לדלג לתוכן

אלזס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לעדכן ערך זה. הסיבה היא: אלזס כבר מזמן לא חבל בצרפת, ההגדרה המתאימה יותר היא אזור היסטורי.
אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לעדכן ערך זה. הסיבה היא: אלזס כבר מזמן לא חבל בצרפת, ההגדרה המתאימה יותר היא אזור היסטורי.
אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
אלזס (חבל)
Région Alsace
סמל אלזס
סמל אלזס
סמל אלזס
דגל אלזס
דגל אלזס
דגל אלזס
טירת או-קוניגסבורג, נבנתה במאה ה-12
טירת או-קוניגסבורג, נבנתה במאה ה-12
מדינה צרפתצרפת צרפת
מושל פיליפ רישר (Philippe Richert)
מחוזות בחבל בא-רן (Bas-Rhin)
או-רן (Haut-Rhin)

13 רבעים, 75 קנטונים, 903 קהילות
בירת החבל שטרסבורג
שטח 8,280 קמ"ר
גובה 1,424 מטרים
תאריך נטישה 31 בדצמבר 2015 עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה
 ‑ צפיפות 219 נפש לקמ"ר (2006)
קואורדינטות 48°30′N 7°30′E / 48.5°N 7.5°E / 48.5; 7.5 
אזור זמן UTC+1

לחצו כדי להקטין חזרה

נור-פה דה קאלהפיקרדישמפאן-ארדןלורןאלזסנורמנדי עיליתנורמנדי תחתיתברטאןסאנטראיל-דה-פראנסבורגוןפראנש-קונטהפיי דה לה לוארפואטו-שראנטלימוזןאקיטןמידי-פירנהלנגדוק-רוסיוןאוברןרון-אלפפרובאנס-אלפ-קוט ד'אזורקורסיקהאנדורהמונקוליכטנשטייןאוסטריהלוקסמבורגבלגיההולנדהממלכה המאוחדתגרמניהשווייץאיטליהגרנזיג'רזיספרד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אַלְזַסצרפתית: ‏Alsace‏; בגרמנית: ‏Elsass‏; באלזסית: Elsàss) היה אחד מחבלי צרפת, בין 1972 לסוף שנת 2015, הנמצא בגבול המזרחי של המדינה, על הגדה המערבית של נהר הריין, וגובל בגרמניה ובשווייץ. בירת החבל היא העיר שטרסבורג. אלזס הייתה פעם חלק מהאימפריה הרומית הקדושה ועברה בין צרפת לגרמניה פעמים רבות בין המאה ה-17 למאה ה-20.

במשך רוב ההיסטוריה דיברו תושבי אלזס בניבים גרמאניים. כיום רוב האלזסים מדברים צרפתית. כ-25 אחוז מהאוכלוסייה דוברים אלזסית כשפת אם או גרמנית כשפה שנייה.

שטח אלזס 8,280 קמ"ר – והוא הקטן בחבלי צרפת. אורכו של החבל גדול כמעט פי ארבעה מרוחבו משום שהוא תופס את השטח שבין נהר הריין במזרח להרי הווז' במערב. הוא גובל בגרמניה בגבולו המזרחי והצפוני, בשווייץ ובחבל פראנש-קונטה בגבולו הדרומי ובחבל לורן בגבולו המערבי.

החבל כולל שני מחוזות:

  • או-רן (Haut-Rhin) (או ריין עליון)
  • בא-רן (Bas-Rhin) (או ריין תחתון)

האזור מיוער ברובו, בעיקר באזור הרי הווז' ובריין התחתון. הנקודה הגבוהה ביותר בחבל היא גרון בלו, שגובהה 1,426 מטרים. האקלים באלזס הוא אקלים יבשתי למחצה עם חורפים קרים ויבשים וקייצים חמים. באזור משקעים מועטים בשל הרי הווז' המגינים עליו במערב. העיר קולמאר היא השנייה הכי יבשה בצרפת עם כמות משקעים של 550 מילימטרים גשם בשנה, אקלים העושה אותה אידיאלית לגידול היין האלזסי הידוע.

אלזס הרומאית והפרנקית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הפרה-היסטורית התגוררו באזור ציידים נוודים. החל משנת 1500 לפני הספירה החלו להתיישב באזור שבטים קלטים, אשר החלו לפתח באזור חקלאות. בשנת 58 לפני הספירה כבשו הרומאים את האזור והפכו אותו למרכז ייצור יין חשוב. כדי להגן על התעשייה החשובה הזו הרומאים בנו באזור ביצורים ומחנות צבאיים שהתפתחו לקהילות המיושבות עד היום. בתקופה הרומאית אלזס נחשב לחלק מגרמניה עילית.

לאחר נפילת האימפריה הרומית התגוררו באזור האלמאנים. שבט זה היה שבט חקלאי ושפתו הייתה הבסיס לניב האלזסי המודרני. הפרנקים, תחת הנהגתו של כלוביס, גירשו את האלמנים מהאזור במאה ה-5, במערכה ששיאה היה קרב טולביאק. אלזס הפכה לחלק ממלכת אוסטרזיה שהייתה תחת שלטון המרובינגים וכל תושביה התנצרו. אלזס נותרה תחת שלטון הפרנקים עד חלוקת האימפריה בהסכם ורדן בשנת 843. את ארצות השפלה, אלזס ולורן, שקיבלו יחד את השם פרנקיה התיכונה, קיבל לותאר הראשון. לאחר מותו של לותאר חולקה ממלכתו לשלושה חלקים: לותארינגיה (שכללה את אלזס ולורן) ניתנה לבנו של לותאר, בעוד שאר השטח חולק בין פרנקיה המזרחית לפרנקיה המערבית. ממלכת לותארינגיה לא שרדה זמן רב והאזור בו היום נמצאת אלזס נפל לידי האימפריה הרומית הקדושה כחלק מדוכסות שוואביה בשנת 870.

אלזס באימפריה הרומית הקדושה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה התקופה האזור כולו החל להתפצל לאזורים פאודלים קטנים יותר. במאות ה-12 וה-13 אלזס חוותה תקופה של שגשוג רב תחת הקיסרים משושלת הוהנשטאופן. פרידריך הראשון הפך את אלזס למחוז הנשלט על ידי מיניסטריאלים (עובדי מדינה שלא מהאצולה), ואילו הממשל המחוזי ישב בעיר אגנו. פרידריך השני הכריז על הבישופ של שטרסבורג כמושל אלזס, אולם שלטון זה עורער על ידי בית הבסבורג. שטרסבורג התפתחה לעיר החשובה והמאוכלסת ביותר בכל האזור ובשנת 1262, לאחר מאבק ארוך על השלטון היא הוכרה כעיר קיסרית חופשית, זאת אומרת, שנשלטה ישירות על ידי הקיסר. שטרסבורג הייתה עצירה חשובה בדרך המסחר בין פריז, וינה והמזרח, וכן נמל חשוב על נהר הריין שקישר בין דרום גרמניה ושווייץ להולנד, אנגליה וסקנדינביה, ולכן הפכה למרכז הפוליטי והכלכלי של האזור. גם ערים אחרות כמו קולמאר ואגנו החלו להתפתח כלכלית והן קיבלו אוטונומיה מסוימת.

השגשוג של אלזס נפסק במאה ה-14 לאחר רצף של חורפים קשים וכן בשל המוות השחור. היהודים הואשמו בגרימת הקשיים הללו והאשמות אלו הובילו לפוגרומים של שנת 1336 ו-1339. אסון נוסף שהחריב את האזור הייתה רעידת האדמה בעמק הריין. באותה התקופה השלטון המרכזי הגרמני החל להתפורר והכוח הראשי באירופה עבר לאט לאט לצרפת, שהחלה להתרחב מזרחה. בשנת 1299 הצרפתים הציעו נישואים בין אחותו של פיליפ הרביעי, מלך צרפת לבנו של אלברכט הראשון, מלך גרמניה, עם אלזס כנדוניה; אולם הנישואים לא יצאו לפועל. במהלך המאה ה-14 הצבא הצרפתי כמעט ונהרס בעקבות מלחמת מאה השנים, ולכן צרפת הייתה צריכה לנטוש את שאיפותיה במזרח. לאחר סיום המלחמה צרפת הייתה שוב חופשייה להתקדם לעבר הריין וב-1444 הצבא הצרפתי תקף את אלזס ולורן.

ב-1469 נמכרה אלזס העליונה לשארל הראשון דוכס בורגונדיה, על אף שהמסים המשיכו להיות משולמים לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. הקיסר פרידריך השלישי ניצל את הקשר הזה לאזור כדי לקחת בחזרה שליטה מוחלטת באלזס העליונה ב-1477. אלזס כעת הייתה תחת שלטון בית הבסבורג בעוד העיר מילוז הצטרפה לקונפדרציה השווייצרית, שם היא נשארה עד 1798.

בתקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית במאה ה-16 שטרסבורג הייתה שוב קהילה משגשגת ותושביה קיבלו על עצמם את הפרוטסטנטיות ב-1523. אולם השליטים ההבסבורגים הקתולים ניסו להילחם ב"כפירה" באלזס וכך הפך האזור לפסיפס של שטחים קתולים ופרוטסטנטים.

אלזס הצרפתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רחוב בכפר האלזסי הטיפוסי אגיסהיים

ב-1639 כבשה צרפת את רוב אלזס כדי למנוע מהאזור ליפול בידי ספרד ההבסבורגית, ששאפה ליצור דרך רציפה לארצות השפלה הספרדיות. כיבוש זה נעשה בזמן מלחמת שלושים השנים, וההבסבורגים, שהיו עסוקים בלחימה בהונגריה, מכרו ב-1646 את אלזס לכובשים הצרפתיים. כך, שכשנגמרה לבסוף המלחמה עם שלום וסטפאליה רוב אלזס נשארה בידי צרפת חוץ ממספר עיירות שנשארו עצמאיות. התנאים שנקבעו בהסכם לגבי אלזס היו לא ברורים ומבלבלים, כנראה כדי למנוע הן מהמלך הצרפתי והן מהקיסר הגרמני שלטון הדוק באזור ולהבטיח לאלזס מידה מסוימת של עצמאות. העברה זו של אלזס לצרפת סימנה את התחלת המאבק בין פרוסיה לצרפת על אלזס ולורן.

צרפת חיזקה את שליטתה באזור ב-1679 עם הסכמי ניימכן שהכניס גם את הערים החופשיות באלזס לשליטתה. אולם אף על פי שאלזס הייתה שייכת טכנית לצרפת, היה לה מעמד מיוחד בתוך הממלכה הצרפתית. השפה המדוברת והמלומדת הייתה עדיין גרמנית אלזסית וסטודנטים מגרמניה המשיכו ללמוד באוניברסיטת שטרסבורג הלותרנית. הביטול של צו נאנט ב-1685, שביטל את החוקיות של הפרוטסטנטיות בצרפת, לא הוחל על אלזס. בניגוד לשאר המדינה באלזס הייתה סובלנות דתית יחסית, למרות ניסיון הממשל הצרפתי לעודד קתוליות באזור. בהרי ווז' היה גבול מכס שהפריד בין אלזס לשאר צרפת, על אף שלא היה שום גבול כזה בצד הגרמני של אלזס. מהסיבות הללו אלזס נשארה גרמנית מבחינה תרבותית וכלכלית עד המהפכה הצרפתית.

אלזס בתקופת המהפכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1789 חולקה אלזס לראשונה לשני מחוזות, או-רן (ריין עליון) ובא-רן (ריין תחתון). תושבי אלזס שיחקו תפקיד חשוב במהפכה הצרפתית בכך שב-21 ביולי 1789, לאחר שהגיעו לאזור החדשות על כיבוש הבסטיליה, המון רב הסתער על בית העירייה של שטרסבורג, הכריח את מנהיגי העיר לברוח ובכך שם קץ לשיטה הפאודלית באלזס. ב-1792 חובר בשטרסבורג המרסייז שהפך מאוחר יותר להמנון הצרפתי. באותו הזמן היו גם אלזסים שהתנגדו ליעקובינים ותמכו בכוחות הפולשים של אוסטריה ופרוסיה. כשהצבא הצרפתי של אזור הריין יצא מהקרבות מנצח עשרות אלפי תושבים ברחו מזרחה לפניו. כשהם הורשו לחזור רבים מהם גילו כי אדמותיהם ובתיהם הוחרמו. תנאים אלו הובילו להגירה של מאות משפחות לאימפריה הרוסית בתחילת המאה ה-19. האפוס הרמן ודורותיאה של גתה מספר על קשייהם של הפליטים שגתה עצמו נמנה בתוכם. לאחר שובו של נפוליאון מגלות ב-1815 כבשו כוחות זרים את אלזס והציבו 280,000 חיילי חי"ר ו-90,000 פרשים באזור הריין התחתון בלבד. לכך הייתה השפעה חמורה מאוד על המסחר והכלכלה של האזור שכן דרכי המסחר הועברו לנמלים החדשים שעל הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי.

האוכלוסייה באזור החלה לגדול במהירות, מ-800,000 תושבים ב-1814 ל-914,000 ב-1830 ו-1,067,000 ב-1846. גידול זו בשילוב עם הדעיכה הכלכלית גרמו לרעב, חוסר במקומות מגורים ואבטלה. כתוצאה מכך היגרו תושבים רבים בעיקר לפריז, שם נוצרה קהילת אלזסים גדולה (הברון האוסמן אחד מהם), אולם גם מזרחה לרוסיה ואוסטריה, שם נפתחו הזדמנויות חדשות לאחר שהאימפריה האוסטרו-הונגרית כבשה שטחים רבים מהאימפריה העות'מאנית. אלזסים רבים הפליגו גם לארצות הברית כדי לעבוד בשדות הכותנה.

בין צרפת לגרמניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אלזס ולורן
תלבושת אלזסית מסורתית

צרפת הובסה במלחמת צרפת–פרוסיה בשנת 1871 ואוטו פון ביסמרק סיפח את אלזס וצפון לורן לאימפריה הגרמנית החדשה, כחלק מאיחוד גרמניה. הטריטוריה הקיסרית של אלזס-לורן נשלטה ישירות על ידי הממשלה בברלין עד שבשנת 1911 היא קיבלה מידה מסוימת של אוטונומיה. בין 100,000 ל-130,000 אלזסים (כעשירית מהאוכלוסייה) בחרו להישאר אזרחים צרפתיים והיגרו לצרפת. רבים מהם התיישבו באלג'יריה הצרפתית.

אלזס נשארה חלק מגרמניה עד לסוף מלחמת העולם הראשונה, אז ויתרה גרמניה על האזור לטובת צרפת תחת הסכם ורסאי. הגם שלפי ההסכם לחבל היה אמור להיות שלטון עצמאי צרפת לא קיבלה זאת, שכן היא התעקשה שהאלזסים הם תושבים צרפתיים ששוחררו מכיבוש גרמני. ממשלת אלזס-לורן, שלא הוכרה על ידי צרפת, הכריזה על עצמאות האזור כ"רפובליקת אלזס-לורן" אך כוחות צבא צרפתיים נכנסו לאלזס פחות משבוע לאחר מכן. בראותם את הקהל האלזסי מקבל בתרועות את הצבא הצרפתי ויתרו מנהיגי העולם על הדרישה לממשל עצמי בחבל.

לאחר המלחמה החלו הצרפתים במחיקת השפעות התרבות הגרמנית באלזס. גרמנים שהתיישבו באזור מאז 1871 גורשו והוכנסו תקנות שאסרו על השימוש בגרמנית ודרשו שימוש בצרפתית בלבד. אולם כדי לא לגרום לעוינות בקרב האלזסים על החבל לא הוחלו חלק מהחוקים שנחקקו בצרפת בין 1871 ל-1919, כמו החוק להפרדת הדת מהמדינה.

החבל סופח שוב לגרמניה ב-1940 בזמן מלחמת העולם השנייה. הגם שהסיפוח הפסיק את האפליה האנטי-גרמנית בחבל, הוא גם שם אותו תחת דיקטטורה נאצית אכזרית, לה התנגדו רוב התושבים. צרפת כבשה מחדש את האזור ב-1944 וחידשה במרץ את מדיניות עידוד השפה הצרפתית. בין השנים 1945 ל-1984, לדוגמה, היה אסור לעיתונים להשתמש בגרמנית ביותר מ-25 אחוז משטח העיתון.

בשנים האחרונות הרגשות הלאומניות באזור שככו וכיום הרשויות מעודדות את השימוש בשפה האלזסית כאלמנט של זהות החבל. בתי הספר באלזס מלמדים כיום את הניב המקומי כאחת השפות המקומיות של צרפת, וגם הגרמנית נלמדת כשפה זרה.

בתחילת 2016 החבל אוחד עם החבלים לורן ושמפאן-ארדן במסגרת רפורמה מנהלית שעברה צרפת המטרופוליטנית[1] החבל המאוחד נקרא גראנד אסט ובירתו שטרסבורג.

אלזס הוא החבל השמרני בדעותיו בצרפת, והוא אחד משני חבלים בהם זכה הימין בבחירות של שנת 2004.

התנודות במעמדו של החבל במהלך ההיסטוריה השאירו את חותמן בפוליטיקה המקומית; בחבל יש עניין מיוחד בענייני זהות לאומית. אלזס הוא גם אחד החבלים הצרפתיים שהכי תומכים באיחוד האירופי; זהו אחד החבלים היחידים שהצביעו "כן" במשאל העם שנערך ב-2005 בנוגע לחוקה האירופאית.

כרמים באלזס

התוצר הגולמי לנפש של אלזס הוא 24,804 אירו, והתמ"ג של החבל בשנת 2002 היה 44.3 מיליארד אירו, דבר הממקם את האזור במקום שני מבין חבלי צרפת. 68% מהאוכלוסייה עוסקת במתן שירותים ו-25% בתעשייה, עובדה ההופכת את אלזס לאחד החבלים המתועשים ביותר בצרפת.

ענפי התעשייה החשובים ביותר באלזס הם גידול גפנים ויצירת יין, בישול בירה (חצי מהבירה בצרפת נוצר באלזס), יערנות, תעשיית רכב, מדעי החיים, כריית פוספאטים ותיירות.

באלזס 1,734,145 תושבים (לפי מפקד האוכלוסין משנת 1999). מעריכים שבין השנים 1999 ו-2030 תגדל האוכלוסייה בכ-12.9%–19.5%. צפיפות האוכלוסין באלזס היא 209 נפשות לקמ"ר – והוא החבל השלישי בצפיפותו בצרפת.

ערך מורחב – יהדות אלזס
בית כנסת בעיר סֵלֶסְטַה Sélestat באלזס

רוב תושבי אלזס נוצרים קתוליים אולם ישנו מיעוט פרוטסטנטי גדול בשל ההשפעה הגרמנית הרבה באזור. בניגוד לשאר חבלי צרפת, החוק באזור אלזס עודנו קונקרדט 1801 שנחקק על ידי נפוליאון ולפיו ניתנות סובסידיות לכנסיות הקתוליות, הלותרניות, והקלויניסטיות, וכן לבתי כנסת יהודיים. בשנת 1905, כאשר נחקק החוק הצרפתי המפריד בין דת ומדינה היה חבל אלזס תחת שליטה גרמנית, ולכן לא שונה החוק בחבל. עד היום ישנה מחלוקת לגבי החוק הזה וכן לגבי הכללתו רק על דתות מסוימות.

לאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית נוצר גיוון דתי רב ברמות של צפון אלזס. בעלי אדמות, להם הייתה הזכות להחליט מה תהיה דתם של כל תושבי אדמותיהם, שאפו למשוך אליהם מתיישבים מהשפלה. כך רבים מהם קיבלו ללא אפליה קתולים, לותרנים, קלוויניסטים, יהודים ואנאבפטיסטים. כפרים רבי-דתות הפכו לדבר שבשגרה ובחבל התפתחה אחת הקהילות היהודיות המשגשגות ביותר בצרפת. זרם האמיש נוסד באלזס ולואי הארבעה עשר, שהיה קתולי אדוק, ניסה לשווא לגרש אותם מהאזור. רק כאשר נפוליאון כפה גיוס כללי מבלי יוצאים מן הכלל עברה רוב הקהילה לאמריקה. מאז שנת 2004 הולך ונבנה בשטרסבורג מסגד גדול וחדש לשימוש האוכלוסייה המוסלמית של האזור ובמימון בנייתו משתתפת באופן חלקי גם העירייה.

בירת החבל, שטרסבורג, היא מקום משכנה של קתדרלת שטרסבורג, אחת הקתדרלות הגותיות החשובות והידועות באירופה.

כתוצאה ממעברה בין צרפת לגרמניה פעמים רבות כל כך במהלך ההיסטוריה, לאלזס תרבות מגוונת ועשירה.

השפה המדוברת באלזס היא צרפתית, על אף שבמשך תקופות ארוכות בהיסטוריה הגרמנית הייתה השפה הרשמית של האזור.

השפה המסורתית של החבל היא אלזסית, ניב אלמאני של גרמנית הקרוב לגרמנית שווייצרית והושפעה גם מהיידיש. באלזס מדוברים גם מספר ניבים פרנקים של גרמאנית מערבית עילית. לא לאלזסית ולא לניבים הפרנקים יש סטטוס רשמי כלשהו, כמו שאר השפות המקומיות האחרות בצרפת, אף על פי שהן מוכרות כשפות צרפתיות וניתן ללמוד אותן בבתי הספר.

מאז שנת 1945 גברה הצרפתית על העגה הגרמנית עד שהפכה לשפה המדוברת באזור. הגם שמקובל להניח שהחבל הוא דו-לשוני, כמעט כל תושבי החבל מדברים צרפתית כשפת אם, אף ש-70% מהתושבים יודעים אלזסית. מבין האוכלוסייה מתחת לגיל 30 מספר דוברי האלזסית נמוך ביותר, והם יודעים רק צרפתית. מסיבה זו החלו בבתי הספר ללמד את בני הנוער אלזסית כשפה שנייה, אולם מספר הדוברים יורד משנה לשנה (בעוד מספר גדל של תושבים מדברים גרמנית מודרנית כשפה שנייה).

קוגלהוף, מאפה אלזסי מסורתי

המטבח האלזסי הושפע רבות מהמטבח הגרמני, ומשתמש בעיקר בצורות שונות של בשר חזיר. אחת המנות האלזסיות המפורסמות ביותר היא השוקרוט, מנה של כרוב חמוץ ונקניקיות.

הקהילה היהודית באלזס פיתחה גרסה כשרה למתכון, בו חלקי בשר אווז מחליפים את בשר החזיר. על בסיס גרסה זו נפוצה מנה בשם "שוקרוט יהודי".[2]

בחבל אלזס מגדלים את עינבי הריזלינג אשר משמשים ליצור יינות אלזס היבשים (vins d'Alsace), הלבנים, הנחשבים לבין הטובים בעולם. זנים של ענבי יין אדום בחבל אינם מניבים איכות גבוהה, ובצרפת קיימת חלוקה בין חבליה לגבי ההיתר לגידולי גפנים של סוגי יינות, בהתאם לרמתם, כך שכל אזור ייצר וישווק רק יינות ברמה גבוהה בהתאם לתנאי הגידול של המקום. על כן, באלזס מותרים לשיווק יינות לבנים בעוד שאזורים אחרים בצרפת מייצרים יינות אדומים. אולם, באזורים מסוימים באלזס קיימים סוג קרקע ותנאי מזג אוויר אשר מניבים ענבים המאפשרים סוג של יין אדום ברמה גבוהה, ומותר לייצור ולשיווק גם סוג אחד כזה של יין, אך גם הוא אינו משווק ומפורסם כמו היינות הלבנים של החבל.

אלזס הוא החבל הצרפתי המייצר את כמויות וסוגי הבירה הגדולים ביותר, ובהם בירה קרוננבורג, פישר, היינקן, מטאור וקאנטרבראו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]