ועידת טאבה

ישראל וגבולותיה

ועידת טאבה (ידועה גם כפסגת טאבה) הייתה ועידה של שיחות ישירות בדרג מנהיגים בין מדינת ישראל והרשות הפלסטינית, שהתקיימה בין ה-21 בינואר ל-27 בינואר 2001 בטאבה שבחצי האי סיני. מטרת השיחות הייתה להתקדם לעבר "הסדר הקבע" בין ישראל לפלסטינים ולסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. השיחות הופסקו ב-27 בינואר, בגלל הבחירות בישראל. המנצח בבחירות, אריאל שרון, בחר שלא להמשיך בשיחות אחרי ניצחונו.

מהלכים דיפלומטיים

השיחות התקיימו אחרי ועידת קמפ דייוויד בין ראש ממשלת ישראל אהוד ברק ויושב ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, ופרוץ האינתיפאדה השנייה בישראל. קבוצות פלסטיניות חמושות התקיפו מתקנים ישראלים. הפלסטינים אמרו שהביקור של אריאל שרון בהר הבית ובמסגד אל-אקצא היו האירועים שהציתו את האינתיפאדה בספטמבר. לנשיא ארצות הברית ביל קלינטון היו השיחות ניסיון אחרון להגעה לשלום במזרח התיכון לפני סיום כהונתו והחלפתו על ידי ג'ורג' ווקר בוש ב-20 בינואר 2001. ב-6 בפברואר 2001 נבחר אריאל שרון לראשות ממשלת ישראל, וסירב בכל תוקף לדבר עם יושב הראש יאסר ערפאת.

רקע

הישראלים והפלסטינים נפגשו קודם בוושינגטון די. סי. מ-19 בדצמבר עד 20 בדצמבר 2000. את ישראל יצגו שר החוץ שלמה בן עמי ומנהל לשכת ראש הממשלה גלעד שר. הנשיא קלינטון הציג הצעה. אחרי פגישות בקהיר בין בן עמי וערפאת, השיחות עברו לטאבה.

המשא ומתן

טריטוריה

שני הצדדים הסכימו שעל פי החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם, קווי הארבעה ביוני ישמשו כבסיס לקביעת גבול בין ישראל ומדינת פלסטין.

יהודה ושומרון

בפעם הראשונה שני הצדדים הציגו מפות של יהודה ושומרון. המפות היו בסיס לשיחות הטריטוריה וההתנחלויות. ישראל הציגה שתי מפות, והפלסטינים התחייבו למפות כבסיס. הפלסטינים הציגו מפות משלהם שמציגות את השטח שימסר לישראל. ישראל אמרה שלפי מתווה קלינטון, גושי התיישבות מסוימים צריכים להיות מסופחים לישראל. הפלסטינים לא הסכימו לכלול גושים במפות, ואמרו שזה יגרום נזק לפלסטינים החיים באזורים שישראל רוצה לספח, ולזכויות הפלסטיניות.

רצועת עזה

אף צד לא הציג מפה של רצועת עזה. הוסכם כי כל הרצועה תהיה תחת ריבונות פלסטינית, אבל היו כמה בעיות בפרטים. כל ההתנחלויות היו אמורות להתפרק, והצד הפלסטיני רצה שזה יקרה תוך 6 חודשים, פרק זמן שלא התקבל על ידי ישראל. שני הצדדים הסכימו שיהיה מעבר בטוח מצפון רצועת עזה (בית חאנון) לחברון, ושיהודה ושומרון ועזה חייבות להיות מחוברות.

ירושלים

שני הצדדים הסכימו להצעת מתווה קלינטון, שאמרה שכל השכונות הערביות בירושלים יהיו בריבונות פלסטינית, וכל השכונות היהודיות יהיו בריבונות ישראלית. שני הצדדים נטו להסכים שהעיר תהיה עיר מפורזת. הצד הישראלי קיבל את ההצעה שירושלים תהיה בירת שתי המדינות:ירושלים לישראל ו"אל קודס" לפלסטינים. שני הצדדים הסכימו לשלטון באתרים הקדושים להם. הוסכם על ריבונות ישראלית בכותל המערבי, למרות שנותרה מחלוקת על גודל האזור. שני הצדדים הסכימו שבעיית הר הבית עוד לא נפתרה.

הפליטים הפלסטינים

ניירות הוחלפו כבסיס לשיחות על פתרון בעיית הפליטים הפלסטינים. שני הצדדים הסכימו שההכרה בהחלטה 242 מובילה להכרה בהחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם. הצד הישראלי הסכים לתוכניות הבאות:

• חזרה ל:

1. ישראל
2. שטח בחילופי השטחים
3. למדינה הפלסטינית.

• שיקום ב:

1. מדינה מארחת
2. במדינות שלישיות.

שני הצדדים הסכימו שאונר"א יתכנן תוכנית לשיקום הפליטים במשך זמן מוסכם של חמש שנים.

הצד הישראלי ביקש שבעיית הפליטים היהודים ממדינות ערב תוכר, למרות שלא הייתה אחריות פלסטינית לבעיה. הצד הפלסטיני תבע פיצויים לפליטים הפלסטינים, וישראל דחתה זאת.

סידורי ביטחון

• לישראל יהיו 3 תחנות התרעה בתוך פלסטין.
• הצד הישראלי דרש, שבהתאם למתווה קלינטון, המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת וללא צבא. הפלסטינים היו מוכנים לקבל הגבלה צבאית.
• שני הצדדים הסכימו שלמדינה הפלסטינית תהיה ריבונות על שטחה האווירי. הצד הישראלי הסכים לכבד את זכויות הפלסטינים, אך דרש גישה לשמיים הפלסטינים.
• הצד הישראלי הציע נסיגה מיהודה ושומרון תוך 3 שנים, ובנוסף נסיגה תוך 3 שנים מבקעת הירדן, שאחריה כוח בינלאומי יפקח על האזור. הפלסטינים דחו זאת מחשש להגברת המתיחות בין ישראל לפלסטינים.
• הצד הישראלי ביקש שליטה על חמישה אזורי חירום בבקעת הירדן, והפלסטינים הסכימו רק לשניים. הפלסטינים דחו את ההצעה שצה"ל יוכל להיכנס לפלסטין במקרה חירום, אך הביעו נכונות לדון על שימוש בכוח הבינלאומי.
• שני הצדדים הסכימו לשתף פעולה ולהילחם בטרור.
• הצד הפלסטיני רצה שריבונות פלסטינית על הגבולות ועל נקודות מפגש בינלאומיות תיכלל בהסכם.

סיום השיחות

השיחות הסתיימו ללא הסכם ב-27 בינואר 2001, לפני הבחירות לראשות הממשלה מספר ימים לאחר מכן. התקדמותו של תהליך אוסלו, שהתרחש מאז ועידת מדריד, הלכה ודעכה. בעקבות המשא והמתן ירדה התמיכה בברק, לצד התפרעויות בשטחים שפגעו קשות באמון של הציבור הישראלי בפלסטינים ובערפאת. אווירה זו סייעה לאריאל שרון להיבחר לראשות הממשלה בפברואר 2001, שסירב לחדש את השיחות עם כניסתו לתפקיד, ועזרה לליכוד ולמפלגות הימין לנצח בבחירות בשנת 2003 בצל האינתיפאדה השנייה.