‏הצגת רשומות עם תוויות 2013. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות 2013. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 20 בנובמבר 2013

עלייתו ונפילתו של ה-CD סינגל

ביום שישי ה-21.11.13, שידרתי תכנית רדיו של שעה בתחנת האינטרנט "קול ירושלים החופשית" (www.vofj.co.il). התכנית עסקה בעלייתו ונפילתו של ה-CD Single. ניתן להאזין לה בקישור כאן למטה, או לקרוא את תקצירה בהמשך הפוסט:






***

עד 1985 רוב התקליטונים בעולם המערבי יצאו על שני פורמטים - תקליטון ה-7 אינץ' הקטן ותקליטון ה-12 אינץ' הגדול, שהיה בגודל תקליט רגיל. שניהם נוגנו במהירות 45 סיבובים לדקה (בניגוד ל-33 ושליש, המהירות של אריכי הנגן). ה-7 אינץ' כלל שני שירים, בצד A הלהיט, בצד B שיר נוסף, שבדרך כלל לא הופיע בשום מקום אחר. ה-12 אינץ' כלל לרוב גרסאות ארוכות ורקידות יותר של צד ה-A של ה-7 אינץ'. המכירות של שני הפורמטים האלו הרכיבו את מצעדי הפזמונים בעולם. כמה שתקליטון מכר יותר מדי שבוע, כך הוא התברג יותר גבוה במצעד. 





***


בשנת 1985, עם כניסתו של הקומפקט דיסק לשוק, חברת Warner Brothers בבריטניה הוציאה את התקליטון הראשון אי פעם על CD, השיר "Brothers in Arms" של דייר סטרייטס. הסינגל יצא במהדורה מוגבלת ונסיונית וכיום הוא פריט אספנים נדיר ששווה 150 עד 200 יורו.


***


במהלך 1986 בגרמניה ובארצות הברית החלו לצאת עוד ועוד CD סינגלים, בעיקר של אמני פופ מאוד מצליחים כמו מדונה וג'נסיס. ה-CD סינגלים היו דומים מאוד בתכולה שלהם לתקליטוני ה-12 אינץ' והם כללו בעיקר גרסאות מיוחדות לשיר שיצא ונמכר בתקליטוני ה-7 אינץ' בצד ה-A.




***


ב-1987 רוב חברות התקליטים הבריטיות החלו להדפיס CD סינגלים לשירים שמצליחים במצעד וביוני הסינגל של וויטני יוסטון "I Wanna Dance with Somebody" היה לסינגל הראשון שמגיע לראש המצעד שיצא גם על CD סינגל (בנוסף ל-7 אינץ', 12 אינץ' וסינגל-קסטה). ה-CD סינגלים בבריטניה יצאו אז עם עטיפות שהן כמו 7 אינץ' מוקטן, כלומר קרטון עבה שלתוכו נכנס הדיסק. הסינגל של וויטני על CD היה זהה לסינגל ה-12 אינץ' והוא כלל גרסה ארוכה ורקידה של השיר ולא את הגרסה הרגילה מה-7 אינץ'.


***


חודש אחר כך, ביוני 1987, הפט שופ בוייז הגיעו למקום הראשון עם להיטם "It's a Sin", שגם יצא על CD סינגל. התקליטון של הפט שופ בוייז היה ה-CD סינגל הראשון שמגיע לפסגת המצעד הבריטי, שגם כולל את הגרסה הקצרה של השיר (גרסת צד ה-A של ה-7 אינץ').


***


השיר שהוריד את הפט שופ בוייז מהמקום הראשון, "Who's That Girl" של מדונה, יצא גם הוא על CD סינגל והוא הכיר לבריטים את פורמט האריזה שיהיה מקובל ל-CD סינגלים מאותו רגע - קופסה שקופה ודקה, עם חוברת נייר בסיסית בתוכה.


***


ביפן ובגרמניה פיתחו בסוף האייטיז פורמט חדש ל-CD סינגל, ה-3 אינץ', שהיה דיסק קטן יותר. הדיסק נכנס למרכז של נגני התקליטורים וכלל בדרך כלל 2-3 שירים. למרות הנוחות והנגישות, הפורמט החמוד לא שרד.


***





עם המעבר לשנות התשעים מעמדם של תקליטוני ה-7 ו-12 אינץ' דעך לטובת ה-CD סינגל שהשתלט על שוק המכירות בצורה כמעט אבסולוטית. הניצחון הראשון של ה-CD סינגל היה בקיץ 1993, כשהלהיט "Mr. Vain" של קאלצ'ר ביט היה לסינגל הראשון שמגיע לפסגת המצעד הבריטי, כשהוא לא יוצא על תקליטון 7 אינץ' ורוב המכירות שלו הן מ-CD סינגל.


***



שנה אחרי זה, ב-1994, הסינגל "Think Twice" של סלין דיון היה הסינגל הראשון שלא יצא על אף פורמט אנגלוגי, כלומר לא על 7 אינץ' ולא על 12 אינץ' וכמעט כל מכירותיו היו על גבי תקליטון CD.




***


בימי הזוהר של תעשיית המוסיקה בניינטיז, חברות תקליטים הוציאו CD סינגלים במהדורות כפולות, כדי שמעריצים יקנו את שתי המהדורות וכך הסינגל יוכל להתברג יותר גבוה במצעד הלהיטים.



***


בשנת 2008 "Take a Bow" ריאנה הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי, כשהוא יוצא למכירה על CD סינגל, תקליטון 12 אינץ' וקובץ הורדה מהאינטרנט. השיר שהוריד אותו מהמקום הראשון, "Viva La Vida" של קולדפליי, היה השיר הראשון שהגיע למקום הראשון מבלי לצאת על פורמט פיזי, כשהוא מגיע לפסגה רק על סמך הורדות. ה-CD סינגל החל את שלב הגסיסה שלו.



***


כיום יוצאים מעט מאוד CD סינגלים. רוב אלו שיוצאים הם של כוכבי ענק, עם אספנים אדוקים, שמחפשים את ההוצאות שלהם גם על פורמט פיזי. בבריטניה, לדוגמא, יוצאים כיום פחות מ-20 כותרים על CD סינגלים בשנה. בזמן השיא של הניינטיז זאת היתה, פחות או יותר, הכמות השבועית... נכון ל-2013 ה-CD סינגל הוא נישה כמעט אפסית במכירות ואפשר להכריז עליו כמת.

יום שישי, 11 באוקטובר 2013

ביקור של רן עצמון בפאב התקליט

כתבה: מילן בן דוד-מועלם, "עכבר העיר" (רשת שוקן), 4.10.2013

רן עצמון, האיש מאחורי הכי הרבה אוספים בשנות התשעים (טוב, אולי חוץ מאורן קריסטל), ביקר אצלי בפאב התקליט, בירושלים.
במדור הלילה של "עכבר העיר" (מוסף שמקבלים עם המקומון הירושלמי הותיק "כל העיר") כתבו על זה. ככה זה נראה:


יום שני, 6 במאי 2013

פרידה מחנות התקליטים בית המוסיקה


"בית המוסיקה" היתה חנות תקליטים שפעלה ברחוב קרן היסוד 25 בירושלים בין השנים 1998 ל-2013. הטור הבא, פרידה מהחנות, פורסם לראשונה בעיתון "כל העיר", מרשת "שוקן" ב-3.5.2013

אם משווים את מה שהנוער של היום עושה למה שהנוער של שנות התשעים היה עושה, לא היינו מוצאים הרבה הבדלים, מלבד אחד. לצעירים של אז היה מרכז חברתי ותרבותי שאין לצעירים של היום - חנות התקליטים. כל מי שגדל בניינטיז יעיד ששיא השבוע שלו היה ביום שישי בצהריים, שניה לפני שקופצים לנס על חלב ב"אקראי", כשהיינו הולכים לחנות התקליטים. האופציות היו רבות; הפריקים העדיפו את פיקאדילי; הערסים – את גידי יון; המתחכמים – את בית התקליט; החנונים – את ספיר; הכיכריסיטים העדיפו את פיצי, ואלו שלא היה להם גרוש היו הולכים לספריית ההשאלה של שיא דיסק.
כל החנויות האלו היו חנויות להמונים. לי ולעוד כמה חבר'ה שגילו אז את עולם התקליטנות היה מקדש משלנו – החנות IMP שברחוב בקרן היסוד, חנות שבמציאות של היום קשה להאמין שהתקיימה בירושלים. IMP היתה החנות המובילה בישראל לתקליטים לדיג'יים ומקור עליה לרגל מכל הארץ. ההצלחה של IMP כחנות, שדרגה אותה במהרה גם לחברת תקליטים מדליקה, כזאת שהוציאה אוספי מוסיקת דאנס – כשבישראל עדיין לא ידעו מה זה דאנס – והחתימה אמנים ישראלים פורצי דרך כמו דנה אינטרנשיונל.
כש-IMP דעכה עם התקרבות המילניום, נפתחה שם "בית המוסיקה". החנות החדשה היתה אמנם יותר סולידית מ-IMP, אבל בזכות צוות מוכרים מוכשר, המבנה החבוי ברחוב קרן היסוד מוצב כמכה הירושלמית למוסיקה.
כשאותם מוכרים, שרצים עם בית המוסיקה כבר למעלה מעשר שנים, בשרו לפני חודשיים שהחנות עומדת להסגר, שלל לקוחותיה היה בשוק. פחות מהפעולה הדי צפויה של הסגירה, יותר מעצם זה שהעולם שהתרגלנו אליו, זה שהולכים לקנות בו מוסיקה בחנות, הולך ונעלם.
חנויות התקליטים, שבירושלים היו מאות (!) כאלו במהלך השנים, היו, יותר מחנויות שקונים בהן דברים. הן היו בית וקהילה עבור דורות שלמים של אנשים, שאת המוסיקה שלהם גילו לא דרך בלוגים וטורנטים. ביחד עם חנויות פיתוח התמונות, ספריות הוידאו, החנויות שמכרו לנו מערכות סטריאו ודוכני העיתונים שמכרו לנו פלייבויים, גם חנויות המוסיקה נעלמות עכשיו מהמרחב הציבורי שלנו, כולן בגלל האינטרנט, שהפך אותן ללא רלוונטיות. מחליפות אותן גלידריות, פאבים, חנויות בגדים ובאזרים למיניהם, שהופכים את כל החוויה של להסתובב ברחוב להרבה פחות תרבותית. הדור הבא כבר בכלל לא ידע מה זה חנות מוסיקה, לדור הנוכחי לפחות יהיו הזכרונות.