ישי שריד

ישי שריד
לידה	1965 (בן 59 בערך); תל אביב
מדינה	ישראל
מקום לימודים	בית הספר לממשל ע"ש קנדי באוניברסיטת הרווארד, האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה	עברית ישראלית, עברית
סוגה	רומן
נושאי כתיבה	יהדות, השואה
פרסים והוקרה	הפרס הגדול לספרות בלשית (2011); פרס ברנר (2023); פרס סופי ברודי (2021); פרס ברנשטיין (2016); פרס היצירה לסופרים עבריים (2023) ;
	www.saridlaw.com

ישי שריד (נולד ב-1965) הוא סופר ועורך דין ישראלי.

ביוגרפיה

שריד נולד בשנת 1965 בתל אביב לדורית ויוסי שריד. למד בבית הספר היסודי א.ד. גורדון בתל אביב. בשנים 1974–1977 התגורר עם משפחתו בקריית שמונה ולמד בבית הספר "מצודות". המשיך ללמוד בתיכון עירוני ה' בתל אביב.

שירת בצה"ל כקצין מודיעין ביחידה 8200 והגיע לדרגת רב-סרן במילואים.

למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1994 התקבל כחבר בלשכת עורכי הדין בישראל. בשנת 1999 קיבל תואר שני במינהל ציבורי באוניברסיטת הרווארד.

שריד התמחה אצל עו"ד אביגדור פלדמן ובפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), שם עבד גם כתובע. עבד כפרקליט במשרד עורכי דין ד"ר י. וינרוט ושות'. בשנת 2002 הפך לעורך דין עצמאי, ועוסק בליטיגציה מסחרית, בדיני חברות, במשפט מנהלי ובתביעות ייצוגיות. משמש גם כבורר במסגרת המוסד הישראלי לבוררות עסקית.

במסגרת עבודתו כפרקליט ייצג שריד לקוחות בעיקר בתחום המשפט האזרחי. דוגמאות לכך:

בין השנים 2006–2011 שימש כתובע חיצוני בשירות המשרד להגנת הסביבה, בהליכים פליליים נגד חברות ויחידים שזיהמו את הסביבה.
יצג את פרופ' שמואל קניאל בתובענה ייצוגית בעניין ריביות הבנקים, בסיומה שולם לציבור סך של 47 מיליון ש"ח.
יצג את משפחת החייל יהודה כץ, הנעדר מקרב סולטן יעקוב, בעתירה לבג"ץ לביטול ההכרזה עליו כחלל שמקום קבורתו לא נודע, ולאחר ביטול ההכרזה בתביעת נזיקין שהסתיימה בפיצוי כספי תקדימי למשפחה.
יצג משקיעים שהולכו שולל על ידי חברת טי.ג'י. איי בתביעה שהסתיימה בהשבת כספם.
יצג בהליכים בבית המשפט העליון בהם נקבעו הלכות תקדימיות, בין היתר בעניין מאבקי שליטה בחברות^[1] ובעניין "פורום לא נאות".^[2]
הגן על תושבות בשכונת הארגזים בתביעת פינוי שהוגשה נגדן, בהליך בו נקבעו עקרונות הזכאות לפיצוי כתנאי לפינוי.^[3]
יצג את משפחת החייל אורון שאול, לאחר שהוכרז תחילה כנעדר לאחר קרב שג'אעייה במבצע צוק איתן, בהליכים משפטיים לצורך קבלת מידע על גורלו.
יצג ילדים ממוצא פיליפיני, שנולדו וגדלו בישראל, בהליכים למניעת גירושם, אשר בהם עוגנו זכויות השימוע והטיעון שלהם (עמ"נ 45385-11-19).

בשנת 2018 הנחה יחד עם אפרת שפירא-רוזנברג את הסדרה "נקודת מפנה" ב"כאן 11".

פעילות פוליטית ואזרחית

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 בשנת 2019, הוצב במקום ה-102 ברשימת מרצ.

לקראת הבחירות לכנסת ה-22, שהיו גם כן בשנת 2019, הוצב במקום ה-100 ברשימת המחנה הדמוקרטי.

בשנת 2022 נבחר כחבר בוועדת השמות הממשלתית.^[4] כשנה לאחר מכן, פרש מחברותו בוועדה עקב התנגדות לקריאת שמות להתנחלויות ומדיניות ממשלת הימין.^[5]

כסופר

שריד כתב שמונה ספרים, שתורגמו לשפות שונות^[6] וזכו בפרסים:

חקירתו של סרן ארז (טרף קל) (הוצאת ידיעות אחרונות, 2000). סיפור חקירתו של קצין מצטיין שנחשד באונס חיילת. הספר יצא לאור לראשונה בשנת 2000 בשם "טרף קל", ובמהדורה מחודשת בשנת 2021 בשם "חקירתו של סרן ארז". הספר תורגם לצרפתית.
לימסול (הוצאת עם עובד, 2009). סיפורו של חוקר שב"כ שמקבל משימה מיוחדת שקשורה במשורר מעזה ופעילת שלום מתל אביב. הספר תורגם לתשע שפות (אנגלית, צרפתית, גרמנית, סינית, טורקית, איטלקית, ספרדית, קטלנית ודנית), זכה ב"פרס הגדול לספרות בלשית" (אנ') בצרפת ובפרס הבינלאומי על שם מריסה ג'ורג'טי, שניתן בטריאסטה שבאיטליה. כמו כן היה מועמד ברשימה הסופית של פרס IMPAC(אנ') המוענק באירלנד.
גן נעמי (הוצאת עם עובד, 2013). סיפור שנה בחייה של הגננת נעמי, אשר נאבקת כנגד פינויה מהגן שהיא מנהלת ומביתה. הספר היה מועמד ברשימה הקצרה של פרס ספיר ותורגם לגרמנית.
השלישי (הוצאת עם עובד, 2015). הספר מספר את קורות ימיה האחרונים של מלכות יהודה עתידית, לאחר שמנהיג כריזמטי עולה על כס המלוכה ומתמנה לכהן גדול, בית המקדש השלישי מוקם ועבודת הקורבנות מתחדשת. הספר זכה בפרס ברנשטיין לספרות ותורגם לצרפתית, לאיטלקית ולערבית.
מפלצת הזיכרון (הוצאת עם עובד, 2017). היסטוריון צעיר מדווח ליו"ר יד ושם על האופן בו השתלט זיכרון השואה על חייו, במחקריו ובעיסוקו בהדרכת סיורים במחנות ההשמדה בפולין. הספר תורגם לאנגלית, גרמנית, איטלקית, צרפתית, פולנית, הונגרית, ספרדית וקטלנית. הספר נכלל ברשימת 100 הספרים הראויים לציון של הניו יורק טיימס לשנת 2020.^[7] הצגת יחיד המבוססת על הספר, בעיבוד ומשחק של השחקן בן יוסיפוביץ', זכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל תיאטרונטו לשנת 2021 והוצגה בתיאטרון "הבימה".
מנצחת (הוצאת עם עובד, 2020). סיפורה של אביגיל, פסיכולוגית שהתמחתה בטיפול בהלומי קרב ובהכשרת לוחמים לשדה הקרב. היא מקיימת מערכות יחסים מורכבות עם מטופליה בעבר ובהווה, וגם עם הרמטכ"ל רוזוליו, אשר לו היא מייעצת לקראת המערכה הקרבה. בנה שאולי מתגייס לצנחנים, ומערכת הנאמנויות שלה מסתבכת. הספר תורגם לאנגלית, גרמנית, ספרדית וקטלנית.
מגלה החולשות, עם עובד, 2023.^[8] עוסק בזיו שמשתחרר מיחידת מודיעין מובחרת ומתחיל לעבוד בחברת היי־טק שפיתחה כלי פריצה לטלפונים חכמים. הוא מצטיין בעבודתו אבל משווע לאהבה ולחברות. הספר זיכה את שריד בפרס היצירה לסופרים עבריים ובפרס ברנר לשנת 2023.^[9]
הפאנליסט, עם עובד, 2024.^[10] הספר מספר אודות עיתונאי ותיק שהתפרסם בתחילת דרכו בזכות כתיבתו הרעננה והופעותיו התכופות בטלוויזיה, אולם בחלוף השנים דעכה הצלחתו, טוריו נדחקים לשולי העיתון, והוא כמעט נשכח. הוא מרגיש שהוא מאבד גם את אהבתה של אשתו אלונה. כאשר נקרית לפניו הזדמנות לחזור להופיע בטלוויזיה, בערוץ הפטריוטי, הוא נאחז בה כבגלגל הצלה, ומוכן לעשות הכול לשם כך.

פרסים על ספריו

בשנת 2016 זכה בפרס ברנשטיין לספרות על ספרו "השלישי".^[11]
בשנת 2023 זכה בפרס היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול, והודיע על תרומת סכום הפרס לפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני.^[12]
ב-30 באוקטובר 2023 זכה שריד גם בפרס ברנר לספרות לשנת 2023 על ספרו "מגלה החולשות". סכום הפרס הוא 50 אלף שקל.^[13] חברי הוועדה נימקו את הבחירה בספר בכך שהוא "מעמת את הקורא עם תמה אוניברסלית שהמופעים שלה מתגלים במצב האנושי בכל פעם בדרך אחרת... ישי שריד בנה דמות מורכבת ומציג אותה ללא כחל וסרק, ללא התחסדות וללא הפניית אשמה".