כריס קייל
| כריס קייל, 13 בינואר 2012 | |
| לידה |
8 באפריל 1974 |
|---|---|
| נהרג |
2 בפברואר 2013 (בגיל 38) מחוז אראת', טקסס, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות של מדינת טקסס |
| מדינה |
ארצות הברית |
| כינוי | "השטן מרמאדי", "האגדה" |
| השכלה |
אוניברסיטת המדינה טרלטון |
| בן או בת זוג |
Taya Kyle (2002–2013) |
| השתייכות | |
| תקופת הפעילות | 1999–2009 (כ־10 שנים) |
| דרגה | נגד מתקדם |
| תפקידים בשירות | |
| צלף | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת עיראק | |
| עיטורים | |
| |
| תפקידים אזרחיים | |
| מתחרה רודיאו, עובד בחברה לייעוץ ביטחוני | |
| הנצחה | |
| הסרט צלף אמריקאי, פסל הנצחה, "יום כריס קייל" בטקסס | |
כריסטופר סקוט "כריס" קייל (באנגלית: Christopher Scott "Chris" Kyle; 8 באפריל 1974 - 2 בפברואר 2013) היה צלף של יחידת אריות הים, יחידת העלית של חיל הים האמריקני, הזרוע הימית של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. הוא השתתף במלחמת עיראק ולזכותו נזקפות 160 הריגות של חיילי אויב, מחבלים וחמושים, המספר הרב ביותר בצבא ארצות הברית מאז ומעולם.
סרט הקולנוע "צלף אמריקאי" מבוסס על האוטוביוגרפיה שלו.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קייל נולד באודסה, טקסס. יש לו אח צעיר בשם ג'ף. כבר בילדותו נחשף לירי ולציד ובגיל שמונה קיבל מאביו את רובהו הראשון. לאחר התיכון, הוא עבד בחווה והתחרה ברודיאו. הקריירה שלו נקטעה כאשר נפצע בזרועו.
בעת החלמתו בוצעו ההתקפות על שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה וקייל החליט בעקבותיהם להקדיש את חייו למלחמה בטרור. הוא פנה ללשכת הגיוס וביקש להצטרף לחיל הנחתים האמריקני, אך הוא שוכנע להצטרף לאריות הים. ב-1999 הוא התגייס לצי האמריקאי ושירת בצוות 3 של היחידה. במרץ 2003 רשם את החיסול הראשון כצלף, כשפגע בילד שהתכוון ליידות רימון יד על חיילי המארינס בנאסריה שבדרום עיראק. קייל השתתף בארבעה סבבים של משימות בעיראק במהלכם נזקפו לזכותו 160 חיסולים ועוד קרוב למאה חיסולים שלא זכו לאישור רשמי[2]. הוא נחשב לצלף הקטלני ביותר בתולדות הצבא האמריקאי. בעיראק הוא זכה לכינוי "השטן מרמאדי" ועל ראשו הוצא פרס של 180,000 דולר.[3] את הצליפה המתועדת מהמרחק הרב ביותר רשם ב-2008 כשפגע ממרחק של כ-2,100 יארד (1920 מטר) בחמוש עיראקי שהתכוון לירות רקטה נגד טנקים לעבר שיירה אמריקאית. במהלך המלחמה נורה קייל פעמיים ושרד 6 פגיעות של מטעני צד.
במלחמת עיראק השתמש קייל ברובי הצלפים מקמילן TAC-338, רובה צלפים וינצ'סטר 0.300 מגנום, Mk 12 Special Purpose Rifle, וברובה סער M4 קרבין. במהלך שירותו עוטר קייל בכוכב הכסף ושלוש פעמים בכוכב הארד והוא אחד הצלפים המעוטרים ביותר בארצות הברית. קייל השתחרר ב-2009.
הוא התגורר עם רעייתו טייה קייל (לה נישא ב-2002), בנו ובתו בטקסס ושימש כנשיא בחברת "Craft International" לייעוץ ביטחוני. ב-2012, הוציא אוטוביוגרפיה בשם "צלף אמריקאי". הספר הופיע ברשימת רבי המכר של המגזין "הניו יורק טיימס" והביא לקייל חשיפה בכל רחבי המדינה.[4]
ב-2 בפברואר 2013 נרצח קייל עם חברו צ'אד ליטלפילד במהלך מטווח מירי של חייל משוחרר מעורער בנפשו בשם אדי ריי רוט, אותו לקח במטרה לסייע לו להתמודד עם הפרעה פוסט-טראומתית מהמלחמה. לאחר הרצח, נסע רוט לבית אחותו וסיפר לה על הנעשה. האחות התקשרה למשטרה אשר עצרה אותו לאחר מרדף קצר. ב-11 בפברואר 2013, נערך טקס האשכבה של קייל באצטדיון קאובויס, אצטדיון הפוטבול של קבוצת דאלאס קאובויס. מסע ההלוויה שלו נערך לאורך 320 ק"מ וכלל שיירה של 200 כלי רכב ומאות אנשים שחלקו לו כבוד אחרון לאורך הדרך.[5]
משפטו של רוט החל ב-11 בפברואר 2015 וב-24 בפברואר הוא נמצא אשם במותם של קייל וליטלפילד ונידון למאסר עולם ללא אפשרות לחנינה.[6]
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קייל כתב שני ספרים: "American Sniper", אוטוביוגרפיה על חייו ושירותו הצבאי ו-"American Gun" הסוקר עשרה כלי נשק חמים קלים שהשפיעו על ההיסטוריה של ארצות הברית.[4]
התסריט לסרט הקולנוע "צלף אמריקאי" מבוסס על האוטוביוגרפיה שלו, American Sniper: The Autobiography of the Most Lethal Sniper in U.S. Military History. במאי הסרט הוא קלינט איסטווד והסרט יצא לאקרנים בסוף 2014.[7]
ב-2 בפברואר 2015, הכריז מושל טקסס, גרג אבוט, על יום זה כ"יום כריס קייל" לזכרו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כריס קייל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
כריס קייל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
כריס קייל, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אורון שמיר, עכבר העיר, "צלף אמריקאי": יורה ולא מתנצל, באתר הארץ, 22 בינואר 2015
- ^ "השטן מרמאדי": הצלף האמריקאי שהרג 160 עיראקים, באתר וואלה, 9 בינואר 2012.
- ^ Meet the big shot, ניו יורק פוסט, 1 בינואר 2012
- ^ 1 2 מני פרננדז ומייקל שווירץ, ניו יורק טיימס, סופו של הצלף שהפך למלאך של החיילים בטראומה, באתר הארץ, 4 בפברואר 2013
- ^ Chris Kyle Funeral Procession Arrives in Austin, אתר nbcdfw.com, 12 בפברואר 2013
- ^ החייל שרצח את "הצלף האמריקני" ייכלא עד תום חייו, באתר וואלה, 25 בפברואר 2015
- ^
נטע אלכסנדר, "צלף אמריקאי": ואם היינו מחליפים את העיראקים באמריקאים?, באתר הארץ, 19 בינואר 2015