סולניים
| מיון מדעי | |
|---|---|
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סולנאים |
| משפחה: | סולניים |
| שם מדעי | |
ז'יסייה, 1789 | |
| תחום תפוצה | |
סולָנִיִים (שם מדעי: Solanaceae) היא משפחה גדולה של צמחים בעלי פרחים מסדרת הסולנאים (Solanales), שערכם הכלכלי רב כגידולי שדה וכצמחי מרפא, תבלין ובושם. המשפחה מונה כ-100 סוגים וכ-2600 מינים הגדלים באזורים הטרופיים והממוזגים ברוב העולם כולל אמריקה, אסיה, אירופה, אפריקה, אוסטרליה, גינאה החדשה ואיים באוקיינוס השקט. המשפחה מקיפה בעיקר צמחים עשבוניים או מטפסים, אבל גם שיחים ועצים שמשויכים לסוג הגדול סולנום, שכולל כמעט מחצית המינים של המשפחה כולה[1][2].
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחת הסולניים בעלת חשיבות כלכלית רבה. נמנים עמה ירקות שונים המהווים מרכיב יסודי בסל המזונות והתבלין של האדם, כגון חציל, דודא, פלפלת, עגבנייה, שלפח ופטוניה. ערך תזונתי רב נודע לתפוח אדמה שהפקעות משמשים למאכל שלו, וערך כלכלי לצמח הטבק כמקור לעישון ולהרחה. משפחה זו מהווה מקור חשוב לאדם לא רק למזון, אלא לתבלינים, לתרופות ולצמחי נוי. חלק מן המינים שמשו במהלך ההיסטוריה כצמחי מרפא מצד אחד וכצמחי רעל מאידך. חלק מהצמחים מכילים אלקלואידים, כגון סולנין (Solanine), בעלי פעילות ביולוגית, העשויים להפוך לרעילים עבור בני אדם ובעלי חיים ולגרום לתגובה של גירוי ואף של מוות.
חלק ניכר מהסולניים מוצאם ביבשת אמריקה והגיעו לתודעה ולשימוש אוכלוסיית אירופה רק אחרי מסעות קולומבוס במאה ה-15.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים או שיחים או מטפסים או לעיתים רחוקות עצים קטנים.
הגבעולים זקופים או מטפסים. מבחינה אנטומית מציה בגבעול שיפה פנימית.
העלים חסרי ריח, מסורגים על פי רוב או נגדיים בקרבת התפרחות או כולם מרוכזים בשושנת (למשל דודא רפואי). בבסיס הפטוטרת אין לוואים, הטרף בעל שפה משוננת, שסועה או מחולקת לאונות לעיתים רחוקות תמימה (למשל אטד, ספלה, ופטוניה). העלים לעיתים שעירים.
הפרחים יחידים או ערוכים בתפרחות דו-קרניים.
הפרחים כרגיל דו-מיניים, נכונים (סימטריים) או בלתי נכונים. הגביע בעל 5 אונות, הכותרת מאוחת עלים ובעלת 5 אונות.
האבקנים חמישה כמספר עלי הכותרת, לעיתים אחד מהם או יותר חסר או מנוון, והם מאוחים בצינור הכותרת וקבועים בין עלי הכותרת.
השחלה עילית, בת 2 עד 5 מגורות. עמוד השחלה עם צלקת אחת או יותר יוצא מראש השחלה.
השיליה זוויתית על פי רוב בעלת ביציות מרובות[3].
הפרי הוא ענבה כמו עגבנייה ודודא (לעיתים רחוקות בית גלעין) או הלקט (כמו דטורה, פלפלת הצ'ילי) הנבקעת או נסדקת בעת שיבשה, ומשחררת מתוכה את זרעיה. ההלקט נפתח לרוחבו על ידי מכסה (למשל בשיכרון) או על ידי קשוות (שסע או נקב) בראשו (למשל בטבק)
הזרעים מרובים, לרוב עגולים ושטוחים, קוטרם נע בין 2 ל-4 מ"מ בקירוב.
אנטומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדרך כלל השיפה שמובילה מוצרי הטמעה היא חיצונית לעצה שתפקידה הובלה בעיקר של מים. במשפחת הסולניים מצוי חלק מהשיפה גם מצדה הפנימי של העצה (כלפי מרכז הגבעול) בדומה למשפחת ההדסיים, ההרדופיים החבלבליים והמורכביים[4].
מינים הגדלים בר בישראל וסביבתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל וסביבתה גדלים בבר 28 מינים מ-9 סוגים, מהם 9 מינים שמוצאם אינו במזרח התיכון, 8 מאמריקה ואחד מאוסטרליה[5][6].
- בסוג אטד נמנים 5 מינים: אטד אדומי (Lycium petraeum), אטד אירופי (Lycium europaeum), אטד החוף (Lycium schweinfurthii), אטד ערבי (Lycium shawii), אטד רב-פרחים (Lycium depressum) - שיח מדברי נדיר[7]. האבחנה בין המינים האלה בישראל קשה ואולי אף בלתי אפשרית בשדה ויש להיעזר בצבע הפרי והאזור תפוצה: בנגב גדל אטד ערבי שפריו אדום. במישור החוף גדל אטד החוף, שפריו שחור. בחבל הים-תיכוני גדל אטד אירופי שפריו סגול כהה.
- בסוג בוען משויכים 2 מינים נדרים שמוצאם מאמריקה: בוען מצולע (Physalis angulata) ובוען נאכל (Physalis peruviana).
- בסוג דודא מין אחד, מצוי ויחיד בסוגו - דודא רפואי (Mandragora autumnalis).
- בסוג דָּטוּרָה משויכים 3 מינים שמוצאם מאמריקה, מהם אחד נדיר - דטורה אכזרית (Datura ferox), ושניים נפוצים: דטורה זקופת-פרי (Datura stramonium), דטורה נטוית-פרי (Datura innoxia).
- בסוג ויתניה מין יחיד בסוגו בישראל - ויתניה משכרת (Withania somnifera). ויתניה קהה (Withania obtusifolia Taeckh) היא שם נרדף לווייתניה משכרת.
- בסוג טבק מין אחד נפוץ ויחיד בסוגו - טבק השיח (Nicotiana glauca).
- בסוג סולנום משויכים 8 מינים: סולנום החדק (Solanum incanum) נדיר מאוד, סולנום המקור (Solanum angustifolium) נדיר מאוד ומוצאו מאמריקה, סולנום זיתני (Solanum elaeagnifolium) מצוי ומוצאו מאמריקה, סולנום עדין (Solanum dulcamara) גדל ברמת הגולן ונדיר מאוד, סולנום שחור (Solanum nigrum) מצוי, סולנום שסוע (Solanum laciniatum) מוצאו מאוסטרליה, פליט תרבות ונדיר מאוד, סולנום שעיר (Solanum villosum) מצוי. סולנום סיני (Solanum sinaicum) הוא נחשב לשם נרדף לסולנום שעיר, אך הבוטנאים הישראלים לא מקבלים את הקביעה הזאת[8][9].
- בסוג ניקנדרה מין אחד נדיר מאוד ויחיד בסוגו - ניקנדרה בוענית (Nicandra physalodes) - מוצאו מדרום אמריקה, נדיר מאוד, ונחשב לפולש.
- בסוג שיכרון משויכים 6 מינים: שיכרון זהוב (Hyoscyamus aureus), שיכרון לבן (Hyoscyamus albus), שיכרון מדברי (Hyoscyamus desertorum), שיכרון מרושת (Hyoscyamus reticulatus), שיכרון פעוט (Hyoscyamus pusillus), שיכרון קהה (Hyoscyamus muticus). שיכרון סיני (Hyoscyamus boveanus) גדל בסיני ובמצרים ולא בישראל.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
שיח ויתניה משכרת בחלקת אדמה זנוחה בתוך העיר נתניה
-
פריחה של סולנום מטפס בקריית שמונה
-
סולנום זיתני - צמח פולש
-
פרח של סולנום יסמיני
האלקלואידים במשפחת הסולניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסולניים ידועים בהכילם אלקלואידים בעלי פעילות ביולוגית. משערים כי התפתחו בהם כימיקלים חנקניים אלו כדי להרתיע בעלי חיים מלאכול אותם. בני אדם יכולים לעשות בהם שימוש אך עלולים גם להיפגע מהם. אחת הקבוצות העיקריות היא האלקלואידים הטרופנים (Tropane). צמחים לדוגמה המכילים אותם הם דטורה, דודא רפואי ועץ הברוגמנסיה. הטרופנים כוללים את האטרופין, הסקופולאמין, וההיוסציאמין. למרות רעילותם הגבוהה של הטרופנים, הם נחשבים לחומרים חשובים לרפואה, תחת שימוש נכון ובמינונים זעירים. בין השאר, יש כאלו היכולים לעצור תופעות אלרגיות רבות; סקופולאמין מגדיל את אישוני העין, ובכך מסייע בבדיקות עיניים.
האלקלואיד המפורסם ביותר במשפחת הסולניים הוא הניקוטין.
אלקלואיד אחר, קפסאיצין, מצוי בסוגי פלפלת, הכולל בתוכו את פלפלת הצ'ילי. רכיב זה אינו רעיל לבעלי חיים. עם זאת, אצל רוב היונקים הוא מגרה קולטני כאב ברקמות אפיתליות אשר חשים חום. הדבר גורם לתחושת חריפות או "שרפה" על אף שאין המדובר בבעירה כימית. בריכוזים גבוהים משתמשים בחומר ב"תרסיס פלפל".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סולניים, באתר ITIS (באנגלית)
- סולניים, באתר NCBI (באנגלית)
- סולניים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- סולניים, באתר Tropicos (באנגלית)
- סולניים, באתר GBIF (באנגלית)
- סולניים, באתר IPNI (באנגלית)
- סולניים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ .Solanaceae Juss, POWO "Plants of the World Online. Published on the Internet, 2022
- ^ .Solanaceae Adans, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 2022
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תך אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 382
- ^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 150
- ^ סולניים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ ערגה אלוני, משפחת הסולניים, באתר צמח השדה
- ^ אטד, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ Solanum sinaicum, Euro+Med PlantBase, 2022
- ^ סולנום סיני, באתר צמחיית ישראל ברשת, 2022