{.title-section}

{.meta} מאז אוקטובר 2023 מנהלת ישראל מתקפה שמחריבה את כלל מרכיבי החיים ברצועת עזה. זו כוללת הרג של עשרות אלפי בני אדם, פציעה של מאות אלפים, יצירת הרס בקנה מידה אדיר והרעבה של מרבית האוכלוסייה.

{.meta} לאורכה, ישראל הורתה לתושבי הרצועה לעקור שוב ושוב ממקומם. כ-1.9 מיליון בני אדם נעקרו לפחות פעם אחת מאז אוקטובר 2023, לעתים קרובות לאחר שאיבדו בני משפחה ואת מרבית רכושם.

{.meta} לרוב, היא הורתה לתושבי הרצועה לעקור באמצעות צווי הפינוי שהוציא הצבא הישראלי.

{.meta} במקרים רבים, הצווים היו בלתי-ברורים, מטעים, או שהוצאו רק לאחר שמתקפות הצבא באזורי הפינוי כבר החלו, מה שהגביר את החרדה, עורר בלבול ויצר סכנה ממשית לחיי העקורים.

{.meta} במקביל לעקירה בשל צווי הפינוי, תושבי עזה נאלצו לעקור בשל ההפצצות התכופות של הצבא בכל רחבי הרצועה.

{.meta} הפצצות אלו הביאו להרס ולמוות בקנה מידה עצום.

{.meta} לאורך המתקפה, ישראל מנעה מהעקורים למצוא מחסה בטוח עם גישה למזון, מים ושירותים בסיסיים.

{.meta} אחת מהמוני העקורים היא ניבאל אל-היסי, בת 25, שנעקרה מביתה יחד עם בתה התינוקת ריתא.

{.meta} זה הסיפור שלה.

{.subheader}

{.testimony typewriter} שמי ניבאל. אני בת 25. עד לאוקטובר 2023, גרתי בעיירה ג׳באליא עם בעלי אחמד ובתנו התינוקת ריתא.

{.testimony typewriter} אני הצעירה מבין תשעה אחים ושלוש אחיות.

{.testimony typewriter} אחרי התיכון, התחלתי לימודי אנגלית ותרגום באוניברסיטת אל-אזהר בעיר עזה.

{.testimony typewriter} בשנה האחרונה באוניברסיטה הכרתי את אחמד. הרגשתי שהוא דומה לי, שהוא מבין אותי.

{.testimony typewriter} התחתנתי איתו למרות שההורים שלי התנגדו. ידעתי שלא יהיו לנו חיי שפע, אבל הרגשתי שהוא הזהב שלי.

{.testimony typewriter} בספטמבר 2022 עברנו לגור בדירה משלנו בבניין של המשפחה של אחמד, בג׳באליא, לא רחוק מהבית של ההורים שלי.

{.testimony typewriter} היו לנו חיים מאושרים, מלאים באהבה ועטופים בחום של המשפחה.

{.meta} שנה אחרי החתונה, בספטמבר 2023, נולדה לניבאל ולאחמד בתם, ריתא.

{.meta} חמישה ימים אחרי שריתא נולדה, אחמד קיבל היתר עבודה בישראל והתחיל לעבוד בשטחה כפועל בניין.

{.subheader}

{.meta no-h}

ב-7 באוקטובר 2023 ביצעו ארגון חמאס ופלגים חמושים פלסטינים נוספים מרצועת עזה את המתקפה הקטלנית ביותר שתועדה אי פעם נגד אזרחים ישראלים.

1,220 בני אדם נהרגו, עשרות אלפים נפצעו, ו-252 נחטפו לרצועת עזה.

{.meta} עוד באותו יום, ישראל פתחה בגל תקיפות בכל רחבי הרצועה.

{.meta} ניבאל הייתה אז בביתה בג׳באליא עם בתה ריתא, אז בת חודש בלבד. אחמד, בעלה, היה באותה עת בעבודתו בבניין בתוך ישראל.

{.meta} בימים שאחרי כן, ישראל שללה את כלל היתרי העבודה של עשרות אלפי העובדים הפלסטינים מרצועת עזה, בשעה שחלקם שוהים בשטח ישראל ולא יכולים לשוב לביתם. אלפי עובדים הפכו באחת ל״שוהים בלתי-חוקיים״.

{.meta} מיד לאחר מכן, ישראל עצרה אלפי עובדים פלסטינים בשטחה - בהם גם את אחמד, בעלה של ניבאל.

{.meta} במקביל, הצבא החל להפיץ צווי פינוי לתושבי עזה.

{.meta} צווי הפינוי ההמוניים הראשונים שהוציא הצבא ב-13 לאוקטובר הורו לכמיליון תושבי צפון הרצועה לעזוב את בתיהם ולעקור לדרום הרצועה תוך 24 שעות.

{.meta} תחת ההפצצות הכבדות, נאלצו מאות אלפי בני אדם להחליט במהירות לאן להימלט, מבלי לדעת אם ומתי יוכלו לשוב לבתיהם.

{.meta} ניבאל, שחששה מיציאה למסע הקשה לדרום הרצועה לבדה עם בתה בת החודש, עברה עם ריתא לבית הוריה הסמוך.

{.testimony typewriter} נשארנו בג׳באליא למרות ההפצצות, הרעב והפחד. סבלתי מאוד בתקופה הזאת. אחמד חסר לי ולא יכולתי לדמיין את העקירה לבד עם ריתא, בלעדיו ובלי המשפחה שלי.

{.testimony typewriter} פחדתי על ריתא מאוד.

{.meta} תוך חודשים ספורים, המתקפה הישראלית שינתה לבלי היכר את פני צפון הרצועה.

{.meta} התושבים שעוד נותרו בג׳באליא תועדו מסתובבים בין ההריסות, כשהם מנסים לאסוף את מה שנותר מרכושם.

{.meta} בפברואר 2024 שיחרר הצבא הישראלי את אחמד, והוא הגיע לח'אן יונס שבדרום הרצועה.
למרות התנגדותם הנחרצת של הוריה, ניבאל החליטה לצאת דרומה, בתקווה להתאחד עם בעלה.

{.subheader}

{.meta no-h}

את תחילת הדרך עשתה ניבאל עם אביה, שהסיע אותה ואת ריתא מביתם בג'אבליא לפאתי העיר עזה.

{.meta} בעדותה תיארה ניבאל נסיעה רוויית אימה בדרכים הרוסות, במהלכה ראתה מבעד לחלון המכונית את ההפצצות הכבדות של הצבא הישראלי.

{.meta} מהעיר עזה המשיכה ניבאל ברגל, כשהיא נושאת את ריתא בת החצי שנה בידיה.

{.meta} באזור א-נוסייראת השתיים התאחדו עם אחמד, אותו לא ראו מזה כחצי שנה.

{.meta} משם, המשיכו שלושתם אל האוהל של אחמד ברפיח.

{.testimony typewriter} התרגשתי מאוד לראות את אחמד. הוא חיבק ונישק את ריתא בלי הפסקה.

{.testimony typewriter} אבל המפגש איתו היה גם מזעזע. הוא ירד המון במשקל, ונראה שהוא איבד את ניצוץ החיים שלו.

{.meta} ניבאל וריתא פגשו את אחמד לאחר שהוחזק באחד ממתקני הכליאה הישראליים ללא משפט במשך חודשים.

{.meta} בצלם וארגוני זכויות אדם נוספים תיעדו כיצד מאז 7 באוקטובר 2023 ישראל הנהיגה כלפי כלואים פלסטינים מדיניות מערכתית של אלימות תכופה, קשה ושרירותית, הרעבה ומניעת טיפול רפואי, שכבר הובילה לעשרות מקרי מוות.

{.meta} מאז ועד היום ישראל שוללת מרובם זכויות יסוד, בהן הזכות להליך משפטי הוגן, ומחזיקה בהם במתקני כליאה המתנהלים כרשת של מחנות עינויים.

{.meta} חלק מתושבי עזה שנעצרו בתוך ישראל בימים שלאחר ה-7 באוקטובר מוחזקים עד היום במתקני הכליאה הישראליים.

{.meta} על אף שמחת האיחוד עם אחמד, ניבאל התקשתה להסתגל לחיים באוהל ברפיח.

{.meta thumb} הצפיפות, המחסור במים ובמזון, תנאי הסניטציה הירודים והיעדר הפרטיות, הפכו את החיים במחנות העקורים לבלתי נסבלים, במיוחד עבור נשים ונערות.

{.testimony typewriter} זה היה עינוי מתמשך, ככל הנראה מהתקופות הקשות בחיי. התביישתי לספר להורים שלי איך אני חיה.

{.meta thumb} בתחילת מאי 2024, פחות מחודשיים לאחר הגעתם של ניבאל, אחמד וריתא לעיר, הפיץ הצבא הישראלי צווי פינוי חדשים שדרשו מתושבי רפיח ומהעקורים השוהים בה להתפנות.

{.meta} במקביל להפצת צווי הפינוי, ישראל הגבירה את תקיפותיה בעיר.

{.meta no-h}

ניבאל, אחמד וריתא נאלצו אז להימלט מרפיח יחד עם כמיליון איש נוספים, רובם המוחלט עקורים שרוכזו בהוראת הצבא הישראלי בעיר במהלך החודשים שלפני כן.

{.meta} הם הגיעו למחנה הפליטים אל-בוריג׳ שבמרכז הרצועה, שם שכרו מחסן קטן מחברים.

{.subheader}

{.testimony typewriter} החיים במחסן היו קצת יותר יציבים מאשר החיים באוהל, אבל הרגשתי חצויה. מצד אחד שמחתי להיות עם אחמד וריתא, ומצד שני, המרחק מההורים, מהאחים ומהבית שלי בג׳באליא גרם לי להרגיש בודדה ומנוכרת. התגעגעתי אליהם מאוד.

{.testimony typewriter} דיברתי איתם בטלפון בכל הזדמנות שהייתה לי.

{.testimony typewriter} גרנו במחסן בערך חמישה חודשים. חיינו בתנאים לא פשוטים, אבל הרגשתי שלאט לאט הצלחנו למצוא קצת נחת.

{.testimony typewriter} בבוקר של ה-7 באוקטובר 2024 ריתא קראה לי "אמא" בפעם הראשונה. זה היה מרגש מאוד.

{.testimony typewriter} אבל אז הכול השתנה.

{.meta no-h}

באותו בוקר הפגיז הצבא את אל-בוריג׳. ניבאל תיארה רעש בלתי פוסק של פיצוצים סביבה.

{.meta} בזמן שבעלה יצא לבדוק איפה נפלו הפגזים, היא וריתא נותרו לבדן במחסן הקטן. ניבאל התקשרה לבני משפחתה ושוחחה איתם בניסיון להפיג מעט מהפחד שאחז בה.

{.meta} בזמן השיחה שלהם, פגז פגע במחסן.

{.meta} ניבאל נפצעה קשה, אבל הצליחה להעזיק עזרה מתוך המחסן ההרוס ופונתה לבית החולים.

{.testimony typewriter} התעוררתי בבית החולים וראיתי שנכרתו לי הידיים.

{.meta} כתוצאה מפגיעת הפגז, ידיה של ניבאל נקטעו מתחת למרפק והיא נכוותה קשות.

{.testimony typewriter} הייתי בהלם. הרגשתי כאילו הידיים שלי עדיין קיימות, או כאילו יום אחד הן יחזרו לצמוח.

{.testimony typewriter} שאלתי מה עם ריתא, וענו לי שהיא בריאה ושלמה. זה מה שהחזיק אותי. זה, וזה שאחמד היה לצדי.

{.testimony typewriter} ההורים שלי השתגעו מדאגה. הם חששו שלא אשרוד, וכל הזמן התעדכנו במצבי דרך אחמד. כשמצבי השתפר קצת במהלך האשפוז, הצלחתי סוף סוף להתקשר בעצמי לאמא שלי. רציתי שהיא תשמע שאני בסדר. היא לא האמינה שאני עדיין חיה ולא הפסיקה לבכות.

{.meta no-h}

ניבאל השתחררה מבית החולים לאחר 40 יום. מיד לאחר מכן, היא, אחמד וריתא נאלצו לעקור שוב.

{.meta} הם הגיעו ל״אזור ההומניטרי״ באל-מוואסי, שם הם חיו שוב באוהל.

{.meta} כבר בתחילת המתקפה הגדירה ישראל שטח באזור העיירה אל-מוואסי כ״אזור הומניטרי״.

{.meta} מרבית שטח מדברי זה לא היה מחובר לתשתיות חשמל, מים או ביוב עוד לפני המתקפה הישראלית.

{.meta}

תוך מספר חודשים, ״האזור ההומניטרי״ התמלא עד אפס מקום באוהלים, בהם נאלצו לחיות מעל למיליון בני אדם שנעקרו מכל רחבי הרצועה.

{.meta} בנובמבר 2024, החודש בו ניבאל ומשפחתה הגיעו ל״אזור ההומניטרי״, עקורים רבים שחסו במתחם תיארו חיים בצפיפות אדירה, עם מחסור אקוטי במים ובמזון, כשהם חשופים לחלוטין לקור ולגשמים העזים.

{.meta} ניבאל נאלצה להתחיל את תהליך ההחלמה שלה בתנאים בלתי-אנושיים. עד היום, עשרות אלפי פצועים, נכים ובעלי מוגבלויות, חלקם הגדול כתוצאה מהמתקפה הישראלית, מתקשים לשרוד את התנאים הקשים במחנות העקורים.

{.testimony typewriter} לחזור לחיות שוב באוהל אחרי הפציעה היה קשה מאוד. לא יכולתי להשתמש בשירותים באופן עצמאי, והביך אותי כל-כך לבקש בכל פעם עזרה.

{.testimony typewriter} התקשיתי לקבל את הגוף החדש שלי.

{.testimony typewriter} השתדלתי להישאר מטופחת, ועם עזרה גם להתלבש, להתאפר ולצאת מהאוהל.

{.testimony typewriter} אבל לא העזתי להסתכל במראה.

{.testimony typewriter} הרגשתי שגם ריתא בקושי מזהה אותי.

{.testimony typewriter} פחדתי שהיא משתנה, שהיא מאבדת משמחת החיים ומהחיוניות שלה.

{.testimony typewriter} אבל אחמד היה שם בשבילי. הוא אמר לי, ״אני אהיה הידיים שלך, העיקר שלך ולריתא יהיה טוב״.

{.testimony typewriter} חלמתי שנחזור לצפון הרצועה, לחיק המשפחה שלי, לימים שבהם כולנו היינו ביחד. כל-כך התגעגעתי אליהם. ייחלתי לרגע שבו תהיה הפסקת אש ואוכל לחזור אליהם ולהרגיש בטוחה שוב. אבל אחרי חודשים של מרחק, התחלתי לאבד תקווה שזה יקרה.

{.subheader}

{.meta no-h}

אחרי כחודשיים של חיים באוהל באל-מוואסי, בינואר 2025 התבשרו תושבי הרצועה, וניבאל ביניהם, על כניסתה לתוקף של הפסקת האש השנייה בין ישראל לחמאס.

{.meta} בשבועות שלאחר מכן, כחצי מיליון עקורים התחילו לשוב לבתיהם בצפון הרצועה.

{.meta} גם ניבאל ואחמד יצאו צפונה עם ריתא בת השנה וארבעה חודשים. במחסום נצרים, אספו אותם קרובי משפחה של ניבאל. הם לקחו את אחמד לדירתם של בני הזוג, ואת ניבאל וריתא לבית הוריה בג׳באליא.

{.testimony typewriter} ההורים שלי קיבלו אותי בבית בחיבוקים, שירים ובכי. בלילות נפגשנו כל האחים בבית ההורים שלי.

{.testimony typewriter} האחיות שלי היו לצידי כל הזמן ועזרו לי בהכל: להתקלח, להתלבש, לאכול ולטפל בריתא.

{.testimony typewriter} הן החליפו לה חיתולים, חיבקו אותה ושיחקו איתה. בזכותן הרגשתי שהחיים שלי מתחילים לחזור למסלול.

{.meta} אחרי כחודש של מנוחה והחלמה בבית הוריה, אחמד ביקש מניבאל שתשוב אליו. למרות הסתייגות הוריה, היא נענתה לבקשתו וחזרה עם ריתא לדירתם המשותפת, שם הם שכרו עזרה עבורה.

{.meta} אבל אז ישראל הפרה את הפסקת האש, והמתקפה על הרצועה התחדשה ביתר שאת.

{.meta} תחת ההפצצות והמצור, מערכת היחסים של ניבאל ואחמד נקלעה למשבר.

{.meta} בעדותה, סיפרה ניבאל כי אחמד התמודד באותה תקופה עם החותם שהותירה בו השהות במתקן הכליאה בישראל.

{.testimony typewriter} מאז שאחמד חזר אלינו מישראל הוא נראה לי מוטרד ולחוץ. משהו בו השתנה. במובן מסוים, הרגשתי, הוא איבד שם חלק מעצמו.

{.meta} ניבאל תיארה את הכאב הנפשי שחווה אז אחמד, שהחמיר תחת הקושי של שלושתם לשרוד בתנאי המצור ההדוק שהטילה שוב ישראל.

{.testimony typewriter} בהתחלה הוא מאוד תמך בי. אבל עם הזמן ועם הקושי האישי שלו, הרגשתי שהוא נאלץ לטפל בי מתוך רחמים.

{.testimony typewriter} בתוך כל הקשיים, ניסיתי להתמקד בריתא. היא הייתה הדבר החשוב ביותר בשבילי, ועשיתי מה שיכולתי כדי להתגבר על המתיחות ביני לבין אחמד ולטפל בה.

{.subheader}

{.meta} באפריל 2025 הפציץ הצבא הישראלי את הבית הסמוך לבית הזוג, בו חיה משפחתה של אלאא, אחותה של ניבאל.

{.meta} כתוצאה מההפצצה נהרגו שלושת ילדיה של אלאא: וסים, בן 10, מוהנד, בן 8, וח'וולה, בת 5.

{.meta}

{.meta} ניבאל קיבלה את הבשורה המרה על המוות של אחיינים שלה בשעה שהקשיים בינה לבין לאחמד הגיעו לשיאם.

{.testimony typewriter} באותם ימים הרגשתי שאחמד כבר לא מסוגל לדאוג לי ולריתא. הקושי לטפל בנו ולדאוג לנו למים ולאוכל עשה אותו עצבני, ולרגעים אפילו חששתי ממנו. יום אחד, הוא דרש שאחזור לבית הוריי.

{.meta} בתחילת יוני 2025, ניבאל החליטה לחזור עם ריתא לבית הוריה הסמוך.

{.testimony typewriter} המשפחה שוב קיבלה את פנינו באהבה, אבל בבית שרר עצב כבד. אני ואחותי, שאיבדה את שלושת ילדיה, ניסינו לנחם אחת את השנייה.

{.testimony typewriter} הייתי מתוסכלת כי לא יכולתי לעשות כלום בעצמי והתקשיתי לטפל בריתא. היה לי קשה לעכל את הפרידה מאחמד, והוא חסר לי מאוד. למרות כל התמיכה שקיבלתי מההורים שלי, הרגשתי שהפכתי לנטל גם עליהם.

{.testimony typewriter} ההפצצות באזור שלנו נמשכו כל הזמן והרבה אנשים סביבנו נעקרו שוב. אבל המשפחה המורחבת שלי גדולה מאוד ולא היה לנו לאן ללכת בלי שנצטרך להתפצל.

{.meta} בסוף אוגוסט 2025, כוחות הצבא הישראלי נכנסו לג'באליא והתקדמו אל עבר השכונה של ניבאל. ההפגזות הלכו והתקרבו לביתה.

{.meta} בשלב מסוים, אחד מהפגזים פגע בבית של דוד שלה, הסמוך לבית הוריה. בת דודתה של ניבאל נהרגה בהפצצה, וכמה מבני משפחתה האחרים נפצעו.

{.testimony typewriter} שמענו פיצוץ עז, ואז המון צעקות מבחוץ. ראינו אנשים רצים. אמרו לנו שהצבא הישראלי ציווה לפנות את האזור תוך רבע שעה. יצאנו מהבית מבוהלים בלי לקחת איתנו כמעט כלום. שכחתי בבית את התעודות שלנו, הבגדים שלנו, הכול. אבל הצלחנו להימלט בזמן.

{.testimony typewriter} הלכנו ברגל ברחובות, מפוחדים.

{.meta} בהמשך, נודע לניבאל כי הבניין בו גרה רוב חייה לצד משפחתה המורחבת נהרס כליל בהפצצות הכבדות על ג׳באליא.

{.subheader}

{.meta no-h}

ניבאל, ריתא וכ-50 מבני משפחתן המורחבת - הוריה של ניבאל, אחיה, בני זוגם וילדיהם - צעדו ברגל מג׳באליא בחיפוש אחר מקום בטוח. הם התמקמו במסעדה נטושה של חברים, ואחר-כך עברו לדירה קטנה וצפופה בעיר עזה.

{.meta}

שבועות ספורים לאחר שמשפחתה של ניבאל הגיעה אליה, פתחה ישראל במתקפה קרקעית נוספת על העיר עזה.

{.meta thumb} צווי הפינוי שהוציא הצבא בתחילת ספטמבר 2025 לתושבי צפון הרצועה הורו לכ-1.2 מיליון בני אדם לעקור שוב ממקום מושבם.

{.meta no-h}

גם משפחתה של ניבאל נעקרה שוב, הפעם דרומה, למתחם אוהלים בדיר אל-בלח.

{.testimony typewriter} אני מותשת מהעקירה, וחוששת שריתא ואני לא נצליח להסתגל שוב לחיים באוהל. הצבא הישראלי מפזר כל הזמן כרוזים שמורים לנו להתפנות, ואנחנו חיים בחוסר אונים ובפחד.

{.testimony typewriter} החיים שלנו נהרסו.

{.testimony typewriter} הם הפכו למוות מתמשך. חיי השפלה ועלבון, בלי בית, בלי טיפת יציבות.

{.testimony typewriter} כל דבר בחיים שלי כרוך בסבל עכשיו. החום באוהל נורא, ואני מזיעה אבל לא יכולה להתרחץ לבד. אני סובלת מאוד מעקיצות, כי אני לא יכולה אפילו להתגרד. אני מביטה סביבי ורואה את נשות האחים שלי עסוקות עם המשפחות שלהן, ואני מתביישת לבקש עזרה.

{.meta no-h}

ב-10 לאוקטובר 2025 נכנסה לתוקף הפסקת האש בין ישראל לחמאס. בשבועות שלאחר מכן ישראל המשיכה את תקיפותיה ברצועה.

{.meta} גם עם שוך ההפצצות, ניבאל, ריתא ובני משפחתן עדיין חשופים לסכנת חיים יומיומית.

{.meta}

{.meta} החיים במחנה האוהלים, יחד עם ההתמודדות עם האובדן של בני משפחתה, הרס הבית והנכות הקשה ממשיכים להותיר משקעים בנפשה ובגופה של ניבאל.

{.meta} היא מתקשה לדמיין עתיד טוב יותר עבורה ועבור ריתא.

{.meta} סיפורה של ניבאל הוא רק אחד מבין שני מיליון סיפוריהם של תושבי עזה, המנסים מזה שנתיים לשרוד את הג'נוסייד שמבצעת ישראל ברצועה. הם חוו אובדן, רעב ועקירה מתמשכים, ומוסיפים לחיות בתנאים האיומים שכפתה עליהם ישראל, כשהם מופקרים על-ידי הקהילה הבינלאומית, בלי תקווה אמיתית לעתיד טוב יותר.

{.meta} הסיפור שלהם הוא הסיפור של חורבן עזה עצמה.

{.meta thumb gofundme} במהלך החודשים האחרונים, סיפורה של ניבאל פורסם בעיתונות וברשתות החברתיות. היא מקווה שבעזרת הפרסום תצליח לגייס כסף כדי לצאת מהרצועה ולעבור התקנה של גפיים תותבות, שיעזרו לה להחזיר לעצמה מעט מהעצמאות שאיבדה.

{.meta share-section closing}

{.meta} בצלם ימשיך לשמור על קשר עם ניבאל. אם יחול שינוי במצבה — נעדכן עליו בניוזלטר שלנו:

{.meta thumb closing}

• חוקיות הפינוי
• גלי העקירה וה"אזורים ההומניטריים"
• צווי הפינוי וה"מסדרונות הבטוחים"
• תנאי החיים במתחמי העקורים
• הפצצות במתחמי העקורים
• מחיקת המרחב האזרחי

{.meta closing}

{.meta closing}

• באדיבות ניבאל אל-היסי
• Activestills
• REUTERS
• דובר צה״ל

• Mapbox.com
• ESRI Wayback
• Gazamap.com

• מושון זר-אביב, סטודיו שועל
• Built on top of !nflect

{.meta end}