איגי פופ
איגי פופ, 1987 | |
לידה |
21 באפריל 1947 (בן 77) מאסקיגן, ארצות הברית |
---|---|
שם לידה | ג'יימס ניוול אוסטרברג ג'וניור |
שם במה | Iggy Pop |
מוקד פעילות | ארצות הברית |
תקופת הפעילות | מ-1965 |
מקום לימודים | אוניברסיטת מישיגן, תיכון פיוניר |
עיסוק | זמר |
סוגה | פאנק רוק |
סוג קול | בריטון |
שפה מועדפת | אנגלית |
כלי נגינה | גיטרה, כלי מקלדת, גיטרה אקוסטית, כלי הקשה |
חברת תקליטים | אריסטה רקורדס, וירג'ין רקורדס, RCA, אלקטרה רקורדס, פאט פוסום רקורדס, A&M רקורדס, קריסליס רקורדס, I.R.S. רקורדס, Caroline Distribution |
שיתופי פעולה בולטים | הסטוג'ס, דייוויד בואי |
בן או בת זוג |
Wendy Weissberg (1968–1968) Suchi Asano (1984–1999) Nina Alu (2008–?) |
צאצאים | Eric Benson |
פרסים והוקרה |
|
http://www.iggypop.com | |
פרופיל ב-IMDb | |
חתימה | |
איגי פופ (באנגלית: Iggy Pop; נולד ב-21 באפריל 1947 כג'יימס ניוול אוסטרברג ג'וניור) הוא מוזיקאי, זמר ושחקן אמריקאי. את השם "איגי" אימץ לעצמו על שם להקת "האיגואנות" (The Iguanas) שהיה חבר בה בתיכון.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד במאסקיגן שבמישיגן, ארצות הברית, ללואלה ולג'יימס ניוול אוסטרברג האב, מורה לאנגלית ומאמן כדורסל בבית ספר תיכון. אביו בעל שורשים גרמניים, אנגליים ואיריים, ואמו ממוצא נורווגי ודני.
איגי פופ נחשב ל"סנדק הפאנק". בשנת 1969 הוציא את האלבום הראשון בליווי להקת הסטוג'ס אשר בראשה עמד. הצליל הנועז, הבועט והגס הפך אותו מיד לילד הרע של הרוק ובישר למעשה את תנועת הפאנק שתפרוץ רק עשור לאחר מכן. בין שירי האלבום אשר הופק על ידי יוצא להקת הוולווט אנדרגראונד המוזיקאי ג'ון קייל, בלטו השירים: "1969", "אני רוצה להיות הכלב שלך", "אין שמחה" ו"אן".
במקור נוצר האלבום על ידי ג'ון קייל, אך לאחר שחברת התקליטים דחתה את התוצר הסופי, עובד האלבום מחדש על ידי נשיא חברת התקליטים ואיגי פופ, כשרק ארבעה מהשירים כוללים את התוצרים המקוריים של קייל, והשיר "אן" הופץ ללא כל עיבוד. במרץ 2005, דירג המגזין Q את השיר "אני רוצה להיות הכלב שלך" במקום ה-13 ברשימת 100 קטעי הגיטרה הגדולים ביותר.
איגי פופ קיים מספר שיתופי פעולה פוריים עם המוזיקאי והזמר הבריטי דייוויד בואי, החל מאלבומה השלישי של להקתו "Raw Power" שיצא בשנת 1973 והמשך בעבודתם המשותפת על אלבומי הסולו הראשונים של פופ שיצאו שניהם בשנת 1977: Lust for Life ו-The Idiot. אלבומים אלו נחשבים לפסגת היצירה של איגי פופ וזכו הן לביקורות נלהבות והן להצלחה במכירות.
באלבומו The Idiot הופיע לראשונה השיר China Girl שכתבו בואי ופופ יחד. אלבום Lust for Life כלל שיר "The Passenger".
שש שנים לאחר מכן, כאשר נקלע פופ לקשיים כלכליים עקב התמכרות לסמים, החליט דייוויד בואי להקליט מחדש את השיר, ובכך להעניק תמלוגים לפופ ולהעמידו על הרגליים. השיר הוקלט מחדש לאלבום Let's Dance של בואי, וזכה להשמעות רבות ולהצלחה מסחרית.
בשנת 1988 הופיע פופ בישראל, באולם הסינרמה בתל אביב. בשנת 1990 השתתף בתפקיד משנה בסרטו של ג'ון ווטרס, "נער שוליים". בשנת 1992 הוא השתתף בשירה של הזמרת הישראלית עפרה חזה, "Daw Da Hiya" מתוך אלבומה הבינלאומי "Kirya". באותה שנה הקליט ארבעה שירים לפסקול הסרט "חלום אריזונה", מתוכם התפרסם במיוחד השיר: In The Deathcar. פופ היה "דמות חיצונית" בספר "טריינספוטינג", בסרט ובפסקול של הסרט, ובעיקר בשיר "Lust for Life" אשר נשמע על רקע סצנת הפתיחה המפורסמת. ב-1998 הופיע בתפקיד אורח קטן ב"חלל עמוק 9".
בשנת 2003 יצא אלבומו Skull Ring, ובמרץ 2007 הוציאה להקת הסטוג'ס עם פופ אלבום חדש, לאחר שלושים ושלוש שנות הפסקה. האלבום, שהיה גם לאלבומה האחרון של הלהקה, היה למעשה המשך לשיתוף הפעולה של פופ עם שאר חברי ההרכב, עימם חזר להופיע החל משנת 2003. כחלק ממסע ההופעות המלווה את צאת האלבום החדש. הלהקה הופיע גם בתל אביב ב־7 ביולי 2007. בשנת 2010 יצא שיר חדש של פופ, אותו הקליט לאלבום הבכורה של המוזיקאי סלאש (גאנז נ' רוזס, ולווט ריבולבר). סרט הקולנוע "The Passenger" המתאר את ראשית דרכו המקצועית של פופ, בכיכובו של השחקן אלייז'ה ווד אמור היה לצאת ב-2010 אך הוקפא מסיבות שונות[1]. בשנת 2014 שיחק בסרט הדרמה בכיכובה של קריסטן ריטר, "אסתמה", בתפקיד של שיכור מקומי.
בתחילת שנת 2016 הוציא פופ את האלבום "Leaves Of Grass", בו הקריא משירתו של וולט ויטמן כשברקע מתנגנת מוזיקה שיצרו המוזיקאי הגרמני אלבה נוטו (alva noto) ולהקת Tarwater. בהמשך אותה שנה יצא אלבום הסולו השביעי של פופ Post Pop Depression, אותו הקליט במשותף עם סולן להקת קווינס אוף דה סטון אייג' ג'ושוע הומי.
ב-2017 הקליט פופ שיר שחיבר לו דיינג'ר מאוס והופיע בסרט "מכורים לזהב" בכיכובו של מתיו מקונוהיי. השיר היה מועמד לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית השיר המקורי הטוב ביותר.
בשנת 2022 גילם את אדוארד פאוול במותחן הקומי הקנדי "Daniel's Gotta Die".
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הסטוג'ס
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Stooges 1969
- Fun House 1970
- Raw Power 1973
- Metallic K.O. 1976
- 2007 The Weirdness
- 2013 Ready To Die
אלבומי סולו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Idiot 1977
- Lust for Life 1977
- Kill City 1977
- New Values 1979
- Soldier 1980
- Party 1981
- Zombie Birdhouse 1982
- Blah Blah Blah 1986
- Instinct 1988
- Brick by Brick 1990
- American Caesar 1993
- Naughty Little Doggie 1995
- Avenue B 1999
- Beat 'Em Up 2001
- Skull Ring 2003
- Préliminaires 2009
- Après 2012
- 2016 Leaves Of Grass
- 2016 Post Pop Depression
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של איגי פופ
- איגי פופ, ברשת החברתית פייסבוק
- איגי פופ, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- איגי פופ, סרטונים בערוץ היוטיוב
- איגי פופ, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- איגי פופ, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- איגי פופ, באתר AllMovie (באנגלית)
- איגי פופ, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- איגי פופ, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
- איגי פופ, באתר ספוטיפיי
- איגי פופ, באתר Last.fm (באנגלית)
- איגי פופ, באתר AllMusic (באנגלית)
- איגי פופ, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- איגי פופ, באתר דיזר
- איגי פופ, באתר Discogs (באנגלית)
- איגי פופ, באתר Songkick (באנגלית)
- איגי פופ, באתר Genius
- איגי פופ, באתר SecondHandSongs
- איגי פופ, באתר בנדקמפ
- איגי פופ, באתר בילבורד (באנגלית)
- איגי פופ, באתר טיידל (באנגלית)
- אלבום חדש לסטוג'ס במרץ, באתר וואלה, 13 בדצמבר 2006
- אור ברנע, טופ אוף דה פופ, באתר ynet, 8 ביולי 2007
- ג'וני שארפ, לא תעצרו אותי חי, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2008
- עמי פרידמן, איגי פופ? דווקא ג'אז, באתר ynet, 2 ביוני 2009
- עידן בן סימון, ילד מזדקן: על החדש של איגי פופ והסטוג'ס, באתר nrg, 30 באפריל 2013
- משה קוטנר, איגי פופ בתפקיד סנטה קלאוס, באתר הארץ, 9 במאי 2013
- עמי פרידמן, איגי פופ החדש: המוות נשמע טוב משחשבתם, באתר ynet, 16 במרץ 2016
- סיימון אברמס, הניו יורק טיימס, לאיגי פופ כבר לא מפריע שקוראים לו "הסנדק של הפאנק", באתר הארץ, 24 במרץ 2019
- דיוויד מרקזה, ניו יורק טיימס, איגי פופ: "אחרי 50 שנות עשייה, אני כבר די חבוט. אבל אני יודע מה אני עושה", באתר הארץ, 16 בינואר 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]