג לקהילה גדולה ומשמעותית, בה יצאו מספר עיתונים יהודיים (הן בגרמנית והן בצרפתית). בשנת 1938 נערכו פרעות ביהודי האזור אשר גרמו לפגיעה בחנויות וברכוש יהודי. שטרסבורג הייתה למרכז של הפצת תעמולה אנטישמית שהוברחה אל העיר על ידי חברי המפלגה הנאצית מגרמניה השכנה. בתגובה הקימו חברי תנועות הנוער היהודיות של האזור ועדה שפעלה כנגד הפצת האנטישמיות. באותו הזמן, הוקמו בשטרסבורג ארגוני סיוע לפליטים יהודיים שברחו אל צרפת מגרמניה וממרכז אירופה. לאחר סיפוחן של אלזס ולורן לגרמניה הנאצית ביולי1940 גורשו יהודי שטרסבורג מהעיר והיא הוכרזה כחופשייה מיהודים ("יודנריין"). כ-1,000 מיהודי שטרסבורג נרצחו על ידי הנאצים במחנות ההשמדה. שרל אלטורפה פעל להצלת יהודים וקיבל הכרה על פעילותו כחסיד אומות העולם. בשנות ה-50 הוא היה ראש עריית שטרסבורג.
כיום חיים קרוב ל-20,000 יהודים בשטרסבורג (מרביתם מסורתיים, אך רק כשליש שומרי מצוות). מספרית, היא איננה מדורגת בין הקהילות הגדולות ביותר במדינה, אך משקלה מבחינה תורנית ורבנית וגם היותה חלק מערש יהדות צרפת המודרנית – עושים אותה לקהילה חשובה ביהדות צרפת. 60% מתוכם אשכנזים והיתר ספרדים. בכך מתאפיינת הקהילה כאחת היחידות בצרפת בה המסורת האשכנזית תופסת מקום מכריע, ברבנות, במנהג ויש שיאמרו גם באופי, כולל של הקהילות הספרדיות. בשל הכח התורני של הקהילה, גם פעילותה של חסידות חב"ד בעיר, אף כי חשובה, בעיקר בקרב הסטודנטים, איננה תופסת את המקום המכריע לו היא זוכה בשאר הקהילות במדינה.
הקהילה נתפסת כבעלת אופי "מתנגד", בוודאי לעומת האופי הרווח בקהילות הספרדיות בצרפת. תרמו לכך המסורת האשכנזית, פעילות אינטלקטואלית מאוד מושרשת בחוגי הלימוד המקומיים (הן בחוגים המסורתיים והן בחוגים התורניים יותר) ובמידה מסוימת השפעתן של משפחות מבית מדרשו של הרב אליהו אביטבול, אשר ריכז סביבו סטונדטים תועים בתקופת מהומות מאי 1968, וקירבם ליהדות בעלת אופי ליטאי אך פתוח לשפה הפילוסופית והאינלקטואלית. מהן השתלמו בבית מדרשו של הרב גדליה נדל ופתחו כמה בתי מדרש בעיר המושפעים מאופי לימודו והשקפתו (בעיקר במה שמהווה הריכוז היהודי השני בעיר, סביב גינות האורנג'רי (צר') והמוסדות האירופיים (אנ')).
בעיר יש כיום בתי כנסת ובתי מדרש רבים, בתי ספר, חנויות מכולת ומסעדות וכן מספר קהילות חרדיות. כל אלה יוצרים מרקם חיים פעיל עם נראות רבה (בעיקר ברובע הקונטד (צר'), בו קיים ריכוז יהודי בולט). רב העיר משנת 1987 היה הרב רנה (גרשון) גוטמן, יליד צרפת ובוגר ישיבות ליטאיות בישראל ואינטלקטואל מוערך בקרב הקהילה ומחוצה לה. החליף אותו הרב אברהם וייל, יליד העיר ולשעבר רבה של טולוז, בשנת 2017. הרב מרדכי זקבך, כיום מתגורר בעיר מודיעין עילית, מילא את מקומו של אב בת הדין הרב הורוביץ, וכיום משמש במשרת האב"ד הרב מיכאל שמערלא, רב הקהילה היחידה המתפללת בנוסח ספרד-חסידים (מלבד בית חב"ד), "עדת ישראל". קיימת קהילה חרדית ותיקה עוד מלפני השואה, קהילת "עץ חיים", בראשות הרב שמואל עקיבא שלזינגר. עד שנות ה-2000 היא היוותה עדות אחרונה לחיים היהודיים במרכזם הישן, קרוב לתחנת הרכבת העירונית. הקהילה נאלצה להעתיק את מקומה וממוקמת כיום סמוך לבית הכנסת הגדול. בית הכנסת הישן, ששרד את השואה, נהרס עד היסוד. בית הכנסת של קהילת עדת ישראל אף הוא היה ממוקם באזור היהודי הישן, עד אמצע שנות ה-90 של המאה ה-20. מאז, לא ניתן למצוא בעיר בתי כנסת מלפני מלחמת העולם השנייה, כי אם מחוץ לעיר, בכפרים ברחבי המחוז.
לעיר קיים עירוב, בחלקו טבעי (מפת הערוב), המאפשר לטלטל בשבת. רוב האוכלוסייה הדתית סומכת עליו, אך החוגים החרדיים יותר מחמירים על עצמם ולא מטלטלים בשבת בעיר.
קתדרלת שטרסבורג – בחזית השער הדרומי של הקתדרלה נמצאים שני פסלים המבטאים את יחסהּ של הנצרות אל היהדות בראשית ימי הביניים. אלו שני פסלים של נשים ששמן Ecclesia ו-Synagoga ("הכנסייה" ו"בית הכנסת" או "כנסת ישראל") והן מייצגות את הנצרות והיהדות. Ecclesia היא אישה זקופה הלובשת בגד יפה, מישירה מבט וכתר על ראשה. היא מחזיקה בידה שרביט וגביע. הבעת הפנים של הפסל מבטאת ניצחון על אויבתהּ, Synagoga. לעומתה הפסל של Synagoga לובשת בגד מרופט, השרביט שבידה שבור ולוחות הברית שבידה עומדים ליפול. את הבעת פניה אי אפשר לראות שכן ראשה מורכן ועיניה מכוסות כדי להראות שהיא איננה רואה את האמת של הנצרות.
מוזיאון הקתדרלה – Musee de l'Oeuvre Notre Dame – במוזיאון מוצגות יצירות אמנות משטרסבורג והסביבה מהמאה ה-11 ועד המאה ה-17. בחצר המוזיאון אפשר לראות מספר מצבות יהודיות מהמאה ה-12 ועד המאה ה-14. במקור הוצבו מצבות אלה בבית קברות היהודי ב"כיכר הרפובליקה".
פסל גנרל קלבר, בכיכר קלברכיכר קלבר – זוהי הכיכר המרכזית והגדולה ביותר בשטרסבורג. במרכזה עומד פסל גדול של ז'אן בטיסט קלבר, יליד העיר, ששירת בדרגת גנרל בצבא נפוליאון. הניצחון בקרב הר תבור נזקף לזכותו ורשום על שמו של גנרל קלבר[5] (בצרפתית Kléber). את הכיכר סובבים בתי מגורים נאים, ובמפלס הרחוב חנויות רבות מכל הסוגים.
בכיכר אין זכר לבית הקברות, אך בסמוך ניתן לראות את "גשר היהודים" (Passerelle des Juifs), עדות לחוק שאסר על יהודים לגור בעיר ולכך שבסוף יום המסחר היו יוצאים את העיר דרך הגשר ההוא.
בית הכנסת הגדול ("השלום") Synagogue de la Paix – בית הכנסת נבנה בשנת 1958, במקום בית הכנסת של העיר אשר נחרב בזמן הכיבוש הנאצי. אנדרטה הוקמה במקום, שהפך למרכז מסחרי (Place des Halles), אליה נוספו פריטים נוספים במהלך השנים. התפילות מתנהלות עם חזן ומקהלה, על פי נוסח מערב אירופה. בית הכנסת הגדול נבנה בממדים גדולים, עם תקרה גבוהה מאוד ובסגנון פשוט. שתי מנורות ענקיות מוצבות על עמודי התמך המרשימים, מצידי ארון הקודש העגול עם גג מוזהב ופרוכות מרהיבות, חלקן מעשי ידיו של אומן מירושלים. בקיר הדרומי, ליד ההיכל, משובצת "אבן מהר ציון". תופעה נדירה היא הימצאותן של שתי בימות: התחתונה הוקמה בשנות ה-2000 על מנת לשפר את חוויית התפילה, כשהעליונה נותרה במקומה. החזית המערבית של בית הכנסת היא למעשה קיר עשוי מאות מגן דוד, עם גרם מדרגות ושער מרשים ומעליו הפסוק "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'", ההולם את שמו של בית הכנסת "השלום" (הפסוק בפנים בית הכנסת הוא "הלוא אב אחד לכולנו". כל אלה מבטאים את רחשי לבם של ראשי הקהילה, עת ביקשו לבנות בית כנסת חדש במקום זה שנחרב). בחזית הדרומית קבועה מנורת ענק, המוארת בימי החנוכה עם מופע אור-קולי צנוע, לפי מספר הנרות של אותו לילה.
במתחם בית הכנסת הגדול פועלים כמה בתי כנסת נוספים: "מרכז הנוער", שריכז את נוער הקהילה אחרי השואה. כיום הוא משמש כבית כנסת למשפחות אך שמו נשמר. אופיו דתי-לאומי ורבים מבניו ובנותיו עלו ארצה. הנוסח בו הוא של מערב אירופה עם חופשיות רבה יותר לעומת בית הכנסת הגדול. בית כנסת "רמב"ם" משמש את היהודים הספרדים והוא נבנה שנים רבות אחרי הגעתם לשטרסבורג. קירותיו מעוטרים בויטראז'ים מעשי ידי האומן הירושלמי יואל בנהרוש. מידי שבת מתקיים גם מניין הנוער, בו הנוסח מתחלף לפי שליח הציבור. בקומת הקרקע חיפתה הקהילה אולם עם תמונות קיר ענקיות של ירושלים וכן של הכותל המערבי בגודל אמיתי, בצילומו של יואל קוסקס, עולה מצרפת המתגורר בירושלים. באולם זה נשמר פריט יחידי מבית הכנסת הישן שנחרב על ידי הנאצים, כנראה מאזור ארון הקודש. פריט נוסף נקבע באנדרטה לזכר בית הכנסת הישן, אך הוא נגנב לאחר זמן מה.
רחוב היהודים – Rue des Juifs – הרחוב הזה היה לבו של הרובע היהודי הישן והוא אחד מרחובותיה העתיקים ביותר של שטרסבורג. הרחוב נסלל לראשונה בערך במאה ה-5 והוא שימש את העיר בתקופה הרומית. אפשר לראות בו את האתר בו עמד בית הכנסת במאה ה-12, את מקום המאפייה, המקווה, האטליז ובית הקברות.
בית מספר 15 היה בית מגורים של משפחה יהודית והוא היחיד שנותר מהתקופה והוא נבנה בשנת 1290. משנת 1587 נודע החלק התחתון של הרחוב בשם – Zum Judenbad – מרחצאות היהודים, בשל קיומו של המקווה במקום. ואכן, בבית מספר 20 ברחוב Charpentiers, נמצא מקווה מהמאה ה-13, בו ניתן לבקר בתיאום מראש.
הרחוב השרוף – Rue brûlée – על שם הטבח שבוצע בימי הביניים.
מוזיאון אלזס Musee Alsacien – במוזיאון האלזסי הוקדשו שני חדרים לתרבות היהודית-אלזסית.
שכונת בישהיים – Bischheim – בפרוורי שטרסבורג נמצא הכפר בישהיים שבו הייתה אחת הקהילות היהודיות החשובות של צרפת עד לתקופת המהפכה הצרפתית. תחילתה של הקהילה לאחר גירוש קולמר בשנת 1512. במקום אפשר לבקר בביתו של יוסף דוד זינצהיים, אחד מהרבנים החשובים בתקופה שלאחר המהפיכה. בבית, מדרגות אבן לולייניות המובילות אל מקווה טהרה. בחדר מוצגים שמעידים על החיים היהודיים בבישהיים. במקום נותר בית עלמין יהודי עתיק.
מצבה יהודית של רבי יוסף בר אברהם משנת 1347 המוצגת במוזיאון קתדרלת שטרסבורג ועליה הכיתוב: "הנגן זה נוח לשם ולבריות ר יוסף בר אברהם נקבר יז במר חשוון יום ב שנת לה לפרט"
ערך מורחב – יהדות אלזס
בוסטון, ארצות הברית (מ־1960)
לסטר, אנגליה (מ־1960)
פאס, מרוקו (מ־1961)
שטוטגרט, גרמניה (מ־1962)
רמת גן, ישראל (מ־1991)
ז'אקמל, האיטי (מ־1996)
נובגורוד, רוסיה (מ־1997)
אתר האינטרנט הרשמי של שטרסבורג
שטרסבורג, ברשת החברתית פייסבוק
שטרסבורג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
שטרסבורג, ברשת החברתית אינסטגרם
שטרסבורג, ברשת החברתית LinkedIn