גיום אפולינר
| לידה |
26 באוגוסט 1880 רומא, ממלכת איטליה |
|---|---|
| פטירה |
9 בנובמבר 1918 (בגיל 38) פריז, צרפת |
| שם לידה |
Wilhelm Albert Włodzimierz Apollinaris de Wąż-Kostrowicky |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| מקום מגורים |
רומא, ליון, פריז, Stavelot, אקס-לה-בן, מונקו, ניס, קאן, נים |
| אירועים משמעותיים |
פגיעת ראש (17 במרץ 1916) חירור גולגולת (10 במאי 1916) נישואים (2 במאי 1918) |
| שם עט |
Fernand Laviet |
| מקום לימודים |
Colegio Niño Jesús de Praga |
| שפות היצירה |
צרפתית, איטלקית, ולונית |
| סוגה |
חרוז לבן |
| יצירות בולטות |
Alcools |
| תקופת הפעילות |
מ-1898 |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
מוות למען צרפת |
| חתימה |
|
מלון
|
|---|
|
חדרי עשוי ככלוב השמש |
| תרגום: ר. זוסמן |
גִיוֹם אַפּוֹלינֶר (בצרפתית: Guillaume Apollinaire; 26 באוגוסט 1880 – 9 בנובמבר 1918) היה משורר, סופר, ומבקר אמנות. נחשב לאבי המונח "סוריאליזם" ולאחד המשוררים הצרפתים החשובים ביותר בתקופתו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אפולינר נולד ברומא, איטליה, תחת השם וילהלם אלברט ולדימיר אפולינאריס דה קוסטרוביצקי, להרפתקנית פולנייה מבית אצילים ולקצין צבא בית בורבון.
בין גיל 10 ל-15 זכה בעשרים מלגות ופרסים. על אף מוצאו האיטלקי, החליט לקשור כבר בגיל 10 את גורלו עם צרפת. הוא זכה באזרחות הצרפתית הנכספת רק לאחר שסיים לשרת בחיל הרגלים והתותחנים הצרפתי.
ביוני 1918, שישה ימים לאחר שההודעה על אזרחותו הצרפתית פורסמה ברשומות, חצה רסיס פגז את קסדתו וחדר לגולגולת. כשהוא מנסה להחלים, נפגע ממגפת השפעת הספרדית. ב-9 בנובמבר 1918, כשבפריז חגגו את הניצחון, מת.
אפולינר הכותב
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצירותיו הידועות ביותר של אפולינר הן השיר 'תחת גשר מירבו' (Sous le pont Mirabeau) והספר 'המשורר הנרצח' (Le Poète Assassiné; תורגם לעברית בידי בני ציפר). שיריו של אפולינר נכתבו בדרך-כלל במקצב חופשי.
מלבד אלה כתב אפולינר שני רומנים אירוטיים, 'אחד עשר אלף המלקות' (Les onze mille verges; תורגם לעברית על ידי בני ציפר[1]) שהותר לפרסום בצרפת רק ב-1970 ו'עלילותיו של דון ז'ואן הצעיר', שהפך לסרט קולנוע בשנות השמונים. כמו כן כתב מחזה, שאותו הגדיר כסוריאליסטי – שם שלימים נטבע כשמה של התנועה הסוריאליסטית, שהסתייגה מחלק ניכר מהמשוררים והכותבים הידועים של התקופה, אך הבינה את גדולתו של אפולינר.
אפולינר נהג לעיתים להשתמש בטכניקה של שירה טיפוגרפית, ובה במקום שיסודרו בשורות כחיילים, האותיות מקפצות על הדף. בין השאר ספג ביקורת מבני תקופתו על כי לא השתמש בסימני פיסוק. הסופר ג'ורג' דיהמל כתב עליו ב-1913: "כדי להיות ייחודי החליט אפולינר לשלוף את כל הנקודות והפסיקים מיצירתו. מאתיים דפים של ספר שבהם אתה מייחל לנקודה". על כך ענה אפולינר: "תודה, תודה רבה על המחמאות. בקשר לפיסוק, הוצאתי אותו כי הוא לא נראה לי נחוץ. הקצב לשיר נמצא בחלוקה לשורות. זהו הפיסוק האמיתי ואין צורך בנוסף".
אפולינר גילה עניין מיוחד ביהודים, אולי בגלל שכמוהו, גם הם חשו "זרים". בפואמה "בית כנסת",[2] הוא מתאר את מנהגי היהודים בחג הסוכות. ידידותו עם היהודי פרדיננד מולינה דה סילבה, שבאחותו לינדה אפולינר התאהב, סיפקה לו הזדמנות למלא את סקרנותו.
אפולינר ועולם האמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אפולינר נודע בקשריו עם חבורת הקוביסטים ובמיוחד פבלו פיקאסו. עמיתים נוספים שלו היו ז'אן קוקטו, מארק שאגאל, ג'ורג'ו דה קיריקו ומרסל דושאן, שאף קרא לציור מפורסם שלו בשם "אפולינר באמייל".
אפולינר פרסם מספר מאמרים חשובים על אמנות מודרנית, ביניהם המאמר אודות האורפיזם, ובו תיאר את עבודות האמנות של רובר דלונה ושאיפתו למופשט. האורפיזם הפך לאחת ההסתעפויות של הקוביזם.
אפולינר במדיה האמנותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עלילת הסרט הצרפתי-צ'כי "La Chanson du mal-aimé" בבימוי קלוד וייס (1981) נסובה על חיי אפולינר.
כתבי אפולינר בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אחד-עשר אלף המלקות, תרגם מצרפתית והוסיף אחרית דבר - בני ציפר, בבל, תל אביב, 2005.
- מבחר שירים, מצרפתית - משה בן שאול, קשב לשירה, תל אביב, 2000.
- מבחר שירים, עם מבוא ואילוסטרציות ערוך על ידי מרסל ל. מנדלסון, תל אביב, 1968.
- המשורר הנרצח, תרגם מצרפתית והוסיף אחרית דבר בני ציפר, עם עובד, תל אביב, 1998.
- השדיים של תרזיאס, תרגום - קורינה שואף, תל אביב.
- שירים, תרגם מצרפתית וכתב מבוא יורם ברונובסקי, ספרית פועלים, תל אביב, 1980.
- השירים "סתיו חולה" ו"סתיו", תרגם מצרפתית דורי מנור, בתוך "מיעוט", שירים ותרגומים מאת דורי מנור, הקיבוץ המאוחד, 2001.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]גיום אפולינר, ברשת החברתית Goodreads
- עדית זרטל, משורר בין ציירים, דבר, 12 במרץ 1965, המשך
- ע. ז., גיום אפולינר: (50 שנה למותו), דבר, 15 בנובמבר 1968, המשך
- אורי קיסרי, אפולינר, ראשון לשירת המהפכה, מעריב, 6 בדצמבר 1968, המשך
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על גיום אפולינר, 30 במרץ 2011
- רשימת תרגומים לשירים של גיום אפולינר באינדקס "פואטרנס" לתרגומי שירה
- גיום אפולינר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- גיום אפולינר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי גיום אפולינר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
גיום אפולינר (1880-1918), דף שער בספרייה הלאומית
מיצירותיו בתרגום עברי:
- בית הכנסת; העתיד, דבר, 15 בנובמבר 1968 (מצרפתית: ע. ז.)
- גשר מירבו (מצרפתית: ש. שלום), דבר, 27 בנובמבר 1970
- גשר מיראבו; קלוטילד; 1909 (תרגם מצרפתית: יורם ברונובסקי), דבר, 6 ביולי 1973
- יורם ברונובסקי, גיום אפולינר: אנתולוגיה קטנה: גשר מיראבו; קלוטילד; לורליי; אני, דבר, 15 בדצמבר 1978
- גיום אפולינר, תהלוכה, באתר הארץ, 28 באפריל 2009
- גיום אפולינר, שני שירי-מכתב ללו, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2008
- גיום אפולינר, הגבעות, באתר הארץ, 14 באפריל 2008
- גיום אפולינר, ארמון, באתר הארץ, 16 במאי 2008
- חודש הבציר, באתר הארץ, 8 ביוני 2008
- מרלין והזקנה (מצרפתית: דורי מנור), באתר הארץ, 9 באפריל 2010
בכלא ה-Santé, (מצרפתית: דורי מנור), באתר הארץ, 13 באפריל 2020
- הרוח החדשה והמשוררים, הו! 19, דצמבר 2019–ינואר 2020, עמ' 124–132
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ באתר readingmachine
- ^ באוסף הפואמות שלו "אלכוהול"