Good Old Country Music

שם האוסף: Good Old Country Music

תת כותרת: גוד אולד קאנטרי מיוזיק

חברת תקליטים: הד-ארצי

שנה: הוצאה מקורית על גבי תקליט ב-1986, הוצאה מחודשת על דיסק ב-1993

עורך: יהודה בן הרוש

הפקה מחודשת: רן עצמון

מק"ט: ARTON 90039

רשימת שירים:

1. Lorne Green - Ringo (3:16)
2. Bobby Bare - 500 Miles Away From Home (2:44)
3. Browns, The - The Three Bells (Les Trois Cloches) (2:51)
4. Pee Wee King - Tennessee Waltz (2:59)
5. Danny Davis - Wabash Cannonball (with Nashville Brass) (1:57)
6. Tom T. Hall - Mr. Bo Jangles (3:42)
7. Skeeter Davis - The End of the World (2:37)
8. Floyd Cramer - Last Date (2:24)
9. Dave and Sugar - Queen of the Silver Dollar (2:46)
10. Waylon Jennings - Ruby, Don't Take Your Love to Town (2:14)
11. Sons of the Pioneers - Cool Water (2:10)
12. Jim Reeves - He'll Have to Go (2:20)
13. Jim Ed Brown - You Don't Bring me Flowers (with Helen Cornelius) (3:03)
14. Don Gibson - Oh, Lonesome Me (2:31)
15. Jerry Reed - Guitar Man (2:27)
16. Bill Monroe - Orange Blossom Special (with The Bluegrass Boys) (2:35)

עטיפה ועיצוב: עבודה של יהודה דרי, שעיצב כמה אוספים להד ארצי באמצע שנות השמונים. תמונה של קאובוי על סוס, במדבריה בארה"ב. הטקסט הגיע בפונט ברוח העיצוב של המערב הפרוע. נחמד ועבר בסדר מהתקליט לדיסק. ברשימת השירים בעטיפה החיצונית ישנה טעות וחסר אחד השירים. הרשימה המלאה נמצאת בחוברת הפנימית. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: אוסף מוזיקת קאנטרי של קטעים משנות השישים והשבעים, כולם יצאו בחברת התקליטים האמריקאית הותיקה - RCA. חברת התקליטים של RCA נוסדה ב-1929 כשלוחת המוזיקה של חברת אלקטרוניקה גדולה, בעלת אותו השם. עם השנים החברה הפכה לנכס צאן ברזל של התרבות האמריקאית בזכות החתמות וטיפוחם של כמה מהכוכבים האמריקאים הגדולים ביותר בהיסטוריה: אלביס פרסלי, דולי פרטון, נינה סימון, לו ריד והול אנד אוטס. גם מהשלוחה הבריטית של RCA יצאו כוכבי ענק, הראויים ביותר לאזכור הם דייויד בואי והיוריתמיקס. ב-1985 החל מיזוג בין RCA לחברת Ariola הגרמנית. המיזוג הזה הפך, שנה אחר-כך, להשתלטות של Ariola (דרך חברת האם שלה, BMG) על RCA, דרך רכישת כל המניות שלה. העובדה שאחת מחברות הדגל האמריקאיות הפכה לחברה גרמנית היוותה משבר גדול מאוד בארצות הברית באותם שנים. האמריקאים לא היו רגילים שגורמים חיצוניים משתלטים להם על מוסדות התרבות והם לא ראו זאת בעין יפה.
מהאספקט הישראלי, הרכישה של RCA הובילה לכך שהיצוג של הקטלוג של RCA עבר בישראל מחברת איסטרוניקס לחברת הד-ארצי.
בהד-ארצי נהנו מאוד מכך שהקטלוג שלהם גדל, בין לילה, פלאים. האוסף, "Good Old Country Music", הוא ביטוי לכך. פתאום לחברה היה קטלוג עצום של מוזיקת קאנטרי ואם יש קטלוג כזה, למה לא לנצלו?
הבעיה היתה שבהד-ארצי, כמו בכלל בתעשיית המוזיקה הישראלית, הידע במוזיקת קאנטרי לא היה בנמצא. למזלם של הד-ארצי, המחסנאי של החברה, יהודה בן הרוש, היה פריק של קאנטרי והוא הרים את הכפפה כדי לערוך את אחד מאוספי הז'אנר הבודדים שיצאו כאן (אני מכיר רק עוד שניים שיצאו כאן - אחד גם באמצע האייטיז, בחברת CBS והשני בשנות האלפיים, על גבי תקליטור, בעריכת אילן בן-שחר).
ב-1992-3, כשהד-ארצי ארזו מחדש כל מני אוספים שהחברה הוציאה במקור בויניל באייטיז, מחדש בדיסקים, גם אוסף הקאנטרי זכה להוצאה מחודשת. בן הרוש עדיין היה באותם ימים בהד-ארצי ורן עצמון, מהמחלקה הבין לאומית, דאג להפקה המחודשת. התוצאה היתה אוסף הקאנטרי הראשון (והלפני אחרון) שיצא בישראל על גבי דיסק.
עצמון ובן הרוש ציפו שהדיסק ישחזר את הצלחת התקליט, אבל זה לא היה המצב. העניין בתחילת הניינטיז בישראל במוזיקת קאנטרי היה אפסי. הרדיו, הטלוויזיה והעיתונים התעלמו מהאוסף והחנוית, כמו הציבור, הגיבו באדישות.

ציון: 8

ערך אספני: 80 ש"ח

ראיון עם קארין רוז שעבדה בהד-ארצי בין 1988 ל-1993

 "כשהתחלתי לעבוד בהד ארצי", מספרת קארין רוז בשיחת וידאו אינטרנטית מניו יורק, "הסבירו לי שיש שני דברים שלא מוכרים בכלל בישראל ושצריך להתרחק מהם: רוק כבד ומוסיקאים שחורים. כששמעתי את זה, זה היה לי לאתגר. להביא את הרוק הכבד והמוסיקה השחורה לקהל הישראלי. אני חושבת שדי הצלחתי בזה".

 לפני שנמשיך בראיון, נחזור קצת אחורה. השם קארין רוז חוזר בסיקור של כל אוסף ואוסף שהד ארצי הוציאו בין 1988 ל-1993, בסך הכל שלושים אוספים שסוקרו עד כה. אין קו אחיד בסגנון האוספים שרוז ערכה או הפיקה. זה יכול להיות אוסף פופ, אלטרנטיבי, רוק כבד, בלוז, סיקסטיז וכו'. זה לא בכדי, שרוז הוציאה אוספים במגוון רב כל כך של סגנונות. כמנהלת בישראל של הרפרטואר של וורנר-מיוזיק, היא יצגה אמנים מכל הקשת המוסיקלית. מהסמיתס וג'יינס אדיקשן באלטרנטיבי, דרך מדונה ופרינס בפופ ועד די-לייט ומובי בדאנס. "הפרוייקט הכי גדול שלי היה לקדם את אר.אי.אם", נזכרת רוז. "זאת להקה שגדלתי עליהם ברדיו הקולג'ים בארצות הברית והיה חשוב לי מאוד להביא אותם להצלחה בישראל. זה לא היה דבר פשוט. צ'רלי סולומון, שניהל את המחלקה הבין לאומית, לא האמין שהם יצליחו והוא לא הסכים שידפיסו את האלבום 'Out of Time', בארץ. אז דאגתי שהאלבום יגיע ביבוא. הבאנו כמות קטנה מאירופה והיא נחטפה. במחסן ההפצה של החברה לחצו עלי שאני אזמין עוד עותקים והבאתי עוד אלף ואיך שהם הגיעו הם אפילו לא נחתו במחסן, הם ישר עברו למדפים בחנויות. הדרישה לאר.אי.אם היתה כל כך גדולה שבהנהלה השתכנעו להדפיס את הדיסק. הרגשתי סיפוק גדול מההצלחה שלהם, שנמשכה עוד. שנה אחר כך הבאתי אותם ל-Promotional Tour בישראל. הם הגיעו לכאן לראיונות וכדומה. זה היה משהו שלא היה לפני כן בישראל וההצלחה שלהם היתה פנומנאלית, שכעבור כמה שנים הם גם הגיעו לארץ להופעה מסחרית, ביחד עם רדיוהד".

 זה היה כזה הימור להדפיס כאן אלבום של הרכב כמו אר.אי.אם?

רוז (מימין) בליל השקה לאלבום של גאנז אנד רוזס, ב"טאואר רקורדס", תל אביב

 כן. בהדפסות מקומיות הלכו כאן רק על בטוח. אמני מיינסטרים גדולים, שאין ספק שימכרו הרבה. כל השאר – הגיעו רק ביבוא. המשמעות של זה היתה מאוד גדולה, מפני שהדפסות מקומיות היו זולות יותר לצרכן, מה שהפך את הפוטנציאל המסחרי שלהן לגבוה יותר. בתחילת הניינטיז, כשהמוסיקה האלטרנטיבית התחזקה, עדיין היה קשה לשכנע אנשים בחברה להרחיב את מגוון הסגנונות שמדפיסים בהדפסה מקומית. אני זוכרת, לדוגמה, שכשנירוונה הוציאו את "Nevermind" לא הסכימו להוציא את זה בהדפסה מקומית. ואני כל הזמן לחצתי עליהם. אמרתי שזה קורה בכל העולם וזה הולך להיות ענקי בישראל. אבל לא הקשיבו לי. בסוף זה התפוצץ והם נהיו לתופעה והשתכנעו שצריך להדפיס את זה בישראל. הבעיה היתה שכשהם כבר השתכנעו, זה היה מאוד קרוב לחגים וכדי להספיק להדפיס את האלבום לפני קדחת המכירות של החגים היה צריך להביא את המאסטר, שבדרך כלל היה מגיע בדואר, במהירות. אז נסעתי בעצמי לשווייץ להביא את זה. הכל נעשה ברגע האחרון ורק במזל לא פספסנו את המומנטום איתם.

 איך הגעת לעבוד בהד ארצי?

 הגעתי לישראל ב-1988 ואחרי שבוע ראיתי ב"גרוזלם פוסט" מודעת דרושים לעבודה בחברת תקליטים. חברים אמרו לי שזה בהד ארצי, חברה רצינית וללכת על זה. הייתי אישה צעירה, בת 24, עם מעט נסיון בתחום. עבדתי בארצות הברית בתחום המוסיקה, בחברה שניהלה אמנים, אבל לא היה לי נסיון בחברת תקליטים. אבל בהד ארצי היו לחוצים. קודמתי בתפקיד החזיקה מעמד שלושה חודשים והיא חזרה לארצות הברית והם היו צריכים מישהו דחוף. הבנתי את התעשיה וידעתי אנגלית, אז קיבלו אותי.

 מה היתה הגדרת התפקיד שלך?

 אני הייתי המנהלת של וורנר בישראל. עבדתי תחת צ'רלי סולומון, שניהל את המחלקה הבין לאומית ואת הרפרטואר של חברת RCA.

 וזאת היתה כל המחלקה הבין לאומית?

 לא. היו גם אנשי יחסי ציבור תחתנו. בשלב מאוחר יותר גם הגיע רן עצמון, שניהל את הרפרטואר של MCA וגפן.

 מה הזכרונות שלך מהתקופה?

 זאת היתה תקופה מדהימה. שילמו לי לקרוא עיתוני מוסיקה ולשמוע מוסיקה כל היום. זה היה חלום עבורי, העבודה הכי טובה בעולם.

 הוצאתם הרבה אוספים באותה תקופה, איך זה עבד?

רוז (משמאל) ולירון תאני, על עמדת התקליטן במועדון הרוקסן

אוספים היו מוצר מאוד מרכזי אצלנו. בגלל שבישראל לא היה שוק סינגלים, שזה דבר דומיננטי מאוד בכל העולם, אז זה היה התחליף לכך. האופציה לאנשים שרוצים לקנות להיט של אמן ולא רוצים את כל האלבום. הבעיה שלנו היתה שבחו"ל לא ראו בעין כל כך יפה את עניין האוספים. רוב הרפרטואר שלנו היה אמריקאי ובאמריקה אוספים היו נחשבים לדבר ממש בזוי. לאמנים אמריקאים רבים היה אפילו סעיף בחוזה שהם חתמו עם חברת התקליטים, שקובע שאסור להוציא את המוסיקה שלהם על אוספים. כאלו היו אמנים כמו ג'וני מיטשל, פטי סמית ומדונה.

 באווירה הזאת היינו צריכים לשכנע את חברות התקליטים האמריקאיות לאשר לנו קטעים לאוספים. זה היה לפני עידן האינטרנט והשיחות הבין לאומיות הזולות והכל נעשה בצורה מאוד מסורבלת. שלחנו טלקסים ופקסים, הרבה מאוד מכתבים שממש מתחננים שיתנו לנו להשתמש בשיר כזה או אחר. הרבה מאוד פעמים נעננו בשלילה, אבל לפעמים גם זכינו להצלחות וכך, ג'וני מיטשל, לדוגמה, אישרה לראשונה ששיר שלה יופיע באוסף, דווקא בישראל.

 איך הוחלט איזה אוסף מוציאים ומי עובד על כל אוסף?

 סולומון התעסק יותר באוספים של מוסיקת הפופ והמוסיקה המסחרית, אני התעסקתי יותר באוספי הנוסטלגיה, באוספי הרוק והמוסיקה השחורה. בעיקרון, גם אני וגם סולומון ואחר כך גם עצמון, עבדנו ביחד על כל אוסף שיצא. גם אם נגיד סולומון יזם אוסף, אני, כמנהלת הרפרטואר של וורנר, עבדתי מול החברה מחו"ל כדי לקבל את האישור לקטעים של וורנר שהוא רצה לאוסף. הוא במקביל עבד להשיג את הקטעים של RCA.

 מתי התחלתם להוציא אוספים גם על דיסקים?

 לא הרבה אחרי שהגעתי לחברה, בתחילת שנת 1989. בהתחלה לא כל האוספים יצאו על דיסקים. מכשירי הקומפקט דיסק היו יקרים מאוד וגם הדיסקים. אז הוצאנו רק את האוספים שפנו, לכאורה, לקהל קצת יותר אמיד או מבוגר.

ככל שעבר זמן, כל האוספים התחילו לצאת גם על דיסקים. זאת היתה הקלה גדולה מאוד, מפני שטכנית, להוציא אוסף על דיסק, זה הרבה יותר פשוט וזול מאשר על תקליט.

רוז (שניה משמאל) בטקס הענקת אלבום זהב לאוסף "היטמן"

 מה האוסף שאת הכי אוהבת שעשית?

 אוסף שעדיין לא סיקרת, "The History of the Blues". כמו שאמרתי, היה לי מאוד חשוב להכניס אומנים שחורים לתודעה בישראל ולהוציא אוסף כזה – זה היה דבר גדול מאוד עבורי. גם את אוספי הרוק כבד שהכנתי מאוד אהבתי ואת האוסף של "רוקסן" ואת "Post Modern".

 למה עזבת את הד ארצי?

 נסעתי לאנגליה להופעה של יו 2 בסיבוב ההופעות של "זורופה" וזה פתח לי את העיניים. זה הזכיר לי שבישראל אני לא באמת חווה את הסצינה ורציתי לחזור להיות חלק מזה. הייתי כבר חמש שנים בהד ארצי והרגשתי שאני חייבת לנסות את זה במקום שזה באמת קורה וחזרתי לארצות הברית.

 ומה עשית מאז?

 למרות הכוונות שלי, בסוף לא המשכתי לעבוד בחברת תקליטים. לא התחברתי לשינויים המסחריים שהעולם הזה עובר ועברתי לעבוד בתחום האינטרנט. אחרי זה, למשך תקופה, עבדתי במגזין המוסיקה "בילבורד" ובהמשך מימשתי את עצמי ככותבת. כתבתי חמישה ספרים, הייתי עיתונאית ספורט שמסקרת בייסבול וכיום אני גם מפרסמת מאמרים בנושאים שונים, בעיקר על מוסיקה, בהמון מגזינים, עיתונים ואתרים.

 את מתגעגעת לימים בהד ארצי?

 מדי פעם זה עולה, אבל אני די התנתקתי מכל העשייה בישראל. לא הייתי בישראל מאז שעזבתי, שזה יותר מעשרים שנה. מרגש אותי לשמוע שהאוספים האלו השאירו מורשת ושהם השפיעו על כל כך הרבה אנשים, שמחפשים אותם ואוספים אותם ובאמת אני מתכננת לבוא ולבקר.

 האתר של קארין רוז: http://www.jukeboxgraduate.com

 מאמר של קארין רוז על הבאתם של האפגן וויגז לישראל והקריירה שלה בהד ארצי: http://www.jukeboxgraduate.com/2012/06/tel-aviv-1993-me-and-the-afghan-whigs

אלו היו הימים...

שם האוסף:  אלו היו הימים...

תת כותרת: השירים הרומנטיים של אז - Those Were The Days

חברת תקליטים: הד-ארצי

שנה: 1991

עורך ומפיק: צ'רלי סולומון

מק"ט: ARTON 19449

רשימת שירים:

1. Paul Anka - Put Your Head on My Shoulder (2:36)

2. Neil Sedaka - You Mean Everything To Me (2:38)

3. Ray Charles - I Can't Stop Loving You (4:14)

4. Pat Boone - Love Letters In The Sand (2:15)

5. Hank Locklin - Please Help Me, I'm Falling (2:24)

6. Floyd Cramer - Last Date (2:29)

7. Ray Peterson - Tell Laura I Love Her (2:55)

8. Brian Hyland - Sealed with a Kiss (2:43)

9. Everly Brothers, The - All I Have to Do is Dream (2:16)

10. Buddy Holly - True Love Ways (with the Crickets) (2:51)

11. Los Indios Tabajaras - Maria Elena (3:11)

12. Henry Mancini - Moon River (2:42)

13. Jim Reeves - Distant Drums (2:51)

14. Bobby Bare - 500 Miles Away From Home (2:43)

15. Cascades, The - Rhythm Of The Rain (2:30)

16. Perry Como - Catch A Falling Star (2:30)

17. Ben E. King - Stand By Me (3:00)

18. Stevie Wonder - Yester-Me, Yester-You, Yesterday (3:05)

19. Diana Ross & The Supremes - Someday We'll Be Together (3:28)

20. Aretha Franklin - I Say a Little Prayer (3:31)

21. Mamas and The Papas, The - Dedicated To The One I Love (3:00)

22. Glenn Yarborough - Baby, The Rain Must Fall (2:21)

23. Skeeter Davis - The End Of The World (2:38)

24. Percy Sledge - When a Man Loves a Woman (2:51)

25. Otis Redding - I've Been Loving You Too Long (2:53)

26. Smokey Robinson - The Tracks Of My Tears (with The Miracles) (2:55)

עטיפה: עיצוב של אורית חן-צדוק. עדין. מבוסס על תמונה שנקנתה מבנק התמונות "Image Bank", מה שנותן לעטיפה הזאת ארומה של חו"ל. Good. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: אוסף יחסית מצליח לזמנו, של בלדות סיקסטיז. יש כאן 26 קטעים, כולם, אני חושב חוץ מאחד (קטע 22, שלא שמעתי עליו בחיים, אבל אולי זה רק אני), להיטים. האוסף מבוסס בעיקר על קטעים של חברות התקליטים RCA ו-Motown, האחרונה אז עוד יוצגה על ידי הד ארצי, לפני שנרכשה על ידי הענק של פוליגראם ועברה לפונוקול. אוסף נחמד, שערוך יפה ושמכר, למיטב זכרוני, יפה.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 8