רוונה

רוונה
**Ravenna**
סמל רוונה סמל רוונה	דגל רוונה דגל רוונה
	הארמון הוונציאני וכיכר העם
	הארמון הוונציאני וכיכר העם
מדינה / טריטוריה	איטליה
מחוז	אמיליה-רומאניה
ראש העיר	פבריציו מטאוצ'י
שפה רשמית	איטלקית
שטח	652.89 קמ"ר
גובה	4 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	155,751 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	244.06 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	44°25′N 12°12′E / 44.417°N 12.200°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.comune.ravenna.it
אתר מורשת עולמית
	המונומנטים הנוצריים המוקדמים ברוונה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1996, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4
שטח האתר	0.132 קמ"ר
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון רוונה

רָוֶו֫נָה (באיטלקית: Ravenna) היא עיר במחוז אמיליה-רומאניה בצפון מרכזה של איטליה. העיר שוכנת בדרום-מזרחו של עמק הפו במרחק של 8.5 ק"מ מהים האדריאטי, אליו היא מחוברת בתעלה. העיר היא בירתה של נפת רוונה, ומשתרעת על שטח של כ-653 קמ"ר, דבר המציב אותה מבחינה זו במקום השני באיטליה לאחר רומא. בשנת 2018 התגוררו בעיר 159,115 איש.

העיר שימשה כבירתה של האימפריה הרומית המערבית, כבירת הממלכה האוסטרוגותית וכמרכז ביזנטי חשוב בימי הביניים. בשנת 1996 הכריז ארגון אונסק"ו על שמונה מבנים ברוונה כעל אתרי מורשת עולמית. רבים מכנים את העיר "בירת הפסיפס"^[1].

היסטוריה

העת העתיקה

מקורותיה של רוונה אינם ידועים בוודאות וההתיישבות הראשונה במקום מיוחסת לטירנים, ליוונים מתסליה או לאומברים. התיישבות זו ישבה על תילים שניצבו על איים קטנים בליבה של לגונה שהייתה דומה ללגונה של ונציה כיום. הרומאים השתלטו על העיר רק בשנת 89 לפנה"ס ולאחר שכבר כבשו את דלתת הפו. סמוך לרוונה ארגון יוליוס קיסר את כוחותיו בשנת 49 לפנה"ס בטרם חצה את הרוביקון, ומאוחר יותר נוסד בה נמל צבאי רומאי חשוב. בתחילת המאה ה-2 בנה הקיסר טראיאנוס אמת מים באורך של 70 ק"מ אשר הובילה מים אל העיר ורוונה שגשגה ופרחה עד כי בשנת 402 העביר אליה פלביוס אוגוסטוס הונוריוס את בירת האימפריה הרומית המערבית ממילאנו.

במאה ה-5 ובמאה ה-6 נהנתה העיר מתקופת שגשוג חסרת תקדים והנצרות פרחה בה. בתקופה זו החלה בנייתם של מבני העיר המונומנטליים הדתיים שהשתמרו בה ואשר הביאו להכרזתה כאתר מורשת עולמית בשנת 1996, וכן מבנים חילוניים רבים אחרים שרובם לא שרדו. לאחר נפילתה של האימפריה הרומית המערבית בשנת 476, הייתה העיר לחלק ממלכתו של אודואקר, אולם בשנת 489, ובעידודו של זנון, קיסר האימפריה הביזנטית, פלש המלך האוסטרוגותי תאודוריק הגדול לאיטליה, וצר על העיר משך שלוש שנים. העיר נכנעה לבסוף והאוסטרוגוטים עשו אותה לבירת ממלכתם. תאודוריק הגדול המשיך בבניית העיר והקים בה מבנים בסגנון רומאי, ובהם "ארמון תאודוריק" (Palazzo di Teodorico) שלא שרד.

תאודוריק ותומכיו היו אריאנים אך חיו בשלום לצידם של הנוצרים האחרים. לעומת זאת, הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון התנגד נחרצות לאריאנים, ופלש בשנת 535 לאיטליה תוך שהוא כובש את רוונה בשנת 540.

ימי הביניים

איטליה בין הביזנטים והלומברדים: בצהוב - שטח ביזנטי; כתום - שטח לומברדי; ורוד - שטח במחלוקת

בשנת 584 הייתה רוונה למוקד הכוח הביזנטי באיטליה ולמקום מושבו של הנציב הביזנטי, האקסרך (Eξαρχος), אשר הופקד על "האקסרכיה של רוונה" (שנודעה גם בשם אנונריה - Annonaria) עד שנת 751, עת נרצח האקסרך האחרון בידי הלומברדים.

האקסרך היה נציגו של הקיסר בקונסטנטינופול ונהנה מאוטונומיה רבה. הנציבות של רוונה השתרעה לאורך חופי הים האדריאטי, מוונציה בצפון ועד רימיני בדרום, והשתרעה לתוככי עמק הפו ועד פרוג'ה בלב הרי האפנינים במערב. הנציבות חצצה במידה רבה בין שני אזורי השליטה הלומברדים העיקריים בצפון איטליה ובדרומה. לצידה של נציבות רוונה, השתרעו לאורך חופי איטליה מספר נציבויות ביזנטיות נוספות, ביניהן בקלבריה, בסיציליה, בקורסיקה ובסרדיניה.

מעמדה של הנציבות הושם בסכנה במהלך המאה ה-7 והמאה ה-8. האיום מצד הלומברדים והפרנקים הלך וגבר, והקרע בין הכנסייה הקתולית והאורתודוקסית הלך והחמיר על רקע סכסוך האיקונוקלאזמה, ועימו התגברה היריבות בין האקסרך לבין האפיפיור. הלומברדים כבשו את רוונה לראשונה בשנת 712 אך השיבוה לידי הביזנטים. בשנת 751 כבשו הלומברדים את העיר בשנית, הוציאו את האקסרך האחרון להורג וסיימו את השלטון הביזנטי באיטליה.

לאחר הפלישה הפרנקית לאיטליה, הייתה רוונה בשנת 784 לחלק ממדינת האפיפיור. האפיפיור התיר לקרל הגדול לבזוז את העיר וזה עשה כן בשלוש הזדמנויות, והעביר אוצרות אומנות ואדריכלות רבים לקתדרלת אאכן בגרמניה. השליט בעיר באותה תקופה היה הארכיבישוף המקומי, אשר נהנה מתמיכה כלכלית של השושלת האוטוניאנית. עושרו הרב של הארכיבישוף היה שני רק לזה של האפיפיור, והוא נהנה מכוח ומעצמאות רבה. העיר עברה משליטת האפיפיור לזו של אצילים מקומיים וחוזר חלילה מספר פעמים, ולבסוף הייתה למעוזה של משפחת דה פולנטה (Da Polenta). עצמאותה של רוונה באה לסופה ב-1441, עת סופחה לוונציה.

רוונה מאז המאה ה-16

השלטון הוונציאני בעיר נמשך עד 1509 והיא שבה לשליטת מדינת האפיפיור, למעט תקופת כיבוש ונציאני קצרה בין 1527 ל-1529. בשנת 1636 נפגעה העיר באופן קשה כתוצאה משיטפון, ובמשך 300 השנים שלאחר מכן נבנתה מערכת תעלות שייבשה את הלגונה והביצות, והעיר הוקפה בשטחים חקלאיים. בשנת 1797 נכבשה רוונה בידי הצרפתים אשר הפכו אותה לחלק מהרפובליקה הצ'יסאלפינית (אנ'), מדינת הבובות שהקימו בצפון איטליה. מדינה זו חדלה להתקיים ב-1802 והעיר הייתה לחלק מממלכת איטליה עד שהושבה לרשות האפיפיור ב-1814. לבסוף, בשנת 1861 צורפה רוונה לאיטליה המאוחדת.

שמונת אתרי המורשת העולמית בעיר

פסיפס על תקרת בית התפילה האריאני:
יוחנן המטביל מטביל את ישו

בשנת 1996 הכריז ארגון אונסק"ו על שמונה מאתרי העיר רוונה כאתר מורשת עולמית. ההחלטה נומקה בכך ש:

"The site is of outstanding universal value being of remarkable significance by virtue of the supreme artistry of the mosaic art that the monuments contain, and also because of the crucial evidence that they provide of artistic and religious relationships and contacts at an important period of European cultural history".

"לאתר ערך עולמי יוצא דופן וחשיבות רבה בזכות אמנות הפסיפס העילאית שבמבנים, וכן בשל היותם ראיה מכרעת ליחסים אומנותיים ודתיים ולמגעים שהתקיימו בנקודת זמן חשובה בהיסטוריה התרבותית של אירופה".^[2]

בית הטבילה הנאוני

ערך מורחב – בית הטבילה הנאוני

בית הטבילה הנאוני (Battistero Neoniano) הוא העתיק במונומנטים שבעיר ומתוארך לתחילת המאה ה-5. המבנה ידוע בעיקר בשל פסיפס המתאר את סצנת הטבילה של ישו בידי יוחנן המטביל וסביבם תהלוכה של 12 השליחים.

המאוזוליאום של גאלא פלקידיה

ערך מורחב – המאוזוליאום של גאלא פלקידיה

המאוזוליאום של גאלא פלקידיה (Mausoleo di Galla Placidia), בתו של הקיסר הרומי תאודוסיוס הראשון נבנה בין השנים 425–430 ונחשב בזכות פסיפסים שבו לאחד המבנים החשובים מראשית התקופה הביזנטית. המאוזוליאום נבנה בשוליה של כנסיית סנטה קרוצ'ה (santa Croce) והוקדש לכבוד הקדוש לורנצוס מרומא. לצד גאלא פלקידיה נקברו במאוזלאום הקיסר הונוריוס, אחיה של גאלא, הקיסר קונסטנטיוס השלישי, בעלה של גאלא והקיסר ולנטיניאנוס השלישי, בנה. יש הסוברים כי זה אינו מקום הקבורה של גאלא פלקידיה כיוון שידוע שהיא מתה ברומא.

בית הטבילה האריאני

ערך מורחב – בית הטבילה האריאני

בית הטבילה האריאני (Battistero degli Ariani) הוקם על ידי תאודוריק הגדול בין סוף המאה ה-5 לתחילת המאה ה-6. בשנת 565, לאחר הוקעתה של המינות האריאנית, הפך בית הטבילה למבנה כנסייתי קתולי על שמה של מריה הקדושה (Santa Maria). הפסיפס בתקרת המבנה דומה מאוד לפסיפס בבית הטבילה הנאוני שנבנה כחמישים שנים קודם לכן, וגם הוא מתאר את סצנת הטבלתו של ישו, וסביבו נראים 12 השליחים.

הקפלה הארכיאפיסקופלית

ערך מורחב – כיסא מקסימיאנוס

הקפלה האפיסקופלית (Cappella Arcivescovile) ממוקמת בקומתו הראשונה של ארמון הבישוף בעיר ונבנתה לשימוש פרטי בסוף המאה ה-5 או מיד בתחילת מאה ה-6. הקפלה בנויה בצורת צלב, קירותיה מכוסים בפיסות שיש בחלקם התחתי, וחלקם האחר כמו גם התקרה היו מכוסים בעבר בפסיפסים. רק חלק מפסיפסים אלה השתמר ויתר הקפלה כוסה בציורי טמפרה במאה ה-16, שהבולט שבהם הוא של ישו בדמותו של לוחם.

עוד ידוע הארמון בזכות "כיסא מקסימיאנוס" אשר שימש ככס הבישוף בעיר. הכיסא עשוי עץ ועליו תבליטי שנהב מגולפים.

בזיליקת סנט אפולינרה נואובו

ערך מורחב – בזיליקת סנט אפולינרה נואובו

בזיליקת סנט אפולינרה נואובו (Basilica di Sant'Apollinare Nuovo) הוקמה ברבע הראשון של המאה ה-6 בידי תאודוריקוס הגדול כקפלת תפילה השייכת לארמון המלוכה. כנסייה זו הוקדשה לישו "הגואל". בשנת 561 נבנתה הכנסייה מחדש תחת שלטונו של יוסטיניאנוס הראשון והוקדשה לקדוש מרטין מטור. בשנת 856 שונה שמה של הכנסייה לאחר שהועברו אליה שרידיו של אפולינרה הקדוש. הבזיליקה היא אחת הכנסיות הבודדות מן המאה ה-6, המציגות מחזור עיטורים נראטיבי. אלה ממוקמים מעל החלונות בספינה המרכזית ומתארים סצנות מחייו של ישו בצד אחד, וסצינות מהפסיון בצידה האחר.

המאוזוליאום של תאודוריקוס

ערך מורחב – המאוזוליאום של תאודוריקוס

המאוזוליאום של תאודוריקוס (Mausoleo di Teodorico) הוקם בשנת 520 כקברו לעתיד של תאודוריק הגדול, והוא נראה כשני מבנים דמויי גליל המונחים האחד בתוך השני. המלך אכן נקבר במבנה אך שרידיו הוצאו ממנו במהלך התקופה הביזנטית, לאחר הפיכתה של העיר מאריאנית לקתולית.

בזיליקת סן ויטאלה

ערך מורחב – בזיליקת סן ויטאלה

בזיליקת סן ויטאלה (Basilica di San Vitale) נבנתה במאה ה-6 וחשיבותה במבנה הכנסייה המתומן הייחודי, אשר נותר ללא שינוי רב מאז בנייתה, וכן בעיטוריה ובפסיפסים שבה. בניית הכנסייה החלה בשנת 527 והושלמה בשנת 548, ו"כיסא מקסימיאנוס" ניצב בה בעבר עד שהועבר אל הקפלה הארכיאפיסקופלית.

סנט אפולינרה אין קלאסה

ערך מורחב – סנט אפולינרה אין קלאסה

בזיליקת סנט אפולינרה אין קלאסה (Basilica di Sant'Apollinare in Classe) נחנכה ב-8 במאי 549, והוקדשה לאפולינרה הקדוש, הבישוף הראשון של העיר רוונה והקדוש הפטרון שלה. שרידיו נקברו בה אך הועבר בשנת 856 אל בזיליקת סנט אפולינרה נואובו.

מבנה הכנסייה הוא כשל בזיליקה טיפוסית. הוא מכיל שלושה אולמות אורך, מביניהם המרכזי רחב יותר ובעל גלריית תאורה. גג הכנסייה משופע ועשוי קורות עץ. אולמות האורך הצדדיים מופרדים בעזרת שורת עמודי שיש, בעלי כותרות כפולות, בסגנון עיטור אשר מקורו בחלק המזרחי של האימפריה הביזנטית. העמודים נושאים קשתות המעוטרות בקסטות בפנים הקשת.