המודעות של "טופ פופ" ב-"ראש 1", 1988 עד 1993

 מרגע יסוד מגזין הנוער ראש 1, מבית ידיעות אחרונות, באפריל 1988, חברות התקליטים השונות מצאו בו בית חדש לפרסום אלבומיהם. החברות פונוקול והליקון פרסמו שם, בשנים הראשונות לעיתון, כמעט כל אלבום שהן הוציאו. ולא רק הן, גם NMC הרבו לפרסם שם ואפילו הד ארצי, מדי פעם.

די במקביל להקמת העיתון, שהתחרה במעריב לנוער הותיק, נולדה גם סדרת האוספים הארוכה בישראל, סדרת "טופ פופ" של חברת פונוקול. "טופ פופ" כמובן, היא סדרה חשובה מאוד בהיסטוריית האוספים. הסדרה הראשונה שיצאה על גבי דיסקים וגם סדרה שליוותה את כל השינויים בעולם המוזיקה בעשור של 88 עד 97'. 

בפונוקול אהבו את הקו הצעיר והחדש של "ראש 1" ומתחילת דרכו - פרסמו שם את סדרת "טופ פופ". פונוקול קנו מודעות, בדרך כלל בשחור לבן או בשחור-לבן-אדום (מודעות לא צבעוניות היו זולות יותר), לכל הפרקים משנת 88' עד תחילת 91'. אחרי זה הפרסום הפך להיות יותר נדיר, כשבשנת 93' אספתי שלוש מודעות של הסדרה. 

בדרך גם היו מודעות מיוחדות יותר. לקראת החגים של שנת 88' פורסמה מודעה של האלבומים הבולטים של פונוקול, ביניהם הטופ פופים. בסוף 88', כשהלהיטים של פונוקול ככבו בראש המצעדים השנתיים של רשת ג' וגלי צהל - פורסמה מודעת "טפיחה על השכם" של עצמם, כדי להשוויץ בזה שלהיטים מ"טופ פופ" הם הלהיטים הבולטים של השנה. 

לפניכם כל המודעות שאספתי מהשנים 1988 עד 1993. יתכן שהיו מודעות גם אחרי כן, אבל לי אין תיעוד.

המודעה הראשונה לטופ פופ בראש 1

מודעה לאוסף "היט דה ביט", היחידה כאן שלא מראש 1, היא לקוחה מ"להיטון"

מודעת סטריפ לאוסף היט ד'ה ביט, אוסף שנחשב מהסדרה, למרות שיש לו שם שונה

מודעה לאוסף הראשון שיצא על גבי CD בארץ

מודעה של מיטב הדיסקים של פונוקול, שיצאה לחגי תשרי, 88'

טפיחה על השכם עצמית של פונוקול מסוף 88'

מודעת סטריפ ראשונה לטופ פופ 89 הראשון

מודעת סטריפ שניה לטופ פופ 89 הראשון

מודעה באדום-לבן-שחור לטופ פופ 89' חלק 2

מודעת סטריפ לטופ פופ 89 חלק 2

מודעה לדיסק השני שיצא בסדרת טופ פופ

מודעה לטופ פופ 89 חלק 3. המודעות בשחור לבן היו זולות יותר מהצבעוניות

מודעת סטריפ לחלק 2 משנת 89

מודעה יפה לדיסק השלישי שיצא לסדרה. שני הראשונים גם מופיעים בפרסומת

מודעה שקשה לקרוא לחלק 4 משנת 89

מודעה כפולה. גם לחלק 5 של שנת 89 וגם לכך שחלק 4 יצא על דיסק

מודעה לחלק הראשון של שנת 90'. החלק הראשון שיצא בזמן אמת על שלושה פורמטים

מודעה לחלק 2 משנת 90'

מודעה לחלק 3 משנת 90. ניתן ללמוד שבקלטת יש בונוסים ושה-CD עוד לא יצא

מודעה לחלק 4 שמבטיחה שבעתיד יצא גם דיסק. לא ברור אם הוא קיים

מודעה לחלק 5 משנת 90

מודעה לחלק 6 משנת 90, שמלמדת שהפרק לא יצא על דיסק

חלק 1 משנת 91. אחרי המודעה הזאת נקטע הרצף של לפרסם כל פרק

מודעה קשה לקריאה לחלק 3 משנת 91'

אחרי הפסקה של למעלה משנה, חזרו לפרסם, עם פרק 2 של שנת 93', כולל מסיבה!

עוד מסיבה, עם חלק 3 של שנת 93'

האחרונה בסרייה - חלק 1 לשנת 94', מודעה מסוף שנת 93'

ההיסטוריה של הבלוז

שם האוסף: ההיסטוריה של הבלוז

תת כותרת: חלק א: הבלוז הקלאסי

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1991

עריכה והפקה: קארן רוז

מק"ט: ARTON 19479-2

רשימת שירים:

1. Muddy Waters - Rollin' Stone (3:09)

2. Memphis Slim - Mother Earth (2:42)

3. Howlin' Wolf - Moanin' In The Moonlight (2:56)

4. John Lee Hooker - The Journey (3:44)

5. Ruth Brown - (Mama) He Treats Your Daughter Mean (2:55)

6. Little Walter And The Night Cats - Juke (2:46)

7. Professor Longhair - In The Night (2:34)

8. Big Joe Turner - Honey Hush (2:41)

9. LaVern Baker - Soul On Fire (3:05)

10. Lowell Fulson - Reconsider Baby (3:10)

11. Muddy Waters - Hoochie Coochie Man (2:48)

12. Bo Diddley - I'm A Man (2:58)

13. Sonny Boy Williamson - Don't Start Me Talkin' (2:37)

14. Willie Dixon - 29 Ways (2:11)

15. Jimmy Rogers - Walking By Myself (2:49)

16. Bo Diddley - Before You Accuse Me (3:07)

17. Chuck Berry - Merry Christmas Baby (3:16)

18. Ray Charles - The Right Time (3:25)

19. Coasters, The - Shoppin' For Clothes (3:00)

20. Elmore James - Madison Blues (2:25)

21. Bobby Bland - I Pity The Fool (2:41)

22. Etta James - Baby, What You Want Me To Do (4:15)

23. Koko Taylor - Wang Dang Doodle (3:01)

24. B.B. King - Night Life (4:52)

25. John Lee Hooker - Boom Boom (Edit) (2:40)

עטיפה: עיצוב של יוסי למל. גרפיקה פשוטה, שעושה את העבודה. מינימליזם מדבר יפה עם השפה העיצובית של אלבומי הבלוז הקלאסיים וכאן זה נעשה נכון. בפנים יש טקסט על הז'אנר, של עורכת האוסף, שזה משהו שאני ממש אוהב. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: אחרי ארבע שנים בהד ארצי, כשהיא כבר חתומה על עשרות אוספים, קארן רוז מהמחלקה הבין לאומית בחברה השיקה את סדרת חלומותיה - סדרה שתעסוק במוסיקת הבלוז. על פי העטיפה הפנימית של האוסף, אפשר להבין שהכוונה היתה להוציא סדרה בשלושה פרקים, כשהפרק הראשון עוסק בבלוז הקלאסי, או בשורשי הבלוז בשנות החמישים והשישים המוקדמות. הפרק השני אמור לעסוק בבלוז ובמעבר שלו לרוקנרול והפרק השלישי בבלוז כיום.

החלק הראשון יצא בקיץ 1991, קרוב מאוד לתקופה שבהד ארצי הוציאו אוסף עם שם דומה, "ההיסטוריה של הפופ". מה שהיה נראה כמו מגמה להוציא סדרות אוספים שיסקרו את ההיסטוריה של ז'אנרים שונים, הסתיים רק בשני האוספים האלו. האוסף של הבלוז כלל קטעים משתי חברות תקליטים אמריקאיות - MCA ואטלנטיק, שהרפרטואר העשיר שלהם בתחום אפשר ליצור אוסף מצוין. האוסף ערוך בצורה כרונולוגית והוא מתחיל עם קטע מ-1950 ונע קדימה בשנים, עד שהוא מסתיים אחרי 25 קטעים בשיר מ-1967. זהו אוסף אישי ומעניין וניכר בו החיבור הרגשי של עורכת האוסף עם תוכנו. הטקס על הז'אנר שהיא כתבה בפנים, ביחד עם קריצות אישיות באיזור הקרדיטים, רק מחזקים אץ התחושה הזאת.

למרות שמדובר באוסף מוצלח, הוא לא זכה להצלחה גדולה. אמנם נעשתה כאן עבודה טובה, אבל אחרי הכל - בלוז הוא ממש לא מנת חלקם של הישראלים ולכן היה קשה למכור להם אוסף כזה. אחרי התגובות הצוננות לאוסף, בהד ארצי לא מהרו עם התכנית להוציא את החלקים הבאים שתוכננו לו. רק אחרי שנתיים, ב-1993 הד ארצי בכל זאת חזרו לתכנית ודי במקביל הם הוציאו שני אוספי בלוז. קודם כל ראה אור אוסף הבלוז העכשווי, "Shades of Blue", שנערך על ידי רן עצמון וצ'רלי סולומון ואז ראה אור החלק השני של "ההיסטוריה", זה שעסק ברוקנרול ושנערך אף הוא על ידי קארן רוז. כמו האוסף הראשון, גם האוספים האלו התקבלו בצורה צוננת, מה שהבהיר סופית לחברות התקליטים הישראליות שאין להן מה להתעסק בבלוז.

ציון: 9

ערך אספני: 50 ₪

האוסף סוקר באדיבותו של עופר גרטש

Ladies First

שם האוסף: Ladies First

תת כותרת: אוסף אקראי מספר אחת

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: 1991

עורכים: נגה טל וליאור סולימן

מפיקים: נגה טל, ליאור סולימן ומשה מורד

מק"ט: 20016-2

רשימת שירים:

אתי אנקרי - Chebba (4:12)

Basia - Ordinary People (4:59)

טל גורדון - כמו שיורד גשם (4:37)

Beverley Craven - Promise Me (3:38)

אחינועם ניני - I Will (4:17)

Bliss - Spirit of the Man (5:44)

סי היימן - זמן אחר (4:33)

Wilson Phillips - Hold On (Album Version) (4:22)

Roxette - Fading Like A Flower (Every Time You Leave) (3:50)

Celine Dion - Where Does My Heart Beat Now (Single Version) (4:31)

יהודית תמיר - נסעת מכאן (3:58)

Haris Alexiou - Mia Pista Apo Fosforo (5:18)

Anna Domino - Paris (4:14)

לאה שבת - ירח בשמים (4:14)

Alison Moyet - Find Me (5:23)

עטיפה: עיצוב של נורית וינד. תמונות בשחור-לבן של כל היוצרות (והבחור מרוקסט) באוסף. אלגנטי, יפה. ציון עיצוב: 8

ביקורת ורקע: לכאורה, הקונספט של "Ladies First" נראה משעמם: אוסף שירים נוגים ועדכניים של זמרות. אממה, למרות שמדובר באוסף כושל וזניח, מדובר באחד האוספים החשובים שיצאו בישראל, אוסף שחבל שלא השכילו להבין ממנו יותר. על מה אני נשפך? על הרעיון הפשוט שעורכי האוסף נגה טל וליאור סולימן עלו עליו - לשלב שירים ישראלים עם שירים מהעולם. ככה סתם. בטבעיות. זה נראה לכם מובן מאליו, הרי אם תפתחו גלגלצ ותשמעו את קרן פלס ואחריה את סוזאן וגה, לא תרימו גבה. אבל בכל זאת. במשך כל השנים בישראל הקפידו לעשות את ההפרדה. ברדיו - מצעד עברי, מצעד לועזי. בחנויות - אוסף עברי, אוסף לועזי. בעיתונים - מדור ביקורת עברי, מדור ביקורת חו"ל. כמו בשר וחלב הקפידו להפריד בין התחומים בישראל, למרות שלא באמת היתה סיבה. כלומר, בטח היתה איזה מחשבה קונספטואלית שהובילה להחלטה המקורית להפריד בין יצירה מקומית ליצירה מחו"ל, אבל ההחלטה הזאת שהתקבלה בישראל המפא"יניקית, איכשהו שרדה עד היום, למרות שאין לא אח ורע בעולם. אפילו ב-2016, באותה גלגלצ, מקפידים להפריד את המצעד העברי מהמצעד הלועזי, אבל באמת באמת שאין לזה הגיון. אם במצעד הבריטי אד שיראן יכול להתמודד מול ג'סטין ביבר, למרות שזה בריטי וזה קנדי, אז למה אייל גולן לא יכול להתמודד עם ליידי גאגה?

השירים הם שירים והלהיטים הם להיטים ונכון, בכל מדינה יש משקל יתר של האומנים המקומיים, אבל בכל מדינה זה התערבב ובאוספים ובמצעדים קיבלו את האומנים המקומיים לצד אלו הבריטים והגרמנים והאמריקאיים וזה לא היה נראה מוזר לאף אחד. רק בארץ אתניקס לא יכלו להיות באותו מצעד עם הפט שופ בוייז או סי היימן לא יכלה להיות באותו אוסף עם ג'ורג' מייקל, שוב, כי מישהו בשנות החמישים עשה את ההפרדה, אבל אף אחד במהלך הדרך, בערוצים הפופולאריים ובתעשיית המוסיקה המקומית, לא חשב שזה מיושן והגיע הזמן לזוז הלאה ולשלב.

לכן "Ladies First" מפעים. כי הוא שם את אחינועם ניני ליד סלין דיון ואת אתי אנקרי ליד אליסון מוייט. כל כך אלמנטרי, שאבסורד לחשוב שזה לא נעשה יותר. למעשה זה לא נעשה יותר בכלל. למרות הניסיון החלוצי של האוסף הזה, הקונספט הזה לא חזר על עצמו. הישראלים המשיכו לקבל את ההפרדה שלהם כמו שהם רגילים ואם תחשבו על זה, תבינו שההפרדה הזאת, היא בעצם תמצית הקונספט של כל מה שקורה כאן.

ציון: 10

ערך אספני: 100 ש"ח

Hard N' Heavy

שם האוסף: Hard N' Heavy

תת כותרת: אוסף כבד באמת!

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: 1991

עריכה והפקה: קארן רוז

מק"ט: Arton 19478-2

רשימת שירים:

1. Van Halen - Best Of Both Worlds (4:49)

2. White Lion - Little Fighter (4:24)

3. Winger - Seventeen (4:05)

4. Skid Row - Youth Gone Wild (3:21)

5. Ratt - Round And Round (4:25)

6. Motley Crue - Looks That Kill (4:09)

7. Scorpions - Speedy's Coming (3:39)

8. Jane's Addiction - Mountain Song (4:06)

9. I Love You - Hang Straight Up (4:00)

10. Testament - The Legacy (4:41)

11. Steelheart - I'll Never Let You Go (5:07)

12. Kane Roberts - Does Anybody Really Fall In Love Anymore? (4:22)

13. Robert Plant - Tie Dye On The Highway (5:16)

14. Alice Cooper - School's Out (3:28)

עטיפה: עיצוב של בועז קימלמן. עבודה נהדרת, שמעבירה את רוח האוסף ואת הקו האומנותי שאפיין את הז'אנר בצורה מצויינת. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: אחד האוספים הנדירים ביותר שתתקלו בהם כאן, למרבה הצער, מהסיבות הלא נכונות. מדובר באוסף כל כך מקושקש, שאף אחד לא קנה אותו.  קארן רוז בהד ארצי אספה סינגלים של 14 אמני רוק-כבד, מטאל, גלאם-מטאל ו-Hair Metal, הרוב המוחלט של הקטעים אפילו לא סינגלים מצליחים ודחפה אותם ביחד. לא קשה להבין למה האוסף הזה לא היה אטרקטיבי לקהל היעד שלו ובטח למה הוא לא מכר.

האוסף הזה הוא עוד ביטוי לכשלון של חברות התקליטים הישראליות לנסות ולפצח את שוק אוהבי הרוק כבד בישראל. במהלך השנים הז'אנר הזה היה אחד המצליחים בישראל. להקות גדולות מחו"ל הגיעו לכאן להופעות, מרצ'נדייז של הז'אנר מכרו בבוחטות ובכל תיכון היו בארץ היה אפשר למצוא כמה מטאליסטים יצוגיים בהופעתם. למרות זאת, חברות התקליטים המקומיות לא הצליחו לתרגם את אהדת הז'אנר הזה למכירות ואחוז גבוה של הפריטים המוסיקליים מהז'אנר הזה שנמכרו בארץ, היו דרך יבוא אישי של אנשים וחנויות. הסיפור של הרוק הכבד בישראל בשנות השמונים והתשעים דומה מאוד לזה של המוסיקה המזרחית. ז'אנר שברור שיש לו המון חובבים, אבל המדיות הקלאסיות נתנו לו רק ביטוי קטן ותעשיית המוסיקה לא ידעה להתמודד איתו.

הד ארצי, BNE, אן.אם.סי וגם שאר החברות ניסו שוב ושוב לפרוץ לשוק הזה. בשנות השמונים והתשעים יצאו כאן כמה אוספי Heavy Metal, אבל תמיד האוספים האלו פספסו במשהו, כשלו להבין את הדי.אן.איי המיוחד שגורם לחובבי הז'אנר הזה ללכת לחנויות.

ציון: 2

ערך אספני: 120 ₪

אהבה לנצח 2

שם האוסף: אהבה לנצח 2

תת כותרת: 18 להיטים רומנטיים

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: אפריל, 1991

עורך ומפיק: צ'רלי סולומון

מק"ט: ARTON 19493

רשימת שירים:

1. Phil Collins - One More Night (4:53)

2. Randy Crawford - Knockin' On Heaven's Door (5:00)

3. Chicago - Hard To Say I'm Sorry (3:48)

4. Billy Ocean - There'll Be Sad Songs (To Make You Cry) (4:51)

5. Commodores, The - Three Times A Lady (3:37)

6. Roberta Flack - The Closer I Get To You (4:35)

7. Diana Ross - You Are Everything (with Marvin Gaye) (3:07)

8. Pointer Sisters, The - Slow Hand (3:53)

9. Chris Rea - Fool (If You Think It's Over) (4:05)

10. Chris Isaak - Wicked Game (4:49)

11. Tomas Ledin - If We Could Do It All Over (3:48)

12. Pretenders (The) - Hymn To Her (4:31)

13. Eagles - Best Of My Love (4:31)

14. America - I Need You (3:03)

15. Fleetwood Mac - Songbird (3:16)

16. Bread - If (2:35)

17. Michael Jackson - One Day In Your Life (4:11)

19. Rose Royce - Love Don't Live Here Anymore (3:54)

עטיפה: עיצוב של אורית חן צדוק, על בסיס העטיפה המקורית בועז קימלמן. מה חן-צדוק בדיוק עשתה כאן? נראה לי שדי כלום. העבודה הכי קלה אי פעם. ציון עיצוב: 5

ביקורת ורקע: שנה בדיוק אחרי ההצלחה של החלק הראשון, יצא החלק השני של סדרת "אהבה לנצח", ששמר על אותו הפורמט של בלדות רומנטיות. התחום הזה, של בלדות רומנטיות, זוכה קצת להתנשאות בקרב חובבי המוסיקה, כתחום שמאלצי, סנכריני, זול. אבל למעשה, מעבר לכל הטרנדיות שקיימת במוסיקה, הבלדות השקטות היו המנצחות הגדולות של המוסיקה בשנות השמונים והתשעים. נכון, העשורים האלו מזוהים עם גל חדש, ראפ, האוס, בריטפופ, ג'אנגל, יורודאנס ומני סגנונות אחרים, אבל למרות הזיהוי, היו אלו הבלדות שמכרו יותר מכל בעשורים האלו. הסתכלו לדוגמה על רשימת הסינגלים המוכרים ביותר בכל שנה בשנות התשעים בבריטניה ותיווכחו ששירי האהבה בניינטיז היו יותר גדולים מכל הנירוונות, הפרודיג'יאים והאוייזיסים ובענק.

כך, הסינגל המוכר ב-1990 היה "Unchained Melody" של הרייצ'ס בראד'רס, ב-91' זה היה "Everything I Do" של בריאן אדמס. ב-92' "I Will Always Love You" של וויטני, ב-93' "I'd Do Anything for Love" של מיט לוף וב-94' "Love is All Around" של רטוב-רטוב-רטוב. ב-95' זה היה שוב "Unchained Melody", הפעם בגרסה של רובסון וג'רום, ב-96' זה היה "Killing Me Softly" של הפוג'יז וב-97' "Candle in the Wind" של אלטון ג'ון. רק ב-98' נשבר רצף הבלדות, עם "Believe" של שר, אבל גם בשנה הזאת סלין דיון, עם "My Heart Will Go On", הזדנבה ממש מאחוריה. בקיצור - המגמה בניינטיז היתה ברורה: הבלדות גדולות מהכל.

המגמה הזאת היא בדיוק מה שעמד מאחורי אוספים כמו "אהבה לנצח" ואוספי אהבה אחרים שיצאו בחברות אחרות. הן הבינו טוב את מה שפריקים של מוסיקה, מבקרי מוסיקה ושאר הטרנדיסטים התעלמו ממנו: אין דבר יותר גדול מבלדה קורעת. בגלל זה, מן הסתם, סדרה כמו "אהבה לנצח" הצליחה לעבור לנו מתחת לרדאר, למרות שהיא יצאה במשך שנים רבות יותר מסדרות כמו "היט בוקס", "היט ליסט" ואפילו "היטמן". כזאת היא הבלדה. היא הרוצח השקט.

ציון: 7

ערך אספני: 25 ₪